כל הכבוד לך יועז הנדל. אתה מלח הארץ בכל המובנים. אם זכור לי נכון, יש לך גם תואר שלישי, איני יודעת במה, וגם היית כתב בגלי צה"ל. וכמובן כל הכבוד לחבריך בכתבה.
*אולי אנחנו מתחילים להתבגר* יכול להיות שאנחנו עוד לא יודעים בדיוק לפרש מה עובר עלינו, אבל העיסוקים של החיים לפני המלחמה מרגישים קצת ילדותיים עכשיו וחסרי פואנטה, מה שמביא הרבה אנשים להרים את העיניים לחפש סביבם ובתוך ליבם את המדרגה הבאה שלהם, כפרטים וכעם. אולי אנחנו מתחילים להתבגר. אפשר לדמות את מצבנו לילדה קטנה שמשחקת עם בובת סמרטוטים, עבורה הבובה היא כל החיים: היא נותנת לה לאכול, מחבקת ומנשקת אותה, היא מלבישה אותה ומשכיבה אותה לישון, את כל הנשמה שלה היא שמה בבובה שלה. ובבית ישנו גם תינוק קטן, כמו בובה רק אמיתי. אבל כשאימא מבקשת מהילדה לשחק איתו, אין לה שום עניין בו, כלום. עבור האימא התינוק הוא כל החיים, ועבור הילדה הבובה היא הכול. אלו שתי מדרגות חיים, של מה חשוב לנו ומה אנחנו רוצים. החברה שלנו דומה לאותה בובת סמרטוטים, חברה שבורה ומוחלשת, כל אחד גר בתוך עצמו, העיקר שהוא יהיה מסודר ללא שום עניין לצאת מעצמו לדעת מה עם כולם. ופתאום באה אימא טבע, ובלי שנרגיש בתוך ערפל המלחמה שמה לנו תינוק משותף בידיים על מנת שלא נישאר ילדים קטנים. מצד אחד, המשחק בבובת "אני ואני" נראה היום קצת משעמם, שטוח, דומם. הלבשתי את עצמי, האכלתי את עצמי, טיפלתי ועשיתי הכול למען עצמי, וכעת זה לא ממלא אותי. מצד שני, התינוק האמיתי נראה עדיין קצת דוחה, מה הוא בוכה, ומה עושים איתו בכלל. לא עוברים מבובת סמרטוטים לאהבת הזולת בפעם אחת, בינתיים אנחנו תלויים בין ארץ לשמיים - כבר לא מתמלאים מאהבה עצמית, ועדיין לא מתענגים על שבת אחים. למרות שזה מרגיז את הילדה לעזוב את הבובה, אימא בכל זאת מבקשת: "תתעסקי קצת עם אחיך, אני צריכה לבשל משהו, לקפל כביסה. רק לכמה דקות". לאט לאט הילדה מתחילה לגלות עניין בתינוק. היא מגלה שהיא יכולה לגרום לו להפסיק לבכות, שהיא מבינה מה חסר לו. התינוק מתחיל לחפש אותה כשהיא לא לידו, הוא צוחק אליה ומושיט לה ידיים. הוא מתפתח וגדל לה מול העיניים. כך כוח הטבע העליון דוחף אותנו כל פעם עוד קצת אחד לזרועות השני, מחייב אותנו להתבגר, לעסוק במשהו חי, בקשר נושם. עד שנמצא את עצמנו יום אחד נותנים לאחרים בשמחה את החיים והנשמה.
נהנתי לראות את הכתבה עד הדקות האחרונות שבהן נפל לי האסימון שהייתי "תמימה" וכנראה/אולי זו "כתבה מטעם" כדי לפרסם את הפעילות שיועז מתחיל (הכנס וכו'...) ואז התבאסתי. עקרונית- כמובן שאני בעד אחדות. אבל תמיד אני תוהה מה הפירוט למילה אחדות, איך מורידים אותה לביצוע... עבור כל אחד המילה אחדות מייצגת משמעות סמנטית שונה. זה מושג מופשט (כנל גם המילה 'ניצחון') ולא מושג מוחשי כמו שולחן/כיסא. לכן קשה לי לשמוע את הדיבור על אחדות כשבו זמנית טוענים להחלפת הנהגה (תיקון 2024. ומשום מה זה תמיד מרגיש לי שרוצים להחליף את מנהיגי הימין ולא מנהיגי השמאל או הצבא...) בקיצור- תהיו ביקורתיים! תפעילו חשיבה עצמית בכל דבר ואל תאמינו ישר למילים של פוליטיקאים/עיתונאים ואפילו מילואימניקים עם אג'נדה. (ולכל המצקצקים בעלי במילואים כבר כמעט 5 חודשים)
מי אמר שהוא לא רוצה לתחקר ולהחליף בצבא? הוא כתב על זה הרבה. וגם אם מדברים על אחדות, הגיוני לדבר על תפקיד הממשלה והאחריות שלה. לפני המלחמה ועכשיו. האחדות והרוח של שדה הקרב לא אומרת שאסור שתהיה ביקורת, אולי אפילו להפך. השאלה זה איך מדברים על הביקורת הזאת ולא הופכים אותה למלחמה
@@זיוויינר-ת4ח האמת לא עוקבת אחריו בכלל כך שלא מודעת למה שכתב. רק לפי מה ש"הרחתי" מהכתבה. ברור שלממשלה הנוכחית יש אחריות מבלי להוריד אחריות מכל הממשלות שהיו לפניה וכל הדרגים הביטחוניים שאמונים על תפיסת הביטחון (שבכ, אמן, צהל), ואני אוסיף שגם על האנשים שהביאו לנו את אוסלו יש אחריות לא מבוטלת (התפיסה שאפשר להביא נשק לאויב) וכמובן לא מבטלת את בגץ מאחריות!!! (הביאו לכבילת הידיים של החלק של הצבא שכן חשב אחרת מהדרג הבכיר)
![[#2024MAMA] ROSÉ (로제), Bruno Mars - APT. | Mnet 241122 방송](http://i.ytimg.com/vi/dgGqD28J6aQ/mqdefault.jpg)
כך נראים גיבורי ישראל והיהודים.
מי שלא יבחר בו בוחר בהנהגה הישנה המטורללת שכרעה נמצאת בשלטון.
יועז העם איתך!!
הלוואי ותיהיה ראש ממשלה ותאחד את כולנו❤ תודה לך❤️🇮🇱❤️💙💙🇮🇱💙
😂😂😂😂😂😂😂😂😂
כתבה מדהימה! ❤
כתבה ברמה גבוהה מאוד.. היה ממש מתאים לערוץ 14
כל הכבוד ליועז הנדל
אבל בגדול כולם בצוות אם אותם דעות
חחחח
אלוף
כל הכבוד לך יועז הנדל. אתה מלח הארץ בכל המובנים. אם זכור לי נכון, יש לך גם תואר שלישי, איני יודעת במה, וגם היית כתב בגלי צה"ל. וכמובן כל הכבוד לחבריך בכתבה.
הוא דוקטור להיסטוריה. ראיתי פעם תכנית שהשתתף בה על החשמונאים או משהו כזה
יחחחחץ
*אולי אנחנו מתחילים להתבגר*
יכול להיות שאנחנו עוד לא יודעים בדיוק לפרש מה עובר עלינו, אבל העיסוקים של החיים לפני המלחמה מרגישים קצת ילדותיים עכשיו וחסרי פואנטה, מה שמביא הרבה אנשים להרים את העיניים לחפש סביבם ובתוך ליבם את המדרגה הבאה שלהם, כפרטים וכעם. אולי אנחנו מתחילים להתבגר.
אפשר לדמות את מצבנו לילדה קטנה שמשחקת עם בובת סמרטוטים, עבורה הבובה היא כל החיים: היא נותנת לה לאכול, מחבקת ומנשקת אותה, היא מלבישה אותה ומשכיבה אותה לישון, את כל הנשמה שלה היא שמה בבובה שלה.
ובבית ישנו גם תינוק קטן, כמו בובה רק אמיתי. אבל כשאימא מבקשת מהילדה לשחק איתו, אין לה שום עניין בו, כלום. עבור האימא התינוק הוא כל החיים, ועבור הילדה הבובה היא הכול. אלו שתי מדרגות חיים, של מה חשוב לנו ומה אנחנו רוצים.
החברה שלנו דומה לאותה בובת סמרטוטים, חברה שבורה ומוחלשת, כל אחד גר בתוך עצמו, העיקר שהוא יהיה מסודר ללא שום עניין לצאת מעצמו לדעת מה עם כולם. ופתאום באה אימא טבע, ובלי שנרגיש בתוך ערפל המלחמה שמה לנו תינוק משותף בידיים על מנת שלא נישאר ילדים קטנים.
מצד אחד, המשחק בבובת "אני ואני" נראה היום קצת משעמם, שטוח, דומם. הלבשתי את עצמי, האכלתי את עצמי, טיפלתי ועשיתי הכול למען עצמי, וכעת זה לא ממלא אותי. מצד שני, התינוק האמיתי נראה עדיין קצת דוחה, מה הוא בוכה, ומה עושים איתו בכלל. לא עוברים מבובת סמרטוטים לאהבת הזולת בפעם אחת, בינתיים אנחנו תלויים בין ארץ לשמיים - כבר לא מתמלאים מאהבה עצמית, ועדיין לא מתענגים על שבת אחים.
למרות שזה מרגיז את הילדה לעזוב את הבובה, אימא בכל זאת מבקשת: "תתעסקי קצת עם אחיך, אני צריכה לבשל משהו, לקפל כביסה. רק לכמה דקות". לאט לאט הילדה מתחילה לגלות עניין בתינוק. היא מגלה שהיא יכולה לגרום לו להפסיק לבכות, שהיא מבינה מה חסר לו. התינוק מתחיל לחפש אותה כשהיא לא לידו, הוא צוחק אליה ומושיט לה ידיים. הוא מתפתח וגדל לה מול העיניים.
כך כוח הטבע העליון דוחף אותנו כל פעם עוד קצת אחד לזרועות השני, מחייב אותנו להתבגר, לעסוק במשהו חי, בקשר נושם. עד שנמצא את עצמנו יום אחד נותנים לאחרים בשמחה את החיים והנשמה.
ארז המלך
נהנתי לראות את הכתבה עד הדקות האחרונות שבהן נפל לי האסימון שהייתי "תמימה" וכנראה/אולי זו "כתבה מטעם" כדי לפרסם את הפעילות שיועז מתחיל (הכנס וכו'...) ואז התבאסתי.
עקרונית- כמובן שאני בעד אחדות. אבל תמיד אני תוהה מה הפירוט למילה אחדות, איך מורידים אותה לביצוע... עבור כל אחד המילה אחדות מייצגת משמעות סמנטית שונה. זה מושג מופשט (כנל גם המילה 'ניצחון') ולא מושג מוחשי כמו שולחן/כיסא. לכן קשה לי לשמוע את הדיבור על אחדות כשבו זמנית טוענים להחלפת הנהגה (תיקון 2024. ומשום מה זה תמיד מרגיש לי שרוצים להחליף את מנהיגי הימין ולא מנהיגי השמאל או הצבא...)
בקיצור- תהיו ביקורתיים! תפעילו חשיבה עצמית בכל דבר ואל תאמינו ישר למילים של פוליטיקאים/עיתונאים ואפילו מילואימניקים עם אג'נדה. (ולכל המצקצקים בעלי במילואים כבר כמעט 5 חודשים)
כמילואימניק שראה אותו בעוטף והיה בשיח שלו עם חברים שלי, הבנו שזה מכוון לאג'נדה פוליטית..
@@דודמורסיאנו-ת2צ מבאס לדעת...
מי אמר שהוא לא רוצה לתחקר ולהחליף בצבא? הוא כתב על זה הרבה.
וגם אם מדברים על אחדות, הגיוני לדבר על תפקיד הממשלה והאחריות שלה. לפני המלחמה ועכשיו.
האחדות והרוח של שדה הקרב לא אומרת שאסור שתהיה ביקורת, אולי אפילו להפך. השאלה זה איך מדברים על הביקורת הזאת ולא הופכים אותה למלחמה
@@זיוויינר-ת4ח האמת לא עוקבת אחריו בכלל כך שלא מודעת למה שכתב. רק לפי מה ש"הרחתי" מהכתבה.
ברור שלממשלה הנוכחית יש אחריות מבלי להוריד אחריות מכל הממשלות שהיו לפניה וכל הדרגים הביטחוניים שאמונים על תפיסת הביטחון (שבכ, אמן, צהל), ואני אוסיף שגם על האנשים שהביאו לנו את אוסלו יש אחריות לא מבוטלת (התפיסה שאפשר להביא נשק לאויב) וכמובן לא מבטלת את בגץ מאחריות!!! (הביאו לכבילת הידיים של החלק של הצבא שכן חשב אחרת מהדרג הבכיר)
יועז הנדל היה אחד מחברי הכנסת הראויים היחידים במשכן, אדם ערכי ברמה מאוד גבוהה וציוני אמיתי, לא משהו שאפשר להגיד על הרוב המוחלט של חברי הכנסת היום