גם מריבה עושים באהבה! האם העובדה שאנחנו רבים מצביעה על כך שהיחסים שלנו גרועים? במשפחה יש הכול מהכול, ואנחנו מרגישים זאת ביתר שאת בחודשי הקיץ הארוכים, בהם כולנו נפגשים הרבה יותר זה עם זה, והילדים הרבה יותר משועממים. לפעמים אלו רגעי שמחה והבנה הדדית, ולפעמים רגעי קונפליקט וחוסר הסכמה. למריבות אין העדפה מיוחדת, הן יכולות להתרחש בין אחים, בין הורים, או בין ילדים להורים. השאלה הגדולה היא, האם זה צריך להבהיל אותנו? האם מריבה מעידה על ליקוי ביחסים בינינו, או שבלעדיה אי אפשר בכלל להגדיל את האהבה? מריבות הן חלק בלתי נפרד מהחיים, חלק שמביא תועלת רבה למערכות היחסים שלנו, במידה שאנחנו מתייחסים אליהן מהזווית הנכונה. הבעיה היא, שהגישה החינוכית כלפי קונפליקטים היא שגויה מן היסוד. מגיל אפס מלמדים אותנו להתייחס אליהם כבעיה נוראית, שיש להימנע ממנה בכל מחיר. כל אימא יהודייה טובה תאמר לילדייה: "למה אתם רבים? תהיו נחמדים וטובים זה לזה", אבל היא לא מניחה אפילו שגם היא סובלת מהיעדר יחס בריא לעימותים. למען האמת, אי אפשר לנהל שום מערכת יחסים רגשית מבלי לריב מידי פעם. אם אנחנו רוצים להתפתח בקשרים בינינו, או אפילו לשמור על סטטוס קוו, מריבות הן אלמנט הכרחי לחיזוק הקשר, הן מסייעות לבחון אותו, או אפילו לתפוס מרחק זמני זה מזה. תקשורת לא יכולה להיות חד-סטרית, שטוחה ומונוטונית. כדי שקשר יתקיים אנחנו זקוקים לגשש מפעם לפעם את הגבול בינינו, "להתנגש" קצת באחרים. גם גבר ואישה, שמבקשים לפתח את קשרי האהבה ביניהם, רצוי שיטעמו אחת לכמה זמן מטעמו של החיכוך, שינועו על ציר הקרבה וההתרחקות. אין קיום לאהבה, אם אין כוח נגדי כלפיה, "עזר כנגדו". רק חשוב שאף המריבה תעשה באהבה. נאמר "על כל פשעים תכסה אהבה", בשביל מה נחוצים לנו הפשעים? כדי לכסות אותם באהבה, כי אהבה לא מתקיימת, ובטח לא גדלה, אלא אם כן יש תחתיה פשעים. אהבה היא העיקר, אבל בתוכה ישנן צורות מגוונות: קצת דחייה, קצת מריבה, קצת כעס, כל אלה תבלינים שבלעדיהם האהבה תהיה סרת טעם. מקום הרמוני לחלוטין הוא בלתי נסבל עבורנו. תארו לעצמכם מרק ששפכו לתוכו חצי קילו סוכר. האם מישהו יצליח ליהנות ממנו? אפילו חובבי המתוק יסרבו לאכול ממנו. למה? כל דבר אפשר להעריך, לטעום, להרגיש, רק מתוך הדבר שכנגד. האדם מפתח רגש כ"יתרון אור מתוך חושך". בכל מעשה שלנו, אפילו באהבה ובחיבוק, מופעל כוח נגדי. חיבוק חזק כבר כלול משני הכוחות האלה. נדמה לנו שילדים רבים על שטויות, אבל למעשה בלי החיכוכים הללו, הם פשוט לא מרגישים אחד את השני. לכן גם במריבות בין אחים רצוי להתערב כמה שפחות, אפילו אם נדמה לנו שילד אחד כוחני והשני חלש. כל עוד מדובר בילדים בריאים בגופם ובנפשם, מוטב לאפשר להם לגדול בצורה חופשית ולהתמודד עם המצב בכוחות עצמם. הגבול שאנחנו נשים הוא רק ברמת השמירה הפיזית שלא יזיקו זה לזה. הורה טוב הוא לא הורה מגונן מידי שלמעשה "גונב" מהילד שלו את ההזדמנות לצבור ניסיון, להתמודד, להחכים ולפתח יכולת הישרדות בעולם של מחר. הרי לא נעמוד תמיד לצידו ונציל אותו בכל מצב. אלא הורה שמאפשר לילדיו להתנסות באופן טבעי בבניית מערכת יחסים עם הזולת, כמו גורים בטבע שקופצים, נושכים ומשחקים זה עם זה ללא הרף. תפקידנו כהורים הוא להסביר להם בעדינות ובהדרגה תואמת לגילם, את עקרונות המריבה שמביאות להיכרות הדדית ושבלעדיהן לא נוכל להתחבר. אסור לנו לקחת משהו, נניח צעצוע, מידו של האחד ולהעביר אותו לשני, אפילו אם הוא חטף לו. יחס כזה יזרע שנאה ביניהם שתשאר לכל החיים. ילד לא מבין את כל המחשבות הפילוסופיות שלנו, הוא מגיב רגשית באופן מוחלט לסיטואציה, איך ייתכן שאימא לוקחת צד, ולא שייכת לשנינו? בעולם הרגש אף אחד לא מפרשן לעצמו שזה בגלל שאני יותר חזק, יותר חכם, יותר גדול. ילד רוצה רק להרגיש אהוב על הוריו. אפילו אם ילד בא בוכה אל אחד ההורים, אפשר לחבק אותו, אבל לשדר לו שעליו לפתח כלים להתמודד עם אחיו, גם אם זה אומר להבין שבכוחו "להחזיר לו". הורה שאומר "תן לו עכשיו, מפני שאני אמרתי", היינו אני במעמד גבוה ממך, וכך הופך את עצמו להפרעה בלתי רצויה בעיני שני הילדים המעורבים בסיטואציה. החינוך הוא רק בחוסר ההתערבות מצדנו, והאמון בהם שיפתרו את הבעיות בכוחות עצמם. כמו כן, אין טעם לבחוש ולחפור בקונפליקט שנגמר. ילדים לא זוכרים מה קרה לפני רגע, אז בשביל מה לנו לעורר את השדים מחדש? ילד צריך לפתח הבחנות שיאפשרו לו לזהות מי ומה עומד מולו, למדוד את כוחו מנגד, ולפתח תבונה איך להצליח גם אם הוא קטן וחלש יותר. לכן אין טעם להטיף להם מבוקר עד ליל "תהיו ילדים טובים", עליהם לפתח את חכמת החיים שתשמש אותם בהמשך הדרך.
הצטרפו לרב יגאל כהן בוואצאפ 👈🏼
wa.me/972587736363?text=%D7%A6%D7%A8%D7%A3
או שלחו הודעת וואצאפ ל 0587736363
ךךך
פפששש
פששש נדיר הרצאה מרתקת לא זוכר מתי ראיתי הרצאה עוצמתית שכזאת 🤗
אשרייך צדיק כמה כייף לזכות להרצאת שכזאת🙏
כמה את צודק כבוד הרב .הדור שלנו חייב ללמוד את ההרצאות שלך כול יום .אף אחד לא מלמד איך להתנהג .אשרייך שתזכה לראות נחת בילדים שלך .מציל הדור
תודה רבה הרב קוואס אין דברים כאילו
אין על הרב קוואס
לא יודע מה הם השיטות להמשיך בזוגיות אבל מה לא עוזר אבל על מנת להצליח בזוגיות לא מספיק שכל ורצון טוב של שתיהן
גם מריבה עושים באהבה!
האם העובדה שאנחנו רבים מצביעה על כך שהיחסים שלנו גרועים?
במשפחה יש הכול מהכול, ואנחנו מרגישים זאת ביתר שאת בחודשי הקיץ הארוכים, בהם כולנו נפגשים הרבה יותר זה עם זה, והילדים הרבה יותר משועממים. לפעמים אלו רגעי שמחה והבנה הדדית, ולפעמים רגעי קונפליקט וחוסר הסכמה.
למריבות אין העדפה מיוחדת, הן יכולות להתרחש בין אחים, בין הורים, או בין ילדים להורים. השאלה הגדולה היא, האם זה צריך להבהיל אותנו? האם מריבה מעידה על ליקוי ביחסים בינינו, או שבלעדיה אי אפשר בכלל להגדיל את האהבה?
מריבות הן חלק בלתי נפרד מהחיים, חלק שמביא תועלת רבה למערכות היחסים שלנו, במידה שאנחנו מתייחסים אליהן מהזווית הנכונה. הבעיה היא, שהגישה החינוכית כלפי קונפליקטים היא שגויה מן היסוד. מגיל אפס מלמדים אותנו להתייחס אליהם כבעיה נוראית, שיש להימנע ממנה בכל מחיר. כל אימא יהודייה טובה תאמר לילדייה: "למה אתם רבים? תהיו נחמדים וטובים זה לזה", אבל היא לא מניחה אפילו שגם היא סובלת מהיעדר יחס בריא לעימותים.
למען האמת, אי אפשר לנהל שום מערכת יחסים רגשית מבלי לריב מידי פעם. אם אנחנו רוצים להתפתח בקשרים בינינו, או אפילו לשמור על סטטוס קוו, מריבות הן אלמנט הכרחי לחיזוק הקשר, הן מסייעות לבחון אותו, או אפילו לתפוס מרחק זמני זה מזה.
תקשורת לא יכולה להיות חד-סטרית, שטוחה ומונוטונית. כדי שקשר יתקיים אנחנו זקוקים לגשש מפעם לפעם את הגבול בינינו, "להתנגש" קצת באחרים. גם גבר ואישה, שמבקשים לפתח את קשרי האהבה ביניהם, רצוי שיטעמו אחת לכמה זמן מטעמו של החיכוך, שינועו על ציר הקרבה וההתרחקות. אין קיום לאהבה, אם אין כוח נגדי כלפיה, "עזר כנגדו".
רק חשוב שאף המריבה תעשה באהבה. נאמר "על כל פשעים תכסה אהבה", בשביל מה נחוצים לנו הפשעים? כדי לכסות אותם באהבה, כי אהבה לא מתקיימת, ובטח לא גדלה, אלא אם כן יש תחתיה פשעים. אהבה היא העיקר, אבל בתוכה ישנן צורות מגוונות: קצת דחייה, קצת מריבה, קצת כעס, כל אלה תבלינים שבלעדיהם האהבה תהיה סרת טעם.
מקום הרמוני לחלוטין הוא בלתי נסבל עבורנו. תארו לעצמכם מרק ששפכו לתוכו חצי קילו סוכר. האם מישהו יצליח ליהנות ממנו? אפילו חובבי המתוק יסרבו לאכול ממנו. למה? כל דבר אפשר להעריך, לטעום, להרגיש, רק מתוך הדבר שכנגד. האדם מפתח רגש כ"יתרון אור מתוך חושך". בכל מעשה שלנו, אפילו באהבה ובחיבוק, מופעל כוח נגדי. חיבוק חזק כבר כלול משני הכוחות האלה.
נדמה לנו שילדים רבים על שטויות, אבל למעשה בלי החיכוכים הללו, הם פשוט לא מרגישים אחד את השני. לכן גם במריבות בין אחים רצוי להתערב כמה שפחות, אפילו אם נדמה לנו שילד אחד כוחני והשני חלש. כל עוד מדובר בילדים בריאים בגופם ובנפשם, מוטב לאפשר להם לגדול בצורה חופשית ולהתמודד עם המצב בכוחות עצמם. הגבול שאנחנו נשים הוא רק ברמת השמירה הפיזית שלא יזיקו זה לזה.
הורה טוב הוא לא הורה מגונן מידי שלמעשה "גונב" מהילד שלו את ההזדמנות לצבור ניסיון, להתמודד, להחכים ולפתח יכולת הישרדות בעולם של מחר. הרי לא נעמוד תמיד לצידו ונציל אותו בכל מצב. אלא הורה שמאפשר לילדיו להתנסות באופן טבעי בבניית מערכת יחסים עם הזולת, כמו גורים בטבע שקופצים, נושכים ומשחקים זה עם זה ללא הרף. תפקידנו כהורים הוא להסביר להם בעדינות ובהדרגה תואמת לגילם, את עקרונות המריבה שמביאות להיכרות הדדית ושבלעדיהן לא נוכל להתחבר.
אסור לנו לקחת משהו, נניח צעצוע, מידו של האחד ולהעביר אותו לשני, אפילו אם הוא חטף לו. יחס כזה יזרע שנאה ביניהם שתשאר לכל החיים. ילד לא מבין את כל המחשבות הפילוסופיות שלנו, הוא מגיב רגשית באופן מוחלט לסיטואציה, איך ייתכן שאימא לוקחת צד, ולא שייכת לשנינו? בעולם הרגש אף אחד לא מפרשן לעצמו שזה בגלל שאני יותר חזק, יותר חכם, יותר גדול. ילד רוצה רק להרגיש אהוב על הוריו.
אפילו אם ילד בא בוכה אל אחד ההורים, אפשר לחבק אותו, אבל לשדר לו שעליו לפתח כלים להתמודד עם אחיו, גם אם זה אומר להבין שבכוחו "להחזיר לו". הורה שאומר "תן לו עכשיו, מפני שאני אמרתי", היינו אני במעמד גבוה ממך, וכך הופך את עצמו להפרעה בלתי רצויה בעיני שני הילדים המעורבים בסיטואציה. החינוך הוא רק בחוסר ההתערבות מצדנו, והאמון בהם שיפתרו את הבעיות בכוחות עצמם.
כמו כן, אין טעם לבחוש ולחפור בקונפליקט שנגמר. ילדים לא זוכרים מה קרה לפני רגע, אז בשביל מה לנו לעורר את השדים מחדש?
ילד צריך לפתח הבחנות שיאפשרו לו לזהות מי ומה עומד מולו, למדוד את כוחו מנגד, ולפתח תבונה איך להצליח גם אם הוא קטן וחלש יותר. לכן אין טעם להטיף להם מבוקר עד ליל "תהיו ילדים טובים", עליהם לפתח את חכמת החיים שתשמש אותם בהמשך הדרך.
איפה ניתן להשיג את הספר?
36:17 כמה נכון חח
1ף
אין על הרב קוואס