קורע רשתות: פיני בלילי מלהטט בטוויטר ובאינסטגרם
HTML-код
- Опубликовано: 5 сен 2024
- כאן חדשות | פיני בלילי היה מאז ומעולם טיפוס צבעוני שקשה להתעלם ממנו, עוד כשכיכב בהפועל תל אביב ובליגה הטורקית. עכשיו, עשור אחרי הפרישה מכדורגל, הוא מביא את פניני הלשון ואת הסטייל המיוחד שלו גם לטוויטר ולאינסטגרם וסוחף שוב אלפי אוהדים. הכתבה של עופר חלפון, מתוך חדשות שישי 02.06.23
• כאן חדשות בטיקטוק ◄ / kan_news
• כאן חדשות באינסטגרם ◄ / kan_news
• כאן חדשות בפייסבוק ◄ / kan.news
• להורדת יישומון כאן ◄ bit.ly/3pYFZQ2
• להרשמה לערוץ היוטיוב שלנו ◄ goo.gl/oVdgEa
• לאתר כאן הרשמי ◄ www.kan.org.il/
אהבתי את הכתבה. נשמע ונראה כמו בנאדם מגניב!!💣 פיני הלוואי שכולם היו משוחררים כמוך ומבטאים את הצבעוניות שלהם או לפחות לא מונעים וצוחקים על אחרים שעושים זאת🌈
אפשר ללמוד ממנו הרבה❤
יופי של כתבה, גם ל-מי שכדורגל כבר מזמן לא בנפשו. מאחל לכולנו שנדע להיות אופטימיים וצבעוניים כאחד כמו פיני.
אני שמח שאחד כמו פיני יכול להעביר מסר לבריונות ברשת ואיך שהוא לוקח את זה בסך הכל בחור טוב רואים
נשמה של שחקן אהבים אותך ❤
כתבה מעולה וכדאי שילדים יראו אותה, כי המסר פה על התעללות הוא גדול מהכל פה. אין על כאן 11
בסך הכל איש חמוד שכל אחד היה רוצה חבר כזה!
אחלה בלילי שבעולם איזה איש 💛🖤
פיני היקר נשמה טובה ויקרה אוהבים אותך שהקדוש ברוך הוא ישמור אותך חייכן ומלא שמחת חיים 🙂🙂🙂🙂🙂.
זוכר את השם שלו משנות ה-90' ככדורגלן מוכשר. כיף לדעת שהוא גם נראה אחלה בן אדם ונשמע אינטליגנט וחכם.
אלוף..השראה
בן אדם עם לב גדול! אהבתי אותו מאוד כשחקן ואת החגירות אחרי השערים!
נראה בן אדם טוב וישר,תצליח בכל מה שאתה עושה!
חברי המוכשר והאלוף פיני בלילי אחד החלוצים הטובים שהיו בליגה
אחלה פיני.
בסך הכל הוא מתלבש איך שבא לו אין שום דבר רע בזה . 😊
אוהב אותך פיני ❤
שחקן אגדה ואחלה בן אדם
אגדה
אחלה פיני♥️
אחלה פיני חמוד מאוד
אוהב אותך פיני בלילי!
המון בהצלחה לך בכל מה שאתה רוצה לעשות
מלך פיני
אין אחד שלא אוהב אותך
ישראלים עובדים יותר מחמורים
אם עוצרים לרגע ומסתכלים על אורח החיים שלנו כאן, רואים תמונה ברורה. זמני העבודה שלנו לגמרי לא סבירים, אנשים עומדים שעות בפקקים והקיום מרגיש כמו עבדות ממושכת. עצוב מאוד, ומעיד על כך שהתפתחות הסטארטאפים ותחומי הקִדמה האחרים, שהם כביכול חיוביים לנו ולחברה האנושית בכלל, לא הופכים את החיים של האדם לטובים, קלים, בטוחים. להפך, יותר ויותר קשה לו לכייל את החיים.
כך ימשיך ויהיה עד שלא נסכים יותר עם המצב ונחליט שזה לא הכיוון הנכון לחיים, נתחיל להגביל את הקיום העצבני שלנו ולהכניס בו חוקים אחרים, שבהם העיקר יהיה האדם עם המשפחה והילדים.
מקור הבעיה הוא לא בשעות העבודה כשלעצמן, אלא ביחס שלנו לחיים. את היחס לחיים אנחנו צריכים לשנות ומכאן ייגזר כל השאר. האירופאים לדוגמה עובדים פחות שעות, כי הגישה שלהם למציאות, לעצמם, למהות החיים ולמטרתם, שונה. הם רוצים יותר ליהנות מהחיים, הם יותר מאוזנים. אבל ביהודים טמונים רצונות גדולים יותר, עבים, כאלו שלא נותנים מנוחה. אפילו באותו יום אחד בשבוע שהיהודים אמורים לנוח בו, הם לא מסוגלים. כלומר, זה לא יוקר המחיה שבגללו אנחנו רצים, אלא משהו נפשי פנימי.
אז להיות כמו האירופאים, לא נהיה, כי הרצון הגדול, האגו שלנו שולט עלינו מלמעלה ולא נותן לנו לנוח, לשחק עם הילדים, ללכת לפארק, ליער. הדרך לאיזון אצלנו לא טמונה בהעתקה והדבקה מאומות אחרות, אלא בהבנה מי אנחנו, ועבור מה אנחנו עובדים.
יש לנו עבודה גדולה מאוד וחשובה לעשות. עבודתנו, כמו שכתוב, היא להקים חברת מופת שתהיה אור לגויים. לכן העבודה הפיזית שלנו, תהיה אשר תהיה, צריכה להיות מלווה בעבודה מחשבתית: לחשוב שדרך העבודה שלי אני קשור לכל העם שלי, העם שלי קשור אליי, וביחד אנחנו בונים חברה שהעיקר בה הוא היחסים, בין בני זוג, בתוך המשפחה, בין כל חברי האומה, כאשר לכולנו מטרה משותפת. מתוך כך יתאזנו שעות העבודה הגשמית מאליהן, כי סדרי החשיבות ישתנו בהתאם.
אחד הציוצים שם היו שלי! אין גאווה כזאת
אחלה פיני שבעולם ,לא להתרגשש מצרי עיניים וקנאים תעשה מה שטוב לך .
אחלה גבות
אחלה בנאדם
תותח שם ז על הביקורת, תמשיך בדרכך
אדם טוב וחמוד.
לחצוב את הטוב
ישנו סיפור עממי על שני חברים שרבו על חוף הים, והאחד נתן לשני סטירה. הלך החבר הסטור וכתב על החול, "היום החבר הכי טוב שלי סטר לי". רצה הגורל והחבר שקיבל סטירה התחיל לטבוע. החבר המכה רץ לים והציל אותו. לקח הטובע כלי חד וחצב באבן את המילים, "היום החבר הכי טוב שלי הציל אותי".
שאל החבר, למה כשהעלבתי אותך כתבת בחול וכשהצלתי אותך חרטת באבן? ענה לו החבר, כשמישהו מעליב אותנו מוטב לכתוב על החול כדי שהרוחות ימחקו את המילים, אבל כשעושים לנו משהו טוב עלינו לחצוב עמוק באבן, ששום רוח לא תוכל למחוק.
בדרך כלל אנחנו מתייחסים להיפך לדברים. אם מעליבים אותנו אנחנו זוכרים את העלבון לפעמים אפילו לכל החיים, ואם עושים לנו משהו טוב הוא נשכח מאיתנו אחרי זמן מה. אלא שמי שרוצה להתעלות מעל עצמו, מעל האגו ששולט בו וגורם לו להקטין את הטוב ולהגדיל את הרע, צריך להתאמץ להתרשם מכל אותם דברים קטנים, שפלים, מעליבים, כמו מרישום זמני מחיק בחול. ואילו את המעשים הטובים שעושים עימו, לחרוט היטב בליבו, כי הם הדרך להתעלות לנצחיות, לשלמות.
לחרוט על הלב אומר שאדם מנסה להתפעל, להתרשם ממעשים מיוחדים של הזולת כך שייצרבו בו, כמו באבן שנחצבת בידי אזמל. בצורה כזאת יאיר בתוכו לב שבנוי ומורכב ממעשים טובים של אנשים אחרים.
כמו שכתוב, ללא חינוך ל"ואהבת לרעך כמוך", אין ליהודים זכות על ארץ ישראל (לפי חוכמת הקבלה)
סופסוף מצאתי את האנדרו טייט ההישראלי = פיני בלילי אין יש הכל בארץ שלנו
אני לא מבין למה צוחקים. בגדים פצצה פיני אחי אוהבים אותך לעד נשמה ❤❤
עוד כמה שנים הוא הולך לצאת מהארון תזכרו שאמרתי את זה
חודש גאווה שמח פיני!
אלוף פיני, תשאר מוזר
עד כדי כך אין על מה לעשות כתבות אה
מאיפה מגיעה תחושת הכאב? מה תפקידה? מה ההבדל בין הכאבים של היום לכאבים שהורגשו בעבר? אפשר לעשות משהו כדי להבטיח שיהיו פחות כאבים מחר? הסתכלות רחבה, מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית.
החומר היסודי שממנו בנוי כל אובייקט בטבע הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, רצון להתקיים בטוב. הרצון הזה גורם להתרחק מסבל, ולהתקרב למה שנראה מועיל. ככל שהרצון ליהנות שביצור מסוים מפותח, כך הוא בונה מערכות מתקדמות יותר שידאגו לשלומו ולמצבו.
מערכת העצבים, היא במיוחד כזו. מדובר במערכת רב-גוונית ורב-שכבתית, שקשורה למערכות אחרות. כך לדוגמה, אם מצב רוחו של אדם משתנה, הוא יכול לא להרגיש כאב. בנוסף, לפעמים אפשר כמו לתכנת את מערכת העצבים כך שמשהו מסוים לא יעורר תחושת כאב, ואפילו יורגש כמהנה.
באופן כללי, הכאב שומר עלינו. אם לא היה כאב, לא היינו מרגישים מה קורה בגופנו. כך למשל, היינו יכולים להכניס את היד לאש, לא להרגיש כאב מכך שהיא נשרפת, ולהינזק. כמו כן, הייתה יכולה להתפתח בתוך גופנו מחלה, וללא תחושת כאב לא היינו מודעים לקיומה וניגשים לטפל בה. כשמשהו כואב, הטבע מאותת לנו על תקלה.
הכאב מתפרס לכל מיני רמות, ולפעמים קשה להבדיל ביניהן. כאב פיזי, גופני, נפשי ורוחני, כאב מהעבר ומהעתיד, כאב אצלנו או אצל מישהו שאנחנו אוהבים או שונאים. כך הכאב חורג מגבולות הגוף שלנו עצמנו, ומגיע ממערכות חיצוניות שאליהן אנחנו קשורים. טיב הקשר שלנו איתן קובע מה נרגיש בכל פעם, מכאב ועד שמחה. כך למשל אימא מרגישה כאב, כשמשהו כואב לילדיה.
מבחינת הרצון לקבל שהזכרנו קודם, הרצון ליהנות, אצלו הכול מסתכם לחשבון פשוט: כשהוא מלא טוב לו, וכשהוא ריק מורגש כאב. ויש בזה כמובן דרגות.
עוד נקודה חשובה להבנה היא שהכאב מתחיל במצבים שאנחנו מרגישים את עצמנו. לצורך המחשה, נניח שאנחנו עכשיו יושבים על איזה כיסא. מתי נוחה לנו הישיבה? כששום דבר לא לוחץ מדי. אנחנו מרגישים את הגוף שלנו מוגבל על ידי הכיסא, וזה נותן לנו הגדרת מציאות ברורה. אבל, אם מידת הלחץ של הכסא תעבור את הגבול הדק הזה, אז תתחיל תחושה לא נעימה. כך ממש, לכל חוש וחוש יש הרגשת טווח מסוים שבו טוב לאדם. מתחת לגבולות הטווח הזה, הדבר לא מורגש כלל כקיים, ומעל לו הוא מורגש כקיים יותר מדי. וכשמורגש כאב, זה מצביע על כך שחרגנו מגבולות אותו הטווח.
אגב, אפשר לראות משהו דומה גם במערכות יחסים: בני זוג לא יכולים לחיות בלי לריב ולכאוב מדי פעם, הם צריכים להרגיש את הגבולות, לראות איפה הם נכנסים זה בתוך זה, ואיפה עוד דרושים תיקונים.
בכל התרבות האנושית, בסיפורים, במחזות, בסרטים, רובן המוחלט של היצירות עוסק בכאבים, בתחושות לא נעימות. דרך הכאב אנחנו מרגישים את העולם, כי כל יסוד הבריאה הוא בחוסר, בכאב, ברצון להתמלאות. וכמו שכבר ציינו לגבי הרצון ליהנות שטבוע בנו, העיקר בשבילו זה לא להיות ריק, לא להרגיש כאב, לא לסבול. הכאב במצב מסוים מכוון אותו להתפתח, להשתנות, להתקדם למצב יותר טוב.
במבט כולל, היום אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, שבה אופי הכאב משתנה. אפשר לומר שעד המאה העשרים התפתחנו בצורה אישית, אינדיבידואליסטית, וכל אחד הרגיש את כאביו. מאמצע המאה העשרים התחלנו לגלות שכולנו קשורים במערכת אחת. לא רק בגלל המסחר, הכלכלה, התרבות והתעשייה שהפכו את העולם לכפר גלובלי, ולא רק בגלל האינטרנט והמדיה שהעצימו את המגמה. מבפנים, התחיל להתגלות משהו שקשר את כל בני האדם יחד. במקביל, החלו לצוץ יותר ויותר כאבים, חששות, פחדים, דיכאונות, ייאושים. ואם במאות קודמות זו הייתה נחלת האליטות, היום זה רגיל, כולם חיים על כדורים. והכאבים עוברים בין כולם, משוטטים, מדבקים. העולם מקרין עלינו סרטים רעים, זורק אותנו בין כל מיני מצבים. ואי אפשר לחתוך את הקשר, אי אפשר לסגור את התריסים. זה חודר אלינו בעל כורחנו, רוצים או לא רוצים.
מה עושים?
כאן באה הגישה האינטגרלית ומסבירה את הדברים. הכאבים של היום אלה בעצם צירים. עולם חדש עומד להיוולד, ואנחנו בתוכו, חדשים. וכל הסבל שבינתיים מורגש, הוא מפני שכל אחד לא רוצה להיות מחובר לאחרים. בהשלמה, בהדדיות, ביחסים חמים ואוהבים. והניגוד בין מגמת ההתפתחות האינטגרלית, לבין הנטייה האגואיסטית שגם היא מתעצמת פלאים, הוא הוא השורש לכל המשברים.
בסופו של דבר, הטבע יכריח את המין האנושי לתפקד כמו איברים בגוף אחד, שזה את זה משלימים. ככל שנקדים לתפוס את הדברים, ונבנה בעצמנו קשר אינטגרלי, חיבורים נכונים, כך נסיר את הגבולות הלוחצים. אז, ורק אז ייעלמו מן השורש הכאבים, ובמקומם יבואו מילויים חדשים. בריאות, שמחה, משמעות. הנאה ותענוג עליונים.
אחלה גבר. אבא טוב
אחלה פיני גם אחלה שחקן היה שחקן בית שנתן תנשמה על המגרש
קודם כל שיעשה גבות
11:40 הוא שם חולצה ממש יפה והיא הכריחה אותו לשים שחור מדכא לחתונה, חחח... האמת היה אחלה שחקן...
בחור זהב
היה מגיע לו להיות מאמן
פיני בלילי. וג'וני חישגוזים. כל 1 והצבעים שלו...
אגב, גם בועז קורפל. לבש לאחרונה זוג נעליים; שכל 1 בצבע שונה... (בהשפעת...?)
לא הבנתי מה לא בסדר בבגדים הצבעוניים שלו. אין על בגדים צבעוניים - די לשיעמום
משועמם רצח. פתטי
לא הבנתי על מה היתה הכתבה??!! תתבגר בן אדם.
1. הראש צריך לחתוך לו😂😂😂
אפילו אופנה וכסף לא יעזרו!
נדפק