איבדתי את האמון בפיקוד הבכיר של צה''ל - שו"ת הלכות ציבור עם הרב אביעד שינוול

אמון בפיקוד הצבאי
שאלה
מאז הימים הראשונים של חרבות ברזל איבדתי את האמון בדרג הפיקוד העליון בצבא. אפשר לתרץ תירוצים בלי סוף אבל הם נכשלו במשימה ולא נראה שהבינו את זה כמו שצריך. איך אני יכול לעזוב את המשפחה, להתגייס למילואים וללכת אחריהם למרות אבדן האמון?
תשובה
האכזבה מהנהגת הצבא שאחראית על הביטחון האישי והלאומי הינה תופעה טבעית והגיונית. עקב תפיסת ביטחון מוטעית התרחש אחד האירועים החמורים ביותר בתולדות מדינת ישראל. אכן מדובר בטלטלה חמורה שמחייבת חשבון נפש עמוק של כולנו ובמיוחד של אלו הנוגעים בדבר.
טלטלה זו מעוררת מספר שאלות עומק
א. מי אחראי על המחדל?
ב. איך צריך להתנהג מי שאחראי על המחדל?
ג. איך ממשיכים לתת אמון באותם אנשים שגרמו למחדל?
ד. איך מתקנים את המצב כדי שאירועים כאלו לא ישובו על עצמם?
בתשובה הזו נענה רק על סעיף ג כדי לענות לשאלה.
האנשים הפשוטים במדינת ישראל סומכים על אנשי המקצוע ומצפים שיבצעו את תפקידם וכאשר יש קריסה כשלון אז קשה לתת אמון מחדש. המפקדים בצבא הם האנשים המוכשרים ביותר לביצוע המשימה והינם אנשים ערכיים שמוסרים את נפשם למען הגנת העם והארץ.
אפילו תלמידי חכמים עצומים וגדולים שיושבים בסנהדרין יכולים לטעות וכאשר הם טועים מביאים קרבן שנקרא פר העלם דבר "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ" (ויקרא ד יג). הם מוגדרים עיני העדה וכולנו סומכים עליהם אך יתכן שהם טעו ופעלו באופן מוטעה. למרות הנזק האדיר, שגרמו שהרי הורו לאנשים לעבוד עבודה זרה, האמון בהם נשאר בעקבות היכולת שלהם לקחת אחריות, להודות בחטא ולתקנו. איננו מצפים שאנשים טובים תמיד יהיו צודקים ויעשו תמיד את הדבר החכם ביותר שהרי כולנו בני אדם אלא שיעשו כמיטב יכולתם ויתקנו איפה שטעו.
אם אחד מיושבי הסנהדרין, תלמיד חכם עצום, מורה הלכה כנגד דעת הסנהדרין מוציאים אותו להורג ולא מרחמים עליו למרות ענקיותו התורנית "כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל" (סנהדרין פח א). יכול להיות שבית הדין טועה אך אנחנו מעדיפים את העובדה שברוב המצבים הם צודקים למצב בו מערערים על סמכותם ובכך גורמים לאנדרלומסיה.
גם מלך יכול לטעות ולחטוא ולכן הוא מביא קרבן נשיא, "אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א" (ויקרא יד כב). אך כדי שנשיא יודה על טעותו צריכה להיות אווירה ציבורית שתדע לקבל את הטעות ולכן "אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ נוֹתֵן לֵב לְהָבִיא כַּפָּרָה עַל שִׁגְגָתוֹ, קַל וָחֹמֶר שֶׁמִּתְחָרֵט עַל זְדוֹנוֹתָיו" (רש"י שם), כלומר מדובר בדור מספיק בוגר שמבין שלא הכל מושלם ושיתכנו טעויות ומחדלים אך אלו טובי בנינו, ברוב המצבים הם צודקים ומצליחים ולפעמים הם גם טועים כמו כולנו ולכן כמו שאדם מאמין בעצמו וסולח לעצמו על חטאיו כך הוא צריך גם להאמין באחרים ובתנאי שהם פועלים ממניעים חיוביים.