יש טעות גדולה בנקודת המוצא של המרצה. הכתיבה היא לא תעוד דברי הימים, אלא מכוונת לדברים שחשובים לקיום המצוות, מוסר השכל, ודברים שחשובים לאדם מאמין. לרוב הדברים שהעלה יש תשובות פשוטות, כמובן בהנחה שמדובר בספר שמטרתו היא עניין האמונה וקיום המצוות. אביא דוגמה קטנה - כל מכירת יוסף מכוונת לחטא של יהודה שעליו שילם מחיר כבד. בסופו של דבר, יהודה חזר בתשובה מלאה, ולכן חזרה אליו המלכות. ועדיין בגלל שהחטיא את אחיו, המלכות נקרעה ממנו, ונתנה ליוסף ל 200 שנים, ובהם מלך שבט יוסף על השבטים ש....מכרו את יוסף. יהודה לא החטיא את בנימין ומסר את עצמו כדי להצילו, ולכן שבט בנימין עזב את שבט יוסף, והמשיך עם שבט יהודה. זו דוגמה אחת להבדל שבין קריאת ספר הסטוריה, לבין קריאת מקרא דתי. לא כ"כ חשוב לאדם שומר מצוות מה בדיוק היה בעת המכירה, אלא המוסר השכל וההשלכה לדורות של ארוע זה.
אני באמצע ראיתי את השאלה על מה בצע כי נהרוג את אחינו שיהודה אומר כאשר אתה אומר שראובן אמר להצילו , השאלה לכאורה לא קשה מאחר וראובן אמר את זה בליבו לכן כולם חשבו שהוא הולך למות בבור , לכן יהודה אומר מה בצע כי נהרוג את אחינו וכו '
צריך לציין גם אנכרוניזמים כמו זה שמתארים את מלכי אדום שמלכו לפני שבאו מלכי ישראל שזה רמז שהסופר כבר יודע שיש מלך בישראל. גם נוכחות הארמים הוא אנכרוניסטית.
@@יצחקשדה-ב5ל הי. למיטב ההבנה של ההיסטוריה של האזור (מבחינת כתובות בנות הזמן וארכאולוגיה), הארמים כישות טריטוריאלית היא אומה שהתגבשה רק במאה העשירית לפני הספירה. בימי "לבן הארמי" אין ארמים. ישנם הרבה טקסטים אשוריים ומסופוטמיים אחרים (ממארי למשל) שמתייחסים לתושבי האזור ואין אזכור לארמים לפני המאה העשירית. מי שכתב בתורה שלבן הוא ארמי היה איש שכבר הכיר את ארם כממלכה. האיש הזה מן הסתם חי מאוחר יותר (אולי המאה התשיעית, במקרה הטוב). פינקלשטיין חושב שהקמת הגלעד על ידי יעקב ולבן הוא אלגוריה לקביעת הגבול בין ממלכת ישראל (בימי בית עומרי למשל, או בימי ירבעם השני) לבין ארם.
למרצה
ויהי ערב ויהי בוקר יום
אחד" ( ולא יום ראשון)
לתשומת לבך!
בתוך היום הזה נימצאים כל הימים. יום אחד. בתוכו ראשון שני שלישי והלאה.
הערה למרצה
הכהן הגדול לבש 8 בגדים לא שבעה
לתשומת לבךוו
גם יוסף אומר ׳אשר מכרתם אותי׳
יוסף לא ראה את המכירה כי הוא היה בבור, הוא הניח שמי שהשליך הוא גם שילם למי שמעלה
@ התייחסתי לטענה שהאחים חשבו למכור אבל המדיינים הקדימו אותם
יש טעות גדולה בנקודת המוצא של המרצה. הכתיבה היא לא תעוד דברי הימים, אלא מכוונת לדברים שחשובים לקיום המצוות, מוסר השכל, ודברים שחשובים לאדם מאמין. לרוב הדברים שהעלה יש תשובות פשוטות, כמובן בהנחה שמדובר בספר שמטרתו היא עניין האמונה וקיום המצוות.
אביא דוגמה קטנה - כל מכירת יוסף מכוונת לחטא של יהודה שעליו שילם מחיר כבד. בסופו של דבר, יהודה חזר בתשובה מלאה, ולכן חזרה אליו המלכות. ועדיין בגלל שהחטיא את אחיו, המלכות נקרעה ממנו, ונתנה ליוסף ל 200 שנים, ובהם מלך שבט יוסף על השבטים ש....מכרו את יוסף. יהודה לא החטיא את בנימין ומסר את עצמו כדי להצילו, ולכן שבט בנימין עזב את שבט יוסף, והמשיך עם שבט יהודה.
זו דוגמה אחת להבדל שבין קריאת ספר הסטוריה, לבין קריאת מקרא דתי. לא כ"כ חשוב לאדם שומר מצוות מה בדיוק היה בעת המכירה, אלא המוסר השכל וההשלכה לדורות של ארוע זה.
אני באמצע ראיתי את השאלה על מה בצע כי נהרוג את אחינו שיהודה אומר כאשר אתה אומר שראובן אמר להצילו , השאלה לכאורה לא קשה מאחר וראובן אמר את זה בליבו לכן כולם חשבו שהוא הולך למות בבור , לכן יהודה אומר מה בצע כי נהרוג את אחינו וכו '
צריך לציין גם אנכרוניזמים כמו זה שמתארים את מלכי אדום שמלכו לפני שבאו מלכי ישראל שזה רמז שהסופר כבר יודע שיש מלך בישראל. גם נוכחות הארמים הוא אנכרוניסטית.
המלך של ישראל הוא משה או יהושע, כמו שכתוב ויהי בישורון מלך.
תפרט/י בעניין אנרכוניזם של הארמים.
@@יצחקשדה-ב5ל הי. למיטב ההבנה של ההיסטוריה של האזור (מבחינת כתובות בנות הזמן וארכאולוגיה), הארמים כישות טריטוריאלית היא אומה שהתגבשה רק במאה העשירית לפני הספירה. בימי "לבן הארמי" אין ארמים. ישנם הרבה טקסטים אשוריים ומסופוטמיים אחרים (ממארי למשל) שמתייחסים לתושבי האזור ואין אזכור לארמים לפני המאה העשירית. מי שכתב בתורה שלבן הוא ארמי היה איש שכבר הכיר את ארם כממלכה. האיש הזה מן הסתם חי מאוחר יותר (אולי המאה התשיעית, במקרה הטוב). פינקלשטיין חושב שהקמת הגלעד על ידי יעקב ולבן הוא אלגוריה לקביעת הגבול בין ממלכת ישראל (בימי בית עומרי למשל, או בימי ירבעם השני) לבין ארם.