העולם נכנס למערבולת מיוחדת מאוד, לשנה קשה ומסובכת. בקרב המונים מורגשת אי-ודאות גדולה לגבי העתיד הקרוב. אנשים מאבדים בהדרגה את המילויים שהורגלו בהם, הם מרגישים תלויים בין שמיים וארץ, וזה עוד לפני שהנגיף אמר את המילה האחרונה שלו. קשה לתאר איך חיינו לפני שנה, עולם אחר לחלוטין מחיי הסגר הנוכחיים ומסימני השאלה הגדולים שמלווים אותנו. למדנו הרבה על בשרנו. הקרבנו הרבה מהקרובים שלנו כדי לשאול ברצינות על פשר החיים. התחלנו להסכים בשקט בתוכנו שאנחנו לא מבינים הרבה על הטבע הסובב אותנו ועל תכלית האנושות. האתגר גדול יותר מהתמודדות עם מגפה כלל-עולמית, אלא מדובר בפיתוח יחס חדש לחיים הסובבים. כי מה שווים החיים שלנו ושל הציוויליזציה כולה אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד כמעט עם כלום? מה התועלת לקום ולבנות מחדש אם אנחנו עומדים קפואים וחסרי אונים אל מול כוחות הטבע? מה שווה הטכנולוגיה המשוכללת, ההנהגה, אם בסוף יום חיינו מוטלים על הכף? אנחנו עוד לא מעכלים את גודל התקופה, לא מפנימים את התקופה הגורלית וההיסטורית שאנחנו ניצבים בה - תקופה של מעבר מעולם ערכים ישן לעולם ערכים חדש. השינויים אדירים. הפכנו רגועים יותר. התסיסה הפנימית שככה מעט. הדרישה לחיים, לחברים ואפילו לממשלה קצת התאזנה. כבר אין מי שקופצים בגבורה ובטוחים בצדקת דרכם. אלא הכול פועלים בזהירות ובחכמה, בדריכות ובהקשבה. קשה לשער איך תיראה החברה האנושית עוד שנה מהיום. אבל אם תהיה זו שנה עוצמתית כמו השנה האחרונה, אז בכלל נקיץ למציאות אחרת, לעולם חדש שטרם הכרנו. השנה האחרונה הוכיחה שאי-אפשר לדעת. הכול ייתכן. חוסר הוודאות שאופף אותנו חיוני, הוא חלק מהתפתחות טבעית של המין האנושי. כמו ילדים קטנים שבטוחים שהחוג הצר שהם שולטים בו הוא כל עולמם, אבל ככל שהם גדלים המעגל מתרחב ועליהם להתאים את עצמם לחוקים חדשים. כך אנחנו כאנושות. מעגל הקשרים התרחב בינינו, התגלה כגלובלי ותלותי, לעיתים מעיק לעיתים נעים, אבל מרגע ההכרה עלינו להרחיב את הגבולות הפנימיים שלנו בהתאם לגבולות העולם הגלובלי. איך? בעזרת מודעות. לא להיות שאננים, לא להתעלם מהשינויים המהירים, לא להיות אדישים ולעצום עיניים כאילו עוד רגע הסכנה תחלוף ונחזור לשגרה המוכרת לנו. אין. לא חוזרים לעולם שהיה, אלא מתקדמים למציאות חדשה, לתפיסה אמיתית. עצם גילוי הגבול הדק בין המצב המוגבל שלנו לבין המצב של העולם הגלובלי שמקושר בתלות הדדית הוא דבר גדול. הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי מלמד הרבה. הוא מאפשר לשרטט ולהשלים את העתיד הבריא והנכון. למלא את החלל באוויר חדש של חיבור ותלות חיובית, באווירה של אחדות וערבות הדדית. מסגר לסגר, ממוטציה למוטציה, מתבהלה אחת לאחרת, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להשגת האמת. להבנה שאנחנו נמצאים במערכת עצומה שנקראת הטבע - תכנו אותה בשם כוח עליון, בורא או אלוהים - וכולנו כאחד נמצאים בשליטתה, תלויים בה כחומר ביד היוצר. למעשה אנחנו לא נעשים מוגבלים כמו שאנחנו מרגישים, אלא נעשים חכמים יותר. מודעים למצבנו. האשליה לגבי איך שתפסנו את עצמנו ושיווקנו את עצמנו לאחרים הולכת ומתנפצת. אנחנו רגישים לשאלות כמו מי אנחנו, איפה אנחנו חיים, לאן אנחנו שואפים, מה רוצים מאיתנו. זה שינוי תפיסה משמעותי! האוזניים כרויות לשמוע מסר חדש, הלב פנוי להצמיח בתוכו הבנה חדשה. ואם נמשיך להתמיד עם מגמת הטבע, לחקור וללמוד אותה, נתחיל פתאום לגלות חידושים של ממש. התחושה העמומה הזאת שיש כאן משהו מעבר להרגשה שלנו, דבר-מה שלא נתפס בחמשת החושים ואין לנו שליטה עליו, ילך ויתבהר. נרגיש שאנחנו חלק מרשת קשרים מסועפת שקושרת בין כל רמות הטבע, בין כל פרט ופרט, בין כל אדם ואדם - למעלה מזמן, מתנועה וממקום. זו תובנה יקרה לאנושות, להכיר שהיא בשליטת הטבע. מרגע שהמסר חלחל, כל שנותר לנו הוא לצרף את עצמנו לשליטת הטבע, לזרום איתו ועם החוקיות שלו. להתקרב ולהתקשר אליו, להיות מותאמים ודומים לו. הכוח העליון הוא אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, טבעו הוא רק לתת ולהשפיע, ולכן אם נאיץ לבנות בינינו רשת קשר חברתית שבנויה על ערכים כמו שלו, של נתינה והשפעה לזולת, אז נוכל לצוד אותו בינינו. נוכל ללמוד אותו, להבין אותו, להרגיש את הפעולות שלו עלינו ובינינו, להתחקות אחריו ולהמיר את סימני השאלה בסימני קריאה. זה רכוש גדול שהולך ומתבהר, נכס גדול שלא יסולא בפז. צריך להודות לה לקורונה...
צריך לעשות כלכלה כמו של דנמרק ושבדיה עם שכר מינימום ( כדאי שכר מינימום לפי הספק), מס פרוגרסיבי נמוך מאוד, לגיליזציה וביטוח לאומי לכל המוגבלים ובעלי הלקויות
עליית מחירים משתוללת ברחבי העולם. בארה"ב עלה מדד המחירים לצרכן בלמעלה מ-6% בשנה האחרונה - אינפלציה שלא ראינו כמותה באמריקה מאז 1990. באירופה המצב דומה. האינפלציה בגרמניה עומדת כעת על 4.5% ובאנגליה על 5.1%. הבנק המרכזי באנגליה העלה בתגובה את שיעור הריבית, עלייה ראשונה מאז פרוץ הקורונה, ואילו הבנק המרכזי בארה"ב מנבא שבשנת 2022 נראה שלוש העלאות ריבית. הכלכלנים משתמשים בארגז הכלים המוכר להם, אך כרגיל מתעלמים מטיפול בשורש הבעיה. אם היינו מבינים את מבנה העולם שאנו קיימים בו, היינו מפסיקים את ההשקעה הקיצונית בצריכה חסרת תועלת. אני לא רואה בעיה שנייצר מחצית ממה שאנחנו מייצרים היום. לצערי, אנחנו מציפים את העולם בייצור חסר תועלת, וכתוצאה ממלאים את האוקיינוסים בפסולת עצומה, מזהמים את האוויר והמים ומרוקנים את שאר משאבי הטבע. אף אחד לא חושב מה יהיה בסוף. "נאכל ונשתה כי מחר נמות", כך אנחנו מתייחסים לכלכלה. אבל לשם מה אנחנו צריכים את כל הייצור העודף הזה? התשובה היא פשוטה: כל קנייה שלנו מוסיפה עוד אפסים לחשבון הבנק של היושבים בראש הפירמידה הכלכלית. כדי להרוויח יותר, קשרי ההון והשלטון מסדרים לנו את החיים, בונים בנו חיסרון לצרוך עוד ועוד מוצרים מיותרים, ומשכנעים אותנו לקנות עוד ועוד. הריצה המתמדת אחרי צריכה מוגברת רק תזמין עלינו גל של בעיות נוספות - תיבת פנדורה שתוציא מתוכה שרצים חברתיים, החל ממגפות ועד למלחמות, שלא נוכל לעמוד בפניהן. אנחנו מוכרחים להגיע לצריכה מאוזנת בהקדם האפשרי. לבלום את הייצור המוגבר ולייצר את הכמות ההכרחית שאנחנו באמת צריכים למחייה חיונית, במקום הייצור המוגבר של היום הנובע מתחרות מלאכותית. איך האנושות תבין ותגיע בהדרגה לצריכה מאוזנת? הכול תלוי בחינוך והסברה. יותר מריצה לקניות ב"בלאק פריידי", ב"יום הרווקים הסיני" ובעוד מגוון "חגים" שהמצאנו כדי לקנות עוד ועוד, צריך לתת לבני אדם להתעסק בתכנים מהותיים. להפסיק את טירוף הקניות בחגים המדומיינים. חינוך לצריכה נכונה הוא נקודת התחלה לפתרון. עלינו ללמוד להפחית מהצריכה הנוכחית שלנו לרמה נורמלית. לקנות מה שבאמת דרוש לנו, ולא מה שמשגעים אותנו כל חברות הפרסום לרכוש. להגיע לחיים מאוזנים, רק בזה אני רואה סיכוי להבריא את החברה והכלכלה בינתיים. בכל מקרה, מה שלא עושה השכל יעשה הזמן, והשחיקה הכלכלית-חברתית המתמשכת תאלץ אותנו לעשות חשבון עמוק ולצמצם את הצריכה, כי לא תהיה ברירה. כתוצאה מכך המפעלים וכל שאר גורמי הייצור שאינם הכרחיים יצטרכו לסגור את העסקים שלהם, העולם יצטרך להירגע. זה לא מיתון, אלא פשוט איזון למשק כולו. בסופו של דבר אנחנו צריכים להסתפק בכמות חיונית מבחינה חומרית, וללמוד למלא את הרצונות שלנו מבחינה רוחנית, על ידי עושר אנושי שנבנה בינינו, אושר שנמצא רק בקשרים טובים, באווירה חמה ויפה. בצורה כזו לא נרגיש שאנחנו מאבדים משהו מהחיים, אלא ההיפך, מחליפים את הדברים הגשמיים שאין בהם שום תועלת והשקענו עבורם את כל החיים, בהשקעה בחיבור, בהבנת מבנה העולם. החיבור הנכון בינינו יאפשר לנו להבין נכון יותר את הטבע, לפתח יחס נכון למציאות, בכך נפתור את בעיית האינפלציה ונתחיל לחיות טוב.
העולם נכנס למערבולת מיוחדת מאוד, לשנה קשה ומסובכת. בקרב המונים מורגשת אי-ודאות גדולה לגבי העתיד הקרוב. אנשים מאבדים בהדרגה את המילויים שהורגלו בהם, הם מרגישים תלויים בין שמיים וארץ, וזה עוד לפני שהנגיף אמר את המילה האחרונה שלו. קשה לתאר איך חיינו לפני שנה, עולם אחר לחלוטין מחיי הסגר הנוכחיים ומסימני השאלה הגדולים שמלווים אותנו. למדנו הרבה על בשרנו. הקרבנו הרבה מהקרובים שלנו כדי לשאול ברצינות על פשר החיים. התחלנו להסכים בשקט בתוכנו שאנחנו לא מבינים הרבה על הטבע הסובב אותנו ועל תכלית האנושות. האתגר גדול יותר מהתמודדות עם מגפה כלל-עולמית, אלא מדובר בפיתוח יחס חדש לחיים הסובבים. כי מה שווים החיים שלנו ושל הציוויליזציה כולה אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד כמעט עם כלום? מה התועלת לקום ולבנות מחדש אם אנחנו עומדים קפואים וחסרי אונים אל מול כוחות הטבע? מה שווה הטכנולוגיה המשוכללת, ההנהגה, אם בסוף יום חיינו מוטלים על הכף? אנחנו עוד לא מעכלים את גודל התקופה, לא מפנימים את התקופה הגורלית וההיסטורית שאנחנו ניצבים בה - תקופה של מעבר מעולם ערכים ישן לעולם ערכים חדש. השינויים אדירים. הפכנו רגועים יותר. התסיסה הפנימית שככה מעט. הדרישה לחיים, לחברים ואפילו לממשלה קצת התאזנה. כבר אין מי שקופצים בגבורה ובטוחים בצדקת דרכם. אלא הכול פועלים בזהירות ובחכמה, בדריכות ובהקשבה. קשה לשער איך תיראה החברה האנושית עוד שנה מהיום. אבל אם תהיה זו שנה עוצמתית כמו השנה האחרונה, אז בכלל נקיץ למציאות אחרת, לעולם חדש שטרם הכרנו. השנה האחרונה הוכיחה שאי-אפשר לדעת. הכול ייתכן. חוסר הוודאות שאופף אותנו חיוני, הוא חלק מהתפתחות טבעית של המין האנושי. כמו ילדים קטנים שבטוחים שהחוג הצר שהם שולטים בו הוא כל עולמם, אבל ככל שהם גדלים המעגל מתרחב ועליהם להתאים את עצמם לחוקים חדשים. כך אנחנו כאנושות. מעגל הקשרים התרחב בינינו, התגלה כגלובלי ותלותי, לעיתים מעיק לעיתים נעים, אבל מרגע ההכרה עלינו להרחיב את הגבולות הפנימיים שלנו בהתאם לגבולות העולם הגלובלי. איך? בעזרת מודעות. לא להיות שאננים, לא להתעלם מהשינויים המהירים, לא להיות אדישים ולעצום עיניים כאילו עוד רגע הסכנה תחלוף ונחזור לשגרה המוכרת לנו. אין. לא חוזרים לעולם שהיה, אלא מתקדמים למציאות חדשה, לתפיסה אמיתית. עצם גילוי הגבול הדק בין המצב המוגבל שלנו לבין המצב של העולם הגלובלי שמקושר בתלות הדדית הוא דבר גדול. הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי מלמד הרבה. הוא מאפשר לשרטט ולהשלים את העתיד הבריא והנכון. למלא את החלל באוויר חדש של חיבור ותלות חיובית, באווירה של אחדות וערבות הדדית. מסגר לסגר, ממוטציה למוטציה, מתבהלה אחת לאחרת, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להשגת האמת. להבנה שאנחנו נמצאים במערכת עצומה שנקראת הטבע - תכנו אותה בשם כוח עליון, בורא או אלוהים - וכולנו כאחד נמצאים בשליטתה, תלויים בה כחומר ביד היוצר. למעשה אנחנו לא נעשים מוגבלים כמו שאנחנו מרגישים, אלא נעשים חכמים יותר. מודעים למצבנו. האשליה לגבי איך שתפסנו את עצמנו ושיווקנו את עצמנו לאחרים הולכת ומתנפצת. אנחנו רגישים לשאלות כמו מי אנחנו, איפה אנחנו חיים, לאן אנחנו שואפים, מה רוצים מאיתנו. זה שינוי תפיסה משמעותי! האוזניים כרויות לשמוע מסר חדש, הלב פנוי להצמיח בתוכו הבנה חדשה. ואם נמשיך להתמיד עם מגמת הטבע, לחקור וללמוד אותה, נתחיל פתאום לגלות חידושים של ממש. התחושה העמומה הזאת שיש כאן משהו מעבר להרגשה שלנו, דבר-מה שלא נתפס בחמשת החושים ואין לנו שליטה עליו, ילך ויתבהר. נרגיש שאנחנו חלק מרשת קשרים מסועפת שקושרת בין כל רמות הטבע, בין כל פרט ופרט, בין כל אדם ואדם - למעלה מזמן, מתנועה וממקום. זו תובנה יקרה לאנושות, להכיר שהיא בשליטת הטבע. מרגע שהמסר חלחל, כל שנותר לנו הוא לצרף את עצמנו לשליטת הטבע, לזרום איתו ועם החוקיות שלו. להתקרב ולהתקשר אליו, להיות מותאמים ודומים לו. הכוח העליון הוא אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, טבעו הוא רק לתת ולהשפיע, ולכן אם נאיץ לבנות בינינו רשת קשר חברתית שבנויה על ערכים כמו שלו, של נתינה והשפעה לזולת, אז נוכל לצוד אותו בינינו. נוכל ללמוד אותו, להבין אותו, להרגיש את הפעולות שלו עלינו ובינינו, להתחקות אחריו ולהמיר את סימני השאלה בסימני קריאה. זה רכוש גדול שהולך ומתבהר, נכס גדול שלא יסולא בפז. צריך להודות לה לקורונה.
עליית מחירים משתוללת ברחבי העולם. בארה"ב עלה מדד המחירים לצרכן בלמעלה מ-6% בשנה האחרונה - אינפלציה שלא ראינו כמותה באמריקה מאז 1990. באירופה המצב דומה. האינפלציה בגרמניה עומדת כעת על 4.5% ובאנגליה על 5.1%. הבנק המרכזי באנגליה העלה בתגובה את שיעור הריבית, עלייה ראשונה מאז פרוץ הקורונה, ואילו הבנק המרכזי בארה"ב מנבא שבשנת 2022 נראה שלוש העלאות ריבית. הכלכלנים משתמשים בארגז הכלים המוכר להם, אך כרגיל מתעלמים מטיפול בשורש הבעיה. אם היינו מבינים את מבנה העולם שאנו קיימים בו, היינו מפסיקים את ההשקעה הקיצונית בצריכה חסרת תועלת. אני לא רואה בעיה שנייצר מחצית ממה שאנחנו מייצרים היום. לצערי, אנחנו מציפים את העולם בייצור חסר תועלת, וכתוצאה ממלאים את האוקיינוסים בפסולת עצומה, מזהמים את האוויר והמים ומרוקנים את שאר משאבי הטבע. אף אחד לא חושב מה יהיה בסוף. "נאכל ונשתה כי מחר נמות", כך אנחנו מתייחסים לכלכלה. אבל לשם מה אנחנו צריכים את כל הייצור העודף הזה? התשובה היא פשוטה: כל קנייה שלנו מוסיפה עוד אפסים לחשבון הבנק של היושבים בראש הפירמידה הכלכלית. כדי להרוויח יותר, קשרי ההון והשלטון מסדרים לנו את החיים, בונים בנו חיסרון לצרוך עוד ועוד מוצרים מיותרים, ומשכנעים אותנו לקנות עוד ועוד. הריצה המתמדת אחרי צריכה מוגברת רק תזמין עלינו גל של בעיות נוספות - תיבת פנדורה שתוציא מתוכה שרצים חברתיים, החל ממגפות ועד למלחמות, שלא נוכל לעמוד בפניהן. אנחנו מוכרחים להגיע לצריכה מאוזנת בהקדם האפשרי. לבלום את הייצור המוגבר ולייצר את הכמות ההכרחית שאנחנו באמת צריכים למחייה חיונית, במקום הייצור המוגבר של היום הנובע מתחרות מלאכותית. איך האנושות תבין ותגיע בהדרגה לצריכה מאוזנת? הכול תלוי בחינוך והסברה. יותר מריצה לקניות ב"בלאק פריידי", ב"יום הרווקים הסיני" ובעוד מגוון "חגים" שהמצאנו כדי לקנות עוד ועוד, צריך לתת לבני אדם להתעסק בתכנים מהותיים. להפסיק את טירוף הקניות בחגים המדומיינים. חינוך לצריכה נכונה הוא נקודת התחלה לפתרון. עלינו ללמוד להפחית מהצריכה הנוכחית שלנו לרמה נורמלית. לקנות מה שבאמת דרוש לנו, ולא מה שמשגעים אותנו כל חברות הפרסום לרכוש. להגיע לחיים מאוזנים, רק בזה אני רואה סיכוי להבריא את החברה והכלכלה בינתיים. בכל מקרה, מה שלא עושה השכל יעשה הזמן, והשחיקה הכלכלית-חברתית המתמשכת תאלץ אותנו לעשות חשבון עמוק ולצמצם את הצריכה, כי לא תהיה ברירה. כתוצאה מכך המפעלים וכל שאר גורמי הייצור שאינם הכרחיים יצטרכו לסגור את העסקים שלהם, העולם יצטרך להירגע. זה לא מיתון, אלא פשוט איזון למשק כולו. בסופו של דבר אנחנו צריכים להסתפק בכמות חיונית מבחינה חומרית, וללמוד למלא את הרצונות שלנו מבחינה רוחנית, על ידי עושר אנושי שנבנה בינינו, אושר שנמצא רק בקשרים טובים, באווירה חמה ויפה. בצורה כזו לא נרגיש שאנחנו מאבדים משהו מהחיים, אלא ההיפך, מחליפים את הדברים הגשמיים שאין בהם שום תועלת והשקענו עבורם את כל החיים, בהשקעה בחיבור, בהבנת מבנה העולם. החיבור הנכון בינינו יאפשר לנו להבין נכון יותר את הטבע, לפתח יחס נכון למציאות, בכך נפתור את בעיית האינפלציה ונתחיל לחיות טוב.
נפלא🙌.
תענוג
העולם נכנס למערבולת מיוחדת מאוד, לשנה קשה ומסובכת. בקרב המונים מורגשת אי-ודאות גדולה לגבי העתיד הקרוב. אנשים מאבדים בהדרגה את המילויים שהורגלו בהם, הם מרגישים תלויים בין שמיים וארץ, וזה עוד לפני שהנגיף אמר את המילה האחרונה שלו.
קשה לתאר איך חיינו לפני שנה, עולם אחר לחלוטין מחיי הסגר הנוכחיים ומסימני השאלה הגדולים שמלווים אותנו. למדנו הרבה על בשרנו. הקרבנו הרבה מהקרובים שלנו כדי לשאול ברצינות על פשר החיים. התחלנו להסכים בשקט בתוכנו שאנחנו לא מבינים הרבה על הטבע הסובב אותנו ועל תכלית האנושות. האתגר גדול יותר מהתמודדות עם מגפה כלל-עולמית, אלא מדובר בפיתוח יחס חדש לחיים הסובבים. כי מה שווים החיים שלנו ושל הציוויליזציה כולה אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד כמעט עם כלום? מה התועלת לקום ולבנות מחדש אם אנחנו עומדים קפואים וחסרי אונים אל מול כוחות הטבע? מה שווה הטכנולוגיה המשוכללת, ההנהגה, אם בסוף יום חיינו מוטלים על הכף?
אנחנו עוד לא מעכלים את גודל התקופה, לא מפנימים את התקופה הגורלית וההיסטורית שאנחנו ניצבים בה - תקופה של מעבר מעולם ערכים ישן לעולם ערכים חדש. השינויים אדירים. הפכנו רגועים יותר. התסיסה הפנימית שככה מעט. הדרישה לחיים, לחברים ואפילו לממשלה קצת התאזנה. כבר אין מי שקופצים בגבורה ובטוחים בצדקת דרכם. אלא הכול פועלים בזהירות ובחכמה, בדריכות ובהקשבה.
קשה לשער איך תיראה החברה האנושית עוד שנה מהיום. אבל אם תהיה זו שנה עוצמתית כמו השנה האחרונה, אז בכלל נקיץ למציאות אחרת, לעולם חדש שטרם הכרנו. השנה האחרונה הוכיחה שאי-אפשר לדעת. הכול ייתכן.
חוסר הוודאות שאופף אותנו חיוני, הוא חלק מהתפתחות טבעית של המין האנושי. כמו ילדים קטנים שבטוחים שהחוג הצר שהם שולטים בו הוא כל עולמם, אבל ככל שהם גדלים המעגל מתרחב ועליהם להתאים את עצמם לחוקים חדשים. כך אנחנו כאנושות. מעגל הקשרים התרחב בינינו, התגלה כגלובלי ותלותי, לעיתים מעיק לעיתים נעים, אבל מרגע ההכרה עלינו להרחיב את הגבולות הפנימיים שלנו בהתאם לגבולות העולם הגלובלי. איך? בעזרת מודעות.
לא להיות שאננים, לא להתעלם מהשינויים המהירים, לא להיות אדישים ולעצום עיניים כאילו עוד רגע הסכנה תחלוף ונחזור לשגרה המוכרת לנו. אין. לא חוזרים לעולם שהיה, אלא מתקדמים למציאות חדשה, לתפיסה אמיתית. עצם גילוי הגבול הדק בין המצב המוגבל שלנו לבין המצב של העולם הגלובלי שמקושר בתלות הדדית הוא דבר גדול. הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי מלמד הרבה. הוא מאפשר לשרטט ולהשלים את העתיד הבריא והנכון. למלא את החלל באוויר חדש של חיבור ותלות חיובית, באווירה של אחדות וערבות הדדית.
מסגר לסגר, ממוטציה למוטציה, מתבהלה אחת לאחרת, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להשגת האמת. להבנה שאנחנו נמצאים במערכת עצומה שנקראת הטבע - תכנו אותה בשם כוח עליון, בורא או אלוהים - וכולנו כאחד נמצאים בשליטתה, תלויים בה כחומר ביד היוצר.
למעשה אנחנו לא נעשים מוגבלים כמו שאנחנו מרגישים, אלא נעשים חכמים יותר. מודעים למצבנו. האשליה לגבי איך שתפסנו את עצמנו ושיווקנו את עצמנו לאחרים הולכת ומתנפצת. אנחנו רגישים לשאלות כמו מי אנחנו, איפה אנחנו חיים, לאן אנחנו שואפים, מה רוצים מאיתנו. זה שינוי תפיסה משמעותי! האוזניים כרויות לשמוע מסר חדש, הלב פנוי להצמיח בתוכו הבנה חדשה.
ואם נמשיך להתמיד עם מגמת הטבע, לחקור וללמוד אותה, נתחיל פתאום לגלות חידושים של ממש. התחושה העמומה הזאת שיש כאן משהו מעבר להרגשה שלנו, דבר-מה שלא נתפס בחמשת החושים ואין לנו שליטה עליו, ילך ויתבהר. נרגיש שאנחנו חלק מרשת קשרים מסועפת שקושרת בין כל רמות הטבע, בין כל פרט ופרט, בין כל אדם ואדם - למעלה מזמן, מתנועה וממקום.
זו תובנה יקרה לאנושות, להכיר שהיא בשליטת הטבע. מרגע שהמסר חלחל, כל שנותר לנו הוא לצרף את עצמנו לשליטת הטבע, לזרום איתו ועם החוקיות שלו. להתקרב ולהתקשר אליו, להיות מותאמים ודומים לו.
הכוח העליון הוא אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, טבעו הוא רק לתת ולהשפיע, ולכן אם נאיץ לבנות בינינו רשת קשר חברתית שבנויה על ערכים כמו שלו, של נתינה והשפעה לזולת, אז נוכל לצוד אותו בינינו. נוכל ללמוד אותו, להבין אותו, להרגיש את הפעולות שלו עלינו ובינינו, להתחקות אחריו ולהמיר את סימני השאלה בסימני קריאה. זה רכוש גדול שהולך ומתבהר, נכס גדול שלא יסולא בפז. צריך להודות לה לקורונה...
ליברליזם זה התרופה
הפתרון זה לעשות כלכלה כמו של דנמרק ושבדיה
צריך לעשות כלכלה כמו של דנמרק ושבדיה עם שכר מינימום ( כדאי שכר מינימום לפי הספק), מס פרוגרסיבי נמוך מאוד, לגיליזציה וביטוח לאומי לכל המוגבלים ובעלי הלקויות
עליית מחירים משתוללת ברחבי העולם. בארה"ב עלה מדד המחירים לצרכן בלמעלה מ-6% בשנה האחרונה - אינפלציה שלא ראינו כמותה באמריקה מאז 1990. באירופה המצב דומה. האינפלציה בגרמניה עומדת כעת על 4.5% ובאנגליה על 5.1%. הבנק המרכזי באנגליה העלה בתגובה את שיעור הריבית, עלייה ראשונה מאז פרוץ הקורונה, ואילו הבנק המרכזי בארה"ב מנבא שבשנת 2022 נראה שלוש העלאות ריבית.
הכלכלנים משתמשים בארגז הכלים המוכר להם, אך כרגיל מתעלמים מטיפול בשורש הבעיה. אם היינו מבינים את מבנה העולם שאנו קיימים בו, היינו מפסיקים את ההשקעה הקיצונית בצריכה חסרת תועלת. אני לא רואה בעיה שנייצר מחצית ממה שאנחנו מייצרים היום. לצערי, אנחנו מציפים את העולם בייצור חסר תועלת, וכתוצאה ממלאים את האוקיינוסים בפסולת עצומה, מזהמים את האוויר והמים ומרוקנים את שאר משאבי הטבע. אף אחד לא חושב מה יהיה בסוף. "נאכל ונשתה כי מחר נמות", כך אנחנו מתייחסים לכלכלה. אבל לשם מה אנחנו צריכים את כל הייצור העודף הזה?
התשובה היא פשוטה: כל קנייה שלנו מוסיפה עוד אפסים לחשבון הבנק של היושבים בראש הפירמידה הכלכלית. כדי להרוויח יותר, קשרי ההון והשלטון מסדרים לנו את החיים, בונים בנו חיסרון לצרוך עוד ועוד מוצרים מיותרים, ומשכנעים אותנו לקנות עוד ועוד. הריצה המתמדת אחרי צריכה מוגברת רק תזמין עלינו גל של בעיות נוספות - תיבת פנדורה שתוציא מתוכה שרצים חברתיים, החל ממגפות ועד למלחמות, שלא נוכל לעמוד בפניהן.
אנחנו מוכרחים להגיע לצריכה מאוזנת בהקדם האפשרי. לבלום את הייצור המוגבר ולייצר את הכמות ההכרחית שאנחנו באמת צריכים למחייה חיונית, במקום הייצור המוגבר של היום הנובע מתחרות מלאכותית.
איך האנושות תבין ותגיע בהדרגה לצריכה מאוזנת? הכול תלוי בחינוך והסברה. יותר מריצה לקניות ב"בלאק פריידי", ב"יום הרווקים הסיני" ובעוד מגוון "חגים" שהמצאנו כדי לקנות עוד ועוד, צריך לתת לבני אדם להתעסק בתכנים מהותיים. להפסיק את טירוף הקניות בחגים המדומיינים.
חינוך לצריכה נכונה הוא נקודת התחלה לפתרון. עלינו ללמוד להפחית מהצריכה הנוכחית שלנו לרמה נורמלית. לקנות מה שבאמת דרוש לנו, ולא מה שמשגעים אותנו כל חברות הפרסום לרכוש. להגיע לחיים מאוזנים, רק בזה אני רואה סיכוי להבריא את החברה והכלכלה בינתיים. בכל מקרה, מה שלא עושה השכל יעשה הזמן, והשחיקה הכלכלית-חברתית המתמשכת תאלץ אותנו לעשות חשבון עמוק ולצמצם את הצריכה, כי לא תהיה ברירה. כתוצאה מכך המפעלים וכל שאר גורמי הייצור שאינם הכרחיים יצטרכו לסגור את העסקים שלהם, העולם יצטרך להירגע. זה לא מיתון, אלא פשוט איזון למשק כולו.
בסופו של דבר אנחנו צריכים להסתפק בכמות חיונית מבחינה חומרית, וללמוד למלא את הרצונות שלנו מבחינה רוחנית, על ידי עושר אנושי שנבנה בינינו, אושר שנמצא רק בקשרים טובים, באווירה חמה ויפה. בצורה כזו לא נרגיש שאנחנו מאבדים משהו מהחיים, אלא ההיפך, מחליפים את הדברים הגשמיים שאין בהם שום תועלת והשקענו עבורם את כל החיים, בהשקעה בחיבור, בהבנת מבנה העולם. החיבור הנכון בינינו יאפשר לנו להבין נכון יותר את הטבע, לפתח יחס נכון למציאות, בכך נפתור את בעיית האינפלציה ונתחיל לחיות טוב.
העולם נכנס למערבולת מיוחדת מאוד, לשנה קשה ומסובכת. בקרב המונים מורגשת אי-ודאות גדולה לגבי העתיד הקרוב. אנשים מאבדים בהדרגה את המילויים שהורגלו בהם, הם מרגישים תלויים בין שמיים וארץ, וזה עוד לפני שהנגיף אמר את המילה האחרונה שלו.
קשה לתאר איך חיינו לפני שנה, עולם אחר לחלוטין מחיי הסגר הנוכחיים ומסימני השאלה הגדולים שמלווים אותנו. למדנו הרבה על בשרנו. הקרבנו הרבה מהקרובים שלנו כדי לשאול ברצינות על פשר החיים. התחלנו להסכים בשקט בתוכנו שאנחנו לא מבינים הרבה על הטבע הסובב אותנו ועל תכלית האנושות. האתגר גדול יותר מהתמודדות עם מגפה כלל-עולמית, אלא מדובר בפיתוח יחס חדש לחיים הסובבים. כי מה שווים החיים שלנו ושל הציוויליזציה כולה אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד כמעט עם כלום? מה התועלת לקום ולבנות מחדש אם אנחנו עומדים קפואים וחסרי אונים אל מול כוחות הטבע? מה שווה הטכנולוגיה המשוכללת, ההנהגה, אם בסוף יום חיינו מוטלים על הכף?
אנחנו עוד לא מעכלים את גודל התקופה, לא מפנימים את התקופה הגורלית וההיסטורית שאנחנו ניצבים בה - תקופה של מעבר מעולם ערכים ישן לעולם ערכים חדש. השינויים אדירים. הפכנו רגועים יותר. התסיסה הפנימית שככה מעט. הדרישה לחיים, לחברים ואפילו לממשלה קצת התאזנה. כבר אין מי שקופצים בגבורה ובטוחים בצדקת דרכם. אלא הכול פועלים בזהירות ובחכמה, בדריכות ובהקשבה.
קשה לשער איך תיראה החברה האנושית עוד שנה מהיום. אבל אם תהיה זו שנה עוצמתית כמו השנה האחרונה, אז בכלל נקיץ למציאות אחרת, לעולם חדש שטרם הכרנו. השנה האחרונה הוכיחה שאי-אפשר לדעת. הכול ייתכן.
חוסר הוודאות שאופף אותנו חיוני, הוא חלק מהתפתחות טבעית של המין האנושי. כמו ילדים קטנים שבטוחים שהחוג הצר שהם שולטים בו הוא כל עולמם, אבל ככל שהם גדלים המעגל מתרחב ועליהם להתאים את עצמם לחוקים חדשים. כך אנחנו כאנושות. מעגל הקשרים התרחב בינינו, התגלה כגלובלי ותלותי, לעיתים מעיק לעיתים נעים, אבל מרגע ההכרה עלינו להרחיב את הגבולות הפנימיים שלנו בהתאם לגבולות העולם הגלובלי. איך? בעזרת מודעות.
לא להיות שאננים, לא להתעלם מהשינויים המהירים, לא להיות אדישים ולעצום עיניים כאילו עוד רגע הסכנה תחלוף ונחזור לשגרה המוכרת לנו. אין. לא חוזרים לעולם שהיה, אלא מתקדמים למציאות חדשה, לתפיסה אמיתית. עצם גילוי הגבול הדק בין המצב המוגבל שלנו לבין המצב של העולם הגלובלי שמקושר בתלות הדדית הוא דבר גדול. הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי מלמד הרבה. הוא מאפשר לשרטט ולהשלים את העתיד הבריא והנכון. למלא את החלל באוויר חדש של חיבור ותלות חיובית, באווירה של אחדות וערבות הדדית.
מסגר לסגר, ממוטציה למוטציה, מתבהלה אחת לאחרת, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להשגת האמת. להבנה שאנחנו נמצאים במערכת עצומה שנקראת הטבע - תכנו אותה בשם כוח עליון, בורא או אלוהים - וכולנו כאחד נמצאים בשליטתה, תלויים בה כחומר ביד היוצר.
למעשה אנחנו לא נעשים מוגבלים כמו שאנחנו מרגישים, אלא נעשים חכמים יותר. מודעים למצבנו. האשליה לגבי איך שתפסנו את עצמנו ושיווקנו את עצמנו לאחרים הולכת ומתנפצת. אנחנו רגישים לשאלות כמו מי אנחנו, איפה אנחנו חיים, לאן אנחנו שואפים, מה רוצים מאיתנו. זה שינוי תפיסה משמעותי! האוזניים כרויות לשמוע מסר חדש, הלב פנוי להצמיח בתוכו הבנה חדשה.
ואם נמשיך להתמיד עם מגמת הטבע, לחקור וללמוד אותה, נתחיל פתאום לגלות חידושים של ממש. התחושה העמומה הזאת שיש כאן משהו מעבר להרגשה שלנו, דבר-מה שלא נתפס בחמשת החושים ואין לנו שליטה עליו, ילך ויתבהר. נרגיש שאנחנו חלק מרשת קשרים מסועפת שקושרת בין כל רמות הטבע, בין כל פרט ופרט, בין כל אדם ואדם - למעלה מזמן, מתנועה וממקום.
זו תובנה יקרה לאנושות, להכיר שהיא בשליטת הטבע. מרגע שהמסר חלחל, כל שנותר לנו הוא לצרף את עצמנו לשליטת הטבע, לזרום איתו ועם החוקיות שלו. להתקרב ולהתקשר אליו, להיות מותאמים ודומים לו.
הכוח העליון הוא אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, טבעו הוא רק לתת ולהשפיע, ולכן אם נאיץ לבנות בינינו רשת קשר חברתית שבנויה על ערכים כמו שלו, של נתינה והשפעה לזולת, אז נוכל לצוד אותו בינינו. נוכל ללמוד אותו, להבין אותו, להרגיש את הפעולות שלו עלינו ובינינו, להתחקות אחריו ולהמיר את סימני השאלה בסימני קריאה. זה רכוש גדול שהולך ומתבהר, נכס גדול שלא יסולא בפז. צריך להודות לה לקורונה.
עליית מחירים משתוללת ברחבי העולם. בארה"ב עלה מדד המחירים לצרכן בלמעלה מ-6% בשנה האחרונה - אינפלציה שלא ראינו כמותה באמריקה מאז 1990. באירופה המצב דומה. האינפלציה בגרמניה עומדת כעת על 4.5% ובאנגליה על 5.1%. הבנק המרכזי באנגליה העלה בתגובה את שיעור הריבית, עלייה ראשונה מאז פרוץ הקורונה, ואילו הבנק המרכזי בארה"ב מנבא שבשנת 2022 נראה שלוש העלאות ריבית.
הכלכלנים משתמשים בארגז הכלים המוכר להם, אך כרגיל מתעלמים מטיפול בשורש הבעיה. אם היינו מבינים את מבנה העולם שאנו קיימים בו, היינו מפסיקים את ההשקעה הקיצונית בצריכה חסרת תועלת. אני לא רואה בעיה שנייצר מחצית ממה שאנחנו מייצרים היום. לצערי, אנחנו מציפים את העולם בייצור חסר תועלת, וכתוצאה ממלאים את האוקיינוסים בפסולת עצומה, מזהמים את האוויר והמים ומרוקנים את שאר משאבי הטבע. אף אחד לא חושב מה יהיה בסוף. "נאכל ונשתה כי מחר נמות", כך אנחנו מתייחסים לכלכלה. אבל לשם מה אנחנו צריכים את כל הייצור העודף הזה?
התשובה היא פשוטה: כל קנייה שלנו מוסיפה עוד אפסים לחשבון הבנק של היושבים בראש הפירמידה הכלכלית. כדי להרוויח יותר, קשרי ההון והשלטון מסדרים לנו את החיים, בונים בנו חיסרון לצרוך עוד ועוד מוצרים מיותרים, ומשכנעים אותנו לקנות עוד ועוד. הריצה המתמדת אחרי צריכה מוגברת רק תזמין עלינו גל של בעיות נוספות - תיבת פנדורה שתוציא מתוכה שרצים חברתיים, החל ממגפות ועד למלחמות, שלא נוכל לעמוד בפניהן.
אנחנו מוכרחים להגיע לצריכה מאוזנת בהקדם האפשרי. לבלום את הייצור המוגבר ולייצר את הכמות ההכרחית שאנחנו באמת צריכים למחייה חיונית, במקום הייצור המוגבר של היום הנובע מתחרות מלאכותית.
איך האנושות תבין ותגיע בהדרגה לצריכה מאוזנת? הכול תלוי בחינוך והסברה. יותר מריצה לקניות ב"בלאק פריידי", ב"יום הרווקים הסיני" ובעוד מגוון "חגים" שהמצאנו כדי לקנות עוד ועוד, צריך לתת לבני אדם להתעסק בתכנים מהותיים. להפסיק את טירוף הקניות בחגים המדומיינים.
חינוך לצריכה נכונה הוא נקודת התחלה לפתרון. עלינו ללמוד להפחית מהצריכה הנוכחית שלנו לרמה נורמלית. לקנות מה שבאמת דרוש לנו, ולא מה שמשגעים אותנו כל חברות הפרסום לרכוש. להגיע לחיים מאוזנים, רק בזה אני רואה סיכוי להבריא את החברה והכלכלה בינתיים. בכל מקרה, מה שלא עושה השכל יעשה הזמן, והשחיקה הכלכלית-חברתית המתמשכת תאלץ אותנו לעשות חשבון עמוק ולצמצם את הצריכה, כי לא תהיה ברירה. כתוצאה מכך המפעלים וכל שאר גורמי הייצור שאינם הכרחיים יצטרכו לסגור את העסקים שלהם, העולם יצטרך להירגע. זה לא מיתון, אלא פשוט איזון למשק כולו.
בסופו של דבר אנחנו צריכים להסתפק בכמות חיונית מבחינה חומרית, וללמוד למלא את הרצונות שלנו מבחינה רוחנית, על ידי עושר אנושי שנבנה בינינו, אושר שנמצא רק בקשרים טובים, באווירה חמה ויפה. בצורה כזו לא נרגיש שאנחנו מאבדים משהו מהחיים, אלא ההיפך, מחליפים את הדברים הגשמיים שאין בהם שום תועלת והשקענו עבורם את כל החיים, בהשקעה בחיבור, בהבנת מבנה העולם. החיבור הנכון בינינו יאפשר לנו להבין נכון יותר את הטבע, לפתח יחס נכון למציאות, בכך נפתור את בעיית האינפלציה ונתחיל לחיות טוב.