איך שגלגל מסתובב - סיפור עם עם מוסר השכל

לקבלת הצעה והזמנות מיוחדות
www.lifestoryf...
עריכה חוויות מצולמות 0522884777
איך שגלגל מסתובב
היה זה בשעה שישבה עם בעלה לסעודת הצהריים.
הבעל, סוחר עשיר, נהג להפסיק את יום עבודתו בצהריים ולסור לביתו לסעוד את לבו.
אשתו הטובה הייתה טורחת להכין לו את מיטב תבשיליה,
משתדלת להנעים לו את שהותו הקצרה בבית, בטרם ישוב לעבודתו השוטפת.
הארוחה היומית הייתה סעודת מלכים ממש, שהוכנה באהבה ובתשומת-לב רבה לכל פרט.
איש טוב-לב היה הבעל, צנוע ושקט.
ניכר היה בו כי לא נולד עם כפית של כסף בפה.
הרבה לא ידעה אשתו על עברו, רק זאת,
פעם היה עני המחזר על הפתחים שברבות הימים הצליח לפתוח עסק משלו ולהתעשר.
למרות שהיה עשיר ומכובד, הוסיף להתנהג בפשטות ובענווה והרבה לעשות חסד עם עניים וקשי-יום.
זכר הימים הקשים עורר אותו לפזר מממונו לצורכי-צדקה.
הנקישות בדלת, שנשמעו בשעה שישב לסעודתו, היו שגרתיות למדי.
עניים רבים נהגו לפקוד את הבית.
תמיד נתקבלו בסבר-פנים יפות וזכו למתנת-יד נאה ומכובדת,
איש-איש על-פי מעמדו ומצוקתו.
אך הפעם היה משהו מעורר רחמים במיוחד בקול שנשמע מעבר לדלת.
"מי שם?" שאל בעל-הבית, שזה עתה החל ארוחתו.
"רחמו-נא על יהודי עני" בא הקול מן העבר השני "רעב אני וכבר זמן רב לא בא אוכל אל פי. תנו לי ולו פרוסת לחם, לא יותר".
הקול המיוסר הזכיר לו את ימי רעבונו ומחסורו. תאבונו פג.
"תני לו את הארוחה וישבור את רעבונו" פנה לאשתו, כשהוא מושיט לעברה את צלחתו הגדושה.
מנתו המכובדת, הדשנה, נמסרה כמות-שהיא לעני, שהתנפל עליה ברעבתנות, כשפיו אינו חדל מלהודות.
לאחר שהעני הלך סגרה האישה את הדלת ונשענה על הקיר לבל תתמוטט.
כל גופה רעד, היא נזקקה לדקות מספר כדי להתאושש.
"מה לך?" שאל הבעל. שהבחין בהתרגשותה והתפלא על סערת-רוחה של אשתו.
הן לא ייתכן, שהעובדה שהגישה לעני את ארוחתו היא שמסעירה את נפשה.
כשחזר ושאל, לא יכלה עוד להתחמק.
"נזכרתי בגלגול הקודם של חיי" אמרה.
לפני שנישאתי לך, הייתי נשואה לאיש אחר,
אף הוא היה עשיר ובעל אמצעים.
אך מידה מגונה הייתה לבעלי - הקמצנות.
מאוד לא אהב לתת מכספו לעניים ולנזקקים ואף אסר עלי לתת אוכל ומשקה לקבצנים המתדפקים על הדלת, דבר שציער אותי מאוד.
הגיעו הדברים עד-כדי-כך ששמנו יצא בכל הסביבה כבית שאין נותנים בו פרוטה לעני והעניים פסחו על ביתנו כשהיו עוברים ברחוב.
לבי כאב בשל כך, אך מה יכולתי לעשות?
יום אחד, בשעה שבעלי חזר, כדרכו, לסעוד את ארוחת הצהריים, נשמעו נקישות בדלת.
בעלי ניגש אל הדלת ושאל, מי שם?
עני אני, עזרו לי, זה ימים אחדים לא בא אוכל אל פי, ולבי נשבר ברעב.
בעלי התרגז,
'תלך מפה!', צעק בזעם לעבר הזר שהפריע את סעודתו.
'אפילו לאכול במנוחה אין הקבצנים החצופים הללו מאפשרים'. סינן מבין שיניו כשטרק את הדלת בפרצופו של העני.
ואני, לבי נשבר ופרצתי בבכי.
מאותו יום כאילו פגעה בנו יד ההשגחה.
בעלי לא ראה עוד הצלחה במעשיו ובתוך זמן קצר איבד את כל רכושו.
הגענו עד פת לחם ממש.
בעלי הציע שניפרד, כדי שלא נהיה נטל זה על זה. התגרשנו ופנינו איש לדרכו.
מאז לא ראיתי את בעלי הראשון.
היא שתקה רגע ואמרה, כשקולה כמעט לוחש:
"אתה יודע מי היה העני שיצא עכשיו מן הבית?
זה היה בעלי הראשון!
עתה החלו גם עיני הבעל לדמוע.
גם הוא היה נסער עד עמקי נשמתו. לבסוף אמר ברטט:
"במקרה אני מכיר היטב את העני שגורש בשעתו מביתך
אני הוא.
#סיפור #סיפורים #סיפור_קצר