התליות בירושלים במלחמת העולם הראשונה

התליות בירושלים
התליות בירושלים התרחשו ב-29 ביוני 1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. השלטון העות'מאני בארץ ישראל הוציא להורג בתלייה ברחבת שער יפו חמישה מתושבי העיר מכל העדות. החמישה הוכרזו כעריקים מצבא האימפריה העות'מאנית ונבחרו באקראי למיתה. הוטל עליהם עונש מוות והם ניתלו במטרה להרתיע עריקים אחרים ולגרום להם לשוב ליחידותיהם.
רקע
ב-1916 הצבא העות'מאני במזרח התיכון היה במצב קשה. ניסיונו לכבוש את תעלת סואץ מהבריטים נכשל, והצבא סבל מעריקות רבות. המצב הכלכלי החמור בעקבות המלחמה באימפריה העות'מאנית, והקשיים במזרח התיכון, החמירו את המצב. אובדן ההכנסות מתיירות, בצורת קשה ומכת ארבה ב-1914-1915 גרמו לרעב ולעוני רב. גיוס כפוי לצבא פגע בפרנסת משפחות רבות, ורבים מהתושבים נשלחו לגדודי עבודת כפייה. הדמורליזציה והמצב הכלכלי גרמו להחרפת תופעת העריקה.
עריקים רבים שהו בערים ברחבי האימפריה. אחמד ג'מאל פאשה, מפקד הארמייה הרביעית ומושל סוריה וארץ ישראל, הזהיר את העריקים כי יוצאו להורג אם לא ישובו לשירותם, אך התופעה לא פסקה. פאשה נקט באמצעים אכזריים, וביצע פשעי מלחמה רבים, כולל מעורבות ברצח העם הארמני.
התליות
פאשה סייר במזרח התיכון וציווה להוציא להורג עריקים ובוגדים. באמצע 1916 פנה ליישם את שיטותיו בירושלים, והודיע כי כל העריקים חייבים לשוב ליחידותיהם עד סוף יוני ולא ייענשו, אך כל עריק שלא יעשה זאת יוצא להורג. כשלא נענו העריקים, ציווה פאשה לבחור חמישה עריקים בירושלים שיוצאו להורג בפומבי להרתעה. הנידונים נבחרו לפי העדות שהרכיבו את אוכלוסיית ירושלים - שני נוצרים, שני יהודים ומוסלמי אחד.
בתוך יום אחד נלכדו חמישה עריקים לפי המפתח שנקבע. בבוקר 29 ביוני הובאו לגרדומים ברחבת שער יפו בנוכחות אישי ממשל מקומיים ואנשי צבא. לאחר טקס קצר, הוצאו גזרי דינם לפועל. הגופות נותרו תלויות על הגרדום כל היום כדי להטיל אימה על האוכלוסייה. על הגופות נתלו שלטים המתארים את סיבת תלייתם. האירוע צולם על ידי הצלם ח'ליל ראד.
הנידונים
המוסלמי אחמד אלוצו, הנוצרים אברהים אנדלפט ומוסא סוס, והיהודים משה מלל ויוסף אמוזיג היו חמשת המוצאים להורג.
משה מלל היה בן 22, בן יחיד לאמו האלמנה. עבד בבית מלון בעיר ועמיל מכס. גויס לצבא ושירת כמתרגם בדמשק. בבקשתו לפני מותו ביקש שיגבו כספים המגיעים לו ויתנו לאמו. בקשתו להסרת כיסוי העיניים נדחתה.
יוסף אמוזיג, יליד מרוקו, עלה לארץ עם אמו ואחותו. היה חייט בירושלים והפעיל סדנא גדולה לחייטות. גויס ונשלח לעבוד כחייט בבאר שבע. נשלח לירושלים לתפור בגדים למפקדו ונעצר על ידי המשטרה הצבאית. צו התנועה הצבאי שלו נעלם והוא לא הצליח להבהיר לשוטרים את מצבו. היה נשוי ואב לבת.
אירוע התלייה הפך לסיפור מוכר בירושלים והאכזריות שבה נבחרו והומתו הנידונים הפכה את האירוע לנקודת ציון בהיסטוריה של העיר ולסמל להיותה משכן לתושבים בני שלוש דתות.