מעדותה של רות הרן: "לא ענו לי בטלפון. אף אחד. היה כאוס. את לא ידעת לאן ללכת, מה לעשות"

רות הרן, ניצולת שואה שחיה רוב חייה בנגב, הייתה בבוקר שבת בדירתה בבארי. ערב קודם התכנסה המשפחה המורחבת בבית בנה אבשלום הרן, הנמצא בסמוך. היא שמעה יריות וצעקות ותהתה מדוע אבשלום אינו שואל לשלומה. איש לא ענה לטלפון. רות לא נכנסה לממ"ד; היא הסתובבה בין בתי השכנים, מצאה אותם ריקים וחשה כאילו הקיבוץ נעלם. על אף שראתה "נוחבות" רצים הלוך ושוב היא לא חשה חרדה. בצוהריים פונתה לנתיבות, שם התקבלו מפוני בארי בחום. זמן מה אחר כך התברר כי שבעה מבני משפחתה נחטפו. הנשים והילדים שוחררו בהמשך, אך בעלה של נכדתה, טל שוהם, עדיין בעזה. כעבור יומיים קשים נמצאה גופתו המחוללת של בנה האהוב, אבשלום.
רות אינה רוצה לחזור לבארי. היא אבלה, כואבת וזועמת על המנהיגות שעוסקת בפירוד ופירוק החברה. בספר זיכרונותיה כתבה על ילדותה בבית ציוני, תרבותי ויהודי ועל סיפור הישרדותה בשואה. "ב-7 באוקטובר איבדתי את הנשמה", היא אומרת.
לעדות המלאה: • "לא ענו לי בטלפון. אף ...
לעדויות נוספות: • כל העדויות
#עדות710
ביום שאחרי, יהיו סיפוריהם של אלפי תושבים ולוחמים, ילדים צעירים ומבוגרים, ישראלים וזרים, יהודים ולא-יהודים, עדות נצח לאירועי ה-7.10.23. ‎
לאתר עדות710: /www.edut710.org
לעמוד הפייסבוק עדות710: / edut710
תאריך הצילום: 13.12.2024
צילום: נטע דקל
ראיון: עמליה ברנע
עריכת וידאו: שמעון סבג
עריכת תוכן: חמוטל פרת