1:03:29 בנקודה הזו נראה שהמחלוקת היא האם אלוהים הוא מישהו או משהו. לדומם אין אפשרות להביע כלום הוא פשוט עובדה קיימת כמו שעובדה שאסור להשפיל אנשים, אך אם אלוהים הוא מישהו כלומר בעל חיים או מקור החיים - הרי שהוא בעל הבעה ותקשורת. אני חושב שזו נקודה חשובה לציון במחלוקת בין העמדות.
אינני מבין למה מיכי לא תקף מספיק על עיקרון, מקור המוסר, היה כדאי להתעכב על כך, כי לפטור אותנו כי ככה וזה עובדתי, היא היא השאלה או אחת השאלות העיקריות הרי מקור סמכות נמצא בחיינו כל הזמן ואנחנו מיישמים אותו הלכה למעשה, אז מדוע כשאנחנו חוקרים את ההשתלשלות הזאת, נעצרים בתשובה סתומה ממשית. נכון גם להיעצר באלוהים זה כנראה סוף המחזה, אבל זאת לפחות יישות עם מאפייני סמכות, ואילו סתמיות זה פשרנות מחשבתית
האלוהים שאתה מציג הוא בסך הכל איגוד כל העובדות המוסריות, כך שאין הבדל בין להעניק לו סמכות, לבין להעניק לעובדות המוסריות סמכות. חוץ מכך, התשובה אינה "ככה", היא רחוקה משם כרחוק מזרח ממערב, התשובה היא אינטואיציה, ובתשובה הזו אני מוכרח להשתמש פעמים רבות בחיי. אין לי שום גישה לעולם החיצון מלבד האינטואיציה, גם לא ללוגיקה ואפילו לא לקיומי שלי, את כולם אני מתרץ באינטואיציה. העולם המוסרי מנותק משאר העולמות אותם אנחנו מכירים. שום עובדה בעולם או בלוגיקה אינה מחייבת אותי לחוק מוסרי כלשהו, ועמדו על כך הוגים מכל הזרמים, מקאנט עד ניטשה ובחזרה לליבוביץ', לכן אקסיומיות העולם המוסרי חייבות להיות טענות מוסריות גם הן.
בייקום שכולו תופעת חומר נטו אין מקום למוסר אלא הכל תועלתי, ואם אכן נותנים מקום משמעותי למוסר ולאינטואצייה לעשות טוב ולהתרחק מהרע גם שזה סותר שלפעמים חזיתית לתועלתיות שלנו, אין לך סימן מובהק יותר למשהו או מישהו מעבר שאינו חומר ששותף מלא לחיים שלנו פה.
בדקה 1.06:20 דוקטור דוד אומר משפטים חסרי מובן. בהקשר של קיום הערכים המוסריים והאמונה שלי בהם. מטאפיזקיה ואפיסטמולוגיה. עם הדוגמא מהר החרמון שידעתי על קיומו אבל בשביל להאמין בקיומו אני צריך לראות או לשמוע עליו. אם אתה יודע על קיומו (מטאפיזיקה) מה אתה צריך לראות אותו (אפיסטמולוגיה) בהקשר של ערכי המוסר. אם הם מחוייבים מצד עצמם ברמת ידיעה מוחלטת מה איפה נדרשת לראות אותם? ולגופו של דיון. מה המשמעות של צו מצד עצמו ? תורת האידאות של אפלטון רק עם נגיעות מוסריות? ועוד לקרוא לזה מועדון חשוב? עצוב
באופן מוזר, הרב מיכי, בדבקותו בקאנט למעשה מפריד בין מעשה טוב למעשה מוסרי. הטוב נשפט בין היתר על פי תוצאות, ואנו בד"כ "נמחול" למישהו שעשה זאת מתוך אינטרס או רגש. המעשה המוסרי תלוי אך ורק בכוונה הטהורה לקיים את הצו הקטגורי.
@@תמיריהודאי אם עזרת לזקנה לחצות את הכביש, או שהחלטת להפסיק לעשן, כולם יסכימו שעשית דבר טוב. עם זאת, לפי קאנט לא בהכרח עשית מעשה מוסרי משום שהכוונה שלך לא נבעה מתוך תחושת חובה לצו העליון אלא מתוך רגשות חמלה ואינטרס עצמי.
אין פה מחלוקת בכלל שניהם מסכימים לחלוטין על מוסר ועל מעמדו המטא פיזי ההבדל היחיד הוא האם יש אלוהים שמתקף אותו והאם יש בזה צורך. אבל השאלה הזאת היא תרמנולוגית בלבד כי שניהם מתייחסים למוסר כמו לאלוהים מטא פיזי בלתי ניתן לתצפית הוא סיבת עצמו הרב מוסיף אלוהים כי זה תאולוגית(וכי זה מקור תוקף מה שאני תופס ככן חשוב) והפרופסור מתייחס למוסר כאלוהים אבל קורה לו מוסר עובדתי כי הוא אתאיסט.
ההשוואה של פרוספור אנוך בין מוסר לחוקי הלוגיקה היא השוואה שגויה. חוקי הלוגיקה הם הכרח, גם בעולם נטורליסטי חוק האי סתירה קיים. לעומת זאת, חוקי המוסר הם לא הכרח. הם קונטינגנטיים, לפחות בעולם נטורליסטי. לכן, הם מחייבים הסבר, משום שבהשקפה הנטורליסטית, אין שום דבר בלתי אפשרי ביקום שנטול מחוקים מוסריים. למעשה, מדובר ביקום סביר יותר בהינתן ההשקפה הזו, מאחר שהשקפה זו מתחילה בחלקיקים חסרי ערך, ולאחר שינויים מרחביים, מתקבלים מבנים מורכבים יותר, ועדיין חסרי ערך. בנוסף, גם עם ערכים קיימים, ציווים מוסריים עוד יותר מפתיעים בעולם נטורליסטים. ציווי מוסרי מניח סמכות העומדת מעלינו. מהי אותה הסמכות בעולם נטורליסטי? הרי אין שום דבר מעל הטבע החומרי.
הוא מאמין בישויות מוסריות שאינן חומריות. בגלל זה מיכאל תוהה במה נבדלות הישויות הללו מאלוהים? וגם אנוך אומר שהאלוהים ה'רזה' של מיכאל לא שונה מהישויות המוסריות שלו. תכלס היה קשה להבין איפה הפער אם בכלל ואם לא הכל סמנטיקה. ואחרי הכל צריך להידרש לשאלה אם יש ישויות מוסריות, למה ומנין שלאדם יש זיקה אליהם כאשר ברור שלכלב או ליתוש אין. זיקה בין אלוהים לאדם מבוארת בבראשית כי בצלם אלוקים עשה את האדם.
האם צריך לתת לטענות נורמטיביות בסיס בכדי שנפעל על פיהן? ההשוואה של פרופסור אנוך היא תקפה מהבחינה הזאת. אני חושב שיש טענות נורמטיביות שאין לנו לגביהן ספק של ממש ואשר על כן הן אינן זקוקות לבסיס או הצדקה בכדי שנפעל על פיהן. אמנם, מבחינה תאוריטית, יש עניין בחיפוש של הצדקה ובסיס אפילו אם אין ספק באמת של אותה הטענה הנורמטיבית, אבל אין זה נחוץ. בשביל שנפעל על פיהן. מבחינה פרקטית, צריך לתת לטענות נורמטיביות בסיס רק כאשר יש לנו ספק של ממש. הנה דוגמה של שתי טענות נורמטיביות, אחת שאין בה ספק של ממש ואחת שיש בה ספק של ממש. prima facie, כאשר אין שיקולים אחרים שמצטרפים, רצח הוא מעשה רע. יש ספק של ממש כאשר הבן אדם הנרצח הוא אזרח שנמצא בבניין שיש בו חיילים מצבא האויב שנגדו יש jus ad bellum, הצדקה למלחמה. מדוע אפוא, אני מסכים עם פרופסור אנוך? משום שיש טענות נורמטיביות שעליהם אין ספק. וגם אם יש לאותן הטענות הנורמטיביות בסיס או הצדקה, הן לא נחוצות בשביל שנפעל על פיהן.
בסוף הטיעון לכפירה הוא שהמוסר נתפס מחייב בראש שלנו כי זו הדרך שהוא מתורגם אצלינו זה לא אומר שיש באמת ציווי באופן עובדתי עד שזה יחייב את האלוהים. ומצד שני הוא סותר את עצמו בכך שלדעתו האדם מרגיש מה שהוא מוסרי עובדתית? איך לנתק את העובדה מהאדם אם הוא רק בראשו? ואיך עובדה מוסרית ללא ישות מצווה יכולה להתקיים ללא האדם? אלא אם כן, כוונתו שעובדה המוסרית קיימת מחוץ לאדם ורק בראש האדם הוא נתפס כמצווה. אם כן נשאלת השאלה למה שנשמע לעובדה הזאת? מאיפה המקום לחייב את האדם למוסר לשמה? למה להתחייב לעובדות שמצד עצמן אינן מחייבות אלא זו פיקציה הנוצרת בתוכינו? למה שלא יתנגד לערכים הכביכול מצווים הללו בשביל ערכים נוספים החשובים לו? האם כי זה מוסרי? או בגלל שאינו רוצה לחיות בחוסר איזון נפשי. אבל זה כבר שאלה עובדתית האם אדם לא מוסרי בחוסר איזון מאנשים אחרים בחברה שלנו.
בוא אני אענה לך מגישה אתאיסטית. 1. כבר בשאלה - "אם אין אלוהים מותר הכל" יש בעיה. השאלה מציעה הנחה שמוסר חייב להיות מגובה באמונה באלוהים. מוסר יכול להתקיים גם ללא אמונה. יש פילוסופיות מוסריות שונות, כמו מוסר אנושי או פילוסופיה אתית, שמבוססות על עקרונות של רווחה, צדק ותוצאה חיובית, ולא דווקא על אמונה באלוהות. ואם כבר מדברים על הנושא של מוסר, יהוה לא מוסרי. מדוע? שואה. וכן, יש פה פרדוקס. 2. מוסר הוא תהליך אבולוציוני; הוא מתפתח ומשתנה, ממש כמו יצורים חיים בעמקי האבולוציה. כשחושבים על מוסר, אפשר לדמיין אותו כתהליך שאינו רק התפתחות של חוקים או נורמות, אלא גם של יחסים חברתיים, אמפתיה ושיתוף פעולה. בימים רחוקים, כשהקהילות היו קטנות, היה ברור שפרטים שהצליחו לשתף פעולה ולהראות נאמנות זכו להיזקף לזכותם. מי שחשבו על טובת הקבוצה ולא רק על טובת עצמם, תרמו להצלחה הכללית. כך, לאורך השנים, התפתחו ערכים מוסריים שמקנים יתרון הישרדותי, כמו כנות, שיתוף פעולה ורחמים. עם הזמן, מוסר הפך לעניין מורכב יותר. תרבויות שונות נתנו משמעות שונה לערכים, תלוי במגוון של גורמים, כמו תנאים חברתיים, פוליטיים וכלכליים. לדוגמה, זכויות האדם הפכו לנושא מרכזי בעשורים האחרונים, כשהעולם מתמודד עם האתגרים של עידן מודרני יותר. השיח סביב מה שמוסרי או לא משתנה בהתאם לתובנות חדשות ולנטיות תרבותיות. לכן, אפשר להבין שמוסר הוא לא רק סדרה של כללים, אלא מרקם מורכב של קשרים אנושיים, היסטוריה וניסיון. כך נוצרים ערכים מוסריים חדשים, תוך כדי דיאלוג מתמשך בין העבר להווה והעתיד. בצורה זו, מוסר נותר תהליך דינמי שממשיך להשפיע על אופן חיינו ויחסינו זה לזה.
1:03:29 בנקודה הזו נראה שהמחלוקת היא האם אלוהים הוא מישהו או משהו. לדומם אין אפשרות להביע כלום הוא פשוט עובדה קיימת כמו שעובדה שאסור להשפיל אנשים, אך אם אלוהים הוא מישהו כלומר בעל חיים או מקור החיים - הרי שהוא בעל הבעה ותקשורת. אני חושב שזו נקודה חשובה לציון במחלוקת בין העמדות.
הרצאה של שעה ועשרים וחמש דקות, לא היה אפשר להביא כסאות לשבת?
כמה שמיכי ישנא חרדים, הוא מדבר ודן במנגינה של "שיעור כללי" אחד לאחד:)
יש שיעור כללי בכל ישיבה שאינה חרדית
@@shlomogross520 השאלה היא האם משתמשים באותן תנועות ידיים וסגנון דיבור:)
מה כוונה שמיכי ישנא וכו
@@shlomogross520 נכון, כתולדה מהישיבות החרדיות.
לימוד תורה בניגון ותנועה היה באירופה הרבה לפני שנולד המושג חרדי.@@Dolev_Davidovich
ממש יפה אהבתי, תודה רבה
נהדר
מעולה מאוד
מעניין מאוד
תקראו את הספר 'שבעת הדברות החדשים'. שם יש תשובות מושכלות
אינני מבין למה מיכי לא תקף מספיק על עיקרון, מקור המוסר, היה כדאי להתעכב על כך, כי לפטור אותנו כי ככה וזה עובדתי, היא היא השאלה או אחת השאלות העיקריות
הרי מקור סמכות נמצא בחיינו כל הזמן ואנחנו מיישמים אותו הלכה למעשה, אז מדוע כשאנחנו חוקרים את ההשתלשלות הזאת, נעצרים בתשובה סתומה ממשית.
נכון גם להיעצר באלוהים זה כנראה סוף המחזה, אבל זאת לפחות יישות עם מאפייני סמכות, ואילו סתמיות זה פשרנות מחשבתית
אחטא בפסיכולוגיזציה, אבל דוד אנוך זיהה שאלוהים רזה מידי לא מתאים, ולכן בעל כרחו הרב מיכי חשש להיכנס לתחום הדתי.
האלוהים שאתה מציג הוא בסך הכל איגוד כל העובדות המוסריות, כך שאין הבדל בין להעניק לו סמכות, לבין להעניק לעובדות המוסריות סמכות.
חוץ מכך, התשובה אינה "ככה", היא רחוקה משם כרחוק מזרח ממערב, התשובה היא אינטואיציה, ובתשובה הזו אני מוכרח להשתמש פעמים רבות בחיי. אין לי שום גישה לעולם החיצון מלבד האינטואיציה, גם לא ללוגיקה ואפילו לא לקיומי שלי, את כולם אני מתרץ באינטואיציה. העולם המוסרי מנותק משאר העולמות אותם אנחנו מכירים. שום עובדה בעולם או בלוגיקה אינה מחייבת אותי לחוק מוסרי כלשהו, ועמדו על כך הוגים מכל הזרמים, מקאנט עד ניטשה ובחזרה לליבוביץ', לכן אקסיומיות העולם המוסרי חייבות להיות טענות מוסריות גם הן.
בניגוד לעובדה כגון רכבת דוהרת הרי שחוקי המוסר משתנים מחברה לחברה (ראה את לייבוביץ בדוגמה מעולה עם הגנרל טוגו) לכן ברור שזו אמירה בלי בסיס או משמעות
בייקום שכולו תופעת חומר נטו אין מקום למוסר אלא הכל תועלתי, ואם אכן נותנים מקום משמעותי למוסר ולאינטואצייה לעשות טוב ולהתרחק מהרע גם שזה סותר שלפעמים חזיתית לתועלתיות שלנו, אין לך סימן מובהק יותר למשהו או מישהו מעבר שאינו חומר ששותף מלא לחיים שלנו פה.
תודה על דיון מעניין! קצר חסר מה היא ההגדרה של מוסר מבחינתם
בדקה 1.06:20 דוקטור דוד אומר משפטים חסרי מובן. בהקשר של קיום הערכים המוסריים והאמונה שלי בהם. מטאפיזקיה ואפיסטמולוגיה.
עם הדוגמא מהר החרמון שידעתי על קיומו אבל בשביל להאמין בקיומו אני צריך לראות או לשמוע עליו.
אם אתה יודע על קיומו (מטאפיזיקה) מה אתה צריך לראות אותו (אפיסטמולוגיה)
בהקשר של ערכי המוסר. אם הם מחוייבים מצד עצמם ברמת ידיעה מוחלטת מה איפה נדרשת לראות אותם?
ולגופו של דיון. מה המשמעות של צו מצד עצמו ? תורת האידאות של אפלטון רק עם נגיעות מוסריות? ועוד לקרוא לזה מועדון חשוב? עצוב
באופן מוזר, הרב מיכי, בדבקותו בקאנט למעשה מפריד בין מעשה טוב למעשה מוסרי.
הטוב נשפט בין היתר על פי תוצאות, ואנו בד"כ "נמחול" למישהו שעשה זאת מתוך אינטרס או רגש. המעשה המוסרי תלוי אך ורק בכוונה הטהורה לקיים את הצו הקטגורי.
אלי רד אל העם ותסביר לנו מה התכוונת
@@תמיריהודאי
אם עזרת לזקנה לחצות את הכביש, או שהחלטת להפסיק לעשן, כולם יסכימו שעשית דבר טוב. עם זאת, לפי קאנט לא בהכרח עשית מעשה מוסרי משום שהכוונה שלך לא נבעה מתוך תחושת חובה לצו העליון אלא מתוך רגשות חמלה ואינטרס עצמי.
שמעשה טוב הוא מעשה שעושה טוב, מעשה מוסרי הוא מעשה שלא תלוי בתוצאה אלה בכוונה המוסרית של המעשה
זה מה שאני הבנתי מהתגובה @@תמיריהודאי
אין פה מחלוקת בכלל שניהם מסכימים לחלוטין על מוסר ועל מעמדו המטא פיזי ההבדל היחיד הוא האם יש אלוהים שמתקף אותו והאם יש בזה צורך.
אבל השאלה הזאת היא תרמנולוגית בלבד כי שניהם מתייחסים למוסר כמו לאלוהים מטא פיזי בלתי ניתן לתצפית הוא סיבת עצמו הרב מוסיף אלוהים כי זה תאולוגית(וכי זה מקור תוקף מה שאני תופס ככן חשוב) והפרופסור מתייחס למוסר כאלוהים אבל קורה לו מוסר עובדתי כי הוא אתאיסט.
טוב הוא טוב כמו שצהוב הוא צהוב
ההשוואה של פרוספור אנוך בין מוסר לחוקי הלוגיקה היא השוואה שגויה. חוקי הלוגיקה הם הכרח, גם בעולם נטורליסטי חוק האי סתירה קיים. לעומת זאת, חוקי המוסר הם לא הכרח. הם קונטינגנטיים, לפחות בעולם נטורליסטי. לכן, הם מחייבים הסבר, משום שבהשקפה הנטורליסטית, אין שום דבר בלתי אפשרי ביקום שנטול מחוקים מוסריים. למעשה, מדובר ביקום סביר יותר בהינתן ההשקפה הזו, מאחר שהשקפה זו מתחילה בחלקיקים חסרי ערך, ולאחר שינויים מרחביים, מתקבלים מבנים מורכבים יותר, ועדיין חסרי ערך. בנוסף, גם עם ערכים קיימים, ציווים מוסריים עוד יותר מפתיעים בעולם נטורליסטים. ציווי מוסרי מניח סמכות העומדת מעלינו. מהי אותה הסמכות בעולם נטורליסטי? הרי אין שום דבר מעל הטבע החומרי.
וואו, לא חשבתי על זה. נקודה מעולה! תודה רבה.
בשמחה.
הוא מאמין בישויות מוסריות שאינן חומריות. בגלל זה מיכאל תוהה במה נבדלות הישויות הללו מאלוהים? וגם אנוך אומר שהאלוהים ה'רזה' של מיכאל לא שונה מהישויות המוסריות שלו.
תכלס היה קשה להבין איפה הפער אם בכלל ואם לא הכל סמנטיקה.
ואחרי הכל צריך להידרש לשאלה אם יש ישויות מוסריות, למה ומנין שלאדם יש זיקה אליהם כאשר ברור שלכלב או ליתוש אין. זיקה בין אלוהים לאדם מבוארת בבראשית כי בצלם אלוקים עשה את האדם.
האם צריך לתת לטענות נורמטיביות בסיס בכדי שנפעל על פיהן? ההשוואה של פרופסור אנוך היא תקפה מהבחינה הזאת. אני חושב שיש טענות נורמטיביות שאין לנו לגביהן ספק של ממש ואשר על כן הן אינן זקוקות לבסיס או הצדקה בכדי שנפעל על פיהן. אמנם, מבחינה תאוריטית, יש עניין בחיפוש של הצדקה ובסיס אפילו אם אין ספק באמת של אותה הטענה הנורמטיבית, אבל אין זה נחוץ. בשביל שנפעל על פיהן.
מבחינה פרקטית, צריך לתת לטענות נורמטיביות בסיס רק כאשר יש לנו ספק של ממש.
הנה דוגמה של שתי טענות נורמטיביות, אחת שאין בה ספק של ממש ואחת שיש בה ספק של ממש.
prima facie, כאשר אין שיקולים אחרים שמצטרפים, רצח הוא מעשה רע.
יש ספק של ממש כאשר הבן אדם הנרצח הוא אזרח שנמצא בבניין שיש בו חיילים מצבא האויב שנגדו יש jus ad bellum, הצדקה למלחמה.
מדוע אפוא, אני מסכים עם פרופסור אנוך? משום שיש טענות נורמטיביות שעליהם אין ספק. וגם אם יש לאותן הטענות הנורמטיביות בסיס או הצדקה, הן לא נחוצות בשביל שנפעל על פיהן.
✨🎙️✨
מירי אתה אדיר
והאתאיסת לא מגיע לקרסוליים שלך
בסוף הטיעון לכפירה הוא שהמוסר נתפס מחייב בראש שלנו כי זו הדרך שהוא מתורגם אצלינו זה לא אומר שיש באמת ציווי באופן עובדתי עד שזה יחייב את האלוהים. ומצד שני הוא סותר את עצמו בכך שלדעתו האדם מרגיש מה שהוא מוסרי עובדתית? איך לנתק את העובדה מהאדם אם הוא רק בראשו?
ואיך עובדה מוסרית ללא ישות מצווה יכולה להתקיים ללא האדם?
אלא אם כן, כוונתו שעובדה המוסרית קיימת מחוץ לאדם ורק בראש האדם הוא נתפס כמצווה. אם כן נשאלת השאלה למה שנשמע לעובדה הזאת? מאיפה המקום לחייב את האדם למוסר לשמה? למה להתחייב לעובדות שמצד עצמן אינן מחייבות אלא זו פיקציה הנוצרת בתוכינו?
למה שלא יתנגד לערכים הכביכול מצווים הללו בשביל ערכים נוספים החשובים לו? האם כי זה מוסרי? או בגלל שאינו רוצה לחיות בחוסר איזון נפשי. אבל זה כבר שאלה עובדתית האם אדם לא מוסרי בחוסר איזון מאנשים אחרים בחברה שלנו.
בוא אני אענה לך מגישה אתאיסטית.
1. כבר בשאלה - "אם אין אלוהים מותר הכל" יש בעיה. השאלה מציעה הנחה שמוסר חייב להיות מגובה באמונה באלוהים. מוסר יכול להתקיים גם ללא אמונה. יש פילוסופיות מוסריות שונות, כמו מוסר אנושי או פילוסופיה אתית, שמבוססות על עקרונות של רווחה, צדק ותוצאה חיובית, ולא דווקא על אמונה באלוהות. ואם כבר מדברים על הנושא של מוסר, יהוה לא מוסרי. מדוע? שואה. וכן, יש פה פרדוקס.
2. מוסר הוא תהליך אבולוציוני; הוא מתפתח ומשתנה, ממש כמו יצורים חיים בעמקי האבולוציה. כשחושבים על מוסר, אפשר לדמיין אותו כתהליך שאינו רק התפתחות של חוקים או נורמות, אלא גם של יחסים חברתיים, אמפתיה ושיתוף פעולה.
בימים רחוקים, כשהקהילות היו קטנות, היה ברור שפרטים שהצליחו לשתף פעולה ולהראות נאמנות זכו להיזקף לזכותם. מי שחשבו על טובת הקבוצה ולא רק על טובת עצמם, תרמו להצלחה הכללית. כך, לאורך השנים, התפתחו ערכים מוסריים שמקנים יתרון הישרדותי, כמו כנות, שיתוף פעולה ורחמים.
עם הזמן, מוסר הפך לעניין מורכב יותר. תרבויות שונות נתנו משמעות שונה לערכים, תלוי במגוון של גורמים, כמו תנאים חברתיים, פוליטיים וכלכליים. לדוגמה, זכויות האדם הפכו לנושא מרכזי בעשורים האחרונים, כשהעולם מתמודד עם האתגרים של עידן מודרני יותר. השיח סביב מה שמוסרי או לא משתנה בהתאם לתובנות חדשות ולנטיות תרבותיות.
לכן, אפשר להבין שמוסר הוא לא רק סדרה של כללים, אלא מרקם מורכב של קשרים אנושיים, היסטוריה וניסיון. כך נוצרים ערכים מוסריים חדשים, תוך כדי דיאלוג מתמשך בין העבר להווה והעתיד. בצורה זו, מוסר נותר תהליך דינמי שממשיך להשפיע על אופן חיינו ויחסינו זה לזה.
פעם ראשונה שראיתי את הרב מיכאל מפסיד בדבייט
זה מעניין
אדם לא מאמין מתנהג באופן מוסרי מכיון שהוא שייך לזהות מוסרית כלומר לזהות מאמינה.
הפוך גוטה הפוך עצם האמונה שיש אלוהים והוא סולח ומוחל זה מאפשר את כל הזדון הרוע והפשע שקיים במאמיניו...
הפרופסור מדבר ומדבר ואני לא מבין כלום, הרב הרבה יותר ממוקד ויעיל
אתה אומר לא חשוב איך אומרים
ואתה משחק אותה בגדול
האתאיסט הוא מאמין סמוי
הוא מדבר הרבה ולא אומר הרבה
למספר 8 יש מקור מהעולם שניתן לספור שמונה פעמיים. איזה טעון שקרי
שכוייח עצום
שומעת על אלוקיכם מקבלת בחילה.
את בטח פמיניסטית מזוהמת
תקחי אקמול
@@elranshahar5031 אקמול לא עוזר לבחילות וגם לא מרפא את הטמטום שלכם.
@@noyka100 תודה על השפה הנאותה ...מתאים לך מאד ...תגידי שאלה , היית רוצה גם להכניס אותנו לגטאות ?
@@elranshahar5031היא הייתה רוצה
האתאיסט הוא מאמין סמוי
הוא מדבר הרבה ולא אומר הרבה
האתאיסט הוא מאמין סמוי
הוא מדבר הרבה ולא אומר הרבה
האתאיסט הוא מאמין סמוי
הוא מדבר הרבה ולא אומר הרבה