כועס על אלוקים? מעולה. מקורות: 1. שמות ה, כב וַיָּ֧שׇׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי רש"י שם: למה הרעתה לעם הזה. וְאִם תֹּאמַר מָה אִכְפַּת לְךָ? קוֹבֵל אֲנִי עַל שֶׁשְּׁלַחְתַּנִי. הכתב והקבלה, שם. למה הרעת. אין ראוי לפרשו תעשה רע.. שהתרעם משה כנגדו ית', אבל הוא פעל מסבב, ופירושו תניחם להיות ברע. חתם סופר על התורה, שמות ע״ו: למה זה שלחתני, משה רבינו תלה זה בחטאו, שאינו ראוי וזה למה זה "שלחתני"? נחלת יעקב, בעל הנתיבות שם: למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. לכן נראה כי הי' בישראל טובים ורעים והנה מצינו באליהו שאמר ואתה הסיבות את לבם אחורנית וזהו ג"כ שאמר משה שאמרו לו הרשעים ירא ה' עליכם וזה היו דתן ואבירם שהיו רשעים. והנה בבוא נסיון על אדם רשע מבעט ונעשה רשע יותר ממה שהי'... וזהו אומרו למה הרעות לעם הזה היינו הרשעים שבדור הזה ונעשו רשעים וחטאים יותר וע"כ אמר למה זה שלחתני אחר שאין דברי יוצאין לפועל. קיצור בעל הטורים שם: הרעתה ג' הכא ואידך למה הרעת לעבדך כמו כן במשה ובשניהם שגג. רבינו חננאל שם: למה הרעותה לעם הזה. אין זה לשון תלונה והטחת דברים אבל הוא לשון שאלה. רבנו בחיי: ונראה לי.. לומר שאין חטא למשה בדבור למה הרעותה.. ש(הרי)חזר והזכירו פעם אחרת בפרשת מתאוננים למה הרעות לעבדך, ואלו הרגיש משה שה' חשבו לו לחטא לא היה חוזר עליו. 2. סנהדרין קיא. עַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁנֶּאֱמַר וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְחִין… הֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדַּי וְלֹא הִרְהֲרוּ עַל מִדּוֹתַי וְלֹא אָמְרוּ לִי 'מַה שְּׁמֶךָ'.. וְאַתָּה אָמְרַתְּ לִי 'מַה שְּׁמֶךָ' בַּתְּחִלָּה וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי 'וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ' 3. קידושין לט: אִיכָּא דְּאָמְרִי: כִּי הַאי גַוְונָא חֲזָא. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: לִישָּׁנָא דְּחוּצְפִּית הַמְתוּרְגְּמָן חֲזָא דַּהֲוָה גָּרַיר לֵיהּ דָּבָר אַחֵר. אֲמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יְלַחֵךְ עָפָר?! נְפַק חֲטָא. 4. תענית דף כה. לוי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, אמר לפניו: ריבונו של עולם! עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך. אתא מיטרא, ואיטלע. אמר רבי אלעזר: לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה, ואיטלע, ומנו לוי. 5. דברים יח יג: תמים תהיה עם ה' אלוקיך: רש"י שם התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחרי העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך תקבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו". נדרים לב. כל המתמים עצמו הקב"ה מתמם עמו. 6. אבן עזרא תהילים פט: והיה בספרד חכם גדול וחסיד וזה המזמור היה עליו קשה ולא היה קורא אותו ולא היה יכול לשמוע, בעבור כי זה המשורר ידבר כנגד השם הנכבד קשות. 7. לָמָ֣ה יְ֭הוָה תַּעֲמֹ֣ד בְּרָח֑וֹק תַּ֝עְלִ֗ים לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃ אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי׃ כִּֽי־אַתָּ֤ה ׀ אֱלֹהֵ֣י מָֽעוּזִּי֮ לָמָ֪ה זְנַ֫חְתָּ֥נִי לָֽמָּה־קֹדֵ֥ר אֶתְהַלֵּ֗ךְ בְּלַ֣חַץ אוֹיֵֽב׃ ע֤וּרָה ׀ לָ֖מָּה תִישַׁ֥ן ׀ אֲדֹנָ֑י הָ֝קִ֗יצָה אַל־תִּזְנַ֥ח לָנֶֽצַח׃ לָֽמָּה־פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר תִּשְׁכַּ֖ח עׇנְיֵ֣נוּ וְֽלַחֲצֵֽנוּ׃ מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ׃ לָמָ֣ה יְ֭הוָה תִּזְנַ֣ח נַפְשִׁ֑י תַּסְתִּ֖יר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּֽנִּי׃ לָ֭מָּה יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִ֑ם אַיֵּה־נָ֝֗א אֱלֹהֵיהֶֽם׃ איכה ג י: דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה אֲרִ֖י בְּמִסְתָּרִֽים׃ 8. ברכות לא: אמר רבי אלעזר - חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר 'ותתפלל על ה'', מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה… ואמר רבי אלעזר - אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר 'ואתה הסבת את לבם אחרנית'. אמר רבי שמואל בר רבי יצחק - מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו לאליהו? דכתיב 'ואשר הרעתי'...(!)ואמר רבי אלעזר - משה הטיח דברים כלפי מעלה 9. סנהדרין מד. פנחס: דִּכְתִיב: תהילים קו ל "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה", וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: 'וַיִּתְפַּלֵּל' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'וַיְפַלֵּל', מְלַמֵּד, שֶׁעָשָׂה פְּלִילוּת עִם קוֹנוֹ. בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל?? 10. שמות רבה ה כב: משה: וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא משֶׁה וְהֵשִׁיב דְּבָרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ: לָמָּה הֲרֵעֹתָה וגו', מַהוּ ה' לָמָה הֲרֵעֹתָה, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר וָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לָמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן, הוּא כּוֹעֵס עָלָיו, וּמשֶׁה אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה.. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה עָתִיד לְהַצִּילָם, אֶלָּא מָה אִכְפַּת לָךְ בְּאוֹתָן הַנְּתוּנִים תַּחַת הַבִּנְיָן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹעַ בְּמשֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הוּא אוֹמֵר, לֹא פָּגְעָה בוֹ מִדַּת הַדִּין.
המשך מקורות: 11. מדרש תהלים (בובר) צ: רבנן אמרו: ארבעה הם שסידרו תפילה וקינטרו דברים לפני הקב"ה: משה ירמיה, חבקוק דוד ואמר רבי אלעזר: אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: "ואתה הסיבות את לבם אחורנית". אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו - דכתיב: "ואשר הרעותי"(!) 12. פסיקתא רבתי פיסקא לא: "ותאמר ציון עזבני ה' ארבעה נביאים קראו תגר כנגד מידת הדין, דוד, וירמיה, ואסף ובניו של קרח. 13. העמק דבר שמות ה כב: למה הרעתה… וכסבור משה שלא היתה השגחה פרטית ממנו ית׳ בכוונה… שלא יהא דבר ה׳ גורם עוד רעה. 14. ספר העיקרים, ד טו: ומה שנשאר עלינו לבאר הוא.. למה חזרו הנביאים הבאים אחריו לספק עליהם, ומה חדשו בספקות ובהתרם?? ועל דרך זה היה אפשר לומר שהנביאים בראותם בעיניהם צדיק ורע לו רשע וטוב לו היו מצטערין מאד על זה, ובעבור זה היו מתלוננים על הדבר הזה כחולה המצטער על חליו בעת חליו אף על פי שיודע סבת חליו קודם לכן ויודע שיחלה בהכרח, אינו מניח מהתלונן על חליו בשעת החולי, ויורה על זה מאמר ירמיה שאמר צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך, כלומר יודע אני שצדיק אתה ה׳ וישר משפטיך כשאריב אליך, רצה לומר כשאני מתרעם מן המדה הזאת, אבל מכל מקום אני זוכר צערי מדוע דרך רשעים צלחה, וכן נאמר שהיתה כונת כל הנביאים.. 15. עין איה ברכות ה לט: אע"פ שבשכלם יכירו בהכרה פנימית כי לד' הצדקה ולו נתכנו עלילות. אבל כאשר הכירו שבמערכי לבבם המתחמץ לא תתישב תשוקת השלימות כראוי, עד אשר יוציאו מן הכח אל הפועל מר רוחם נגד המושג להם נגד כיסופם הפנימי אל השלימות האמיתית, מצאו נכון להתיר לנפשם הרגש הקדוש הזה אע"פ שאינו ע"פ טהרת השכל, מפני שע"י התגברות הרגש לשאיפת השלימות מזה יולד באמת כבוד שמים האמיתי, שהוא בהיות יצוריו, ביחוד בעלי הבחירה שבהם, שלמים במעשיהם ובמדותיהם. וזהו "ותתפלל חנה על ד'", שרגש הסוער שלה ששפכה את נפשה בתפילה למען הרבות השלימות בעולם, התעלה אצלה יותר ממעמד שכלה שמרכז שלו הוא השגת השי"ת.
![Noob To Max With DRAGON REWORK In Blox Fruits [FULL MOVIE]](http://i.ytimg.com/vi/LnBMOinoOvA/mqdefault.jpg)
![I.N "HALLUCINATION" | [Stray Kids : SKZ-PLAYER]](http://i.ytimg.com/vi/n5B5q1Hwt_U/mqdefault.jpg)
כועס על אלוקים? מעולה.
מקורות:
1. שמות ה, כב וַיָּ֧שׇׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי
רש"י שם: למה הרעתה לעם הזה. וְאִם תֹּאמַר מָה אִכְפַּת לְךָ? קוֹבֵל אֲנִי עַל שֶׁשְּׁלַחְתַּנִי.
הכתב והקבלה, שם. למה הרעת. אין ראוי לפרשו תעשה רע.. שהתרעם משה כנגדו ית', אבל הוא פעל מסבב, ופירושו תניחם להיות ברע.
חתם סופר על התורה, שמות ע״ו: למה זה שלחתני, משה רבינו תלה זה בחטאו, שאינו ראוי וזה למה זה "שלחתני"?
נחלת יעקב, בעל הנתיבות שם: למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. לכן נראה כי הי' בישראל טובים ורעים והנה מצינו באליהו שאמר ואתה הסיבות את לבם אחורנית וזהו ג"כ שאמר משה שאמרו לו הרשעים ירא ה' עליכם וזה היו דתן ואבירם שהיו רשעים. והנה בבוא נסיון על אדם רשע מבעט ונעשה רשע יותר ממה שהי'... וזהו אומרו למה הרעות לעם הזה היינו הרשעים שבדור הזה ונעשו רשעים וחטאים יותר וע"כ אמר למה זה שלחתני אחר שאין דברי יוצאין לפועל.
קיצור בעל הטורים שם: הרעתה ג' הכא ואידך למה הרעת לעבדך כמו כן במשה ובשניהם שגג.
רבינו חננאל שם: למה הרעותה לעם הזה. אין זה לשון תלונה והטחת דברים אבל הוא לשון שאלה. רבנו בחיי: ונראה לי.. לומר שאין חטא למשה בדבור למה הרעותה.. ש(הרי)חזר והזכירו פעם אחרת בפרשת מתאוננים למה הרעות לעבדך, ואלו הרגיש משה שה' חשבו לו לחטא לא היה חוזר עליו.
2. סנהדרין קיא. עַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁנֶּאֱמַר וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְחִין… הֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדַּי וְלֹא הִרְהֲרוּ עַל מִדּוֹתַי וְלֹא אָמְרוּ לִי 'מַה שְּׁמֶךָ'.. וְאַתָּה אָמְרַתְּ לִי 'מַה שְּׁמֶךָ' בַּתְּחִלָּה וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי 'וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ'
3. קידושין לט: אִיכָּא דְּאָמְרִי: כִּי הַאי גַוְונָא חֲזָא. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: לִישָּׁנָא דְּחוּצְפִּית הַמְתוּרְגְּמָן חֲזָא דַּהֲוָה גָּרַיר לֵיהּ דָּבָר אַחֵר. אֲמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יְלַחֵךְ עָפָר?! נְפַק חֲטָא.
4. תענית דף כה. לוי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, אמר לפניו: ריבונו של עולם! עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך. אתא מיטרא, ואיטלע. אמר רבי אלעזר: לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה, ואיטלע, ומנו לוי.
5. דברים יח יג: תמים תהיה עם ה' אלוקיך: רש"י שם התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחרי העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך תקבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו". נדרים לב. כל המתמים עצמו הקב"ה מתמם עמו.
6. אבן עזרא תהילים פט: והיה בספרד חכם גדול וחסיד וזה המזמור היה עליו קשה ולא היה קורא אותו ולא היה יכול לשמוע, בעבור כי זה המשורר ידבר כנגד השם הנכבד קשות.
7. לָמָ֣ה יְ֭הוָה תַּעֲמֹ֣ד בְּרָח֑וֹק תַּ֝עְלִ֗ים לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃
אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי׃
כִּֽי־אַתָּ֤ה ׀ אֱלֹהֵ֣י מָֽעוּזִּי֮ לָמָ֪ה זְנַ֫חְתָּ֥נִי לָֽמָּה־קֹדֵ֥ר אֶתְהַלֵּ֗ךְ בְּלַ֣חַץ אוֹיֵֽב׃
ע֤וּרָה ׀ לָ֖מָּה תִישַׁ֥ן ׀ אֲדֹנָ֑י הָ֝קִ֗יצָה אַל־תִּזְנַ֥ח לָנֶֽצַח׃
לָֽמָּה־פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר תִּשְׁכַּ֖ח עׇנְיֵ֣נוּ וְֽלַחֲצֵֽנוּ׃
מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ׃
לָמָ֣ה יְ֭הוָה תִּזְנַ֣ח נַפְשִׁ֑י תַּסְתִּ֖יר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּֽנִּי׃
לָ֭מָּה יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִ֑ם אַיֵּה־נָ֝֗א אֱלֹהֵיהֶֽם׃
איכה ג י: דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה אֲרִ֖י בְּמִסְתָּרִֽים׃
8. ברכות לא: אמר רבי אלעזר - חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר 'ותתפלל על ה'', מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה… ואמר רבי אלעזר - אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר 'ואתה הסבת את לבם אחרנית'. אמר רבי שמואל בר רבי יצחק - מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו לאליהו? דכתיב 'ואשר הרעתי'...(!)ואמר רבי אלעזר - משה הטיח דברים כלפי מעלה
9. סנהדרין מד.
פנחס: דִּכְתִיב: תהילים קו ל "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה", וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: 'וַיִּתְפַּלֵּל' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'וַיְפַלֵּל', מְלַמֵּד, שֶׁעָשָׂה פְּלִילוּת עִם קוֹנוֹ. בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל??
10. שמות רבה ה כב:
משה: וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא משֶׁה וְהֵשִׁיב דְּבָרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ: לָמָּה הֲרֵעֹתָה וגו', מַהוּ ה' לָמָה הֲרֵעֹתָה, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר וָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לָמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן, הוּא כּוֹעֵס עָלָיו, וּמשֶׁה אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה.. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה עָתִיד לְהַצִּילָם, אֶלָּא מָה אִכְפַּת לָךְ בְּאוֹתָן הַנְּתוּנִים תַּחַת הַבִּנְיָן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹעַ בְּמשֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הוּא אוֹמֵר, לֹא פָּגְעָה בוֹ מִדַּת הַדִּין.
המשך מקורות:
11. מדרש תהלים (בובר) צ: רבנן אמרו: ארבעה הם שסידרו תפילה וקינטרו דברים לפני הקב"ה: משה ירמיה, חבקוק דוד ואמר רבי אלעזר: אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: "ואתה הסיבות את לבם אחורנית". אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו - דכתיב: "ואשר הרעותי"(!)
12. פסיקתא רבתי פיסקא לא: "ותאמר ציון עזבני ה' ארבעה נביאים קראו תגר כנגד מידת הדין, דוד, וירמיה, ואסף ובניו של קרח.
13. העמק דבר שמות ה כב: למה הרעתה… וכסבור משה שלא היתה השגחה פרטית ממנו ית׳ בכוונה… שלא יהא דבר ה׳ גורם עוד רעה.
14. ספר העיקרים, ד טו: ומה שנשאר עלינו לבאר הוא.. למה חזרו הנביאים הבאים אחריו לספק עליהם, ומה חדשו בספקות ובהתרם?? ועל דרך זה היה אפשר לומר שהנביאים בראותם בעיניהם צדיק ורע לו רשע וטוב לו היו מצטערין מאד על זה, ובעבור זה היו מתלוננים על הדבר הזה כחולה המצטער על חליו בעת חליו אף על פי שיודע סבת חליו קודם לכן ויודע שיחלה בהכרח, אינו מניח מהתלונן על חליו בשעת החולי, ויורה על זה מאמר ירמיה שאמר צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך, כלומר יודע אני שצדיק אתה ה׳ וישר משפטיך כשאריב אליך, רצה לומר כשאני מתרעם מן המדה הזאת, אבל מכל מקום אני זוכר צערי מדוע דרך רשעים צלחה, וכן נאמר שהיתה כונת כל הנביאים..
15. עין איה ברכות ה לט: אע"פ שבשכלם יכירו בהכרה פנימית כי לד' הצדקה ולו נתכנו עלילות. אבל כאשר הכירו שבמערכי לבבם המתחמץ לא תתישב תשוקת השלימות כראוי, עד אשר יוציאו מן הכח אל הפועל מר רוחם נגד המושג להם נגד כיסופם הפנימי אל השלימות האמיתית, מצאו נכון להתיר לנפשם הרגש הקדוש הזה אע"פ שאינו ע"פ טהרת השכל, מפני שע"י התגברות הרגש לשאיפת השלימות מזה יולד באמת כבוד שמים האמיתי, שהוא בהיות יצוריו, ביחוד בעלי הבחירה שבהם, שלמים במעשיהם ובמדותיהם. וזהו "ותתפלל חנה על ד'", שרגש הסוער שלה ששפכה את נפשה בתפילה למען הרבות השלימות בעולם, התעלה אצלה יותר ממעמד שכלה שמרכז שלו הוא השגת השי"ת.