אחרי שקרסה מעומס עבודה, סמדר למדה לחיות לאט | כאן
HTML-код
- Опубликовано: 6 фев 2025
- כאן | דיגיטל - אחרי הקורונה צליל מגלה שהכל חזר לשגרה - הלחץ, הפקקים, השעות המטורפות בעבודה. במושב מגשימים היא פוגשת את סמדר לוי-שואף, שהחליטה להוריד את הרגל מהגז ופשוט... להאט.
הגשה: צליל אברהם
בימוי: עדיה אמרי אור
צילום: יניב דואק
הפקה: זהבית שאשא
עריכת וידאו: אלכס חוסיד
מיקס סאונד: אווה ספיטקובסקי
מוזיקה: אפידמיק סאונד
הירשמו לערוץ כולל פעמון 🔔 ולא תפספסו סרטונים חדשים | אל תשכחו להפעיל כתוביות - יותר כיף ככה!♥
• להרשמה לערוץ כאן | ביוטיוב ◄ goo.gl/oZXJlh
• אנחנו גם בטיק טוק ◄ / kan_il
• מוזמנים לעקוב אחרינו כאן | בטוויטר ◄ / kann
• כאן | באינסטגרם ◄ / kan_israel
• כאן | אתר האינטרנט ◄ www.kan.org.il/
• להורדת יישומון כאן ◄ bit.ly/2NLO30g
נושא ושיחה מעניינים ומלמדים. מרגיש שיש לי מה לקחת מזה לחיי. תודה!
הצבת גבולות לעצמנו ולסובבים אותנו זה בהחלט המתכון לאיכות חיים ושלווה פנימית
אני כבר חיי לאט.
עושה מה שבא לי, על פי ההחלטות שלי.
שברתי את הכלים.
אמאאאא בדיוק אנייי היא צודקת בכל מילה!!! השלווה ובריאות שלנו לפני הכל חשוב לעשות הכל בלי לחץ חברתי ולנוח שהגוף צריך
סוף סוף אנשים נורמליים!!!!
באירופה זה בסדר, רק בארץ אתה חייב להיות עסוק ולחוץ.
בעבודה יעדיפו שתעבוד קשה ולא חכם, ארץ הזיה!
כל כך מסכים אם הסרטון רק אתמול התעסקתי אם הצמחים שלי שעה ובהיתי בהכל פשוט כיף בחיי למה צריך אתהכל העבודות האלא בשביל מי זה טוב ולחרוש ולחרוש יאווו
מסכים ממש
"מי קובע את הקצב של החיים שלך? השאלה היא איך את מסדרת אותם". השאלה המיתממת הזו מניחה שאפשר פשוט להחליט מה הקצב, להתנתק או להאט כעניין נטול קונטקסט. כאילו האדם לבדו פשוט "בורא מציאות". כנגד הגישה הפשטנית הזו מתחבאת ההתעלמות מן העובדה הריאלית ביותר לחיי רובנו - זו המכונה "פרנסה": לא לכולם/ן יש האפשרות "להאט". לרוב רק למי שמסודר כלכלית. אז אם כבר האטה, היא צריכה להיות מקיפה יותר וחברתית, ולא מוסבת רק על אחריותו של הפרט. כרגע, תנועת ההאטה הזו היא הפרטה נוספת - רק למי שיכול להרשות לעצמו. לרוב עובדי שכר המינימום והקבלן דבר אינו "מואט". הם חיים ניצול מתמשך, מתח וחרדה שההפך מהם הוא פשוט פיטורין וחיפוש עבודה. נראה עובד קבלן שאומר לבוס שלו שהוא מתחיל חצי שעה מאוחר מיתר חברי המשמרת. מוזר שהגברת לא מכירה בכך (למרות שהיא עוס"ית). בסופו של דבר, ההאטה הזו היא עוד פריווילגיה. ודבר נוסף, חשוד בעיני שתנועת ההאטה הזו מתורגמת מיד לביזנס. אם באמת היתה "מאטה" רוב הסיכויים שלא היינו שומעים ממנה ולא היתה לה "בשורה".
מעניין מה שאתה כותב, נשמע שיכול להיות לנו דיון מרתק, אשמח:)
@@smadarlevi-shoef8924 תתחילי מלספר איך את מתפרנסת. זו השאלה שכל מי שרואה את הסרטון רוצה לשאול.
בדיוק מה שחשבתי. להאט זה פרווילגיה. לא כל אחד יכול. צריך בסיס כלכלי טוב וכנראה גם תחומי אחריות מצומצמים בחיים האישיים. לא רואה איך אמא חד הורית מצליחה להאט, או אנשים עם קשיי פרנסה... או קשיים אחרים שמחוץ לשליטתם.
@@wanttologoutthedictatorshi6546 בשמחה! שוחחנו על זה רבות בצילומים אך זה לא נכנס לכתבה. מוזמן לאתר שלי לראות הכל וכמובן לשלוח הודעה פרטית ושנשוחח לנו. שיהיה ערב נפלא
@@h.s.l6875 זה בהחלט נושא מעניין לשוחח עליו, והוא קשור בהבנה של ליבת ההאטה כמשהו שאין לו קשר ממשי לסוג העבודה כמו יותר הגבולות האישיים שלנו והדרך האנושית לקיים צרכים בסיסיים. אני עובדת במשרה מלאה ונהנית מאוד מהיכולת להציב גבולות, שלי עם עצמי, ולהפוך את העשייה לכזו שהיא חלק מחיי ולא משתלטת על הבריאות. והזמינות, על אותו משקל. אשמח להמשיך לשוחח איתך, מוזמנת לשלוח הודעה פרטית :) שיהיה ערב רגוע
זה כל כך נכון
יש ציפייה מהחברה שלנו להיות עסוקים במשהו כל הזמן
עבודה לימודים ילדים משהו כאילו עם משמעות,
אבל מי קבע מה המשמעות שלנו?
כמה הן איטיות?
ראיתי את הסרטון במהירות כפולה.
ישראלים עובדים יותר מחמורים
אם עוצרים לרגע ומסתכלים על אורח החיים שלנו כאן, רואים תמונה ברורה. זמני העבודה שלנו לגמרי לא סבירים, אנשים עומדים שעות בפקקים והקיום מרגיש כמו עבדות ממושכת. עצוב מאוד, ומעיד על כך שהתפתחות הסטארטאפים ותחומי הקִדמה האחרים, שהם כביכול חיוביים לנו ולחברה האנושית בכלל, לא הופכים את החיים של האדם לטובים, קלים, בטוחים. להפך, יותר ויותר קשה לו לכייל את החיים.
כך ימשיך ויהיה עד שלא נסכים יותר עם המצב ונחליט שזה לא הכיוון הנכון לחיים, נתחיל להגביל את הקיום העצבני שלנו ולהכניס בו חוקים אחרים, שבהם העיקר יהיה האדם עם המשפחה והילדים.
מקור הבעיה הוא לא בשעות העבודה כשלעצמן, אלא ביחס שלנו לחיים. את היחס לחיים אנחנו צריכים לשנות ומכאן ייגזר כל השאר. האירופאים לדוגמה עובדים פחות שעות, כי הגישה שלהם למציאות, לעצמם, למהות החיים ולמטרתם, שונה. הם רוצים יותר ליהנות מהחיים, הם יותר מאוזנים. אבל ביהודים טמונים רצונות גדולים יותר, עבים, כאלו שלא נותנים מנוחה. אפילו באותו יום אחד בשבוע שהיהודים אמורים לנוח בו, הם לא מסוגלים. כלומר, זה לא יוקר המחיה שבגללו אנחנו רצים, אלא משהו נפשי פנימי.
אז להיות כמו האירופאים, לא נהיה, כי הרצון הגדול, האגו שלנו שולט עלינו מלמעלה ולא נותן לנו לנוח, לשחק עם הילדים, ללכת לפארק, ליער. הדרך לאיזון אצלנו לא טמונה בהעתקה והדבקה מאומות אחרות, אלא בהבנה מי אנחנו, ועבור מה אנחנו עובדים.
יש לנו עבודה גדולה מאוד וחשובה לעשות. עבודתנו, כמו שכתוב, היא להקים חברת מופת שתהיה אור לגויים. לכן העבודה הפיזית שלנו, תהיה אשר תהיה, צריכה להיות מלווה בעבודה מחשבתית: לחשוב שדרך העבודה שלי אני קשור לכל העם שלי, העם שלי קשור אליי, וביחד אנחנו בונים חברה שהעיקר בה הוא היחסים, בין בני זוג, בתוך המשפחה, בין כל חברי האומה, כאשר לכולנו מטרה משותפת. מתוך כך יתאזנו שעות העבודה הגשמית מאליהן, כי סדרי החשיבות ישתנו בהתאם.
0