בראש ובראשונה חייבים לתמוך בחקלאים ואת תעשיינים משלנו. חד משמעי! מה נעשה אם יהיה חרם כללי על ישראל בכל העולם?! סרטים, שירים, מחזות, מה לא נכתב על סיפור יציאת מצרים. אם נשים רגע בצד את הגאווה הלאומית ונחשוב על זה נקי, לא ברור מדוע דווקא הסיפור שלנו תפס כל כך. כאילו מה, באגדות-עם של אומות אחרות או במיתולוגיות עתיקות שונות אין אף סיפור מסעיר יותר? תינוק אסופי שהפך לנסיך, קם נגד סבו המלך וארגן מרד עבדים - אמנם התסריט שווה פרס, אבל מכאן ועד לכיבוש פסגת הרייטינג של כל הזמנים בלי שום מתחרים, יש מרחק. מסתבר שיש דברים בגו, מעבר למה שלימדו אותנו בגן הילדים ובבית ספר. קבלו הצצה לסוד הגדול שמוצפן בסיפור יציאת מצרים, מסתבר שעתידנו כמין אנושי תלוי בו. ראשית, נשתחרר ממגבלות הזמן והמקום. מצרים זה שם קוד למצב חברתי מסוים. מערכת של קשרים אגואיסטים טהורים. איש לא עושה טוב לאחר, אלא אם כן הוא מרוויח מזה משהו ברור. כולם מבינים שהכול מתנהל לפי חשבון אגואיסטי נקי, ותו לא. לכל דבר יש מחיר, כל דבר ניתן לרכישה. הכול מתנהל על פי חשבון קר של קח ותן. יש לך כסף, תשלם. אין לך, תתאדה. כמה כסף אתה שווה, וזהו. כמה כיסוי יש לך. זוהי מצרים, ובעצם היא מייצגת את החלום הקפיטליסטי בצורתו האידיאלית. אבל במצרים נמצאים לא רק המצרים, אלא גם בני ישראל. בסיפור הם מייצגים תחושות של אי הסכמה שמתעוררות ביחס למצב האגואיסטי המתואר. לא. אנחנו לא רוצים לחיות כך. לא רוצים שיתייחסו אלינו רק לפי כמה אנו שווים. אמנם כך מתנהלים בעלי החיים בטבע, על פי מדידת הכוח בלבד, אבל אנחנו בני אדם. לא רוצים לחיות בצורה מוגבלת כזו, להמשיך להיות עבדים למערכת האגואיסטית, לאימפריה המצרית. משה גדל בבית פרעה, מתחנך על ברכיו. אחרי ארבעים שנה בארמון המלך, הוא מתחיל להרגיש שמתעורר בו כוח של אהבה ונתינה, נטייה להשתתפות ולחיבור עם הזולת. הוא רואה במצרים מאבקים אגואיסטים קשים, ולא מסוגל להשלים עם המצב הזה. עוד מישהו שתופס מעצמו רובין הוד? לא ממש. על פי הקבלה, חכמת הנסתר, כל סיפורי התורה מתארים מה שמתרחש בתוך אדם אחד. "האדם הוא עולם קטן" אומר ספר הזוהר. מלחמתו של משה בכל מיני עוולות שהוא רואה כביכול סביבו, מתארת למעשה מאבק פנימי שמתחולל בתוכו. מאבק בין רצונות שונים שמתעוררים באדם, במהלך המאמצים שלו להשתחרר משליטת האגו ולהתקדם לאהבת הזולת.
The UK 🇬🇧 stands with Israel 🇮🇱 ❤❤❤
בראש ובראשונה חייבים לתמוך בחקלאים ואת תעשיינים משלנו. חד משמעי!
מה נעשה אם יהיה חרם כללי על ישראל בכל העולם?!
סרטים, שירים, מחזות, מה לא נכתב על סיפור יציאת מצרים. אם נשים רגע בצד את הגאווה הלאומית ונחשוב על זה נקי, לא ברור מדוע דווקא הסיפור שלנו תפס כל כך. כאילו מה, באגדות-עם של אומות אחרות או במיתולוגיות עתיקות שונות אין אף סיפור מסעיר יותר? תינוק אסופי שהפך לנסיך, קם נגד סבו המלך וארגן מרד עבדים - אמנם התסריט שווה פרס, אבל מכאן ועד לכיבוש פסגת הרייטינג של כל הזמנים בלי שום מתחרים, יש מרחק. מסתבר שיש דברים בגו, מעבר למה שלימדו אותנו בגן הילדים ובבית ספר. קבלו הצצה לסוד הגדול שמוצפן בסיפור יציאת מצרים, מסתבר שעתידנו כמין אנושי תלוי בו.
ראשית, נשתחרר ממגבלות הזמן והמקום. מצרים זה שם קוד למצב חברתי מסוים. מערכת של קשרים אגואיסטים טהורים. איש לא עושה טוב לאחר, אלא אם כן הוא מרוויח מזה משהו ברור. כולם מבינים שהכול מתנהל לפי חשבון אגואיסטי נקי, ותו לא. לכל דבר יש מחיר, כל דבר ניתן לרכישה. הכול מתנהל על פי חשבון קר של קח ותן. יש לך כסף, תשלם. אין לך, תתאדה. כמה כסף אתה שווה, וזהו. כמה כיסוי יש לך. זוהי מצרים, ובעצם היא מייצגת את החלום הקפיטליסטי בצורתו האידיאלית.
אבל במצרים נמצאים לא רק המצרים, אלא גם בני ישראל. בסיפור הם מייצגים תחושות של אי הסכמה שמתעוררות ביחס למצב האגואיסטי המתואר. לא. אנחנו לא רוצים לחיות כך. לא רוצים שיתייחסו אלינו רק לפי כמה אנו שווים. אמנם כך מתנהלים בעלי החיים בטבע, על פי מדידת הכוח בלבד, אבל אנחנו בני אדם. לא רוצים לחיות בצורה מוגבלת כזו, להמשיך להיות עבדים למערכת האגואיסטית, לאימפריה המצרית.
משה גדל בבית פרעה, מתחנך על ברכיו. אחרי ארבעים שנה בארמון המלך, הוא מתחיל להרגיש שמתעורר בו כוח של אהבה ונתינה, נטייה להשתתפות ולחיבור עם הזולת. הוא רואה במצרים מאבקים אגואיסטים קשים, ולא מסוגל להשלים עם המצב הזה. עוד מישהו שתופס מעצמו רובין הוד? לא ממש. על פי הקבלה, חכמת הנסתר, כל סיפורי התורה מתארים מה שמתרחש בתוך אדם אחד. "האדם הוא עולם קטן" אומר ספר הזוהר. מלחמתו של משה בכל מיני עוולות שהוא רואה כביכול סביבו, מתארת למעשה מאבק פנימי שמתחולל בתוכו. מאבק בין רצונות שונים שמתעוררים באדם, במהלך המאמצים שלו להשתחרר משליטת האגו ולהתקדם לאהבת הזולת.