המדינה צריכה לאפשר סוגי חינוך שונים לצד הקניית מיומנויות וכישורים לשוק העבודה

פתרון השורש לכלכלה נמצא בחינוך ובמיוחד בהקניית כישורים לשוק העבודה. ד"ר מיכאל שראל ראש פורום קהלת לכלכלה מסביר על הקשר בין החינוך במדינת ישראל לכלכלה.
לתמיכה בפורום קהלת www.charidy.co...

[@nonakotler3634]

נכון מאוד. אנחנו זקוקים לסוגי חינוך שונים.
מקום החינוך בתרבות היהודית
מדוע תפס החינוך מקום כל כך מרכזי בתרבות היהודית? מה חסר בחינוך היום, ביחס לחינוך היהודי-מקורי? על דמות האדם השלם, על הטבע האגואיסטי, ועל הצורך הדחוף של העולם בתיקון גלובלי.
לפני הכול חשוב לדייק. זה לא שהחינוך היה חשוב לנו כעם, אלא החינוך הוא זה שעשה מאיתנו עם.
למה הכוונה? לפני כ-3800 שנה, בבבל העתיקה, האנושות נקלעה לסוג של מלחמת עולם, כמתואר בסיפור מגדל בבל. אנשים הפסיקו להבין זה את זה, נלחמו זה בזה עד ש"חצי העולם שם נפל בחרב" (פרקי דרבי אליעזר, פרק כד). איש חכם אחד החליט לחקור למה זה קורה, ואיך אפשר לצאת מזה. אברהם הבבלי. הוא גילה שכוח אחד פועל בכל הטבע, ומגמת ההתפתחות היא לעבר אחדות הכול. בהתאם לזאת הוא חינך לחסד ולאהבה לזולת.
"נַעֲשֶׂה אָדָם", מכונה התהליך החינוכי הזה בלשון המקרא. מטרתו לרומם את האדם מעל טבעו האגואיסטי, ולעשותו דומה לכוח הכללי שפועל בבריאה. תכונתו השפעה טובה, כלומר נתינה ואהבה, ולשם כיוון אברהם את כל מי שרק שמע. "אלפים ורבבות" התקבצו סביב האידיאה הרוחנית שלו, כפי שכותב הרמב"ם בספר המדע, ומהם התהוותה האומה. זו לא אומה טבעית ככל אומות העולם, אלא התקבצות מלאכותית סביב חינוך שבונה קשר מיוחד בין בני אדם, הופך אותם להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד".
בלי הקו החינוכי הזה, מבחינה איכותית-מהותית לא קיים עם ישראל. לכן, לאורך ההיסטוריה זכה אצלנו החינוך לחשיבות עצומה. לא היה ילד שלא למד קרוא וכתוב, כולם עסקו משך כל החיים בלימוד המקורות שהסבירו מהו יחס נכון לדומם, לצומח, לחי, לבני האדם האחרים ולחברה בכללה. אותה תפיסת עולם שייסד אברהם פורטה אחר כך בתורת משה, ומנהיגי האומה היו אנשי חינוך במהותם. ספרי החינוך שלנו עברו מדור לדור משך אלפי שנים, ורק במאות השנים האחרונות התחלנו להיות מושפעים מהחינוך של אומות העולם.
בשונה מכל חינוך אחר שמתקבל בטבעיות כחכמת חיים מועילה, החינוך הישראלי-מקורי מתייצב נגד הטבע האגואיסטי של האדם והחברה. כדי להפנים אותו נדרשת עבודה בלתי פוסקת, מרגע שהאדם נולד ועד אחרון ימיו. הרי זה לא טבעי להתנהג לפי קוד של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", או "ואהבת לרעך כמוך". לא טבעי להיות "כל ישראל חברים", "ערבים זה לזה", לחשוב על כולם כמו על עצמך. האגו של האדם כל הזמן מתעצם, ועליו לחנך את עצמו ללא הפסק, בהתאם. להתחדש, להתקדם.
אחרי החורבן עקב שנאת חינם יצאנו לגלות ארוכה בין אומות העולם. איפה שלא היינו, נאבקנו על האפשרות להמשיך לפחות במשהו את הקו החינוכי. בלעדיו, היינו פשוט נעלמים. החינוך החזיק אותנו, חיזק אותנו, סידר אותנו, נתן לנו אפשרות להשתייך לאותה אומה גם בלי מדינה, חבל ארץ משותף, ארגון כלשהו. הורים נמדדו לפי השקעתם בחינוך, והיו צריכים להיות מחנכים בעצמם. רמת ההצלחה החינוכית של משפחה הגדירה את מעמדה בחברה.
היום, כשהעולם נעשה מקושר כמו כפר קטן, כשכולם תלויים בכולם ומשפיעים על כולם, הגענו למצב נפיץ כמו שהיה בבבל העתיקה. או שתפרוץ מלחמת עולם, או שנקדים לה מהפכה חינוכית-תרבותית שתביא לחיבור ולהשלמה בין אדם לאדם. התהליך הזה יכול להתחיל רק כאן, בעם שנבנה ביסודו על החינוך של אברהם.
אמנם כבר דורות אנחנו מנותקים ממנו, ולכן ישראל לא מהווה דוגמה לחיים באהבה, כואב הלב לראות איך הפילוג גובר ומתלבה השנאה, ואף על פי כן, יש בידינו להתחבר לחכמת ישראל המקורית ולהדליק אור בחשכה. להוליד יחד אדם חדש, אנושות חדשה.
נשים בצד את הוויכוחים בין דתיים וחילוניים, ונחזור כולנו להיות מקוריים. 'יהודי' זה מלשון ייחוד, איחוד, אחדות מעל השוני, ו'ישראל' זו קריאת כיוון: ישר אל כוח האהבה והנתינה שביסוד הבריאה. האדם השלם, כל רגע בקיומו מוקדש לבדיקה איך יוכל לממש את עצמו באהבה לזולת. לדומם, לצומח, לחי, לאדם, לאנושות, לכוח הטבע הכללי. אהבה לכול, אהבת עולם. זוהי מטרת החינוך המקורי של העם.
ונקודה אחרונה, הכי חשובה: חינוך הוא בדוגמה, חינוך זו בניית אווירה. מרגע שתינוק נולד הוא צריך להרגיש שהאוויר מלא ברצון ובמחשבה שמכוונים לאהבה. שכולם סביבו פועלים מתוך דאגה לזולת. מכל מבט ומכל תנועה הוא לומד, סופג את הרוח והכוונה. אמנם מבפנים יצמח בו הכוח האגואיסטי, אבל ההשפעה החינוכית-תרבותית תראה לו איך להשתמש בו לטובת החברה. כך, יחד, נעלה את עצמנו לדרגת הכוח העליון שבטבע, שכל כולו אהבה. המילה "אדם", מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן", בדיוק על זה מצביעה.
שיהיה לנו בהצלחה.