"מוציא כאב לעולם": אביחי הולנדר מרפא את הלם הקרב דרך מוזיקה
HTML-код
- Опубликовано: 9 сен 2024
- כאן חדשות | שלוש שנים חלפו עד שאביחי הולנדר, לוחם יחידת אגוז במבצע צוק איתן, הבין שהוא סובל מהלם קרב. באותו רגע החל לרפא את הפצעים באמצעות מוזיקה. חנן בן ארי הגדיר אותו תגלית השנה, אביב אלוש בכה בגללו והנשיא ריבלין התרגש. הולנדר יוצר במסגרת תוכנית שבה משתלבים הלומי קרב בקונסרבטוריון למוסיקה ובחודשים האחרונים מוביל קמפיין למימון המונים כדי להמשיך לקיים את התוכנית שנמצאת בסכנת סגירה. כתבתה של דנה הרמן מתוך השבוע 5.2.21
• כאן חדשות בטיקטוק ◄ / kan_news
• כאן חדשות באינסטגרם ◄ / kan_news
• כאן חדשות בפייסבוק ◄ / kan.news
• להורדת יישומון כאן ◄ bit.ly/2NLO30g
• להרשמה לערוץ היוטיוב שלנו ◄ goo.gl/oVdgEa
• לאתר כאן הרשמי ◄ www.kan.org.il/
גיבור ישראל!
אלוף!
מילים מרגשות, כמה כוחות נפש יש לך, בחרת לקום ולא לשקוע ואין דבר מרפא יותר ממוזיקה!
הרבה הצלחה, עוד תגיע רחוק!
חיבוק ענק!!
מהשירים היפים ביותר ששמעתי, עלה והצלח אביחי
מהמם , איך לוקחים כאב ושמים אותו בשיר וכך מתרפאים. פשוט מקסים ומרגש. מאחלת רק טוב.
שמעתי את השיר שלו מליארד פעם זה השיר הכי טוב בעולם
איזה כיף שרעינתם אותו, זה נתן פתח להקשיב לשיר מעבר לקול!!!!
'האומנות נותנת את היכולת להפוך כל כאב להזדמנות', איזה בן אדם מדהים.
בין השירים הכי טובים ששמעתי
פרויקט יפיפה הלוואי ויהיו עוד טיפולים כאלו
שיר ככ מרגש,ממחיש ככ את המציאות והמלחמה האישית.
עצוב. כל הכבוד שהוא מטפל בעצמו באמצעות מוסיקה.
השיר שלו פשוטטטט נדירררר! המילים, הלחן והקליפפפ!! וואוווו
וואו כמה שאני חולה עליך אביחי
תאמת כל הקרדיט מגיע לאשתך המדהימה שצלחה איתך את כל הדרך
כתבה חשובה שמעלה את המודעות לעובר על הפצועים בנפש. תודה על זה
אני רואה את הסרטון הזה לפחות פעם בשבוע השירים שלך ממש מחזיקים אותי הלוואיי ותוציא עוד שירים אני פשוט מחכה בקוצר רוח אני מקוה שאתה בסדר אוליי תתן סימן שאתה ממשיך ליצור גם רני פוסט טראומטית ואתה ממש מלאך תודה אביחי
מרגש מאד . תודה על השיתוף! שלושה סגרים בשנת קורונה אחת הובילו אותנו, בהדרגה לסוג של תרדמת, לחיים שגרתיים בעל כורחנו, לחיים אפרוריים שגורמים לנו להימצא ללא שינויים גדולים. שרשרת הסגרים ייצרה בנו מעין הרגשת סגירות, ופתאום חסרות תנודות, אותן עליות וירידות שנתנו לנו חיים, אותם שינויים מבעבעים כמו שהיו פעם.
אבל עולם כמנהגו נוהג. היקום מציע חיים תוססים.
חסרה לנו רגישות למציאות שעוטפת אותנו. התרגלנו לחיים מסוג אחד. אולם אם נלמד להתרגל לחיים החדשים שנרקמים כעת כתוצאה מהמגפה העולמית נגלה רק דברים טובים.
מאז התחילה הקורונה החיים קילפו אותנו שכבה אחר שכבה, כפו עלינו לזרוק את הזבל האנושי שייצרנו, להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה את הלא חיוני, את מה שדימינו לחשוב שהוא בעל תוכן עשיר ומילאנו בו את שעות הפנאי. אין פסול בהנאה ובידור, בתרבות ותיירות, באוכל טוב ובטיסות לחו"ל. אבל לא הם העיקר. לא מצד כוחות הטבע שמנתבים את תנועת הבריאה ומכתיבים את קצב ההתפתחות של המין האנושי.
הטבע רוצה לגדל אותנו לדרגה רוחנית חדשה, לקדם אותנו לרמת התפתחות אנושית שלא הייתה כמותה. וכדי לסייע לנו, הטבע מוריד בעדינות ובחמלה את האפשרות ליהנות מכל מה שצברנו ורכשנו. הוא מוליך אותנו בהסתר מוחלט אל מקום חדש. הטבע מחנך אותנו בשיטתיות לזנוח משחקים ילדותיים לכאורה, כמו ריצות אחרי בורסה והימורים, כבוד וכספים, קניות מופרזות ומותרות אין-סופיות, ולהתמזג אל חיים חדשים, שכרגע עוד לא מתבהרים.
כי האדם, כמו כל בעל חי, מורכב מרצונות בסיסיים, גופניים, גשמיים, רצונות לאוכל, למין ולמשפחה. מהיסודות הללו כל יצור חי שואב תענוג והנאה. אלא שבאדם התפתחו לאורך הדורות רצונות נוספים, אנושיים, חברתיים, שמטפסים בסולם עולה מרצון לכסף, לרצון לכבוד, לרצון להשכלה ומדע.
קל לראות את השינויים העתידיים שצפויים לנו בהסתכלות על עולמם התכליתי של הדור הצעיר. כסף? האם באמת משתלם להשקיע את כל החיים בעמל רב כדי לחסוך הון? הרי ביום המיתה הכול הולך כלא היה? ובימי משבר קשים, שנראה שעוד יפקדו אותנו, האם אפשר יהיה ללעוס שטרות ולשבוע ממטבעות?
וכבוד? האם שווה להקדיש מאמצים כדי לזכות להערכה מצד הציבור? הרי זה עניין של חינוך ותרבות, כלי תקשורת שמעלים אחד ומורידים אחר; ואולי מחר נעריך בכלל את מי שמסתפק במועט? ואולי עוד שנה של סגר ביתי תלמד אותנו שדי לנו בהערכה כנה מצד אנשי ביתנו, הקרובים והיקרים לנו? ואולי בכלל נעכל שכל הכבוד הזה היה פנטזיה בראש, מושא מדומיין שעמלנו לזכות בו?
וידע והשכלה? האם ככל שאנחנו לומדים ומבינים יותר אנחנו סובלים פחות? האם חידושים והמצאות ממלאים את חיינו סיפוק ושמחה? זו כמובן לא קריאה להיות בני-בליעל, פרימיטיביים. הדגש כאן הוא על כך שמודל האדם הישן הולך ומאבד צורה ולובש צורה אחרת, מודל של אדם חדש.
האדם החדש ירצה לדעת מה מהות החיים, מה מטרת החיים. האדם החדש ישאל בשביל מה אני חי? איך אני מתעלה מעל הישגי החיים החומריים, מתנתק מהתלות החברתית הקושרת בין הצלחה ושגשוג בחיים לבין חשבון בנק תפוח ותואר ממוסגר על הקיר.
זה בטח לא שינוי שיקרה מהיום למחר, גם לא מסוף הסגר הנוכחי אל סוף הסגר הבא. אלא מדובר במגמה ארוכת טווח בשאלות עמוקות. מדובר בתהליך הדרגתי שבונה את האדם לקראת התפתחות, התבגרות, שדרוג מתפיסה אנושית צרה לתפיסת מציאות רחבה, שעולה מעל מגבלות המין האנושי.
יש מקום לפתח מודעות לשינויים שעוברים בנו. להגדיל את טווח הרגישות, להקדיש את עיקר המיקוד הפנימי להבנה והכרה, ובעיקר לשאול ללא הרף, יום יום, שעה שעה: מי אני? איפה אני חי? מה מהות החיים שלי? לשם מה החיים האלה נועדו בכלל?
כל אחד יצטרך לגלות אותה מעומק ליבו. השאלה הזו לא תיתן להם מנוח, והם יגיעו בדרך לא דרך אל חכמת הקבלה.
הקבלה תענה על כל השאלות הבוערות, על כל שאלה ושאלה. היא תגלה לאדם את סוד החיים. תסביר לו על כוחות הטבע העליונים, הנעלמים. היא תפתח בלב האדם רגש חדש, תכונה חדשה, מנגנון רוחני לקליטת המציאות.
חכמת הקבלה תלמד את האדם שהוא חי במציאות מלאה בשפע אין-סופי, תכיר לו אותו מסוף העולם ועד סופו, ותסביר לו שכל החכמה היא לדעת איך לקבל נכון את כל הטוב. איך? בנתינה - ההיפך מקבלה. אבל את זה כבר נשאיר לשיעור הבא. נכון לשלב זה יש לנו שתי אפשרויות להתקדמות: להתנמנם באדישות כמו חתול, או לשאול שאלות עמוקות שישרטטו בתוכנו את דמות האדם החדש.
ואווו איזה כתיבה יפה ...כל כך יפה ומעניין אפילו בתור תגובה.כישרון
מרגש מרגש מרגש
אדם מדהים!!
תבורך אביחי היקר
מקסים אתה וגם השירים
השראה
מוסיקה היא הפסקול של החיים
וואו
אייזה שיר מאלף אים אמון כח
איך תורמים??
מקסים
זמר ענק
נראלי שאם הוא היה יודע הכי טוב הוא כבר היה מחלים לא?
אפשר להחלים מפוסט טראומה?
בנאדם ענק
אני מאוהבת בבן אדם הזה
אביחי היקר, ממליץ לך מאד ליצור קשר עם מכללת אילמה לייעוץ עין הבדולח
בהצלחה רבה !!
שלושה סגרים בשנת קורונה אחת הובילו אותנו, בהדרגה לסוג של תרדמת, לחיים שגרתיים בעל כורחנו, לחיים אפרוריים שגורמים לנו להימצא ללא שינויים גדולים. שרשרת הסגרים ייצרה בנו מעין הרגשת סגירות, ופתאום חסרות תנודות, אותן עליות וירידות שנתנו לנו חיים, אותם שינויים מבעבעים כמו שהיו פעם.
אבל עולם כמנהגו נוהג. היקום מציע חיים תוססים.
חסרה לנו רגישות למציאות שעוטפת אותנו. התרגלנו לחיים מסוג אחד. אולם אם נלמד להתרגל לחיים החדשים שנרקמים כעת כתוצאה מהמגפה העולמית נגלה רק דברים טובים.
מאז התחילה הקורונה החיים קילפו אותנו שכבה אחר שכבה, כפו עלינו לזרוק את הזבל האנושי שייצרנו, להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה את הלא חיוני, את מה שדימינו לחשוב שהוא בעל תוכן עשיר ומילאנו בו את שעות הפנאי. אין פסול בהנאה ובידור, בתרבות ותיירות, באוכל טוב ובטיסות לחו"ל. אבל לא הם העיקר. לא מצד כוחות הטבע שמנתבים את תנועת הבריאה ומכתיבים את קצב ההתפתחות של המין האנושי.
הטבע רוצה לגדל אותנו לדרגה רוחנית חדשה, לקדם אותנו לרמת התפתחות אנושית שלא הייתה כמותה. וכדי לסייע לנו, הטבע מוריד בעדינות ובחמלה את האפשרות ליהנות מכל מה שצברנו ורכשנו. הוא מוליך אותנו בהסתר מוחלט אל מקום חדש. הטבע מחנך אותנו בשיטתיות לזנוח משחקים ילדותיים לכאורה, כמו ריצות אחרי בורסה והימורים, כבוד וכספים, קניות מופרזות ומותרות אין-סופיות, ולהתמזג אל חיים חדשים, שכרגע עוד לא מתבהרים.
כי האדם, כמו כל בעל חי, מורכב מרצונות בסיסיים, גופניים, גשמיים, רצונות לאוכל, למין ולמשפחה. מהיסודות הללו כל יצור חי שואב תענוג והנאה. אלא שבאדם התפתחו לאורך הדורות רצונות נוספים, אנושיים, חברתיים, שמטפסים בסולם עולה מרצון לכסף, לרצון לכבוד, לרצון להשכלה ומדע.
קל לראות את השינויים העתידיים שצפויים לנו בהסתכלות על עולמם התכליתי של הדור הצעיר. כסף? האם באמת משתלם להשקיע את כל החיים בעמל רב כדי לחסוך הון? הרי ביום המיתה הכול הולך כלא היה? ובימי משבר קשים, שנראה שעוד יפקדו אותנו, האם אפשר יהיה ללעוס שטרות ולשבוע ממטבעות?
וכבוד? האם שווה להקדיש מאמצים כדי לזכות להערכה מצד הציבור? הרי זה עניין של חינוך ותרבות, כלי תקשורת שמעלים אחד ומורידים אחר; ואולי מחר נעריך בכלל את מי שמסתפק במועט? ואולי עוד שנה של סגר ביתי תלמד אותנו שדי לנו בהערכה כנה מצד אנשי ביתנו, הקרובים והיקרים לנו? ואולי בכלל נעכל שכל הכבוד הזה היה פנטזיה בראש, מושא מדומיין שעמלנו לזכות בו?
וידע והשכלה? האם ככל שאנחנו לומדים ומבינים יותר אנחנו סובלים פחות? האם חידושים והמצאות ממלאים את חיינו סיפוק ושמחה? זו כמובן לא קריאה להיות בני-בליעל, פרימיטיביים. הדגש כאן הוא על כך שמודל האדם הישן הולך ומאבד צורה ולובש צורה אחרת, מודל של אדם חדש.
האדם החדש ירצה לדעת מה מהות החיים, מה מטרת החיים. האדם החדש ישאל בשביל מה אני חי? איך אני מתעלה מעל הישגי החיים החומריים, מתנתק מהתלות החברתית הקושרת בין הצלחה ושגשוג בחיים לבין חשבון בנק תפוח ותואר ממוסגר על הקיר.
זה בטח לא שינוי שיקרה מהיום למחר, גם לא מסוף הסגר הנוכחי אל סוף הסגר הבא. אלא מדובר במגמה ארוכת טווח בשאלות עמוקות. מדובר בתהליך הדרגתי שבונה את האדם לקראת התפתחות, התבגרות, שדרוג מתפיסה אנושית צרה לתפיסת מציאות רחבה, שעולה מעל מגבלות המין האנושי.
יש מקום לפתח מודעות לשינויים שעוברים בנו. להגדיל את טווח הרגישות, להקדיש את עיקר המיקוד הפנימי להבנה והכרה, ובעיקר לשאול ללא הרף, יום יום, שעה שעה: מי אני? איפה אני חי? מה מהות החיים שלי? לשם מה החיים האלה נועדו בכלל?
כל אחד יצטרך לגלות אותה מעומק ליבו. השאלה הזו לא תיתן להם מנוח, והם יגיעו בדרך לא דרך אל חכמת הקבלה.
הקבלה תענה על כל השאלות הבוערות, על כל שאלה ושאלה. היא תגלה לאדם את סוד החיים. תסביר לו על כוחות הטבע העליונים, הנעלמים. היא תפתח בלב האדם רגש חדש, תכונה חדשה, מנגנון רוחני לקליטת המציאות.
חכמת הקבלה תלמד את האדם שהוא חי במציאות מלאה בשפע אין-סופי, תכיר לו אותו מסוף העולם ועד סופו, ותסביר לו שכל החכמה היא לדעת איך לקבל נכון את כל הטוב. איך? בנתינה - ההיפך מקבלה. אבל את זה כבר נשאיר לשיעור הבא. נכון לשלב זה יש לנו שתי אפשרויות להתקדמות: להתנמנם באדישות כמו חתול, או לשאול שאלות עמוקות שישרטטו בתוכנו את דמות האדם החדש.
אסור לזלזל באומנות.
רק לי הוא מזכיר את אליעד נחום?
כמה כאלה סובלים במדינה ולמדינה בכלל לא אכפת
לך איש סגול.
סער יאחד את העם
לך אתה אפס
למה דווקא בסרטון הזה?
א. מענין את הסבתא שלי ב. זה שיש לך בעיה זה לא בעיה שלי ואל תנסה לפרסם את עצמך ,כאן 11 האנטישמים!
איזה תגובה של אפס
למה אתה מגיב ככה?
אף אחד לא ביקש ממך להתעניין.. אם אין לך משהו טוב להגיב אל תגיב בכלל. באמת שעדיף.