כבוד הרב תודה.ציינת את הנקודה בתיקון המילה חרות על הלוחות,שהמילה חרות היתה אמורה להכתב באות ט׳.ונתת על כך את ההסבר,עלה במחשבתי שבכן המילה חרות כתובה באות ת׳ להדגיש את מהות המילה חרות בת׳ שהיא האין סוף ולכן כתובה בת׳🙏
תכלית האדם הסיבה שהשם יתברך ברא אותנו היא כדי להיטיב לנו ומקום ההטבה הזה הוא העולם הבא ובאמת בהתחלה הנשמות נהנו בתענוג הנצחי אלא שהייתה בעיה שנקראת "נהמא דכיסופא" שהפירוש של זה מארמית זה לחם של בושה והכוונה היא שמכיוון שקיבלנו את ההנאה הזאת במתנה ללא שהשגנו אותה בעצמנו ההנאה לא הייתה שלמה ולכן ה' הביא אותנו קודם לעולם הזה ונתן לנו את יכולת הבחירה ונתן לנו אמצעים שעל ידם יושג טוב העולם הבא ומעתה כאשר אדם עושה אחד מהאמצעים השכר הוא כביכול לא מתנה כי האדם השיג את זה בעצמו על ידי בחירתו (אני כותב כביכול כי בסופו של דבר ודאי שזה מתנה כי השם לא היה חייב לברוא אותנו בכלל אבל בכל מקרה האדם השיג את זה בעצמו ולכן ההנאה יותר שלמה) והבחירה שייכת במעשים שזה כולל את הדיבורים, במחשבות שזה כולל את הכוונות, בלב (כמו למשל החשק וההתלהבות בלימוד תורה ובמצוות והכוונה והתחנונים בתפילה והרצון והרגש והתשוקה והשמחה והבכי ועומק הלב והנפש וכו' ואף על פי שהאדם באמת צריך לעשות את הדברים מלבו מכל מקום האדם יכול לעורר לזה וזה תלוי גם בבחירה. וכתבנו דברים שיותר קל לעורר יחסית ודברים שפחות קל) ובמידות (כמו למשל שאם הגיע לבן אדם כעס אז לעצור את עצמו או לפחות לכעוס כמה שפחות) ויכול להיות שאולי בעוד דברים ועל כל פנים ודאי שתכלית האדם היא להתקרב להשם על ידי המצוות כמה שיותר וזה על ידי הבחירה ואף על פי שיש דברים שעושים יותר קל או יותר קשה כמו למשל תפילות עושות יותר סייעתא דשמייא וכל מיני דברים שעושים יותר קל או קשה מכל מקום הבחירה תמיד נשארת ונדבר על זה עוד בהמשך ונוכיח את זה גם בהמשך, וצריך להבין שהשם סידר את הבריאה כך שמעשים מסויימים ודיבורים מסויימים וכו' יפעלו תוצאות מסויימות אם זה מצווה ודבר טוב אז יפעל מזה מדריגה מסויימת של התקרבות להשם ומדריגה מסויימת של הבאת אור רוחני לנשמה שנשמר לנצח נצחים והאדם יהנה מזה לנצח נצחים (וגם בהימנעות מעבירה. כלומר שלא זו בלבד שהוא לא מחסיר ממנו אור על ידי העבירה כמו שכתבנו בהמשך אלא הוא גם מוסיף עוד אור לנשמתו על ידי שהוא נמנע מהעבירה), ואם זה עבירה ודבר לא טוב נוצר מזה נזק רוחני לנשמה ובמילים אחרות נוצר מזה מדריגה מסויימת של ריחוק מהשם ומדריגה מסויימת של חסרון הארה של השם בנשמה (1), אבל זה לא מוחק את המצוות וגם לא מחליש אותם אפשר לדמות את זה לאדם עם רמ"ח איברים שכשעושה מצווה היד שלו מאירה וכשעושה עבירה אז ברגל נחסר הארה שלפני העבירה היא הייתה מאירה והעבירה גרמה לחסרון הארה אבל זה לא מתנגש עם ההארה ביד זה לא בדיוק ככה אבל העניין הוא שזה לא מוחק את ההארה של המצוות אלא אור אחר שקיים בנשמה שלו נחסר אבל כמובן שזה מוריד מהעולם הבא כי כשהוא עושה את העבירה הוא מחסר ממנו אור מהנשמה והאור הזה זה השכר שלו כמו שהרחבנו בהמשך. אם זה עבירה חמורה הנזק הרוחני יותר גדול ואם זה עבירה קלה אז פחות ואם זה יותר עבירות זה יותר נזקים, אבל אדם שעובד את השם בסך הכללי אז הוא הרי עושה המון מצוות ודברים טובים, כל מילה בתורה, כל מילה בתפילה, כל מילה בברכות, כל רגע של לימוד תורה, כל רגע של שמיעת שיעור תורה ועוד המון מצוות ודברים טובים וממלא את הנשמה שלו בהמון אור וגם אם מדי פעם יש איזו נפילה מכל מקום אם הוא ממשיך לעבוד את השם ולא מתייאש אז התורה והמצוות שהוא ממשיך לעשות מוחקים לו את הנזק והוא ממשיך לעלות יותר גבוה ולהתקרב יותר להשם וכל מצווה שהוא עושה האור הרוחני שמגיע מזה מנקה את הנזקים של העבירות וממשיך לקרב אותו להשם (אבל כמו שאמרנו אם הוא עושה שוב את העבירה חס ושלום הוא לא מחסיר ממנו את האור הזה ומוחק את המצוות אלא אור אחר נחסר. וגם זה לא מוחק במצווה אחת אלא כל מצווה מנקה משהו וכשבא עוד אור ועוד אור זה מוחק יותר ויותר עד שהאדם ממשיך להתקרב להשם יותר). ועוד דבר שחשוב לדעת וזה אולי כבר התברר על ידי מה שנכתב עד עכשיו שהקרבה להשם והתענוג הנצחי זה דברים מקבילים כלומר הכול נמשך מהשם ויש דברים שיותר רחוקים מהשם ויש דברים שיותר קרובים להשם והנשמה זה בעצם אור רוחני שנמשך מהשם וכמה שהנשמה תהיה יותר קרובה להשם על ידי המצוות וההתקרבות להשם שהיא עשתה בעולם הזה והבאת האור הרוחני לנשמה לפי זה יהיה גודל התענוג הנצחי. וזה כולל כמובן בין על ידי הימנעות מעבירות ושמירה על האור שלא להחסיר אותו (ובאמת כמו שכתבנו למעלה אם הוא נמנע מעבירה לא רק שהוא לא מחסיר אלא הוא גם מוסיף אור) ובין על ידי עשיית מצוות ודברים טובים והוספת אור לנשמה וכמה שיהיה יותר אור בנשמה כשהנשמה תצא מהגוף לפי זה יהיה גודל התענוג הנצחי וכמה שהבן אדם יקבל בעולם הבא. אבל התענוגים בעולם הבא זה לא אור רוחני אי אפשר לדעת מה זה רק מה שכן אפשר לדעת שזה תענוגים גדולים פי מיליארדים ויותר מכל תענוגי העולם הזה אלא שכמה שהאדם יקבל בעולם הבא תלוי בכמה אור רוחני יש בנשמה שלו כשהיא תצא מהגוף.
![YoungBoy Never Broke Again - Missing Everything [Official Video]](http://i.ytimg.com/vi/dTYeMZGzOzw/mqdefault.jpg)
כבוד הרב תודה רבה על שיעור מושקע ומעניין ואיש אמת
מדהים, שנזכה להידבק במידות גדולינו.
תודה על הפרסום
כבוד הרב תודה.ציינת את הנקודה בתיקון המילה חרות על הלוחות,שהמילה חרות היתה אמורה להכתב באות ט׳.ונתת על כך את ההסבר,עלה במחשבתי שבכן המילה חרות כתובה באות ת׳ להדגיש את מהות המילה חרות בת׳ שהיא האין סוף ולכן כתובה בת׳🙏
תכלית האדם
הסיבה שהשם יתברך ברא אותנו היא כדי להיטיב לנו ומקום ההטבה הזה הוא העולם הבא ובאמת בהתחלה הנשמות נהנו בתענוג הנצחי אלא שהייתה בעיה שנקראת "נהמא דכיסופא" שהפירוש של זה מארמית זה לחם של בושה והכוונה היא שמכיוון שקיבלנו את ההנאה הזאת במתנה ללא שהשגנו אותה בעצמנו ההנאה לא הייתה שלמה ולכן ה' הביא אותנו קודם לעולם הזה ונתן לנו את יכולת הבחירה ונתן לנו אמצעים שעל ידם יושג טוב העולם הבא ומעתה כאשר אדם עושה אחד מהאמצעים השכר הוא כביכול לא מתנה כי האדם השיג את זה בעצמו על ידי בחירתו (אני כותב כביכול כי בסופו של דבר ודאי שזה מתנה כי השם לא היה חייב לברוא אותנו בכלל אבל בכל מקרה האדם השיג את זה בעצמו ולכן ההנאה יותר שלמה) והבחירה שייכת במעשים שזה כולל את הדיבורים, במחשבות שזה כולל את הכוונות, בלב (כמו למשל החשק וההתלהבות בלימוד תורה ובמצוות והכוונה והתחנונים בתפילה והרצון והרגש והתשוקה והשמחה והבכי ועומק הלב והנפש וכו' ואף על פי שהאדם באמת צריך לעשות את הדברים מלבו מכל מקום האדם יכול לעורר לזה וזה תלוי גם בבחירה. וכתבנו דברים שיותר קל לעורר יחסית ודברים שפחות קל) ובמידות (כמו למשל שאם הגיע לבן אדם כעס אז לעצור את עצמו או לפחות לכעוס כמה שפחות) ויכול להיות שאולי בעוד דברים ועל כל פנים ודאי שתכלית האדם היא להתקרב להשם על ידי המצוות כמה שיותר וזה על ידי הבחירה ואף על פי שיש דברים שעושים יותר קל או יותר קשה כמו למשל תפילות עושות יותר סייעתא דשמייא וכל מיני דברים שעושים יותר קל או קשה מכל מקום הבחירה תמיד נשארת ונדבר על זה עוד בהמשך ונוכיח את זה גם בהמשך, וצריך להבין שהשם סידר את הבריאה כך שמעשים מסויימים ודיבורים מסויימים וכו' יפעלו תוצאות מסויימות אם זה מצווה ודבר טוב אז יפעל מזה מדריגה מסויימת של התקרבות להשם ומדריגה מסויימת של הבאת אור רוחני לנשמה שנשמר לנצח נצחים והאדם יהנה מזה לנצח נצחים (וגם בהימנעות מעבירה. כלומר שלא זו בלבד שהוא לא מחסיר ממנו אור על ידי העבירה כמו שכתבנו בהמשך אלא הוא גם מוסיף עוד אור לנשמתו על ידי שהוא נמנע מהעבירה), ואם זה עבירה ודבר לא טוב נוצר מזה נזק רוחני לנשמה ובמילים אחרות נוצר מזה מדריגה מסויימת של ריחוק מהשם ומדריגה מסויימת של חסרון הארה של השם בנשמה (1), אבל זה לא מוחק את המצוות וגם לא מחליש אותם אפשר לדמות את זה לאדם עם רמ"ח איברים שכשעושה מצווה היד שלו מאירה וכשעושה עבירה אז ברגל נחסר הארה שלפני העבירה היא הייתה מאירה והעבירה גרמה לחסרון הארה אבל זה לא מתנגש עם ההארה ביד זה לא בדיוק ככה אבל העניין הוא שזה לא מוחק את ההארה של המצוות אלא אור אחר שקיים בנשמה שלו נחסר אבל כמובן שזה מוריד מהעולם הבא כי כשהוא עושה את העבירה הוא מחסר ממנו אור מהנשמה והאור הזה זה השכר שלו כמו שהרחבנו בהמשך. אם זה עבירה חמורה הנזק הרוחני יותר גדול ואם זה עבירה קלה אז פחות ואם זה יותר עבירות זה יותר נזקים, אבל אדם שעובד את השם בסך הכללי אז הוא הרי עושה המון מצוות ודברים טובים, כל מילה בתורה, כל מילה בתפילה, כל מילה בברכות, כל רגע של לימוד תורה, כל רגע של שמיעת שיעור תורה ועוד המון מצוות ודברים טובים וממלא את הנשמה שלו בהמון אור וגם אם מדי פעם יש איזו נפילה מכל מקום אם הוא ממשיך לעבוד את השם ולא מתייאש אז התורה והמצוות שהוא ממשיך לעשות מוחקים לו את הנזק והוא ממשיך לעלות יותר גבוה ולהתקרב יותר להשם וכל מצווה שהוא עושה האור הרוחני שמגיע מזה מנקה את הנזקים של העבירות וממשיך לקרב אותו להשם (אבל כמו שאמרנו אם הוא עושה שוב את העבירה חס ושלום הוא לא מחסיר ממנו את האור הזה ומוחק את המצוות אלא אור אחר נחסר. וגם זה לא מוחק במצווה אחת אלא כל מצווה מנקה משהו וכשבא עוד אור ועוד אור זה מוחק יותר ויותר עד שהאדם ממשיך להתקרב להשם יותר). ועוד דבר שחשוב לדעת וזה אולי כבר התברר על ידי מה שנכתב עד עכשיו שהקרבה להשם והתענוג הנצחי זה דברים מקבילים כלומר הכול נמשך מהשם ויש דברים שיותר רחוקים מהשם ויש דברים שיותר קרובים להשם והנשמה זה בעצם אור רוחני שנמשך מהשם וכמה שהנשמה תהיה יותר קרובה להשם על ידי המצוות וההתקרבות להשם שהיא עשתה בעולם הזה והבאת האור הרוחני לנשמה לפי זה יהיה גודל התענוג הנצחי. וזה כולל כמובן בין על ידי הימנעות מעבירות ושמירה על האור שלא להחסיר אותו (ובאמת כמו שכתבנו למעלה אם הוא נמנע מעבירה לא רק שהוא לא מחסיר אלא הוא גם מוסיף אור) ובין על ידי עשיית מצוות ודברים טובים והוספת אור לנשמה וכמה שיהיה יותר אור בנשמה כשהנשמה תצא מהגוף לפי זה יהיה גודל התענוג הנצחי וכמה שהבן אדם יקבל בעולם הבא. אבל התענוגים בעולם הבא זה לא אור רוחני אי אפשר לדעת מה זה רק מה שכן אפשר לדעת שזה תענוגים גדולים פי מיליארדים ויותר מכל תענוגי העולם הזה אלא שכמה שהאדם יקבל בעולם הבא תלוי בכמה אור רוחני יש בנשמה שלו כשהיא תצא מהגוף.