מעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב

בתכנון מתחם מעונות הסטודנטים הראשון של אוניברסיטת תל אביב הוחל ב-1967 ובנייתו הושלמה ב-1983. את המתחם שמכיל שמונה מבנים, תכננו האדריכלים אברהם יסקי ויעקב גיל (אדריכל אחראי: ז'קי לוי) במשותף עם אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור - צוות מוערך ועטור פרסים, ששלושה מהם זכו בפרס ישראל.
פריסת הבינוי שנבחרה קבעה את הבינוי בשולי המגרש, בעוד שהשטח שבמרכז פותח כגן רחב ידיים לרווחת הסטודנטים. יהלום וצור יצרו כמנהגם טופוגרפיה מלאכותית של גבעות ועמקים, נטעו עצי צל שיצרו נקודות ציון וכן שילבו ספסלים בנויים. המשטחים המרוצפים בתחומי החצר הפנימית עוצבו עם דוגמאות גיאומטריות, כאלה ששילבו גוונים בגרנוליט כשהבולט בהם הוא הגוון הורוד.
הבניינים במתחם תוכננו כבלוקים המלווים ומקבילים לשולי המגרש, כשאלה שמקבילים לרחוב יוצרים למעשה בלוק עירוני - מהלך נדיר בישראל. אלא שבשונה מהבלוקים העירוניים הקלאסיים, הותירו האדריכלים את קומת הקרקע מפולשת וגדר גבוהה הוקמה כדי למנוע תנועה חופשית בין הרחוב ובין המתחם. לימים נסגרו כל שטחי הקומות המפולשות לטובת יצירת אולמות למתן שירותים לסטודנטים וכן לעסקים שונים המושכרים לגופים מסחריים. במקום שעסקים אלה יפתחו לרחוב, הם פתוחים אל פנים המתחם שנותר "גן נעול". רק חנות אחת, "ריקושט", נפתחה לכיוון הרחוב.
עיצוב הבלוקים התבסס על הפניית הפתחים לכיוון פנים המתחם - אל החצר הפנימית נפתחו החלונות, המרפסות השקועות וגם הכניסות. לכיוון הרחוב והחוץ מפנים המבנים משטחים יחסית אטומים, למעט שורות חלונות צרים שנקבעו בעיקר בחלק העליון של החדרים. יש בכך אולי פתרון אקוסטי כדי לצמצם בחדרים רעשים העולים מהרחוב, בעיקר במיקום כזה שסמוך למפגש רחובות סואן שבו עוברים ועוצרים משאיות ואוטובוסים רועשים וישנן גם צפירות של רכבים ובפנים המתחם שקט יותר. אך יש בהחלטה גם החלשה לחיים העירוניים כשהדפנות של הבניינים הופכים לקירות אטומים לרחוב.