שירי אביב - "מלחמה קיומית על החיים" - "קולות מהעוטף"

בשעה 7:09 נשמע צרור יריות מחוץ לבית, דפיקות על חלון הממ"ד וצעקות בערבית. היא הושיבה את ילדיה מסביבה ואמרה להם: "אנחנו במלחמה קיומית על החיים שלנו!" היא פנתה אל ליאור בתה הגדולה בת ה 10: "ברגע שאני צועקת 'עכשיו' את מחזיקה את עומרי, מכסה לו את הפה עם היד שלך, מחזיקה אותו חזק ואתם מתחבאים מתחת למיטה".
בפעם הראשונה ששירי אביב, ילדה טובה ראשון לציון הגיעה לקיבוץ עין השלושה זה היה בגיל שנתיים כשהוריה חיפשו מקום שקט לגדל ילדים.
אחרי שחרורה מהצבא היא עזבה ו 15 שנה מאוחר יותר, חודשיים בלבד לפני "צוק איתן" היא חזרה אל המקום בו גדלה.
כבר בשנת 2015, כאשר קמה בלילות להניק את בנה, היא שמעה רעשים מוזרים מהשדות שליד הקיבוץ. היא דיווחה על כך, אבל הבדיקות שנערכו לא העלו משהו חשוד. היא המשיכה להתכונן למקרה קיצוני ולימדה את הבת הגדולה שלה מה לעשות במקרה שיש מצב חירום וצריך לקפוץ מחלון הממ"ד, להתחבא בבוידעם או לחלץ את אחיה הקטן ולברוח יחד איתו אל השכן.
השבעה באוקטובר תפס אותה כאשר היא כבר אמא לארבעה, סגורה בממ"ד עם שלושה מילדיה, דואגת לבת נוספת ששהתה בממ"ד עם הוריה, שגם הם מתגוררים בקיבוץ והתחננה לבן זוגה (שיצא מוקדם יותר בנסיעה למרכז) שלא יחזור הביתה כי מסוכן שם: "אם אתה אוהב אותנו אל תחזור לקיבוץ", היא אמרה לו ולא ידעה שרק מספר דקות לפני זה מחבלים ירו על הרכב שלו באזור קיבוץ בארי.
לפני כשנתיים התמנתה להיות מנהלת הקהילה של הקיבוץ שנמצא בפריחה חברתית, כלכלית ודמוגרפית. מתוקף תפקידה קיבלה באותן שעות הודעות על חדירת מחבלים לעוטף וניסתה לארגן את צוותי החירום של הקהילה, תוך כדי נפילת התקשורת ושלושה ילדים שזקוקים לה.
בשלב מסוים היא קיבלה הודעת פרידה מההורים שלה ובעצמה הבינה שזה נגמר: "ואז מתחילה ההמתנה הארוכה למוות שלך, את פשוט מחכה מתי, איך ומה יעשו. ישבתי עם הילדים מחובקים ונשאנו תפילה".
26 שעות הם שהו בממ"ד ברכבת הרים רגשית בלתי אפשרית עד שחולצו. בתים רבים עלו באש, 4 אנשים יקרים נרצחו באותו יום בקיבוץ, ביניהם אחראי הביטחון של הקיבוץ רמי נגבי ז"ל שהוא גם קרוב משפחתה של שירי. אבל גם הרבה ניסים קרו שם באותה שבת ארורה - בן זוגה חזר לקיבוץ בריא ושלם, הוריה יצאו עם בתה מהממ"ד ללא פגע וחוליית מחבלים גדולה חוסלה ע"י מסוק קרב בשדות שמקיפים את הקיבוץ. הם פונו לאילת שם שהו מספר חודשים, עיכלו את אשר עבר עליהם, התחזקו מעט ומשם עברו למשכנם הזמני בנתיבות. שירי מנהיגה בעוצמה שקטה את הקהילה שלה ומקווה לחזור עם החברים לקיבוץ באמצע שנת 2025: "התקווה היא כן לחזור לקיבוץ, זו הרוח כרגע בעין השלושה, אנחנו משקמים את הבית והקהילה משקמת את הנפש".