תורת מר שושני (חלק א): בסוד גאולת מצרים ובסוד גאולתנו על ידי עופות טמאים.
HTML-код
- Опубликовано: 26 апр 2019
- להצטרפות לקבוצה העדכונים השקטים ב-WhatsApp: chat.whatsapp.com/BnLKuYqVQLU...
חידושו של מר שושני [הרב הלל פרלמן]
18. ש"ב דחולין (סג, א): "אמר רב יהודה רחם זו שרקרק- א"ר יוחנן : למה נקרא שמו רחם? כיון שבא רחם - באו רחמים לעולם. אמר רב ביבי בר אביי, והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק, וגמירי, דאי יתיב אארעא ושריק - אתא משיחא, שנאמר אשרקה להם ואקבצם (זכרי'ה י). א"ל רב אדא בר שימי למר בר רב אידאי : והא ההוא דיתיב בי כרבא ושרק, ואתא גלל אפסקיה למוחיה! א"ל: ההוא ביידא הוה".
19. מחברתו של מר שושני : מפנה אותנו במחברתו המודגשת על ידו לסיפא של הפסוק בנביא זכרי'ה דווקא, הדא הוא דכתיב "אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו" וישנו כלל יסודי בפרשנות המקרא והוא שמשמעות מילה בתורה הקובעת היא לפי הופעתה הראשונה!
20. פרי צדיק לאדמו"ר מלובלין על קדושת השבת (מאמר ז) : "ופעם ראשונה שנזכר בתורה מלת 'קדושה' הוא אצל יום השבת, מיד בבריאת העולם בפר' בראשית ויברך וכו' ויקדש אותו וכו' וקבלתי וכו' בעניין זה שבמקום שמלה זו נזכר ראשונה - שם הוא גילוי שורש הענין" [כן איתא בספרו פוקד עקרים (או' א), ובספרו רסיסי לילה (או' ח) ועוד].
א. בראשית ח, יז פר' נוח: "כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ היצא אתך, ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ".
ב. הרחם 'הגאולי' שורק על הארץ דוקא, חז"ל רומזים על הקבלה בין דור המבול לבין דורו של המשיח, אחר המבול ואחר ניסיון שני, היונה "נוחתת" על קרקע ועל הארץ היבשה, סמל לחיים חדשים ומתוקנים המהווים מעין גאולה מהקלקולים וההשחתות המוסריות שהנהיגו בארץ לפני המבול.
ג. הגמרא באומרה "דאי יתיב אארעא ושריק - אתא משיחא". אבל אם רק "יתיב אמידי", קרי על 'שום דבר' כלשון רש"י, ולא על קרקע , אזי אין הבסיס מספיק איתן כדי שמעשה זה יהיה בבחינת בשורה לגאולה [היונה יוצאת פעם א' מהתיבה אחר המבול ולא מצה לה מנוח אלא על עץ או על 'דבר אחר' לא על קרקע מוצקה אות המבשרת על גאולה].
ד. קושיית הש"ס על מעשה שהיה ברחם אחד שישב "בי כרבא", בין תלמי החרישה ולא על "הקרקע" ושרק, אבן גלל מן המרום ופצח וריצץ את מוחו! ומתרצת שאותו רחם לא היה אלא 'בדאי', משום כך נענש ומת במיתה זו.
ה. המהרש"א מקשה הרי אם מדובר שלא שרק כהוגן, כגון שלא בזמנו, עדיין קשה אלא כנראה משום שלא עשה כדרכו. שאם היה כרגיל יושב 'על דבר מה' ושורק, היה ודאי מביא מטר ורחמים, אלא בכך ששינה מדרכו וישב "בי כרבא", בין תלמי חרישת הקרקע, שהוא שינוי בהתנהגותו, נתחייב כליה.
ו. מודע זה מלמדנו על בדאותו של העוף? ומתרץ המהרש"א שגם מטר לא הביא, כיון שישב על האדמה והתכוון באמת לשרוק על בשורת הגאולה, אך עדיין זמן משיחא לא הגיע ומיירי בבדאי המחקה את דרך בשורת הגאולה.
ז. מר שושני ציין את הצריכותא שהגמרא מחייבת שיהיה "על הארץ" דווקא ולא בין 'תלמי החרישה', בתוך האדמה ולא על הקרקע עצמה! זהו בדאותו של העוף בדרכו לנסות ולבשר את עניין הגאולה ולחקות את "סימן הקץ המגולה האמיתי", תיפח רוחו ומוחו של כזה עוף מבשר! משום הניתוק מהקרקע ואולי מהעבודה המעשית.
ח. מקומו הראשון של המילים "פרו ורבו" בתורה מורה על "ופרו ורבו על הארץ".
ט. הגר"א בישר לתלמידיו בספר קול התור שבזכות המצות התלויות בארץ תבוא הגאולה, חיבור אל המציאות המעשית והגשמית שבאתחלתא דגאולה על ידי ישיבה על אדמת ארץ ישראל דוקא ולא בחרישה המחופרת בין תלמי ציון.
יפה
שבתשלום
הרב טייכטל זצוק"ל הי"ד מביא את זה בספרו 'אם הבנים שמחה'
הרב דן באריכות בספרו הלכות גאולה אחרונה בפרק שהקדיש בדברי הרב טייכטל בי"ד, החידוש של מר שושני הוא אחר.. עיין במקורות השיעור
שלום אפשר לקבל את דף המקורות
חלק מהמקורות על חידושו של מר שושני בשיעור בתיאור הסרטון (השאר יוכל להישלח למייל מפאת מגבלות המקום..) או בווטסאפ הרשם לקבוצת העדכונים לנייד המכון 0585500855
הרעיון הזה מוזכר על ידי הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד #אם_הבנים_שמחה ❤
הרב כתב אותו האריכות בשמו של הרב טייכטל הי'ד בספרו הלכות גאולה אחרונה.. החידוש של מר שושני הוא אחר..