וכך כותב ד"ר דניאל שליט בספרו 'שיחות פנים' בפרק 'ימי דומיה' על תשעה באב עמוד 68 לגבי השואה "מפני שעם כל מידה של רע אפשר להתמודד מתוך העפלה ומגע עם טוב עצום וגבוה יותר, אשר לא רק נותן אחיזה כלשהי להבנה של הופעת הרע, ולא רק 'מפצה' על עצם הרע, אלא הופך אותו לטוב, מבחינת 'כיתרון האור (הבא דווקא) מן החושך. אבל ביחס לשואה איך יצוייר טוב שמעבר לחושך כזה? נצחון בעלות הברית? הקמת מדינת ישראל? רק ממבט של חיים שאין לפניהם מוות, של נחמה המאיינת כל עלבון, של קדושה המטהרת מכל טומאה, תיתכן אולי התמודדות עם השואה, אבל עמדה כזאת אינה אנושית בכלל, אלא אלו-קית. מצד אחד אין משמעות ואין תקוה ואין נחמה לאחר השואה - אלא במבט עליון כזה. מצד שני, אין הגובה הזה אפשרי לאדם. ולכן המאמין אינו יכול אלא לשתוק, ולהאמין, ולהכריז ולהודיע בשתיקתו - שהוא קשור, מחוייב ונאמן לאותו הגובה הבלתי מושג ובכך הוא מייצג אותו כאן, בעמק הבכא הזה, גם בתקופות הסתר"
יישר כוח ר' אלחנן!
שיחות נפלאות, בתוכנן וצורתן
למה זה עשרה בטבת שהוגדר כיום הקדיש הכלי ולא למשל תשעה באב ? תודה רבה על השיעור המאוד מעניין
C: altum
וכך כותב ד"ר דניאל שליט בספרו 'שיחות פנים' בפרק 'ימי דומיה' על תשעה באב עמוד 68 לגבי השואה
"מפני שעם כל מידה של רע אפשר להתמודד מתוך העפלה ומגע עם טוב עצום וגבוה יותר, אשר לא רק נותן אחיזה כלשהי להבנה של הופעת הרע, ולא רק 'מפצה' על עצם הרע, אלא הופך אותו לטוב, מבחינת 'כיתרון האור (הבא דווקא) מן החושך. אבל ביחס לשואה איך יצוייר טוב שמעבר לחושך כזה? נצחון בעלות הברית? הקמת מדינת ישראל? רק ממבט של חיים שאין לפניהם מוות, של נחמה המאיינת כל עלבון, של קדושה המטהרת מכל טומאה, תיתכן אולי התמודדות עם השואה, אבל עמדה כזאת אינה אנושית בכלל, אלא אלו-קית. מצד אחד אין משמעות ואין תקוה ואין נחמה לאחר השואה - אלא במבט עליון כזה. מצד שני, אין הגובה הזה אפשרי לאדם. ולכן המאמין אינו יכול אלא לשתוק, ולהאמין, ולהכריז ולהודיע בשתיקתו - שהוא קשור, מחוייב ונאמן לאותו הגובה הבלתי מושג ובכך הוא מייצג אותו כאן, בעמק הבכא הזה, גם בתקופות הסתר"