עלו על הגל: הנערים והנערות בסיכון שמצאו משמעות דרך גלישה
HTML-код
- Опубликовано: 29 июл 2022
- כאן חדשות | לוואי הוא נער חסר מעמד בישראל שגדל ברחובות עם סמים ואלימות והוריה של דניאל לא היו נוכחים בחיים שלה והיא עזבה את הבית בגיל ההתבגרות. אודל נחשפה לסמים בבית, אבל הצליחה להתגייס לצבא. שלושתם הוגדרו כנוער בסיכון. אף אחד לא נתן להם סיכוי להצליח בחיים, אבל הגלישה בים עזרה להם לגלות את הכוח שיש בהם להתמודד עם מה שהחיים הציבו בפניהם. הם התחילו כחניכים בעמותת "הגל שלי", והיום הם מדריכים נערים ונערות עם רקע דומה לשלהם. הכתבה של יפעת עמיאל מתוך חדשות השבת 30.07.22
• כאן חדשות בטיקטוק ◄ / kan_news
• כאן חדשות באינסטגרם ◄ / kan_news
• כאן חדשות בפייסבוק ◄ / kan.news
• להורדת יישומון כאן ◄ bit.ly/2NLO30g
• להרשמה לערוץ היוטיוב שלנו ◄ goo.gl/oVdgEa
• לאתר כאן הרשמי ◄ www.kan.org.il/
איזה ילדים מדהימים❤️כתבה מרגשת מאוד.
לואי יתותח💜💜💜
כל הכבוד
מדהימים שיהיה לכם סהצלחה מרגש מאוד
לואי האלוףףף
3 - מרגשים!
כבוד
כתבה מקסימה❤
מדהים
בעזרת ה', תצליחו בגדול יקרים!!!
לואייי יא בחור טוב
אלופים
גלישה זה דבר שיכול לרגע להעלים לך את הבעיות ופשוט לברוח מהמציאות
הנוער של היום חיים שלי חיים שלי התקשרתי לאיזה מוקד והמוקדנית אומרת לי חיים שלי אני לא יכולה לעזור לך מה הקטע להגיד למישהו שאתה לא מוכן למסור בשבילו את החיים, חיים שלי
להאכיל את הדיכאון במשמעות
אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. אם בעבר אנשים היו מחוברים יותר לאדמה, היום הכול מלאכותי. אנחנו נולדים בין כותלי בית היולדות, עוברים לחיות בין קירות הדירות, אחר כך בין קירות בית הספר ואז לרוב כלואים בין קירות מקום העבודה. המעבר מהחוץ לפנים שינה את הגישה שלנו לחיים.
השינוי הזה משפיע גם על מצב הרוח שלנו. מרכז המחקר של אוקספורד פרסם לאחרונה דו"ח המראה כי במדינות רבות "אנשים מאובחנים עם דיכאון בגיל מוקדם יותר מאשר בעבר". למשל, בשנת 1996 בדנמרק השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היה בסביבות גיל חמישים. עשרים שנה מאוחר יותר, השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היו בני עשרים וארבע.
כדי למנוע דיכאון בדורנו עלינו להשקיע בגישה נכונה ומותאמת, מכיוון שאנשים אינם מותאמים יותר לחיים הטבעיים. ההשקעה אינה כלכלית, אלא עלינו לבנות מעטפת שתשמש כמתווך בין הדור החדש למציאות שבה הוא חי. המעטפת הזו צריכה להכין אותם לחיים בכל רמה - אישית, חברתית וסביבתית. הצעירים צריכים ללמוד כיצד להתקשר ולהתחבר אחד עם השני ועם הטבע. אחרת, הם ידעכו, כפי שכבר קורה להם.
אם בעבר אנשים היו שוהים בחוץ יותר ממה שהם היום, וחלק גדול מחייהם כלל התקשרות עם אנשים אחרים, היום אנחנו עושים הכול באינטרנט, והסביבה בחוץ פחות מעניינת אותנו. ההתקדמות הטכנולוגית של העשורים האחרונים עטפה אותנו בגאדג'טים וניתקה אותנו מאנשים. אפילו האוכל הפך תעשייתי ומחומם במיקרוגל.
אנחנו לא צריכים להתנער מהטכנולוגיה, אלא לאזן את החיים. איך? ליצור קשרים אנושיים בונים, חיוביים ותומכים. כשאנשים יגלו שהקשרים עם אחרים מספקים אותם בדרכים שהטכנולוגיה לא יכולה, הם יקפידו לטפח אותם.
הבעיה היא שאנשים מרגישים שהקשרים עם אחרים הם תחרותיים - כל אחד מנסה להערים על האחרים ולהתנשא עליהם - והם מראש מתעייפים ופונים באופן טבעי לסביבה הדיגיטלית, שהיא פחות תחרותית ופוגענית.
אבל אם לאנשים היו חוויות חיוביות כתוצאה מיחסים עם אחרים והם היו חשים סיפוק ואושר, אז לא הייתה להם סיבה לסגת לסביבה וירטואלית. הם היו מוצאים משמעות בחיים - מה שאף טכנולוגיה לא יכולה להעניק להם.
הנתינה ההדדית נותנת תכלית לכל מה שאנו עושים. כשאנחנו עושים משהו בשביל אדם אחר, זה נשאר. המעשה מקבל חיים משלו, משמעות חדשה, והוא משפיע על חיינו ועל חיי אחרים בדרכים שאיננו יכולים לחזות. כשאנחנו עושים משהו באינטרנט, עם עצמנו, המעשה שלנו הולך לאיבוד בענן הדיגיטלי ומותיר אותנו בתחושת ריקנות חסרת משמעות.
לכן כדי לרפא את הדיכאון צריך למצוא דרכים לעודד אנשים לצאת, לתקשר ולהתחבר לאנשים אחרים. זה יוסיף להם שמחה, סיפוק ומשמעות, ומשמעות בחיים יכולה למנוע דיכאון.
מדהים❤️
שאפו 🙏🏼.
ריגשתם אותי 😉
לא מעניין ייין תחזרו בתשובה הב