הגדר הטובה, מטולה (עם כתוביות) The Good Fence, Metula

The Good Fence was a term that referred to Israel's mountainous 80-mile northern border with Lebanon during the period following the 1978 South Lebanon conflict (during Lebanese Civil War).
The beginning of the Good Fence coincides with the beginning of the civil war in Lebanon in 1976 and Israeli support for the predominantly-Maronite militias in southern Lebanon in their battle with the PLO. From 1977, Israel allowed the Maronites and their allies to find employment in Israel and provided assistance in exporting their goods through the Israeli port city of Haifa. The main border crossing through which goods and workers crossed was the Fatima Gate crossing near Metula. This provided essential economic stability to the administration of the Free Lebanon State and the later South Lebanon security belt administration.
Israel states that before 2000, approximately one-third of the ophthalmology patients at Western Galilee Hospital were Lebanese who crossed the border through the Good Fence and received treatment free of charge.
The Good Fence ceased to exist with Israel's withdrawal from southern Lebanon in 2000 and disintegration of the South Lebanon security belt administration and the SLA militia.
(wikipedia)
הגדר הטובה (או מדיניות הגדר הטובה) היה כינוי למדיניות שאותה יזם שר הביטחון שמעון פרס בגבול לבנון-ישראל, החל מיוני 1976, שכללה סיוע אזרחי, רפואי וכלכלי לתושבי דרום לבנון. וסיוע צבאי לצבא לבנון החופשית
המדיניות, כפי שהסביר שמעון פרס, התבססה על שלושה עקרונות. האחת: בקרבת הגבול אספקת סיוע הומניטרי לתושבים המקומיים ומניעת חדירה של מחבלים. השנייה, מתן אספקה צבאית לכוחות הנוצרים. השלישית, לא לבצע התערבות צבאית ישירה במלחמת האזרחים לבנון.
תחילתה של "מדיניות הגדר הטובה" הגיעה עם פריצת מלחמת האזרחים בלבנון ב-1975, כאשר אזרחים לבנונים מארונים פנו לישראל בבקשת סיוע. החל מסוף 1975 הלכו והתרופפו הקשרים בין דרום לבנון ובין ביירות. מלחמת האזרחים הביאה להפסקת השירותים האזרחיים ולהרס תשתיות. המחבלים השתלטו על אזורים נרחבים ויחידות של צבא השחרור הפלסטיני באו ללבנון מסוריה. מאוחר יותר הגיעו יחידות של צבא סוריה והיו לגורם הצבאי הדומיננטי בלבנון. המאורעות בצפון השפיעו על הדרום, שהיה תחילה רגוע יחסית. אנשי יחידה של צבא לבנון הערבי בראשותו של סגן אחמד אל־חטיב, שפרשו מצבא לבנון המתפורר, השתלטו במרץ 1976 על מפקדת צבא לבנון במרג' עיון ועל המבצר העתיק של אל-ח'יאם והחלו לפגוע בכפריים הנוצריים של האזור. המתיחות החריפה בעת שכמה מחייליו של אל־חטיב חטפו חייל נוצרי מן הכפר קליעה. הכומר של קליעה דרש את שחרורו המידי ואיים, כי אם לא ישוחרר, תבקש קליעה את סיוע צה"ל. חיילי אל־חטיב נרתעו והחייל הנוצרי שוחרר ולאחר מכן משפחתו נמלטה והגיעה למטולה. הייתה זו המשפחה הלבנונית הראשונה שבאה לישראל מדרום לבנון בבקשת עזרה. את המשפחה אירח ביאליק בלסקי, בעל "מלון הארזים". אנשי מטולה יצרו קשר עם חבר הכנסת יוסי שריד, שביקש אישור מראש הממשלה ושר הביטחון כי יאשרו למשפחה להישאר בישראל. מאוחר יותר חזרה המשפחה ללבנון. אחרי אירועים אלו היו מגיעים לשטח ישראל נשים שכרעו ללדת, או ילדים שנפצעו ונאספו על ידי סיורים של צה"ל
לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון, נסגרו כל מעברי הגבול בין ישראל ללבנון, למעט מעבר ראש הנקרה. ופסק כל הסיוע האזרחי לתושבי דרום לבנון שעוד המשיך להתקיים עד הנסיגה (דוגמת הסיוע הוטרינרי שמטרתו הייתה לא רק לסייע לתושבים בלבנון, אך גם למנוע מעבר של מחלות בעלי חיים מעבר לגבול לישראל).
(ויקיפדיה)