בעיני זאת דוגמה טובה למצב שבו האידיאולוגיה קודמת לפטנט. זה לא כל כך משנה איך, תצפיתניות, AI, לא חשוב. הבנאדם הזה צריך לומר "המטרה היא לעשות סדר באלימות בגנים, ואנחנו נאמץ כל טכנולוגיה חדשה כדי לעשות את זה נכון". כמובן שיש רעיון ראשוני איך, ותכנית פעולה, אבל זה לא אומר שהחברה תלך נגד הטכנולוגיה כשהיא תהיה שמישה. נטפליקס החלה כחברה ששולחת קלטות וידאו ללקוחות. זה מה שהיה נכון לתקופתם, והם ידעו להשתנות עם הטכנולוגיה. פה יש אידיאולוגיה, לא טכנולוגיה, ולפעמים זה מספיק.
חושבת שהם קצת היו לא הוגנים וניצלו אותו כי ראו שהוא מאוד חשוב לו האידיאולוגיה ולא הכסף ושהוא לא יודע להתווכח ולכן הם לקחו 40 אחוז שזה המון והוא עוד אמר שיקחו יותר... הוא היה צריך להגיד שאם בעתיד צפויים לקחת עוד אז לבינתיים הוא נותן 30 אחוז ובהמשך יראו על יותר
כולנו רוצים להצליח, להגיע להישגים. יש שמצליחים יותר, ויש המדשדשים. ובתוך כל הריצות, מעטים עוצרים לחשוב: מה באמת ייחשב להצלחה בחיים? עם מה כדאי להגיע לקו הסיום, כדי שנוכל ברגעים האחרונים לסכם לעצמנו: 'וואלה, הצלחתי בחיים'? המנוע הפנימי שלנו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות. לכן אנחנו רוצים להשיג כל מיני דברים, וכשמצליחים להשיג אותם אנחנו נהנים. יש לנו רצונות קיומיים כמו הרצון לאוכל, למין, למשפחה, רצונות אנושיים כמו הרצון לכסף, לכבוד, לשליטה וגם רצון לידע ולהשכלה. תמהיל הרצונות שיש באדם ברגע נתון מושפע מהנטיות האישיות שלו ומההשפעות הסביבתיות שהוא סופג. כתוצאה מכל אלה האדם מגדיר לעצמו מטרות. בדרך לכיבושן נתקלים על פי רוב במתחרים, ומשתדלים לנצח. את ההישגים וההצלחות מודדים ביחס אליהם, כמובן. מרגרט תאצ'ר הייתה בתו של בעל חנות מכולת קטנה. בגיל 24 התמודדה על מקום בפרלמנט, והפסידה. בזכות דבקותה במטרה, הצליחה לבסוף להגיע לעמדה של ראש ממשלת בריטניה, ונודעה בכינוי "אשת הברזל". עבור רבים, היא סמל לאדם שבנה את הצלחתו מאפס. מי שנולד עם כפית זהב בפה ונכנס לעמדות בכירות שסידרו לו הוריו, אליו פחות מתייחסים כאדם שהצליח בחיים. כלומר, הצלחה נמדדת לפי מידת ההשקעה, המאמץ, היגיעה. בהתאם לזה הרצון להצליח מתברר, מתחדד, מתמקד. ההתגברות על המכשולים בדרך אל המטרה דורשת שנעבור שינויים פנימיים, בונה אותנו עצמנו. לאורך ההיסטוריה היו אנשים שהתעורר בהם רצון להצליח מיוחד במינו. רצון לממש את החיים בהכי גדול. הם שמו לעצמם מטרה לחקור את סוד החיים, את סוד ההצלחה, ממבט-על. אותם יחידים שאלו את עצמם: האם אנחנו נולדים, חיים ומתים, כמו כל היצורים בעולם החי, או שיש משהו גבוה יותר שביכולתנו להשיג במהלך קיומנו עלי אדמות? איזושהי מטרה נצחית, שתישאר בידינו גם אחרי מות הגוף? הרי משפחה, עושר, כבוד, מעמד, מומחיות, השכלה - את כל אלה לא נוכל לקחת איתנו מפה. בדרך כלל, בני אדם לא חושבים על הצלחה ברמה כזו, מהסיבה הפשוטה שאין בנמצא תשובות לכאלה שאלות גדולות. ואם זהו המצב, אז בשביל מה להתחפר. עדיף לזרום עם מה שיש, פחות לנבור. להגדיר לעצמנו מטרות, להשקיע כוחות, להגיע להישגים, להצליח בחיים. כמו כולם. אכול ושתה כי מחר נמות, יאללה בלאגן. כך חיינו דור אחר דור, אבל היום מתחילים כבר לראות שינוי. עוד ועוד אנשים מאבדים את החשק להשקיע במטרות המוכרות. מה הטעם בהצלחה שמראש ברור שיש לה פג תוקף, הם אומרים לעצמם, בשביל מה אנחנו חיים, בכלל? גילויי המדע המתקדמים ביותר, גם הם מחזקים את התחושה שיש משהו מעבר למה שאנחנו מסוגלים עתה לקלוט בחושינו, מעבר למה שאנחנו מתארים עכשיו כמציאות מוצקה. הם מסבירים שהתמונה שאנחנו קולטים היא סובייקטיבית לחלוטין, ואם היינו שונים, כנראה שהיינו קולטים תמונת מציאות אחרת. יש עוד הרבה מה לדבר בנידון, ובינתיים רק נאמר שמרחב ההצלחה האמיתית נפתח בפני מי שלא מסכים להמשיך לחיות באפור.
האמת זה יותר מסובך מזה כי יש את הזכויות של הגננות שלא כל שניה ושניה מעבודתם פתוחה לכל העולם ויותר חשוב מזה לפעמים יש הורים שאם הם יראו כל רגע ורגע בגן הם יפריעו להתנהלות התקינה של הגן לדוגמה יש דברים של משמעת כגון ילד חוטף משחקים מילדים אחרים ואז הגננת מתערבת ודורשת שיחזיר ואם הוא לא מסכים היא אומרת לו לשבת בצד לכמה דקות אז יש הורים שיבינו שזה חלק מחינוך ולא יתערבו ולעומת זאת יש הורים שיחשבו שהילד שלהם נסיך ואוי ואבוי לגננת שתמנע מהילד שלהם הכל ואז אם הם רואים את זה הם יבואו בצעקות על הגננת וימררו לה את החיים ולכן אי אפשר שכל ההורים יראו כל רגע בגן אבל תצפיתנים שהם אובייקטיבים יכולים לראות מה נחשב כחינוך נורמלי ומה עובר את הגבול והופך לאלימות ועל זה הם ידווחו
אתה בן אדם זהב רואים לך את היושר בעיניים אתה עושה עבודת קודש מאחל לך שתכבוש תעולם איזה סיפור מרגש יש לך כולי צמרמורות עלה והצלח
כל הכבוד לו איזה בנאדם עם לב.
אבל נראה לי הכרישים האלה יבלעו אותו באמת...לפחות זוהר אמר את זה במפורש.. רק שלא ישאירו אותו בלי רווח בכלל
בן אדם מאוד מרגש וטוב לב ירבו כמהו
איזה בן אדם איזה אלוף מלאך
תודה לארבעתכם, ריגשתם עד דמעות.
כל הכבוד.....ריגשתם עשייה עם סיפוק
אלוף אמן שירבו כמוך אלוואי והגני ילדים בתי חולים בתי אבות היו תחת פיקוח ויפסק כל ההתנחלויות בחסרי יישע ה' ישמח אותך רעיון מבורך♥️💪♥️💪♥️💪♥️
איזה אלוף!
כל הכבוד!!
אלופים!!!
בן אדם מלך פשוט מלך הוא ההולכה שיש אנשים טובים
יש לזה פוטנציאל אדיר אפשר גם להקים מוקד בסין הודו וכו שישלוט משם על כל העולם . ב ה צ ל ח ה
מרגש מאוד
דיבר מצויין
מרגש
יופי של חשיבה, מיזם נהדר ואחלה דובי שהוביל ולא מוסס ❤
וואו יפה מצד כולם שזה לא רק כסף
גם לי יש רעיונות
בעיני זאת דוגמה טובה למצב שבו האידיאולוגיה קודמת לפטנט. זה לא כל כך משנה איך, תצפיתניות, AI, לא חשוב. הבנאדם הזה צריך לומר "המטרה היא לעשות סדר באלימות בגנים, ואנחנו נאמץ כל טכנולוגיה חדשה כדי לעשות את זה נכון". כמובן שיש רעיון ראשוני איך, ותכנית פעולה, אבל זה לא אומר שהחברה תלך נגד הטכנולוגיה כשהיא תהיה שמישה. נטפליקס החלה כחברה ששולחת קלטות וידאו ללקוחות. זה מה שהיה נכון לתקופתם, והם ידעו להשתנות עם הטכנולוגיה.
פה יש אידיאולוגיה, לא טכנולוגיה, ולפעמים זה מספיק.
איך הולך עם המיזם?
איש חמוד
יאללה אינשללה שזה יתן פתרון
בן אדם זהב רואים
חושבת שהם קצת היו לא הוגנים וניצלו אותו כי ראו שהוא מאוד חשוב לו האידיאולוגיה ולא הכסף ושהוא לא יודע להתווכח ולכן הם לקחו 40 אחוז שזה המון והוא עוד אמר שיקחו יותר...
הוא היה צריך להגיד שאם בעתיד צפויים לקחת עוד אז לבינתיים הוא נותן 30 אחוז ובהמשך יראו על יותר
כולנו רוצים להצליח, להגיע להישגים. יש שמצליחים יותר, ויש המדשדשים. ובתוך כל הריצות, מעטים עוצרים לחשוב: מה באמת ייחשב להצלחה בחיים? עם מה כדאי להגיע לקו הסיום, כדי שנוכל ברגעים האחרונים לסכם לעצמנו: 'וואלה, הצלחתי בחיים'?
המנוע הפנימי שלנו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות. לכן אנחנו רוצים להשיג כל מיני דברים, וכשמצליחים להשיג אותם אנחנו נהנים. יש לנו רצונות קיומיים כמו הרצון לאוכל, למין, למשפחה, רצונות אנושיים כמו הרצון לכסף, לכבוד, לשליטה וגם רצון לידע ולהשכלה.
תמהיל הרצונות שיש באדם ברגע נתון מושפע מהנטיות האישיות שלו ומההשפעות הסביבתיות שהוא סופג. כתוצאה מכל אלה האדם מגדיר לעצמו מטרות. בדרך לכיבושן נתקלים על פי רוב במתחרים, ומשתדלים לנצח. את ההישגים וההצלחות מודדים ביחס אליהם, כמובן.
מרגרט תאצ'ר הייתה בתו של בעל חנות מכולת קטנה. בגיל 24 התמודדה על מקום בפרלמנט, והפסידה. בזכות דבקותה במטרה, הצליחה לבסוף להגיע לעמדה של ראש ממשלת בריטניה, ונודעה בכינוי "אשת הברזל". עבור רבים, היא סמל לאדם שבנה את הצלחתו מאפס.
מי שנולד עם כפית זהב בפה ונכנס לעמדות בכירות שסידרו לו הוריו, אליו פחות מתייחסים כאדם שהצליח בחיים. כלומר, הצלחה נמדדת לפי מידת ההשקעה, המאמץ, היגיעה. בהתאם לזה הרצון להצליח מתברר, מתחדד, מתמקד. ההתגברות על המכשולים בדרך אל המטרה דורשת שנעבור שינויים פנימיים, בונה אותנו עצמנו.
לאורך ההיסטוריה היו אנשים שהתעורר בהם רצון להצליח מיוחד במינו. רצון לממש את החיים בהכי גדול. הם שמו לעצמם מטרה לחקור את סוד החיים, את סוד ההצלחה, ממבט-על.
אותם יחידים שאלו את עצמם: האם אנחנו נולדים, חיים ומתים, כמו כל היצורים בעולם החי, או שיש משהו גבוה יותר שביכולתנו להשיג במהלך קיומנו עלי אדמות? איזושהי מטרה נצחית, שתישאר בידינו גם אחרי מות הגוף? הרי משפחה, עושר, כבוד, מעמד, מומחיות, השכלה - את כל אלה לא נוכל לקחת איתנו מפה.
בדרך כלל, בני אדם לא חושבים על הצלחה ברמה כזו, מהסיבה הפשוטה שאין בנמצא תשובות לכאלה שאלות גדולות. ואם זהו המצב, אז בשביל מה להתחפר. עדיף לזרום עם מה שיש, פחות לנבור. להגדיר לעצמנו מטרות, להשקיע כוחות, להגיע להישגים, להצליח בחיים. כמו כולם. אכול ושתה כי מחר נמות, יאללה בלאגן.
כך חיינו דור אחר דור, אבל היום מתחילים כבר לראות שינוי. עוד ועוד אנשים מאבדים את החשק להשקיע במטרות המוכרות. מה הטעם בהצלחה שמראש ברור שיש לה פג תוקף, הם אומרים לעצמם, בשביל מה אנחנו חיים, בכלל?
גילויי המדע המתקדמים ביותר, גם הם מחזקים את התחושה שיש משהו מעבר למה שאנחנו מסוגלים עתה לקלוט בחושינו, מעבר למה שאנחנו מתארים עכשיו כמציאות מוצקה. הם מסבירים שהתמונה שאנחנו קולטים היא סובייקטיבית לחלוטין, ואם היינו שונים, כנראה שהיינו קולטים תמונת מציאות אחרת.
יש עוד הרבה מה לדבר בנידון, ובינתיים רק נאמר שמרחב ההצלחה האמיתית נפתח בפני מי שלא מסכים להמשיך לחיות באפור.
אחלה מגילה בשביל תגובה בסרטון
שמע אחי חפרת
@@barLmusic_prod הוא צודק בכל מילה זה נקרא נפש המושכלת ואנחנו קצרי הרוח שחיים את הרגע בשלב של נפש השכלית זה ההבדל שהוא הקף אותנו הוא בשלב האחרון
האיתי פותח לבד מה זה 600 אלף אבל מה שאתה חושב
אפל תעתיק את הטכנולוגיה. עם פדגוגים גם לבתי ספר ותגבה מהמדינה 4,000₪ בחודש לילד מהמדינה גם בבתי ספר. בשוק ענק עם מאות מהנדסים מעולים.
דובי הכי גבר
סרטון ראשון שגרם לי לדמוע😢
מיותר. פשוט לצלם ולפתוח את המצלמות לעיני ההורים
האמת זה יותר מסובך מזה כי יש את הזכויות של הגננות שלא כל שניה ושניה מעבודתם פתוחה לכל העולם
ויותר חשוב מזה לפעמים יש הורים שאם הם יראו כל רגע ורגע בגן הם יפריעו להתנהלות התקינה של הגן
לדוגמה יש דברים של משמעת כגון ילד חוטף משחקים מילדים אחרים ואז הגננת מתערבת ודורשת שיחזיר ואם הוא לא מסכים היא אומרת לו לשבת בצד לכמה דקות
אז יש הורים שיבינו שזה חלק מחינוך ולא יתערבו ולעומת זאת יש הורים שיחשבו שהילד שלהם נסיך ואוי ואבוי לגננת שתמנע מהילד שלהם הכל ואז אם הם רואים את זה הם יבואו בצעקות על הגננת וימררו לה את החיים
ולכן אי אפשר שכל ההורים יראו כל רגע בגן
אבל תצפיתנים שהם אובייקטיבים יכולים לראות מה נחשב כחינוך נורמלי ומה עובר את הגבול והופך לאלימות ועל זה הם ידווחו