לעבוד בעבודה שווה כבר שנים מדברים על זה שבקרוב נאבד מקומות עבודה לטובת הטכנולוגיה, דבר שאכן הולך ומתממש. הטכנולוגיה לוקחת על עצמה יותר ויותר משימות שמילאו בעבר דמויות אנושיות. ממילא גם המוטיבציה האנושית צונחת וגם מקורות הטבע הולכים ואוזלים, כך שלא יהיה ממה להמשיך לייצר ומרבית התעשייה תיעצר. אני חושב שעכשיו כשהווליום המחריש של המציאות המודרנית ירד, תימצא לנו שעה יפה לחשוב עליה בשקט. המציאות שיצרנו לעצמנו, שבה העבודה היא עיקר החיים והציר המרכזי סביבו אנחנו נעים, היא חדשה יחסית. אם נסתכל בחברות שהיו קיימות לפני חמש מאות שנה ואחורה, לא נמצא בה אנשים שראשם ורובם משוקע בעבודה, כמו בזמנינו שיוצאים ההורים בבוקר מהבית, מכניסים את הילדים למכונית, מפזרים אותם בבתי ספר וגנים, משם לעבודה שתופסת נפח גדול מהיום, שוב לפקקים, לאסוף את הילדים, וחוזר חלילה. צורת חיים כזו מוצצת את כל המיצים, שואבת את כל הכוחות. זאת אומרת אנחנו לא ממש חיים אלא משרתים את מקום העבודה שלנו, עבדים לחידושים, לצעקה האחרונה. אבל קשה להבין את זה, כי כשנמצאים בתוך הקלחת אין הבחנות אם היא טובה או רעה לנו. כדי לקבל תובנות צריך להרים ממנה את העיניים ולראות איפה אנחנו נמצאים במרחב. תסתכלו בעמים שהקִדמה עוד לא כבשה אותם, ותבינו איך פחות או יותר נראו חיינו לפני עידן הטכנולוגיה. פיזית הם עובדים קשה יותר מאיתנו, אבל הם מורגלים בזה, עובדים כמה שעות ואז נחים בצל, בערב יושבים סביב המדורה. יש לי חברים ממדינות אפריקה, הם מספרים לי שהם עובדים כמה שצריך כדי שיהיה להם משהו לאכול, בגד ללבוש, ושאר היום נמצאים בחיק השבט, הראש פנוי, אין לחץ. זאת אומרת, הם החופשיים, אנחנו העבדים. מי דואג לתפעל את העבדות הזו אם ברור שאף אחד לא שמח ופורח בה? אותם עשרה אחוזים עשירים, שאומנם גם הם בכלל לא מאושרים, אבל נדחפים להעביד אותנו עבור ההרגשה שהם יכולים להרשות לעצמם לעשות כביכול כל מה שבא להם. אז אנחנו צריכים להרים את הראש ולחשוב טוב. לראות איפה היינו פעם, מה נעשה איתנו היום, ולשאול מה יהיה עלינו הלאה? כי מעבר לזה שאנחנו הורגים את עצמנו, אנחנו גם ממיתים את שאר חלקי הטבע ומשאביו, מייצרים מהם המוני דברים שדקה אחר כך נזרוק. באורח החיים הזה שנכנסנו אליו טמון היסוד לקץ האנושות. הבראה של מציאות חיינו קשורה בשינוי מדדים. בחינוך עצמנו למדוד אדם בתרומתו לחברה ולא בכמות הכסף שהוא עושה. בללמוד לתת לכל אדם הרגשה שדרך העבודה שהוא עושה הוא נקשר לחברה ונעשה חלק מהחבורה, וכולם שותפים בהפקת תוצרת חברתית לאומית. אומנם כל אדם יקבל שכר כספי על עבודתו, אבל את תחושת המילוי הוא לא יקבל מהכסף אלא מהתרומה שלו, מהחלק שהוא מושקע בו בחיי הכלל. אחד יכול לייצר שרוכי נעליים, שני לאפות עוגות ולחם, שלישי לבנות בתים או תוכנות. אם אדם מעריך את העבודה שהוא עושה כי הוא יודע שהחברה נהנית מיגיע כפיו, העבודה שלו שווה המון בשבילו, ובשביל כולם.
סרטון ממש טוב. קצת מבאס שבשורה התחתונה לא הסברתם בצורה ברורה מה עונים על "ספר לי שתי תכונות רעות על עצמך" אני חושב שתשובה כמו יותר מידי יסודי זה לא מוסיף נקודות ולא מוריד זה רק התחמקות סבירה שנותנת למראיין להתמקד בדברים אחרים
אז אתן מציעות לקבל התקף חרדה לפני כל ראיון. וואו. יש פה כמה דברים הכרחיים אבל הפישוט המוגזם של שפת הגוף אבסורדי ומזיק לכל מי שיקשיב לכן. אתן מבקשות שהמועמד יהיה הוא ואז גם בן אדם ספציפי לגמרי שנועם לכן. לא חייבים קשר עין מושלם כדי לקבל עבודה.
בנוגע לרגיש (מידי) הזלזול שעולה בסרטון ממש מצערת ורדודה, כי זה משטיח ומכליל אנשים ואת המסר. ישנם אנשים, שהם באמת רגישים ולחוצים וזה משפיע על העבודה שלהם. חבל מאוד על הבורות.
שימושי ביותר! תודה רבה :)
שומר את הסרטון הזה לעוד כמה שנים...
תודה רבה! נשמע מועיל
כמות הפעמים שראיתי את הסרטון הזה ואיכשהו כל פעם משהו מתחבר :)
אחלה סרטון, כאן 11 תמיד תוכן טוב
סרטון מעולה - גם אחרי תקופת הקורונה
עדיין לא עברנו קורונה חחחחח
לא עברה ולא תעבור עוד המון זמן
סרטון נהדר!
טיפים נהדרים! תודה רבה!
רונית מרצה מעולה, הייתה המרצה שלי בספיר. סרטון חשוב מאוד
מקסים !
מהמם.
אם הייתם מעלים את זה לפני חודש אולי הייתי מתקבלת למגשימים...
תגידי תודה שלא התקבלת
הא הא התקבלתייי
שאפו, סיימת את התוכנית בסוף?
@@prostem9500 כן! גם הייתי אחבגית ועכשיו מנטורית מידי פעם. שכחתי מהתגובה הזאת כבר חח
סרטון טוב!
לעבוד בעבודה שווה
כבר שנים מדברים על זה שבקרוב נאבד מקומות עבודה לטובת הטכנולוגיה, דבר שאכן הולך ומתממש. הטכנולוגיה לוקחת על עצמה יותר ויותר משימות שמילאו בעבר דמויות אנושיות. ממילא גם המוטיבציה האנושית צונחת וגם מקורות הטבע הולכים ואוזלים, כך שלא יהיה ממה להמשיך לייצר ומרבית התעשייה תיעצר. אני חושב שעכשיו כשהווליום המחריש של המציאות המודרנית ירד, תימצא לנו שעה יפה לחשוב עליה בשקט.
המציאות שיצרנו לעצמנו, שבה העבודה היא עיקר החיים והציר המרכזי סביבו אנחנו נעים, היא חדשה יחסית. אם נסתכל בחברות שהיו קיימות לפני חמש מאות שנה ואחורה, לא נמצא בה אנשים שראשם ורובם משוקע בעבודה, כמו בזמנינו שיוצאים ההורים בבוקר מהבית, מכניסים את הילדים למכונית, מפזרים אותם בבתי ספר וגנים, משם לעבודה שתופסת נפח גדול מהיום, שוב לפקקים, לאסוף את הילדים, וחוזר חלילה.
צורת חיים כזו מוצצת את כל המיצים, שואבת את כל הכוחות. זאת אומרת אנחנו לא ממש חיים אלא משרתים את מקום העבודה שלנו, עבדים לחידושים, לצעקה האחרונה. אבל קשה להבין את זה, כי כשנמצאים בתוך הקלחת אין הבחנות אם היא טובה או רעה לנו. כדי לקבל תובנות צריך להרים ממנה את העיניים ולראות איפה אנחנו נמצאים במרחב.
תסתכלו בעמים שהקִדמה עוד לא כבשה אותם, ותבינו איך פחות או יותר נראו חיינו לפני עידן הטכנולוגיה. פיזית הם עובדים קשה יותר מאיתנו, אבל הם מורגלים בזה, עובדים כמה שעות ואז נחים בצל, בערב יושבים סביב המדורה. יש לי חברים ממדינות אפריקה, הם מספרים לי שהם עובדים כמה שצריך כדי שיהיה להם משהו לאכול, בגד ללבוש, ושאר היום נמצאים בחיק השבט, הראש פנוי, אין לחץ. זאת אומרת, הם החופשיים, אנחנו העבדים.
מי דואג לתפעל את העבדות הזו אם ברור שאף אחד לא שמח ופורח בה? אותם עשרה אחוזים עשירים, שאומנם גם הם בכלל לא מאושרים, אבל נדחפים להעביד אותנו עבור ההרגשה שהם יכולים להרשות לעצמם לעשות כביכול כל מה שבא להם.
אז אנחנו צריכים להרים את הראש ולחשוב טוב. לראות איפה היינו פעם, מה נעשה איתנו היום, ולשאול מה יהיה עלינו הלאה? כי מעבר לזה שאנחנו הורגים את עצמנו, אנחנו גם ממיתים את שאר חלקי הטבע ומשאביו, מייצרים מהם המוני דברים שדקה אחר כך נזרוק. באורח החיים הזה שנכנסנו אליו טמון היסוד לקץ האנושות.
הבראה של מציאות חיינו קשורה בשינוי מדדים. בחינוך עצמנו למדוד אדם בתרומתו לחברה ולא בכמות הכסף שהוא עושה. בללמוד לתת לכל אדם הרגשה שדרך העבודה שהוא עושה הוא נקשר לחברה ונעשה חלק מהחבורה, וכולם שותפים בהפקת תוצרת חברתית לאומית. אומנם כל אדם יקבל שכר כספי על עבודתו, אבל את תחושת המילוי הוא לא יקבל מהכסף אלא מהתרומה שלו, מהחלק שהוא מושקע בו בחיי הכלל.
אחד יכול לייצר שרוכי נעליים, שני לאפות עוגות ולחם, שלישי לבנות בתים או תוכנות. אם אדם מעריך את העבודה שהוא עושה כי הוא יודע שהחברה נהנית מיגיע כפיו, העבודה שלו שווה המון בשבילו, ובשביל כולם.
סרטון ממש טוב.
קצת מבאס שבשורה התחתונה לא הסברתם בצורה ברורה מה עונים על "ספר לי שתי תכונות רעות על עצמך"
אני חושב שתשובה כמו יותר מידי יסודי זה לא מוסיף נקודות ולא מוריד זה רק התחמקות סבירה שנותנת למראיין להתמקד בדברים אחרים
היא ענתה שאומרים תכונה שהיא לא כל כך טובה אבל מנגד הצלחת לשפר אותה.
היא הביאה את הדוגמא של עבודת צוות.
אני עושה הכל מה שכתוב בסרטון אבל הרבה פעמים לא מתקבלת לעבודה...כמו שאמרו לי פעם בסדנת עבודה 80% הצלחה זה קשרים.
אולי את סתומה
@@roi12555 תגובה של סתום
כמו שאומרים קשרים עדיף על כישורים
עזוב אןתך על תהיה נאיבי , היא עושה לעצמה אחלה ג'וב להכין פראיירים שישלמו לה על טיפים בנאלים על להתקבל לעבודה
יכול להיות שהפרדיגמה "80 אחוז הצלחה זה קשרים" זה מה שמגביל אותך מלהתקדם. כי מראש את שוללת את הסיכויים שלך לעבור ראיון עם האמונה המגבילה הזו
OCD נחשבת תכונה רעה?
כאילו אני שונאת אותה
מה אתם אומרים?
עושה מוטיבציה לקבל דמי אבטלה
אז אתן מציעות לקבל התקף חרדה לפני כל ראיון. וואו. יש פה כמה דברים הכרחיים אבל הפישוט המוגזם של שפת הגוף אבסורדי ומזיק לכל מי שיקשיב לכן. אתן מבקשות שהמועמד יהיה הוא ואז גם בן אדם ספציפי לגמרי שנועם לכן. לא חייבים קשר עין מושלם כדי לקבל עבודה.
שבת
שישי
חמישי
רביעי
שלישי
שני
ראשון
מה הקשר של זה, לקורונה? איך ההתנהגות שלי צריכה להיות שונה בראיונות בימי הקורונה לא הצלחתי להבין.
כאילו הרבה אנשים מחפשים עבודה אחרי שפוטרו וכו'
בנוגע לרגיש (מידי) הזלזול שעולה בסרטון ממש מצערת ורדודה, כי זה משטיח ומכליל אנשים ואת המסר. ישנם אנשים, שהם באמת רגישים ולחוצים וזה משפיע על העבודה שלהם.
חבל מאוד על הבורות.
לא התייחסו מה קורה אם פוטרת?
תכנות רובוטים פר אקסלנס
אהה יש לי סרטון עוד שבוע מי רוצה לקנות את המקום הראשון
שני
אני בטוחה שזה נורא יעזור לצופים בני 10 שלכם שכותבים "ראשון" בכל סרטון
😂
ראשון
שמע ישראל