טוב להרוג מחבלים - שו"ת הלכות ציבור עם הרב אביעד שינוול

שאלה
לאחרונה אני חושבת יותר ויותר על הזמן שלי במילואים. בתפקידי אני לוחמת ועשיתי לא מעט מעצרים
ואני שואלת את עצמי, האם זה נכון להרוג?
משהו בכל הגוף שלי אומר לי שלא, שאסור להרוג לא משנה מה. מה ה' אומר על זה?
תשובה
אשריך שזכית בנפש עדינה שאפילו תוך כדי לחימה את לא מאבדת את החוש המוסרי שלך. דווקא בגלל זה צריך לברר עוד יותר מה ה' רוצה מאיתנו בעת כזאת והקב"ה אומר לנו שהדבר המוסרי ביותר במלחמה זה להרוג מחבלים.
הקב"ה אמר בתורה שצריך לשחרר את ארץ ישראל על ידי מלחמה, "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּה" (דברים יא לא. הגהות הרמב"ן לסהמ"צ לרמב"ם מ"ע ד). בנוסף לכך, ישנה מצווה חשובה להגן על עם ישראל מהאויב "ואי זו היא מלחמת מצוה? זו… ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (הלכות מלכים ה א). מכיוון שזו מצווה כל כך חשובה אדם צריך להתרכז בה ולעשות כמיטב יכולתו כדי להצליח בה ולנצח בקרב ועל ידי כך הוא זוכה לדבקות בקב"ה שהרי הוא נלחם על יחוד השם בעולם, "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה" (הלכות מלכים ז טו).
אכן, רצח לשם רצח הוא דבר נורא אך כאן יש מטרה שאין צודקת ממנה ולכן צריך להתגבר על האינסטיקט הראשוני של הרחמים ולהבין ש"כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (תנחומא מצורע).
כשמתבוננים על ענקי העולם, גיבורי התנ"ך, רואים איך הם יצאו לקרב פעם אחר פעם ומצד שני היו ענקים בעדינותם. הרב קוק מסביר שהסיבה לכך היא שאצלם הדברים הללו לא סתרו אחד את השני כלל וכלל ולכן "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע" (תהילים כג ד) כי הם לא ראו בדבר הזה שום דבר רע (אורות המלחמה ב). אחרי המלחמה יש הרגשה של נקיות מכיוון שיש פחות רשעים בעולם, שהרי "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר" (שיר השירים ב יב) והכוונה שם היא לזמיר, לקציר, של עריצים (אורות המלחמה א).
דוד המלך שהיה "וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל" (שמואל ב כג א) עדין כמו תולעת בבית המדרש היה מקשה את עצמו כמו עץ בשדה הקרב (מועד קטן טז ב). הוא כתב את ספר תהילים שמלא בדבקות אלוהית וברגשות עדינים ובאותו ספר אותו משורר עדין כתב על רצונו העז לנצח בקרב כי דווקא הקב"ה הוא שנותן לו כוח להילחם "הָאֵל, הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל… מְשַׁוֶּה רַגְלַי, כָּאַיָּלוֹת…מְלַמֵּד יָדַי, לַמִּלְחָמָה…אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי, וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא-אָשׁוּב, עַד-כַּלּוֹתָם… אֶמְחָצֵם, וְלֹא-יֻכְלוּ קוּם…וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל, לַמִּלְחָמָה… וְאֶשְׁחָקֵם, כְּעָפָר עַל-פְּנֵי-רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם" (תהילים יח).