כשפוגעים בנו, זה כואב נורא. מתי יש מקום לסליחה? מהי בכלל סליחה? איזה שדרוג אפשר לעשות לטבע הפנימי שלך, כך שאיש לא יוכל לפגוע בך? הטבע של האדם הוא רצון ליהנות, רצון למלא את עצמו בכל מיני דברים שנראים לו טוב. אנו רוצים ליהנות בעיקר מאוכל, ממין, ממשפחה, מכסף, מכבוד, משליטה ומידע, מכל מיני דברים, בשילובים כאלה ואחרים. כל הזמן אנחנו עובדים כדי למלא את הרצונות שלנו, ועושים חשבון כמה כוחות כדאי להשקיע במשהו מסוים בהתאם להנאה הצפויה. לצורך המחשה, נגיד שאנחנו רוצים לקנות איזו חליפה יפה לקראת אירוע חגיגי במיוחד. השקענו את הסכום הגבוה שהיא עלתה, שווה ערך לכמעט שבוע עבודה, ובהתרגשות רבה קנינו אותה. מגיע היום המיוחל, אנחנו לובשים את החליפה החדשה, מסתובבים בין כולם עם חיוך מאוזן לאוזן. אנשים אומרים: 'וואו, איזו חליפה מדהימה'. החזה מתנפח מגאווה. ופתאום, מישהו זורק איזו יציאה מול כולם, 'וואלה מה נהיה איתך, איזו חליפה מוזרה לבשת? מה זה, פורים היום?'. ומאותו אותו רגע, המציאות השתנתה. כולם מצחקקים, ואנחנו מתמלאים בושה. בהמשך הערב, שוב אנחנו נתקלים באותו אדם, והוא אומר לנו בשקט: 'סליחה אם קודם אמרתי משהו לא במקום'. מיד אנחנו מגיבים בביטול: 'מה פתאום, שטויות, הכול בסדר, מה קרה לך...'. האם בבקשת סליחה כזו יש בכדי לפצות על הפגיעה שנוצרה? ודאי שלא. לכן אנחנו לא מקבלים אותה. סליחה של ממש הייתה צריכה להיות כזו שתפצה אותי על הסכום הגדול שהשקעתי בקניית החליפה, על כל הציפיות שהיו לי לקבל מחמאות, כבוד והערכה, תקוות שהתחלפו בזלזול, לעג ובושה. על כל הדברים שהצטברו אצלי, דרוש לי פיצוי הולם. הפיצוי יכול להגיע דרך נקמה, כמו שבדרך כלל קורה, או לחילופין דרך זה שאותו אדם יגיע אליי עם התנצלות מעומק הלב, ישכנע אותי בכך שהוא מבין כמה נזק הוא גרם לי, איזה עלבון נורא, יאמר שרע לו מזה כל כך עד שהוא רוצה להוסיף להתנצלותו גם צ'ק שמן, משהו שיכסה קנייה של עשר חליפות אחרות, לצורך הדוגמה. במקרה כזה, אם ארגיש שהתנצלותו היא אכן כנה וגם הצ'ק ייראה לי מספיק מכובד, או אז אהיה מוכן לסלוח, למחוק את המקרה כאילו לא היה. באופן עקרוני, כגודל המכה כך גודל הפיצוי שיוכל לכסות אותה. סליחה, נקמה, פגיעה, עלבון, השקעה, כל אלה הם דברים שנמדדים ביחס לרצון האגואיסטי שלי ליהנות. בלבד. כאשר האגו עדיין מרגיש פגוע ודורש נקמה, זה אומר שמקום הפגיעה לא התמלא בפיצוי מספק. הבור שנפער בתוך הלב עדיין פתוח, ולכן איננו יכולים באמת לסלוח. עד כאן ניתחנו תופעות שכולנו מכירים, ועתה נתקדם. מתישהו, באמצע החיים, יכולה לבצבץ באדם הרגשה שכל סגנון ההתנהלות הזה של פגיעות ונקמות, של מרדפים אחרי הנאות שבסוף תמיד חומקות, של תקוות לכבוד ואכזבות, מאבקים על שליטה ומלחמות - מתיש אותו. הורס לו את הבריאות, את מערכות היחסים, את כל החיים. 'מה אני מרוויח מכל זה', הוא מתחיל לשאול את עצמו, 'בשביל זה כדאי לחיות? זה הייעוד שלי, זה כל מה שיש לי לעשות?'. התעוררות השאלות הפנימיות הללו מביאה את האדם אל שיטה להתפתחות פנימית, שיטה להתעלות מעל מגבלות הטבע האגואיסטי. השיטה הזו מלמדת שהמטרה הגדולה של קיומנו עלי אדמות, היא לגלות את כוח הטבע הכללי. תכונתו היא השפעה טובה, כלומר אהבה ונתינה, ומגלים אותו על ידי רכישת תכונה דומה. הגילוי הזה מוגדר כרוחני, כי הוא מעלה את האדם לדרגת קיום עליונה, נצחית ושלמה. איך זה קורה? בגדול, על ידי פיתוח קשרי אהבה במסגרת קבוצתית קטנה שמשמשת לנו כמעבדה, אנחנו משלימים זה את זה בצורה שאליה אף אחד לא יוכל להגיע לבדו. לומדים להתחבר זה לזה בהרמוניה, כמו איברים שונים בגוף אחד. פגיעה, פיצוי, נקמה, סליחה, כל המשחקים האלה מאבדים מחשיבותם כי אנחנו מבינים שהמאבק שלנו הוא לא האחד בשני, אלא כולנו יחד מול הטבע האגואיסטי. בתהליך ההתפתחות המשותף, אם אני קולט שפגעתי במישהו, אני ניגש אליו ישירות ומבקש להשלים את שקלקלתי מולו. להתקרב אליו, להתחבר איתו, לעשות הכול כדי שבינינו ישרה שוב כוח האהבה. ואם מישהו פגע בי, אני מזכיר לעצמי שזה לא הוא אשם, אלא האגו, ומשתדל לעזור לו להתעלות ממנו. בדרך זו, אנחנו מתקרבים בהדרגה למצב שהעולם שלנו הופך למקום שכיף לחיות בו. עם הדדיות, תמיכה וביטחון, עם כוח עליון.
גיבורים אמיתיים שבזכותם אנו חיים. גאה בכם ומצדיע לכם.
כשפוגעים בנו, זה כואב נורא. מתי יש מקום לסליחה? מהי בכלל סליחה? איזה שדרוג אפשר לעשות לטבע הפנימי שלך, כך שאיש לא יוכל לפגוע בך?
הטבע של האדם הוא רצון ליהנות, רצון למלא את עצמו בכל מיני דברים שנראים לו טוב. אנו רוצים ליהנות בעיקר מאוכל, ממין, ממשפחה, מכסף, מכבוד, משליטה ומידע, מכל מיני דברים, בשילובים כאלה ואחרים. כל הזמן אנחנו עובדים כדי למלא את הרצונות שלנו, ועושים חשבון כמה כוחות כדאי להשקיע במשהו מסוים בהתאם להנאה הצפויה.
לצורך המחשה, נגיד שאנחנו רוצים לקנות איזו חליפה יפה לקראת אירוע חגיגי במיוחד. השקענו את הסכום הגבוה שהיא עלתה, שווה ערך לכמעט שבוע עבודה, ובהתרגשות רבה קנינו אותה. מגיע היום המיוחל, אנחנו לובשים את החליפה החדשה, מסתובבים בין כולם עם חיוך מאוזן לאוזן. אנשים אומרים: 'וואו, איזו חליפה מדהימה'. החזה מתנפח מגאווה.
ופתאום, מישהו זורק איזו יציאה מול כולם, 'וואלה מה נהיה איתך, איזו חליפה מוזרה לבשת? מה זה, פורים היום?'. ומאותו אותו רגע, המציאות השתנתה. כולם מצחקקים, ואנחנו מתמלאים בושה.
בהמשך הערב, שוב אנחנו נתקלים באותו אדם, והוא אומר לנו בשקט: 'סליחה אם קודם אמרתי משהו לא במקום'. מיד אנחנו מגיבים בביטול: 'מה פתאום, שטויות, הכול בסדר, מה קרה לך...'.
האם בבקשת סליחה כזו יש בכדי לפצות על הפגיעה שנוצרה? ודאי שלא. לכן אנחנו לא מקבלים אותה. סליחה של ממש הייתה צריכה להיות כזו שתפצה אותי על הסכום הגדול שהשקעתי בקניית החליפה, על כל הציפיות שהיו לי לקבל מחמאות, כבוד והערכה, תקוות שהתחלפו בזלזול, לעג ובושה. על כל הדברים שהצטברו אצלי, דרוש לי פיצוי הולם.
הפיצוי יכול להגיע דרך נקמה, כמו שבדרך כלל קורה, או לחילופין דרך זה שאותו אדם יגיע אליי עם התנצלות מעומק הלב, ישכנע אותי בכך שהוא מבין כמה נזק הוא גרם לי, איזה עלבון נורא, יאמר שרע לו מזה כל כך עד שהוא רוצה להוסיף להתנצלותו גם צ'ק שמן, משהו שיכסה קנייה של עשר חליפות אחרות, לצורך הדוגמה. במקרה כזה, אם ארגיש שהתנצלותו היא אכן כנה וגם הצ'ק ייראה לי מספיק מכובד, או אז אהיה מוכן לסלוח, למחוק את המקרה כאילו לא היה.
באופן עקרוני, כגודל המכה כך גודל הפיצוי שיוכל לכסות אותה. סליחה, נקמה, פגיעה, עלבון, השקעה, כל אלה הם דברים שנמדדים ביחס לרצון האגואיסטי שלי ליהנות. בלבד. כאשר האגו עדיין מרגיש פגוע ודורש נקמה, זה אומר שמקום הפגיעה לא התמלא בפיצוי מספק. הבור שנפער בתוך הלב עדיין פתוח, ולכן איננו יכולים באמת לסלוח.
עד כאן ניתחנו תופעות שכולנו מכירים, ועתה נתקדם.
מתישהו, באמצע החיים, יכולה לבצבץ באדם הרגשה שכל סגנון ההתנהלות הזה של פגיעות ונקמות, של מרדפים אחרי הנאות שבסוף תמיד חומקות, של תקוות לכבוד ואכזבות, מאבקים על שליטה ומלחמות - מתיש אותו. הורס לו את הבריאות, את מערכות היחסים, את כל החיים. 'מה אני מרוויח מכל זה', הוא מתחיל לשאול את עצמו, 'בשביל זה כדאי לחיות? זה הייעוד שלי, זה כל מה שיש לי לעשות?'.
התעוררות השאלות הפנימיות הללו מביאה את האדם אל שיטה להתפתחות פנימית, שיטה להתעלות מעל מגבלות הטבע האגואיסטי. השיטה הזו מלמדת שהמטרה הגדולה של קיומנו עלי אדמות, היא לגלות את כוח הטבע הכללי. תכונתו היא השפעה טובה, כלומר אהבה ונתינה, ומגלים אותו על ידי רכישת תכונה דומה. הגילוי הזה מוגדר כרוחני, כי הוא מעלה את האדם לדרגת קיום עליונה, נצחית ושלמה.
איך זה קורה? בגדול, על ידי פיתוח קשרי אהבה במסגרת קבוצתית קטנה שמשמשת לנו כמעבדה, אנחנו משלימים זה את זה בצורה שאליה אף אחד לא יוכל להגיע לבדו. לומדים להתחבר זה לזה בהרמוניה, כמו איברים שונים בגוף אחד. פגיעה, פיצוי, נקמה, סליחה, כל המשחקים האלה מאבדים מחשיבותם כי אנחנו מבינים שהמאבק שלנו הוא לא האחד בשני, אלא כולנו יחד מול הטבע האגואיסטי.
בתהליך ההתפתחות המשותף, אם אני קולט שפגעתי במישהו, אני ניגש אליו ישירות ומבקש להשלים את שקלקלתי מולו. להתקרב אליו, להתחבר איתו, לעשות הכול כדי שבינינו ישרה שוב כוח האהבה. ואם מישהו פגע בי, אני מזכיר לעצמי שזה לא הוא אשם, אלא האגו, ומשתדל לעזור לו להתעלות ממנו. בדרך זו, אנחנו מתקרבים בהדרגה למצב שהעולם שלנו הופך למקום שכיף לחיות בו. עם הדדיות, תמיכה וביטחון, עם כוח עליון.
תודות לאביגדור קוחלני יש לנו את הגולן ואת הגליל
מרתק
ההבטחות
אהרון ברק אתה הקלון
שני אלה סתם גיבורים