האדם הפרטי מול מוסדות המדינה האם תקופת הקורונה מחייבת הגדרה חדשה של הקשר בין הפרט לחברה? מה יוכל להגביר את תחושת האמון של אזרחים במוסדות המדינה? ומה עם בעלי העסקים שקיבלו עתה מכה אנושה? כשבוחנים את צורת היחס של אנשים לכללי ההתנהגות שנקבעו מאז פרוץ המגפה, רואים שיש כאלו המקפידים לקיים כל הוראה, ובקצה השני יש שמשאירים לעצמם שיקול דעת וחופש פעולה. לטענתם, חלק מההוראות נובעות משיקולים אינטרסנטיים כאלה ואחרים, ולא מראיית טובת הציבור, ולכן אין חובה לקיימן. גם אם טענות אלו אינן מנותקות מהמציאות, ברור שאם כל אחד יקבע לעצמו חוקים משלו המדינה תתפרק סופית. אין ברירה, כולנו באותה סירה, ואם קברניטיה אינם מקובלים על מישהו אז יש דרכים להחליפם במסגרת החוק. על ראשם של בעלי העסקים, מכת הקורונה נחתה כרעם ביום בהיר. בסיוטים הכי גדולים אי אפשר היה לדמיין כזו צרה. אך עם כל הכאב שבדבר, ברור שהמדינה לא יכולה להציל את כולם. קופת המדינה איננה בור בלי תחתית, וגם לא חברת ביטוח. בראייה מערכתית צריך תחילה לדאוג שלא יקרסו הענפים והשירותים שחיוניים לקיומנו כמו מזון, בריאות, כוחות הביטחון וכדומה. מעבר לכך, סביר להניח שגם כשתושלם החזרה לשגרה, כמות המובטלים תהיה עצומה. מאיפה תיקח המדינה כסף להאכיל את כולם לאורך זמן? האופק הקודר מעצים את הצורך בגישה אחראית, ולא מאפשר להציל אוטומטית כל עסק מקריסה. מה שכן חשוב להבטיח הוא שאף אדם או משפחה לא יחסרו את צרכי הקיום הבסיסיים. לשם כך, כדאי להגדיר מודל חדש של הכנסה בסיסית לכל אזרח, גם אם אין לו עבודה, תמורת השתתפות במסגרת לימודית-חברתית וביצוע עבודה כלשהי שחיונית למדינה. במקום שאנשים ישבו בבית חסרי מעש ומצבם ידרדר, עדיף לבנות עבורם סדר יום הדומה לשל סטודנטים - לומדים בצוותא, וקצת עובדים. לא זה המקום להיכנס לפרטי התכנית המוצעת, רק נאמר שהיא תוכל להוסיף למדינה רוח חדשה של התחשבות וידידות, ובשורה התחתונה גם תהיה שווה הרבה כסף. גישה חדשה כזו למהות הקשר שבין הפרט לחברה, היא הדבר היחיד שיוכל לחולל שינוי של ממש במדינה. עלינו לצאת לתהליך חינוכי כלל-חברתי, שבסופו תשתפר ההנהגה וייבנה האמון במוסדות המדינה. חוסר קשר טוב בין פרטים שונים במערכת אחת, זוהי בדיוק נקודת התורפה שעליה מצביעים ימי הקורונה. ראו מה עשתה לנו הקורונה: היא הכניעה את העולם תחתיה, והכריחה את כולם להתנהג בצורה דומה. היא לימדה אותנו שאם לא נתחשב זה בזה, אנו עצמנו עלולים להיפגע. ועכשיו, עם החזרה לשגרה ניצבת בפנינו השאלה: איך נמשיך הלאה? איך נעזור זה לזה לצאת מהמכה? האם גילויי הסולידריות והסיוע ההדדי היו רק כי לא הייתה ברירה, ועכשיו נשוב למציאות שבה כל אחד רואה רק את עצמו? אם כך יקרה, עלולות לנחות עלינו מכות נוספות. עד היום, החיבורים שקרו בין גורמים שונים היו על בסיס אינטרסים משתנים. לעומת זאת, החיבור שאליו יש להתקדם הוא מסוג חדש לחלוטין - חיבור אינטגרלי. חברה שבה כל אזרח ירגיש שהוא חלק, שיש לו קשר חיובי עם כולם ועם מוסדות המדינה. חיבור ללא צדדים ופינות, מעל זרמים ומפלגות, סביב מרכז משותף שבו נרגיש כוח נעלה של אהבה ונתינה. זהו הכוח הכללי שפועל בכל הטבע, בכל הבריאה, ואותו אנחנו מוזמנים לגלות בשיא התפתחותנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה. יוצא שתקופת הקורונה, אם נתייחס אליה בצורה נכונה, יכולה לקדם אותנו אל היעד הנפלא שמוגדר עבורנו מראש כנזר הבריאה. שיהיה לנו בהצלחה!
הוא היה השחקן הכי גדול בכול הזמנים...יהי זכרו ברוך...
כבר אז היה את העיניין ששחקן אחד מגלם שני תפקידים אחד מול השני הטכניקה המיוחדת הזו שמחברים שני צילומים .
שחקן ענק! יהי זכרו ברוך!
מקסים. בימוי והסרטה מקצועיים בהחלט. שייקה מוכשר בטירוף
מדהים בפעם הראשונה שאני רואה זאת מחזיר אותי לילדותי
תודה רבה לכם
עבודת קודש אתם מבצעים
IL
ענק! צחקתי מכל רגע. קטע שלא נס ליחו. נהיגה מונעת...
שייקה הגדול ז"ל, שחקן אמיתי ולא כמו המודרניים של ימנו.
שחקן גאון
יהי זכרו ברוך
איזה אגדה.
ענק הדור.❤❤❤❤❤❤
ענק השייקה אופיר הזה.....תמיד חשבתי שהלארקים הם אוטומטיים
חחח איזה מערכון מצחיק אני אוהב את המערכונים של שייקה אופיר.
וואו איכות של בידור!
וואו נוסטלגיה
1963 Studebaker Lark & AMC Rambler
Посмеялся...מצחיק מאוד...
מזכיר את אריק אינשטיין פה גם בקול וגם במראה וגם ניראה על פניו שאריק למד ממנו משהו :)
מכל המלל במערכון, דוקא הביטוי "תעשה לי טובה" נשמע הכי אנכרוניסטי.
מי היום עושה טובה למישהו?
נפלא . מאיזו שנה זה ? נשמח לעוד סרטונים נוסטלגיים
בטח בין 1964 ל 1969
מקסים.
חחחחחחחח גדול❤❤❤❤🤣🤣🤣🤣
מצחיק
מזכיר את המורה שלי...
🤣🤣👍
שנה?
שימו לב להוא לא חוגר חגורת בטיחות...שלא היתה קיימת בדגמים האלה ממילא
חחח...
זה בטח צולם בשנות ה 60 מה שלא היה מחייב לחגור חוגרת בטיחות
💗💝😘😍💝💝💝💝💝💝💝💝
זה היה בטלוויזיה הלימודית?
😂😂😂
באמת היתה לו אחות בבני ברק
אני פקד מוסה כהן חשבתם לשגע אותי שלחתם לי שניים שהם אחד ששון וששון בבית המלון בטבריה אם ישראל גוריון
משחק גם את המורה וגם את התלמיד! לקח לי דקה להבין את זה...
וכל התפקידים האחרים:)
האדם הפרטי מול מוסדות המדינה
האם תקופת הקורונה מחייבת הגדרה חדשה של הקשר בין הפרט לחברה? מה יוכל להגביר את תחושת האמון של אזרחים במוסדות המדינה? ומה עם בעלי העסקים שקיבלו עתה מכה אנושה?
כשבוחנים את צורת היחס של אנשים לכללי ההתנהגות שנקבעו מאז פרוץ המגפה, רואים שיש כאלו המקפידים לקיים כל הוראה, ובקצה השני יש שמשאירים לעצמם שיקול דעת וחופש פעולה. לטענתם, חלק מההוראות נובעות משיקולים אינטרסנטיים כאלה ואחרים, ולא מראיית טובת הציבור, ולכן אין חובה לקיימן.
גם אם טענות אלו אינן מנותקות מהמציאות, ברור שאם כל אחד יקבע לעצמו חוקים משלו המדינה תתפרק סופית. אין ברירה, כולנו באותה סירה, ואם קברניטיה אינם מקובלים על מישהו אז יש דרכים להחליפם במסגרת החוק.
על ראשם של בעלי העסקים, מכת הקורונה נחתה כרעם ביום בהיר. בסיוטים הכי גדולים אי אפשר היה לדמיין כזו צרה. אך עם כל הכאב שבדבר, ברור שהמדינה לא יכולה להציל את כולם. קופת המדינה איננה בור בלי תחתית, וגם לא חברת ביטוח.
בראייה מערכתית צריך תחילה לדאוג שלא יקרסו הענפים והשירותים שחיוניים לקיומנו כמו מזון, בריאות, כוחות הביטחון וכדומה. מעבר לכך, סביר להניח שגם כשתושלם החזרה לשגרה, כמות המובטלים תהיה עצומה. מאיפה תיקח המדינה כסף להאכיל את כולם לאורך זמן? האופק הקודר מעצים את הצורך בגישה אחראית, ולא מאפשר להציל אוטומטית כל עסק מקריסה.
מה שכן חשוב להבטיח הוא שאף אדם או משפחה לא יחסרו את צרכי הקיום הבסיסיים. לשם כך, כדאי להגדיר מודל חדש של הכנסה בסיסית לכל אזרח, גם אם אין לו עבודה, תמורת השתתפות במסגרת לימודית-חברתית וביצוע עבודה כלשהי שחיונית למדינה.
במקום שאנשים ישבו בבית חסרי מעש ומצבם ידרדר, עדיף לבנות עבורם סדר יום הדומה לשל סטודנטים - לומדים בצוותא, וקצת עובדים. לא זה המקום להיכנס לפרטי התכנית המוצעת, רק נאמר שהיא תוכל להוסיף למדינה רוח חדשה של התחשבות וידידות, ובשורה התחתונה גם תהיה שווה הרבה כסף.
גישה חדשה כזו למהות הקשר שבין הפרט לחברה, היא הדבר היחיד שיוכל לחולל שינוי של ממש במדינה. עלינו לצאת לתהליך חינוכי כלל-חברתי, שבסופו תשתפר ההנהגה וייבנה האמון במוסדות המדינה. חוסר קשר טוב בין פרטים שונים במערכת אחת, זוהי בדיוק נקודת התורפה שעליה מצביעים ימי הקורונה.
ראו מה עשתה לנו הקורונה: היא הכניעה את העולם תחתיה, והכריחה את כולם להתנהג בצורה דומה. היא לימדה אותנו שאם לא נתחשב זה בזה, אנו עצמנו עלולים להיפגע.
ועכשיו, עם החזרה לשגרה ניצבת בפנינו השאלה: איך נמשיך הלאה? איך נעזור זה לזה לצאת מהמכה? האם גילויי הסולידריות והסיוע ההדדי היו רק כי לא הייתה ברירה, ועכשיו נשוב למציאות שבה כל אחד רואה רק את עצמו? אם כך יקרה, עלולות לנחות עלינו מכות נוספות.
עד היום, החיבורים שקרו בין גורמים שונים היו על בסיס אינטרסים משתנים. לעומת זאת, החיבור שאליו יש להתקדם הוא מסוג חדש לחלוטין - חיבור אינטגרלי. חברה שבה כל אזרח ירגיש שהוא חלק, שיש לו קשר חיובי עם כולם ועם מוסדות המדינה. חיבור ללא צדדים ופינות, מעל זרמים ומפלגות, סביב מרכז משותף שבו נרגיש כוח נעלה של אהבה ונתינה. זהו הכוח הכללי שפועל בכל הטבע, בכל הבריאה, ואותו אנחנו מוזמנים לגלות בשיא התפתחותנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה.
יוצא שתקופת הקורונה, אם נתייחס אליה בצורה נכונה, יכולה לקדם אותנו אל היעד הנפלא שמוגדר עבורנו מראש כנזר הבריאה.
שיהיה לנו בהצלחה!
גורמיקלגורמיקל90919293949596979899