לפתוח את הלב כל בני האדם, כל באי העולם שנמצאים לפניי, אם אני יכול להרגיש אותם במכלול אחד את כל הרצונות שלהם ולדאוג להם מכל הלב שלי, אז נקרא שאני קרוב לבורא. אם אני לא נמצא לקראת המצב הזה, אז אני לא מתקרב לבורא. בואו נבדוק את עצמנו. לא בצורה תאורטית שכל אחד אומר שאני אוהב את כולם, אלא אני רוצה באמת לראות את כולם מקובצים יחד בלבי, ואני רוצה למלא אותם. אם הייתי במקום בורא, הייתי ממלא אותם בכל טוב והייתי דואג עליהם, רק עליהם, כל הזמן. זה נקרא לפתוח את הלב, אתה רוצה לתקן את כל הרצונות שלך שהם יהיו בע"מ להשפיע.. אל תחשוב על עצמך, שאתה צריך גם להשתנות.. תחשוב רק עליהם - אתה מבקש עבורם! יש לך אפשרות בכל זאת לפנות לבורא. הבורא נתן לך הזדמנות, נתן לך מחשבה, רצונות קטנים כאלו, אבל בכל זאת כאלו שאתה יכול לפנות אליו ולבקש עבורם, עבור כל האנושות. אז אל תכניס לכאן את התפילה שלך - זה לא הולך יחד. אם אתה מבקש עבורם, אתה לא נמצא בשום דבר חוץ מזה, אתה מגיש חיסרון שלהם כלפי הבורא.. תרצה, תבקש, תתפלל עבורם, לא עבור עצמך, אלא עבור כל האנושות. אתה מבקש ממנו כוח, שתהיה לך יכולת להפעיל בקשה תפילה אליו, שיהיה לך לב לכלול את כל החסרונות, כל הרצונות המקולקלים שלהם ואתה מעלה את הרצונות האלה אליו, שהוא יתקן אותם. כלומר אתה נותן לזה עטיפה של חסדים מצדך, ומעלה אותם לבורא
לא הבנתי מה המסר שאתה רוצה להעביר מר משה . מה רע בליחל טוב ברגעים כאלה של כולם יושבים נינוחים ושלוים ליחל לכך אדם ואדם לכל קבוצה לכלל העולם לאנודות לעם ישראל לעל בפרט הכל אפשרי וכמובן תוך כדי הזכרת זכות אבות ואימהות שהקדוש ברוך הוא יקם כל משאלות ליבנו וכו..
המודעות למוות מה ההבדל במודעות של ילדים ומבוגרים לעניין החיים והמוות? על מה בדיוק יושב הפחד מהמוות? מהו הדבר החשוב ביותר שאפשר יהיה ללמוד מדיון כזה לגבי האופן שבו אנו מממשים את החיים? ראשית צריך לדעת שאדם חי מתוך הרצון הכללי שלו ליהנות. בהתאם לכך, במה שעושה לו טוב הוא מתעמק, כלומר משתדל להרגיש את המחשבה עליו, להחזיק בה כמה שיותר ולהרחיב אותה. לעומת זאת, לגבי דברים מהנים פחות או מעוררי סבל, מהם הוא רוצה להתרחק, לא להרגיש, להסתיר אותם מעצמו. האדם מונע על ידי מנגנון שמכוון אותו בכל רגע לפעולות ולמחשבות שיניבו מקסימום תענוג במינימום מאמץ. הוא מוכן להתאמץ מאוד בהווה עבור רווחים גדולים בעוד כמה שנים, אבל על המוות אין לו שום נטייה לחשוב, אלא אם כן יש איזו הצדקה ברורה כמו מחלה קשה שפתאום מגיעה חס ושלום, או סכנה קיומית אחרת. בגילאים צעירים יש לילדים איזו הרגשה טבעית של כוח עליון. הם אפילו מתפללים, בלי שום קשר למה שנהוג או לא נהוג במשפחה שבה נולדו. גם הרגשת החיים והמוות שונה אצלם לחלוטין מזו שיש למבוגרים, שכבר טרודים בענייני עבודה, משפחה, פרנסה, בריאות וכן הלאה. כל כך הרבה בעיות. כשחושבים על זה, מבוגר טיפוסי חי כדי לגמור עוד יום בשלום, עד שהימים הלחוצים גומרים אותו מתישהו. איך שלא יהיה, ילדים רגישים לעניין החיים והמוות עד לגיל מסוים שבו באים ההורמונים ושאר ענייני ההתבגרות, ותובעים את שלהם. מאז עניין החיים והמוות נשכח, ורק מדי פעם מבצבץ לרגע ושוב נעלם. ככל שמתקרבים לגיל הזקנה מופיעות שוב מחשבות על המוות, אבל במקביל פועלת מערכת הגנתית שממתיקה את הדברים. חיים מיום ליום, כמו שאומרים, אז בואו נהנה כל עוד אפשר. בשביל מה לדאוג היום את דאגת מחר? יצורים אחרים בטבע גם כן חווים מוות. הצומח מרגיש אם מישהו אוכל או כורת אותו, וגם חש בסכנות קיומיות כמו חוסר במים, באוויר או בשמש. חיות נמצאות כל הזמן בחיפוש אחר מזון ובמאבקי הישרדות מול טורפים. לאדם נתן הטבע תוספת מיוחדת: האדם מרגיש שאחרי הסתלקותו מהעולם חותמו יוטבע לנצח על סביבתו, על בני דורו או על ילדיו שימשיכו את פועלו. הוא רואה בכך את המשך החיים שלו עצמו, ויש לו תחושה כאילו הוא משאיר את עצמו לדור הבא. האדם לא מסוגל לתאר לעצמו מוות כאובדן של הכול, כהיעלמות מוחלטת, והשורש הרוחני לכך נעוץ בהיותנו באים מכוח עליון נצחי. מה כל כך מפחיד במוות? העובדה שאי אפשר לחזור. בחיים שלנו הכול נע במחזוריות, אך בעניין המוות איננו רואים את המחזוריות שמתקיימת, ולכן הדבר מפחיד מאוד. מטבעו האדם אגואיסט ואוהב להחזיק את הכול בידיים שלו. ההרגשה שהוא לגמרי לא יודע מה יקרה לו ברגע הבא מייצרת בעיה גדולה. כלומר, הפחד מהמוות הוא פחד מאובדן שליטה מוחלט על גורלך. איך השפיעו החיים המודרניים על האופן שבו אנו תופסים את המוות? בתקופות קודמות לא היו בתי חולים או בתי אבות. תהליך התקרבותם למוות של בני משפחה זקנים או חולים, היה חלק טבעי ובלתי נפרד מהחיים. כיום אדם מן היישוב שאינו רופא או אחות וכדומה, מרוחק מאוד מחוויה ישירה כזו. בעולם המודרני הכול סטרילי: אנחנו לא רואים מוות, לא חושבים על מוות, לא מודעים למוות, לא צריכים לתת לעצמנו דין וחשבון איפה אנחנו ביחס לעניין החיים והמוות. ובכלל, עשינו לעצמנו חיים מלאכותיים מאוד: משהו כואב לוקחים כדור, רגע מתפנה שוקעים להתכתבויות אינסופיות בטלפון, וכשרוצים קצת לנוח - צוללים לתוך כורסת הטלוויזיה. מין בועה שכזאת. לפי חכמת הקבלה, הדבר הבא שמצפה לנו מבחינה התפתחותית הוא ההכרה עד כמה אנחנו מנותקים מהחיים האמיתיים, מצויים על כדור הארץ כמו בחללית. כשנגלה שזוהי אמת המציאות, נידרש לתת דין וחשבון על כך שבעצם עכשיו אנחנו מתים; שבנינו לעצמנו איזשהם חיים מלאכותיים, ניפחנו את עצמנו בכל מיני דברים, אבל פספסנו את החיים האמיתיים שאותם אנחנו אמורים ליצור. הטבע נתן לנו את החיים למטרה אחרת לחלוטין, ואילו אנחנו שקועים במשחקים ילדותיים. וכמו אימא שקוראת לילדיה האהובים: 'בואו כבר, מספיק עם המשחקים', כך בדיוק מגיבים גם אנחנו: 'לא רוצים'. אם כן, המטרה הגדולה של קיומנו היא לגלות שעכשיו אנחנו נמצאים במצב של מוות, ולהבין מהי משמעות הביטוי - להתעורר לחיים. מן המקורות "כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד לגמר התיקון, נבחנים כמו דור אחד שהאריך את חייו עד שהתפתח ובא לתיקונו כמו שצריך להיות". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום" "תכלית הבריאה לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש... ולא על מין הצומח, ולא על מין החי... אלא רק מין 'האדם' בלבדו... אחר שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשוואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות, שהוכנו להם בעולמות העליונים". בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", לט "הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה שם". בעל הסולם, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי"
@@liltewodros2306 סבבה אבל מה הקשר בין קפה טורקי עלית שהוא בכלל לא טורקי בעליל ולבונה . מיסחרו גם את זה . אין להם שמץ בבונה וזה לא יכול להיות כמו קפה טחון בשקית
לפתוח את הלב
כל בני האדם, כל באי העולם שנמצאים לפניי, אם אני יכול להרגיש אותם במכלול אחד את כל הרצונות שלהם ולדאוג להם מכל הלב שלי, אז נקרא שאני קרוב לבורא. אם אני לא נמצא לקראת המצב הזה, אז אני לא מתקרב לבורא.
בואו נבדוק את עצמנו. לא בצורה תאורטית שכל אחד אומר שאני אוהב את כולם, אלא אני רוצה באמת לראות את כולם מקובצים יחד בלבי, ואני רוצה למלא אותם. אם הייתי במקום בורא, הייתי ממלא אותם בכל טוב והייתי דואג עליהם, רק עליהם, כל הזמן. זה נקרא לפתוח את הלב, אתה רוצה לתקן את כל הרצונות שלך שהם יהיו בע"מ להשפיע..
אל תחשוב על עצמך, שאתה צריך גם להשתנות.. תחשוב רק עליהם - אתה מבקש עבורם! יש לך אפשרות בכל זאת לפנות לבורא. הבורא נתן לך הזדמנות, נתן לך מחשבה, רצונות קטנים כאלו, אבל בכל זאת כאלו שאתה יכול לפנות אליו ולבקש עבורם, עבור כל האנושות. אז אל תכניס לכאן את התפילה שלך - זה לא הולך יחד. אם אתה מבקש עבורם, אתה לא נמצא בשום דבר חוץ מזה, אתה מגיש חיסרון שלהם כלפי הבורא..
תרצה, תבקש, תתפלל עבורם, לא עבור עצמך, אלא עבור כל האנושות. אתה מבקש ממנו כוח, שתהיה לך יכולת להפעיל בקשה תפילה אליו, שיהיה לך לב לכלול את כל החסרונות, כל הרצונות המקולקלים שלהם ואתה מעלה את הרצונות האלה אליו, שהוא יתקן אותם. כלומר אתה נותן לזה עטיפה של חסדים מצדך, ומעלה אותם לבורא
לא הבנתי מה המסר שאתה רוצה להעביר מר משה . מה רע בליחל טוב ברגעים כאלה של כולם יושבים נינוחים ושלוים ליחל לכך אדם ואדם לכל קבוצה לכלל העולם לאנודות לעם ישראל לעל בפרט הכל אפשרי וכמובן תוך כדי הזכרת זכות אבות ואימהות שהקדוש ברוך הוא יקם כל משאלות ליבנו וכו..
איזה סבתא וואוו!!
תודה
כל הכבוד
ממש משפחה מקסימה
מקסימים האתיופים
רפואה שלימה-❤
הורים שלי אוהבים בונה ודבו😊
המודעות למוות
מה ההבדל במודעות של ילדים ומבוגרים לעניין החיים והמוות? על מה בדיוק יושב הפחד מהמוות? מהו הדבר החשוב ביותר שאפשר יהיה ללמוד מדיון כזה לגבי האופן שבו אנו מממשים את החיים?
ראשית צריך לדעת שאדם חי מתוך הרצון הכללי שלו ליהנות. בהתאם לכך, במה שעושה לו טוב הוא מתעמק, כלומר משתדל להרגיש את המחשבה עליו, להחזיק בה כמה שיותר ולהרחיב אותה. לעומת זאת, לגבי דברים מהנים פחות או מעוררי סבל, מהם הוא רוצה להתרחק, לא להרגיש, להסתיר אותם מעצמו. האדם מונע על ידי מנגנון שמכוון אותו בכל רגע לפעולות ולמחשבות שיניבו מקסימום תענוג במינימום מאמץ. הוא מוכן להתאמץ מאוד בהווה עבור רווחים גדולים בעוד כמה שנים, אבל על המוות אין לו שום נטייה לחשוב, אלא אם כן יש איזו הצדקה ברורה כמו מחלה קשה שפתאום מגיעה חס ושלום, או סכנה קיומית אחרת.
בגילאים צעירים יש לילדים איזו הרגשה טבעית של כוח עליון. הם אפילו מתפללים, בלי שום קשר למה שנהוג או לא נהוג במשפחה שבה נולדו. גם הרגשת החיים והמוות שונה אצלם לחלוטין מזו שיש למבוגרים, שכבר טרודים בענייני עבודה, משפחה, פרנסה, בריאות וכן הלאה. כל כך הרבה בעיות. כשחושבים על זה, מבוגר טיפוסי חי כדי לגמור עוד יום בשלום, עד שהימים הלחוצים גומרים אותו מתישהו. איך שלא יהיה, ילדים רגישים לעניין החיים והמוות עד לגיל מסוים שבו באים ההורמונים ושאר ענייני ההתבגרות, ותובעים את שלהם. מאז עניין החיים והמוות נשכח, ורק מדי פעם מבצבץ לרגע ושוב נעלם.
ככל שמתקרבים לגיל הזקנה מופיעות שוב מחשבות על המוות, אבל במקביל פועלת מערכת הגנתית שממתיקה את הדברים. חיים מיום ליום, כמו שאומרים, אז בואו נהנה כל עוד אפשר. בשביל מה לדאוג היום את דאגת מחר?
יצורים אחרים בטבע גם כן חווים מוות. הצומח מרגיש אם מישהו אוכל או כורת אותו, וגם חש בסכנות קיומיות כמו חוסר במים, באוויר או בשמש. חיות נמצאות כל הזמן בחיפוש אחר מזון ובמאבקי הישרדות מול טורפים. לאדם נתן הטבע תוספת מיוחדת: האדם מרגיש שאחרי הסתלקותו מהעולם חותמו יוטבע לנצח על סביבתו, על בני דורו או על ילדיו שימשיכו את פועלו. הוא רואה בכך את המשך החיים שלו עצמו, ויש לו תחושה כאילו הוא משאיר את עצמו לדור הבא. האדם לא מסוגל לתאר לעצמו מוות כאובדן של הכול, כהיעלמות מוחלטת, והשורש הרוחני לכך נעוץ בהיותנו באים מכוח עליון נצחי.
מה כל כך מפחיד במוות? העובדה שאי אפשר לחזור. בחיים שלנו הכול נע במחזוריות, אך בעניין המוות איננו רואים את המחזוריות שמתקיימת, ולכן הדבר מפחיד מאוד. מטבעו האדם אגואיסט ואוהב להחזיק את הכול בידיים שלו. ההרגשה שהוא לגמרי לא יודע מה יקרה לו ברגע הבא מייצרת בעיה גדולה. כלומר, הפחד מהמוות הוא פחד מאובדן שליטה מוחלט על גורלך.
איך השפיעו החיים המודרניים על האופן שבו אנו תופסים את המוות? בתקופות קודמות לא היו בתי חולים או בתי אבות. תהליך התקרבותם למוות של בני משפחה זקנים או חולים, היה חלק טבעי ובלתי נפרד מהחיים. כיום אדם מן היישוב שאינו רופא או אחות וכדומה, מרוחק מאוד מחוויה ישירה כזו. בעולם המודרני הכול סטרילי: אנחנו לא רואים מוות, לא חושבים על מוות, לא מודעים למוות, לא צריכים לתת לעצמנו דין וחשבון איפה אנחנו ביחס לעניין החיים והמוות. ובכלל, עשינו לעצמנו חיים מלאכותיים מאוד: משהו כואב לוקחים כדור, רגע מתפנה שוקעים להתכתבויות אינסופיות בטלפון, וכשרוצים קצת לנוח - צוללים לתוך כורסת הטלוויזיה. מין בועה שכזאת.
לפי חכמת הקבלה, הדבר הבא שמצפה לנו מבחינה התפתחותית הוא ההכרה עד כמה אנחנו מנותקים מהחיים האמיתיים, מצויים על כדור הארץ כמו בחללית. כשנגלה שזוהי אמת המציאות, נידרש לתת דין וחשבון על כך שבעצם עכשיו אנחנו מתים; שבנינו לעצמנו איזשהם חיים מלאכותיים, ניפחנו את עצמנו בכל מיני דברים, אבל פספסנו את החיים האמיתיים שאותם אנחנו אמורים ליצור. הטבע נתן לנו את החיים למטרה אחרת לחלוטין, ואילו אנחנו שקועים במשחקים ילדותיים. וכמו אימא שקוראת לילדיה האהובים: 'בואו כבר, מספיק עם המשחקים', כך בדיוק מגיבים גם אנחנו: 'לא רוצים'.
אם כן, המטרה הגדולה של קיומנו היא לגלות שעכשיו אנחנו נמצאים במצב של מוות, ולהבין מהי משמעות הביטוי - להתעורר לחיים.
מן המקורות
"כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד לגמר התיקון, נבחנים כמו דור אחד שהאריך את חייו עד שהתפתח ובא לתיקונו כמו שצריך להיות".
בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום"
"תכלית הבריאה לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש... ולא על מין הצומח, ולא על מין החי... אלא רק מין 'האדם' בלבדו... אחר שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשוואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות, שהוכנו להם בעולמות העליונים".
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", לט
"הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה שם".
בעל הסולם, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי"
סבתא יפה❤️
אחלה קפה, אביב🌟💖
משפחה מהממת😍
תודה
Süper 💯🥰✋🇹🇷
אביב מגניב💖
לא
@@samsungtabs6lite863 למה לא?
האיש הזה הוא דוד של אבא שלי משהיה בטלוויזיה מימישפחת טסמה הם משפחה שלנו
שקית משומרת לא תשתווה לטריות או הטעם של הטקס.
האיש הזה הוא סבא שלי מצעד אבא מייקי טסמה אבא שלי
"קפה טורקי אתיופי" וואט דה פאק
למד היסטוריה הקפה בא מאתיופיה
זה נראה שבכוונה לקחו משפחה בלי שם משפחה מסובך
זה נירא שאתה גזען והדת דפקה לך את המוח מטומטם כל אדם אל
אני מתה
😂😂
המקור של הקפה הגיע מאתיופיה
כיצד מסלקים עם זה אנרגיות רעות?
נראלי עם הריח של הפולים
לילית!!!! לילית!!!!! לילית!!!!!!
המלצה חמה: צפה בטלנובלה "קפה בניחוח אישה".
❤️❤️🌹
שרפה את הקפה איך אפשר לשתות ככה? 1:03
שרפה?ככה זה מוכן
נו באמת אין קשר בין טורקי לבונה בכלל אבל
מקור הקפה זה באתיופיה
אפילו השם קפה זה בא ממקום שניקרא kaffa שבאתיופיה.
ששורף לך בהגזמה
@@liltewodros2306 סבבה אבל מה הקשר בין קפה טורקי עלית שהוא בכלל לא טורקי בעליל ולבונה . מיסחרו גם את זה . אין להם שמץ בבונה וזה לא יכול להיות כמו קפה טחון בשקית
@@רחלגדף ממש לא איך מסחגו גם אתכם . בונה .שליה במקום טקס . איך בשקית טחון מוכן איךךך . שמחרתתים בהגזמה אולי
@@אבירון-ג4ת אומרים לך יש שני מוצרים חדשים של קפה טורקי קפה אתיופי וקפה תימני מה אתה מתווכח...
ספ