אייל גולן אחד בדור..הגדול מכולם הקול נכנס ללב ונשאר שם בתוך הפורזדור לשנים..יאללה לפרגן דיי..עם כל הדיבורים מסביב..הרבה בריאות ואהבה מנייורק ארהב..רק אהבה ובריאות בשורות טובות אמן
בהצלחה! כולנו רוצים להצליח, להגיע להישגים. יש שמצליחים יותר, ויש המדשדשים. ובתוך כל הריצות, מעטים עוצרים לחשוב: מה באמת ייחשב להצלחה בחיים? עם מה כדאי להגיע לקו הסיום, כדי שנוכל ברגעים האחרונים לסכם לעצמנו: 'וואלה, הצלחתי בחיים'? המנוע הפנימי שלנו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות. לכן אנחנו רוצים להשיג כל מיני דברים, וכשמצליחים להשיג אותם אנחנו נהנים. יש לנו רצונות קיומיים כמו הרצון לאוכל, למין, למשפחה, רצונות אנושיים כמו הרצון לכסף, לכבוד, לשליטה וגם רצון לידע ולהשכלה. תמהיל הרצונות שיש באדם ברגע נתון מושפע מהנטיות האישיות שלו ומההשפעות הסביבתיות שהוא סופג. כתוצאה מכל אלה האדם מגדיר לעצמו מטרות. בדרך לכיבושן נתקלים על פי רוב במתחרים, ומשתדלים לנצח. את ההישגים וההצלחות מודדים ביחס אליהם, כמובן. מרגרט תאצ'ר הייתה בתו של בעל חנות מכולת קטנה. בגיל 24 התמודדה על מקום בפרלמנט, והפסידה. בזכות דבקותה במטרה, הצליחה לבסוף להגיע לעמדה של ראש ממשלת בריטניה, ונודעה בכינוי "אשת הברזל". עבור רבים, היא סמל לאדם שבנה את הצלחתו מאפס. מי שנולד עם כפית זהב בפה ונכנס לעמדות בכירות שסידרו לו הוריו, אליו פחות מתייחסים כאדם שהצליח בחיים. כלומר, הצלחה נמדדת לפי מידת ההשקעה, המאמץ, היגיעה. בהתאם לזה הרצון להצליח מתברר, מתחדד, מתמקד. ההתגברות על המכשולים בדרך אל המטרה דורשת שנעבור שינויים פנימיים, בונה אותנו עצמנו. לאורך ההיסטוריה היו אנשים שהתעורר בהם רצון להצליח מיוחד במינו. רצון לממש את החיים בהכי גדול. הם שמו לעצמם מטרה לחקור את סוד החיים, את סוד ההצלחה, ממבט-על. אותם יחידים שאלו את עצמם: האם אנחנו נולדים, חיים ומתים, כמו כל היצורים בעולם החי, או שיש משהו גבוה יותר שביכולתנו להשיג במהלך קיומנו עלי אדמות? איזושהי מטרה נצחית, שתישאר בידינו גם אחרי מות הגוף? הרי משפחה, עושר, כבוד, מעמד, מומחיות, השכלה - את כל אלה לא נוכל לקחת איתנו מפה. בדרך כלל, בני אדם לא חושבים על הצלחה ברמה כזו, מהסיבה הפשוטה שאין בנמצא תשובות לכאלה שאלות גדולות. ואם זהו המצב, אז בשביל מה להתחפר. עדיף לזרום עם מה שיש, פחות לנבור. להגדיר לעצמנו מטרות, להשקיע כוחות, להגיע להישגים, להצליח בחיים. כמו כולם. אכול ושתה כי מחר נמות, יאללה בלאגן. כך חיינו דור אחר דור, אבל היום מתחילים כבר לראות שינוי. עוד ועוד אנשים מאבדים את החשק להשקיע במטרות המוכרות. מה הטעם בהצלחה שמראש ברור שיש לה פג תוקף, הם אומרים לעצמם, בשביל מה אנחנו חיים, בכלל? גילויי המדע המתקדמים ביותר, גם הם מחזקים את התחושה שיש משהו מעבר למה שאנחנו מסוגלים עתה לקלוט בחושינו, מעבר למה שאנחנו מתארים עכשיו כמציאות מוצקה. הם מסבירים שהתמונה שאנחנו קולטים היא סובייקטיבית לחלוטין, ואם היינו שונים, כנראה שהיינו קולטים תמונת מציאות אחרת. יש עוד הרבה מה לדבר בנידון, ובינתיים רק נאמר שמרחב ההצלחה האמיתית נפתח בפני מי שלא מסכים להמשיך לחיות באפור.
יפה מאד. מתי ראיתם לאחרונה מישהו שמח? למה יש הרגשה שפעם היה קל יותר לשמוח? האם יש נוסחה לעקירת העצבות מיסודה ולהשגת שמחה שלמה? ברמת ההגדרה שמחה היא תוצאה, לא עומדת בפני עצמה. היא יכולה לבוא רק אחרי שיש תשוקה גדולה למשהו, שלבסוף מתמלאת. חוסר גדול, הרגשת לחץ, תעוקה, ופתאום נפתר אותו מצב, מגיע מילוי לחיסרון שהיה, ואז מתפרצת שמחה. מעניין לראות שבעת הרגשת צער רוצים להסתגר, לא לדבר עם אף אחד, להסתתר, להתכווץ, וכשפורצת שמחה היא מביאה להתרחבות, לרצון להתקרב, לשתף. אם בוחנים את החיים שלנו רואים שכל הזמן אנחנו נמצאים בחוסר. חסרים לי הרבה מאוד דברים. אני מסתכל על הרכב של השכן, על הילדים שלו, על הבגדים של הסובבים אותי, על כל פרט שנראה יפה ומכובד - והאגו שלי מרגיש חסר. בנוסף, כלי התקשורת משתדלים לייצר בי חסרונות, צרכים ושאיפות. 'תראו איזו ספה מפנקת, איזה נופש מדהים בחו"ל, ונחשו מה, עכשיו זה במבצע. לא חבל לא לקחת? זה יביא לכם תענוג, משמעות, שמחה'. כתוצאה משטיפת המוח הזו, אנחנו כל הזמן נמצאים בלחץ, בעצבות, בריצה. כשאני הולך ברחוב, אני רואה אנשים מתוחים, עצובים, מדוכדכים. בכבישים אני מוקף בטיפוסים עצבניים. מה הפלא שגם לי אין שמחת חיים? זה מדבק. חצי מהאנושות חיים על תרופות הרגעה, בדיכאונות, בייאושים. עידן הסטרס נותן אותותיו, וכבר בגיל צעיר ילדים שרויים בלחצים גדולים. אין להם ילדות יפה. על רקע כל הדכדוך, מרענן לראות ביטוי כמו "שמחה היא שלמות הנפש". אמר אותו בזמנו המהר"ל מפראג, מקובל גדול מהמאה ה-16. שמחה ברמה כזו היא מילוי שמרגיש אדם שרוצה להשיג דברים גבוהים, ומתקדם להשגתם. היא מתחילה מהתעוררות שאלות קיומיות: לשם מה אני חי, באופן כללי? מהי המטרה הגדולה? העצבות נובעת ביסודה מכך שבתת-ההכרה מטרידה אותנו כזו שאלה. מה התכלית בכל מה שאני עושה בחיי, אם בסופו של דבר הכול נגמר? הרי אם נכווץ את מהלך חיינו נראה שבהתחלה יש אפס, בסוף אפס, ובאמצע, פה ושם, רגעים ספורים של שמחה. שלמות הנפש, לעומת זאת, פירושה לגלות לעצמך חיים שלמים ונצחיים, עולמות עליונים. כאן ועכשיו, כמו שכתוב במקורות "עולמך תראה בחייך". מי שזוכה להתפתחות כזו, שמוגדרת כהתפתחות רוחנית, מרגיש שהוא מגיע לשמחה הגדולה ששווה כל השקעה. לאורך הדרך הוא בודק בכל רגע, האם הוא אכן מכוון למטרה הנעלה, והרגשת שמחה היא אינדיקציה. לכל מצב בחיים הוא מתייחס כאמצעי להתקדמות, שדווקא על פניו יש להגביר את השמחה מהקשר אל אותה מטרה גבוהה. האם חשוב לשמח אחרים? שאלה זו מביאה אותנו ללב העניין, לבירור המקור לעצב ולשמחה. מצד הטבע, האדם מצוי תחת שליטת האגו, הרצון לקבל מהאחרים כל דבר טוב שרק אפשר. הוא שמח כשהרצון לקבל שלו מתמלא, ועצוב כשהוא ריק. בהתפתחות הרוחנית האדם משדרג את הטבע שלו מרצון לקבל לרצון לתת, רצון למלא את הזולת בכל טוב. הוא בונה את עצמו כמו אימא אוהבת כלפי ילדיה, שמתמלאת בשמחה כשיש לה הזדמנות לתת. פיתוח אהבה לאחרים הוא הנוסחה לשמחה תמידית, כי בכל רגע אפשר למצוא דרך לשמח מישהו, להעלות את מצב הרוח. אם כן, מקור העצבות הוא האגו שתמיד מרגיש חסר, ומקור השמחה הוא הרצון לתת. כלומר, דאגה לעצמי היא המקור לעצב, ודאגה לזולת המקור לשמחה. אגב, בשוק אפשר למצוא כל מיני טכניקות, אימונים ותרגילים שמבטיחים לנו להגביר את השמחה. אם הם לא משנים את טבע האדם, מאגו לאהבת הזולת, אין בהם ריפוי למקור העצבות, ולכן הם משולים למשכך כאבים בלבד, כדור הרגעה. שמחה לאיד, אם כבר נסגור את הפינה, גם היא נובעת מהאגו הרע. כשמישהו בסביבה מפסיד או נכשל בדבר מה, מצבו היחסי של האדם משתפר ומזה אוטומטית באה תחושת שמחה. כזה הוא הטבע המקורי שלנו, נעים להביט במראה או לא, אבל היום האבולוציה שלנו כמין אנושי מחייבת לשדרג אותו. למה? כי העולם נעשה מקושר יותר ויותר וזה מביא אותנו למצב של תלות הדדית חזקה. במציאות כזו, אנחנו עתידים לגלות שכולנו יושבים בתוך אותה סירה. זה יחייב אותנו לפתח דאגה לשלום כולם, אחרת כולנו יחד נטבע. בהדרגה, נלמד להתחבר בהדדיות ובהשלמה, ואז נגלה שזוהי צורת הקיום הכי בטוחה, הכי בריאה, שגם תביא לכולנו שמחה. מי שאמור להוביל את האנושות למצב המחובר הוא עם ישראל, האומה שנבנתה ביסודה על בסיס אהבה. בקרבנו טמונה השיטה לתיקון טבע האדם, כיום היא מפורטת בחכמת הקבלה. כאשר נממש אותה נעפיל למציאות רוחנית שמעל זמן, מקום ותנועה, מעל לידה ומיתה, מעל כל מגבלות התפיסה האגואיסטית הצרה. יהיה זה הפיצוח הגדול של סוד החיים, של תכלית הבריאה, ומזה תבוא לכולנו השמחה הכי גדולה.
מנגנון ההדחקה מהו האלגוריתם שמנהל את מנגנון ההדחקה שפועל באדם? איזה דברים אנחנו מדחיקים כעם? ומה יוכל להבטיח שבעתיד יהיה יותר טוב כאן? החומר שממנו אנו עשויים הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, או בקיצור רצון ליהנות. מתוך כך אנחנו שואפים לקרב את המועיל ולהרחיק את המזיק. קודם כל אנחנו בודקים מה יכול לגרום לנו נזק ואיך נוכל להרחיקו או להתרחק ממנו. מכאן בא גם מנגנון ההדחקה שמרחיק מאיתנו את הרע. לאחר שאנחנו מרגישים בטוחים ומוגנים במידה סבירה, אנחנו מסתכלים איך נוכל ליהנות ממשהו. אותו נרצה לרכוש, לקרב. זהו דפוס הפעולה הבסיסי שתמיד מתקיים, ועליו נבנות כל יתר המערכות: הפיזיולוגית, הרגשית, השכלית, המנטלית וכן הלאה. יש מערכות שאינן בשליטתי כמו זרימת הדם בגופי, ויש מערכות שעליהן אני יכול לשלוט. כלפיהן מתפתח האדם שבי, כלומר היכולת שלי לברר מה באמת מזיק לי ומה מועיל. ברמה הזו שאינה מנוהלת אינסטינקטיבית יש גם פתח לבלבול גדול ולכישלונות כואבים. במבט כולל, שום רגע בחיים לא עובר לחינם. כל מה שעברתי בצורה כלשהי, הכרתית או בלתי הכרתית, נשמר בתוך מחסני הזיכרון שלי. מתי שהוא הנתונים הללו יעלו משם, ואני אשתמש בהם. בכולם. עם זאת, אין צורך שאני אנסה לנהל את שליפת הנתונים מהמחסן. כל יום כדאי להיות אדם חדש, מתוקן כמה שרק ניתן. מנגנון הדחקה פועל לא רק ברמה של אדם, אלא גם ברמה של חברה, של אומה ואפילו של האנושות כולה. המנגנונים הללו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה. עם ישראל עבר היסטוריה עקובה מדם. כדי להמשיך לשרוד, כדי לא להשתגע, הכוח ההגנתי של העם הדחיק בכל פעם את העבר. בגלל ההדחקה יש ליהודים תמיד תחושה: "מה שהיה היה. זהו. נגמר. יהיה בסדר מחר". במחסני ההדחקה שלנו שמורים בעיקר שנאה ומוות, דברים איומים שאנו לא רוצים לזוכרם. עם זאת, לא חכם לחשוב ששנאה ליהודים היא נחלת העבר, רק בגלל שהאנטישמיות נאסרה על פי חוק לאחר השואה. אם פעם גרמניה הייתה מובילת העניין, היום שנאה ליהודים שוטפת את העולם. אנחנו לא רוצים להכיר בזה, אומרים 'שטויות, זה מקרים חריגים פה ושם, שאין בהם להעיד על הכלל', אבל בינתיים שנאת יהודים הופכת לנורמה. תשאלו סטודנטים בארה"ב, בקנדה או באירופה, כמה בטוחים הם לחשוף את יהדותם. שלא לדבר על הבעת עמדה פרו-ישראלית. כדי להבטיח את שלומנו צריכה לקום מערכת חינוכית, כלל-חברתית, גדולה ועוצמתית, שתלמד אותנו מה מקומנו בפאזל הגלובלי, למה קרה כל שהתרחש בעבר, ובעיקר איך עלינו להשתנות היום כדי להביא עלינו יחס חיובי מחר. יש עוד רבות לדבר בעניין, אך בינתיים רק נאמר שלא כדאי להדחיק יותר את השאלה: למה שונאים אותנו? זהו לא עניין פוליטי, וגם לא קנאה במוח היהודי, זה הרבה יותר רחב, עמוק ומורכב, כפי שמסבירה חכמת הקבלה. הגענו לתקופה שבה אנחנו בהחלט יכולים להבין את התמונה הגדולה, לקחת שליטה על גורלנו, ולהוביל את האנושות כולה לעתיד טוב, לעולם מחובר.
תישמחו על אייל גולן. שלו מהלל את כל הפרטים ומיצבות שהוא עושה בסתר, הוא מעולם לא מייתרברב,אך מה קורה כשקיימת צרות עין על אייל,🖐❤אין ולו נולד מיתחרה לאייל גולן הוא אחד ואין שני לו .הוא זמר מיוחד במינוים
הוא לא מקבץ נדבות !!!! איזה מין משפט זה ???? הוא מנגן בכל מקום ומקבל כסף ! זאת גם עבודה !! באמת !! מה זה מקבץ נדבות ? משפט כל כך מנותק ובמיוחד כשלא מכירים את יהודה היקר. זאת האומנות שלו וגם בכניסה לשווקים אפשר לעשות אותה.
@@רןויצמן-ח1ס אדון רן וויצמן היקר. אני מניח שאתה לא מכיר אישית את יהודה קיסר המלך !! כי אם היית מכיר אותו לא היית שואל את השאלה המיותרת הזאת. לנגן לאנשים זה לא לקבץ נדבות חס וחלילה. להציג את האומנות שלך בפני כולם ולגרום להם להתרגש בכניסה לחצי חינם או לשוק הכרמל זה לא פחות מלנגן בקיסריה. יהודה קיסר הענק אבל הצנוע שבאומנים, אוהב את מה שהוא עושה ולא מוותר על שום רגע של נגינה מול קהל. בין אם זה בשוק או בים או בקניון ו...כן גם בקיסריה או בבלומפילד. ליהודה קיסר אין בעיות אגו. הוא פורט על מיתרי נשמות הצופים והמאזינים וזה עושה אותו לאיש הענק שהוא. מקווה שהבנת את העניין כי קיסרייה או טלוויזיה זה לא מדד לאושר. אתה מחליט מה אתה עושה כדי להיות מאושר. ואני מבטיח לך שהוא לא רעב ללחם. אייל גולן היקר ויתר האומנים שמעסיקים אותו, שומרים לו חסד נעורים. הכל בסדר. שיהי לך יום נפלא
הביאו את יהודה קיסר, מאושיות המוזיקה הישראלית, לעמוד בתור קישוט. השתיקו אותו לגמרי בבלאנס... האיש עומד ולא יודע איפה לקבור את עצמו. לפחות בכניסה לשוק הוא עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - לנגן. אני מתבייש
הוא לא מנגן בכלל, תסתכל על האצבעות. הוא לא מסוגל לנגן מה שעומרי זליג מנגן מאחור שם. אולי יהודה הוא מחלוצי הז'אנר בארץ, אבל הצעירים היום כבר מנגנים ברמה אחרת, מת עליו אבל הוא לא עמד בקצב:)
@@מאורסופר-ט3ז בוא נשמור על הכבוד של שנינו עם רמת שיחה קצת יותר לעניין. אני סטודנט לתואר ראשון במוזיקה בקונסבטוריון אמסטרדם ומתעסק במוזיקה ים תיכוני כבר כעשור. יהודה גדול ואני מעריך את התרומה שלו אבל אני עומד מאחורי מה שאמרתי.
אייל גולן אחד בדור..הגדול מכולם הקול נכנס ללב ונשאר שם בתוך הפורזדור לשנים..יאללה לפרגן דיי..עם כל הדיבורים מסביב..הרבה בריאות ואהבה מנייורק ארהב..רק אהבה ובריאות בשורות טובות אמן
הכי טוב בייקום , פסקול חיינו,שירי נצח מופעים הכי מושקעים ,סיימנו סבב מופעי קיץ עכשיו מתחילים סבב חורף
רק פתחי ליבך לאהבה 💜💜 כייף לראות ולהנות מועדים לשמחה
יהודה קיסר האיש והאגדה , הוא לא מקבץ נדבות הוא נהנה מהאהבה שמרעיפים עליו ....הוא מקבץ אהבה.
יהודה קיסר אחד הנגנים ניגן בשיר בסבוסה נראה לי גם עם שרית חדד עם כל הגדולים
הרב אמנון יצחק
נ
הרב אמנון יצח
כל הכבוד nona cotler..כל מילה במקום
אייל תישאר זמר מספר 1 אין מה לעשות זה המציאות
הכבוד האבוד יהודה קיסר..אח אימי..לא מגיע לאדם עם כישרון כזה לקבץ נדבה ..אוףףףף
איןןן על הלבבב של איילוש נסיךךךך
אוהבים לשמוע אותך מלך
יהודה גיטריסט הכי טוב ...!!!!!
איזה מוזיקה משהו טוב !
אייל זה הזמר הכי טוב שקיים בעולם מת עליו🌹💝
ענק האייל הזה
יפה מצדו שמארח את יהודה קיסר שעד היום מנגן בחצי חינם ונראה יחסית חסר כל ביחס לכל מה שתרם למוזיקה הישראלית
מה לעשות ? זה מה שקורה שלא יודעים לישמור על הכסף ... לא אופיני לתימני
התקופה הכי טובה שלו
מלך המלאכים🤴🤴🤴🤴👌👌🥁🥁🥁🤴🤴🤴💘💘💘
מלך 👑👑♥️
כל כך רצי י להיות במופע של אייל אבל אני מבוגרת מידי להגיע פעם אחת הייתי במופע של אייל ביום הלדת שלי אין כמו אייל
תבקשי שיבוא לקחת אותך
מלך🦌👑👑❤️❤️
מרגש 💚
לתת לקיסר חצי דקה של סולו ואז לכבות לו את המקרופון של הגיטרה?
אני פשוט רואה את זה בלופים
בהצלחה!
כולנו רוצים להצליח, להגיע להישגים. יש שמצליחים יותר, ויש המדשדשים. ובתוך כל הריצות, מעטים עוצרים לחשוב: מה באמת ייחשב להצלחה בחיים? עם מה כדאי להגיע לקו הסיום, כדי שנוכל ברגעים האחרונים לסכם לעצמנו: 'וואלה, הצלחתי בחיים'?
המנוע הפנימי שלנו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות. לכן אנחנו רוצים להשיג כל מיני דברים, וכשמצליחים להשיג אותם אנחנו נהנים. יש לנו רצונות קיומיים כמו הרצון לאוכל, למין, למשפחה, רצונות אנושיים כמו הרצון לכסף, לכבוד, לשליטה וגם רצון לידע ולהשכלה.
תמהיל הרצונות שיש באדם ברגע נתון מושפע מהנטיות האישיות שלו ומההשפעות הסביבתיות שהוא סופג. כתוצאה מכל אלה האדם מגדיר לעצמו מטרות. בדרך לכיבושן נתקלים על פי רוב במתחרים, ומשתדלים לנצח. את ההישגים וההצלחות מודדים ביחס אליהם, כמובן.
מרגרט תאצ'ר הייתה בתו של בעל חנות מכולת קטנה. בגיל 24 התמודדה על מקום בפרלמנט, והפסידה. בזכות דבקותה במטרה, הצליחה לבסוף להגיע לעמדה של ראש ממשלת בריטניה, ונודעה בכינוי "אשת הברזל". עבור רבים, היא סמל לאדם שבנה את הצלחתו מאפס.
מי שנולד עם כפית זהב בפה ונכנס לעמדות בכירות שסידרו לו הוריו, אליו פחות מתייחסים כאדם שהצליח בחיים. כלומר, הצלחה נמדדת לפי מידת ההשקעה, המאמץ, היגיעה. בהתאם לזה הרצון להצליח מתברר, מתחדד, מתמקד. ההתגברות על המכשולים בדרך אל המטרה דורשת שנעבור שינויים פנימיים, בונה אותנו עצמנו.
לאורך ההיסטוריה היו אנשים שהתעורר בהם רצון להצליח מיוחד במינו. רצון לממש את החיים בהכי גדול. הם שמו לעצמם מטרה לחקור את סוד החיים, את סוד ההצלחה, ממבט-על.
אותם יחידים שאלו את עצמם: האם אנחנו נולדים, חיים ומתים, כמו כל היצורים בעולם החי, או שיש משהו גבוה יותר שביכולתנו להשיג במהלך קיומנו עלי אדמות? איזושהי מטרה נצחית, שתישאר בידינו גם אחרי מות הגוף? הרי משפחה, עושר, כבוד, מעמד, מומחיות, השכלה - את כל אלה לא נוכל לקחת איתנו מפה.
בדרך כלל, בני אדם לא חושבים על הצלחה ברמה כזו, מהסיבה הפשוטה שאין בנמצא תשובות לכאלה שאלות גדולות. ואם זהו המצב, אז בשביל מה להתחפר. עדיף לזרום עם מה שיש, פחות לנבור. להגדיר לעצמנו מטרות, להשקיע כוחות, להגיע להישגים, להצליח בחיים. כמו כולם. אכול ושתה כי מחר נמות, יאללה בלאגן.
כך חיינו דור אחר דור, אבל היום מתחילים כבר לראות שינוי. עוד ועוד אנשים מאבדים את החשק להשקיע במטרות המוכרות. מה הטעם בהצלחה שמראש ברור שיש לה פג תוקף, הם אומרים לעצמם, בשביל מה אנחנו חיים, בכלל?
גילויי המדע המתקדמים ביותר, גם הם מחזקים את התחושה שיש משהו מעבר למה שאנחנו מסוגלים עתה לקלוט בחושינו, מעבר למה שאנחנו מתארים עכשיו כמציאות מוצקה. הם מסבירים שהתמונה שאנחנו קולטים היא סובייקטיבית לחלוטין, ואם היינו שונים, כנראה שהיינו קולטים תמונת מציאות אחרת.
יש עוד הרבה מה לדבר בנידון, ובינתיים רק נאמר שמרחב ההצלחה האמיתית נפתח בפני מי שלא מסכים להמשיך לחיות באפור.
🇧🇷🇧🇷🇧🇷🇧🇷🙌🤗😘😘❤️❤️❤️
אין על השירים הישנים
יפה מאד.
מתי ראיתם לאחרונה מישהו שמח? למה יש הרגשה שפעם היה קל יותר לשמוח? האם יש נוסחה לעקירת העצבות מיסודה ולהשגת שמחה שלמה?
ברמת ההגדרה שמחה היא תוצאה, לא עומדת בפני עצמה. היא יכולה לבוא רק אחרי שיש תשוקה גדולה למשהו, שלבסוף מתמלאת. חוסר גדול, הרגשת לחץ, תעוקה, ופתאום נפתר אותו מצב, מגיע מילוי לחיסרון שהיה, ואז מתפרצת שמחה. מעניין לראות שבעת הרגשת צער רוצים להסתגר, לא לדבר עם אף אחד, להסתתר, להתכווץ, וכשפורצת שמחה היא מביאה להתרחבות, לרצון להתקרב, לשתף.
אם בוחנים את החיים שלנו רואים שכל הזמן אנחנו נמצאים בחוסר. חסרים לי הרבה מאוד דברים. אני מסתכל על הרכב של השכן, על הילדים שלו, על הבגדים של הסובבים אותי, על כל פרט שנראה יפה ומכובד - והאגו שלי מרגיש חסר.
בנוסף, כלי התקשורת משתדלים לייצר בי חסרונות, צרכים ושאיפות. 'תראו איזו ספה מפנקת, איזה נופש מדהים בחו"ל, ונחשו מה, עכשיו זה במבצע. לא חבל לא לקחת? זה יביא לכם תענוג, משמעות, שמחה'. כתוצאה משטיפת המוח הזו, אנחנו כל הזמן נמצאים בלחץ, בעצבות, בריצה.
כשאני הולך ברחוב, אני רואה אנשים מתוחים, עצובים, מדוכדכים. בכבישים אני מוקף בטיפוסים עצבניים. מה הפלא שגם לי אין שמחת חיים? זה מדבק. חצי מהאנושות חיים על תרופות הרגעה, בדיכאונות, בייאושים. עידן הסטרס נותן אותותיו, וכבר בגיל צעיר ילדים שרויים בלחצים גדולים. אין להם ילדות יפה.
על רקע כל הדכדוך, מרענן לראות ביטוי כמו "שמחה היא שלמות הנפש". אמר אותו בזמנו המהר"ל מפראג, מקובל גדול מהמאה ה-16. שמחה ברמה כזו היא מילוי שמרגיש אדם שרוצה להשיג דברים גבוהים, ומתקדם להשגתם. היא מתחילה מהתעוררות שאלות קיומיות: לשם מה אני חי, באופן כללי? מהי המטרה הגדולה?
העצבות נובעת ביסודה מכך שבתת-ההכרה מטרידה אותנו כזו שאלה. מה התכלית בכל מה שאני עושה בחיי, אם בסופו של דבר הכול נגמר? הרי אם נכווץ את מהלך חיינו נראה שבהתחלה יש אפס, בסוף אפס, ובאמצע, פה ושם, רגעים ספורים של שמחה.
שלמות הנפש, לעומת זאת, פירושה לגלות לעצמך חיים שלמים ונצחיים, עולמות עליונים. כאן ועכשיו, כמו שכתוב במקורות "עולמך תראה בחייך". מי שזוכה להתפתחות כזו, שמוגדרת כהתפתחות רוחנית, מרגיש שהוא מגיע לשמחה הגדולה ששווה כל השקעה.
לאורך הדרך הוא בודק בכל רגע, האם הוא אכן מכוון למטרה הנעלה, והרגשת שמחה היא אינדיקציה. לכל מצב בחיים הוא מתייחס כאמצעי להתקדמות, שדווקא על פניו יש להגביר את השמחה מהקשר אל אותה מטרה גבוהה.
האם חשוב לשמח אחרים? שאלה זו מביאה אותנו ללב העניין, לבירור המקור לעצב ולשמחה. מצד הטבע, האדם מצוי תחת שליטת האגו, הרצון לקבל מהאחרים כל דבר טוב שרק אפשר. הוא שמח כשהרצון לקבל שלו מתמלא, ועצוב כשהוא ריק.
בהתפתחות הרוחנית האדם משדרג את הטבע שלו מרצון לקבל לרצון לתת, רצון למלא את הזולת בכל טוב. הוא בונה את עצמו כמו אימא אוהבת כלפי ילדיה, שמתמלאת בשמחה כשיש לה הזדמנות לתת. פיתוח אהבה לאחרים הוא הנוסחה לשמחה תמידית, כי בכל רגע אפשר למצוא דרך לשמח מישהו, להעלות את מצב הרוח.
אם כן, מקור העצבות הוא האגו שתמיד מרגיש חסר, ומקור השמחה הוא הרצון לתת. כלומר, דאגה לעצמי היא המקור לעצב, ודאגה לזולת המקור לשמחה.
אגב, בשוק אפשר למצוא כל מיני טכניקות, אימונים ותרגילים שמבטיחים לנו להגביר את השמחה. אם הם לא משנים את טבע האדם, מאגו לאהבת הזולת, אין בהם ריפוי למקור העצבות, ולכן הם משולים למשכך כאבים בלבד, כדור הרגעה.
שמחה לאיד, אם כבר נסגור את הפינה, גם היא נובעת מהאגו הרע. כשמישהו בסביבה מפסיד או נכשל בדבר מה, מצבו היחסי של האדם משתפר ומזה אוטומטית באה תחושת שמחה. כזה הוא הטבע המקורי שלנו, נעים להביט במראה או לא, אבל היום האבולוציה שלנו כמין אנושי מחייבת לשדרג אותו.
למה? כי העולם נעשה מקושר יותר ויותר וזה מביא אותנו למצב של תלות הדדית חזקה. במציאות כזו, אנחנו עתידים לגלות שכולנו יושבים בתוך אותה סירה. זה יחייב אותנו לפתח דאגה לשלום כולם, אחרת כולנו יחד נטבע. בהדרגה, נלמד להתחבר בהדדיות ובהשלמה, ואז נגלה שזוהי צורת הקיום הכי בטוחה, הכי בריאה, שגם תביא לכולנו שמחה.
מי שאמור להוביל את האנושות למצב המחובר הוא עם ישראל, האומה שנבנתה ביסודה על בסיס אהבה. בקרבנו טמונה השיטה לתיקון טבע האדם, כיום היא מפורטת בחכמת הקבלה. כאשר נממש אותה נעפיל למציאות רוחנית שמעל זמן, מקום ותנועה, מעל לידה ומיתה, מעל כל מגבלות התפיסה האגואיסטית הצרה. יהיה זה הפיצוח הגדול של סוד החיים, של תכלית הבריאה, ומזה תבוא לכולנו השמחה הכי גדולה.
לא יכול לשמוע את ההופעות מחשב האלה
מדריך איך לנגן את השיר צאי אל החלון כולל הסולו עם אקורדים תווים וטאבים
ruclips.net/video/8-jRNkoI2Zo/видео.html
איך פספסתייייייייי
גם אניי
לא בטוח שהיום זה יותר טוב כי אז זה היה מספר נגנים ועכשיו מקהלה של נגנים
מנגנון ההדחקה
מהו האלגוריתם שמנהל את מנגנון ההדחקה שפועל באדם? איזה דברים אנחנו מדחיקים כעם? ומה יוכל להבטיח שבעתיד יהיה יותר טוב כאן?
החומר שממנו אנו עשויים הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, או בקיצור רצון ליהנות. מתוך כך אנחנו שואפים לקרב את המועיל ולהרחיק את המזיק. קודם כל אנחנו בודקים מה יכול לגרום לנו נזק ואיך נוכל להרחיקו או להתרחק ממנו. מכאן בא גם מנגנון ההדחקה שמרחיק מאיתנו את הרע. לאחר שאנחנו מרגישים בטוחים ומוגנים במידה סבירה, אנחנו מסתכלים איך נוכל ליהנות ממשהו. אותו נרצה לרכוש, לקרב.
זהו דפוס הפעולה הבסיסי שתמיד מתקיים, ועליו נבנות כל יתר המערכות: הפיזיולוגית, הרגשית, השכלית, המנטלית וכן הלאה. יש מערכות שאינן בשליטתי כמו זרימת הדם בגופי, ויש מערכות שעליהן אני יכול לשלוט. כלפיהן מתפתח האדם שבי, כלומר היכולת שלי לברר מה באמת מזיק לי ומה מועיל. ברמה הזו שאינה מנוהלת אינסטינקטיבית יש גם פתח לבלבול גדול ולכישלונות כואבים.
במבט כולל, שום רגע בחיים לא עובר לחינם. כל מה שעברתי בצורה כלשהי, הכרתית או בלתי הכרתית, נשמר בתוך מחסני הזיכרון שלי. מתי שהוא הנתונים הללו יעלו משם, ואני אשתמש בהם. בכולם. עם זאת, אין צורך שאני אנסה לנהל את שליפת הנתונים מהמחסן. כל יום כדאי להיות אדם חדש, מתוקן כמה שרק ניתן.
מנגנון הדחקה פועל לא רק ברמה של אדם, אלא גם ברמה של חברה, של אומה ואפילו של האנושות כולה. המנגנונים הללו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה.
עם ישראל עבר היסטוריה עקובה מדם. כדי להמשיך לשרוד, כדי לא להשתגע, הכוח ההגנתי של העם הדחיק בכל פעם את העבר. בגלל ההדחקה יש ליהודים תמיד תחושה: "מה שהיה היה. זהו. נגמר. יהיה בסדר מחר".
במחסני ההדחקה שלנו שמורים בעיקר שנאה ומוות, דברים איומים שאנו לא רוצים לזוכרם. עם זאת, לא חכם לחשוב ששנאה ליהודים היא נחלת העבר, רק בגלל שהאנטישמיות נאסרה על פי חוק לאחר השואה.
אם פעם גרמניה הייתה מובילת העניין, היום שנאה ליהודים שוטפת את העולם. אנחנו לא רוצים להכיר בזה, אומרים 'שטויות, זה מקרים חריגים פה ושם, שאין בהם להעיד על הכלל', אבל בינתיים שנאת יהודים הופכת לנורמה. תשאלו סטודנטים בארה"ב, בקנדה או באירופה, כמה בטוחים הם לחשוף את יהדותם. שלא לדבר על הבעת עמדה פרו-ישראלית.
כדי להבטיח את שלומנו צריכה לקום מערכת חינוכית, כלל-חברתית, גדולה ועוצמתית, שתלמד אותנו מה מקומנו בפאזל הגלובלי, למה קרה כל שהתרחש בעבר, ובעיקר איך עלינו להשתנות היום כדי להביא עלינו יחס חיובי מחר.
יש עוד רבות לדבר בעניין, אך בינתיים רק נאמר שלא כדאי להדחיק יותר את השאלה: למה שונאים אותנו? זהו לא עניין פוליטי, וגם לא קנאה במוח היהודי, זה הרבה יותר רחב, עמוק ומורכב, כפי שמסבירה חכמת הקבלה. הגענו לתקופה שבה אנחנו בהחלט יכולים להבין את התמונה הגדולה, לקחת שליטה על גורלנו, ולהוביל את האנושות כולה לעתיד טוב, לעולם מחובר.
רק שואל כי לא באמת יודע, האם הוא הזכיר את השם אתניקס או זאב נחמה במופע??
להזכירך הוא עשה איתם מופע משותף בהכיל מנורה ב2018
@@michael45366 תודה !
איך 30 שנה? האלבום לחישה בלילה יצא ב1995 לפי החשבון זה 27
@@jewishyogi אבל על זה אי אפשר לומר שנות עשיה.... אבל לא משנה לזמר תותח
האלבום הראשון שלו היה ב1995 אבל הוא היה זמר של מועדונים לפני
זה לא מוכבד,שיהודה קיסר צריך לקבץ נדבות בשוק הכרמל איל חייב לעזור,לו יותר
תישמחו על אייל גולן. שלו מהלל את כל הפרטים ומיצבות שהוא עושה בסתר, הוא מעולם לא מייתרברב,אך מה קורה כשקיימת צרות עין על אייל,🖐❤אין ולו נולד מיתחרה לאייל גולן הוא אחד ואין שני לו .הוא זמר מיוחד במינוים
הוא לא מקבץ נדבות !!!! איזה מין משפט זה ???? הוא מנגן בכל מקום ומקבל כסף ! זאת גם עבודה !! באמת !! מה זה מקבץ נדבות ? משפט כל כך מנותק ובמיוחד כשלא מכירים את יהודה היקר. זאת האומנות שלו וגם בכניסה לשווקים אפשר לעשות אותה.
@@shlomi_yamin לדעתך.זה מכובד שנגן ברמתו צריך להסתובב עם כובע ולבקש,כסף . במקום שיקחו אותו לנגן
@@רןויצמן-ח1ס כן
@@רןויצמן-ח1ס אדון רן וויצמן היקר. אני מניח שאתה לא מכיר אישית את יהודה קיסר המלך !! כי אם היית מכיר אותו לא היית שואל את השאלה המיותרת הזאת. לנגן לאנשים זה לא לקבץ נדבות חס וחלילה. להציג את האומנות שלך בפני כולם ולגרום להם להתרגש בכניסה לחצי חינם או לשוק הכרמל זה לא פחות מלנגן בקיסריה. יהודה קיסר הענק אבל הצנוע שבאומנים, אוהב את מה שהוא עושה ולא מוותר על שום רגע של נגינה מול קהל. בין אם זה בשוק או בים או בקניון ו...כן גם בקיסריה או בבלומפילד. ליהודה קיסר אין בעיות אגו. הוא פורט על מיתרי נשמות הצופים והמאזינים וזה עושה אותו לאיש הענק שהוא. מקווה שהבנת את העניין כי קיסרייה או טלוויזיה זה לא מדד לאושר. אתה מחליט מה אתה עושה כדי להיות מאושר. ואני מבטיח לך שהוא לא רעב ללחם. אייל גולן היקר ויתר האומנים שמעסיקים אותו, שומרים לו חסד נעורים. הכל בסדר. שיהי לך יום נפלא
איכככסססס אחד גדול
הביאו את יהודה קיסר, מאושיות המוזיקה הישראלית, לעמוד בתור קישוט. השתיקו אותו לגמרי בבלאנס... האיש עומד ולא יודע איפה לקבור את עצמו. לפחות בכניסה לשוק הוא עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - לנגן. אני מתבייש
הוא לא מנגן בכלל, תסתכל על האצבעות. הוא לא מסוגל לנגן מה שעומרי זליג מנגן מאחור שם. אולי יהודה הוא מחלוצי הז'אנר בארץ, אבל הצעירים היום כבר מנגנים ברמה אחרת, מת עליו אבל הוא לא עמד בקצב:)
@@ozilan7284 מה אתה אומר, אין לך מושג במוזיקה בכלל ואתה גם לא מכיר את יהודה אם קצת היה לך מושג לא היית מבלבל ככה את השכל
@@מאורסופר-ט3ז בוא נשמור על הכבוד של שנינו עם רמת שיחה קצת יותר לעניין. אני סטודנט לתואר ראשון במוזיקה בקונסבטוריון אמסטרדם ומתעסק במוזיקה ים תיכוני כבר כעשור. יהודה גדול ואני מעריך את התרומה שלו אבל אני עומד מאחורי מה שאמרתי.
צודק סליחה
@@ozilan7284צודק כל מילה
חרגול תלמד אח שלי מזה גיטריסט אחלה יהודה שבעולם
היתה בעולם הבא
ruclips.net/video/nnI1IMMRku0/видео.html
קרנבל, ללא ספק זמר של אחד בדור
בקושי סולו ..גיטרה..חבל
🤮🤮🤮👎👎👎
הוא בכלל לא מנגן,שקר!
מידע חצי נכון
את הסולו פתיח בלי המוסיקה הוא כן מנגו
אך איך שנכנסת הלהקה אתה צודק זה כבר פלייבק
זה גם יכול להיות הנגנים של אייל שמנגנים
@@yoronhota2190 התכוונתי להמשך
@@אוריהבןישי-ש3ל נכון, שומעים שזה סטייל של עומרי זליג
@@yaircohen123 כן זה מהיר מידי ליהודה, הוא הסבא של הסגנון עכשיו זה הצאצאים נותנים בראש דופקים ספרינטים על הצוואר
וזליג בכלל זה נהיגה במהירות מופרזת
🤮🤮🤮🤮🤮🤮