אחריות האדם כלפי הטבע: תובנות בעקבות שֹפינוזה ויונאס | ד"ר פיני איפרגן

הרצאה שלישית בסדרת ההרצאות העשירית מטעם מרכז שֹפינוזה
בעריכת ד"ר פיני איפרגן וד״ר דרור ינון
מרצה:
00:00-ד"ר פיני איפרגן - אוניברסיטת בר-אילן ומרכז שֹפינוזה במכון ון ליר בירושלים
סדרת ההרצאות הראשונה מטעם מרכז שֹפינוזה עסקה בהגותו של ברוך שֹפינוזה, והתמקדה בהבהרה ובפירוש של חיבוריו החשובים, בהם אתיקה, מאמר תיאולוגי-מדיני ומאמר מדיני. בכוחה של מחשבת שֹפינוזה לפתוח אופקי חשיבה חדשים, ולספק כלים לתיאור ולניתוח של האתגרים שההיסטוריה מציבה בפנינו כיום - אתגרים המעסיקים כל אדם המבקש לחשוב על הזמן והמקום שבו אנו חיים. בשנת העשור של הסדרה נשוב ונעסוק בהגותו העשירה והמרתקת שנראית אקטואלית מתמיד ונתמקד ברלוונטיות שלו לזמננו. כמה מן ההרצאות יציעו מבט כולל על מחשבתו של שֹפינוזה, מתוך עיסוק בשאלות כמו לשם מה נחוצה הפילוסופיה, כיצד אפשר לפתח מוסר ללא ערכים טרנסצנדנטיים, והאם הפילוסופיה של שֹפינוזה עדיין מציבה אתגר לפילוסופיה היהודית. הרצאות אחרות ידונו בהגותו על רקע סוגיות אקטואליות כמו יחסו של האדם אל הטבע ואחריותו כלפיו, ומעמד החילוניות לנוכח אפיונה של תקופתנו כפוסט-חילונית.
פרופ׳ ירמיהו (ירי) יוֹבֵל, שהלך מאיתנו בקיץ 2018, הקים את מכון שֹפינוזה והוביל אותו במשך שלושים שנה. יוֹבֵל היה חבר סגל בכיר בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובחוג לפילוסופיה בניו סקול שבניו יורק. מחקריו על הגותו של שֹפינוזה ועל הקשריה ההיסטוריים והתרבותיים, לצד מחקריו על השפעת מורשתו הפילוסופית בקרב הוגים מאוחרים יותר, משמשים אבן שואבת לחוקרים רבים ולכל המתעניינים בנושא.
סימן ההיכר הייחודי של פעילותו האינטלקטואלית של יוֹבל היה המבט הכפול, הנע בתנועה מתמדת פנימה, אל מחוזות התבונה העיונית, ובה בעת גם החוצה, אל השדה הנרחב של הפעולה האנושית. מחויבותו המתמשכת והבלתי מתפשרת לפעולה במרחב הציבורי באה לידי ביטוי במגוון דרכים, ואחת מהן היא ייסוד סדרת הרצאות שֹפינוזה במכון ון ליר, לפני עשור. במחווה לתרומתו רבת השנים לשיח ציבורי מעמיק ואחראי, ומתוך רצון לשמר את פועלו ואת זכרו, סדרת ההרצאות תיקרא מעתה על שמו.
הצטרפו לרשימת התפוצה של מכון ון ליר: bit.ly/3cSxOOI
לאתר מכון ון ליר: www.vanleer.or...

[@שושכהן-ס6ק]

אובססיביים למזון
במאה חמישים שנה האחרונות התחלנו לצרוך מזון מתועש, מעובד. אנחנו שולטים במה שאנחנו מכניסים לפה על ידי פיתוח כל מיני צורות ייצור מזון, שימוש בכימיה, בחומרים משמרים. הכנסנו מכונות לעבודה בכל מקום, גם בחקלאות.
יוצא שאפשר להרוויח על כל מוצר מזון שממציאים, לעשות ממנו עסק מצליח, ולכן בהתאם קמים יזמים שמזהים הזדמנות לגרוף רווחים, ומפרסמים צורות מזון כביכול בריאות יותר, דיאטות כאלו ואחרות. הם ממליצים לציבור מה לאכול, ורותמים לעזרתם מומחים וחוקרים שיקדמו את המוצר או את דרך החיים שהם מוכרים. והמומחים עושים כדברם: "אכן כן, כך צריך לאכול, זו הדרך הנכונה לחיות!", ובהדרגה המדיה מתמלאת ומתפטמת בפרסומים סביב מזון ובריאות הגוף.
למרות כל המחקרים והפרסומות, כל המחקרים והעדויות, אין במזון כזה או אחר תועלת של ממש. אפילו אם היינו מוכיחים שבאמצעות מזון מיוחד כלשהו, האדם היה מאריך את חייו משמונים שנה לתשעים שנה, מה התועלת מזה? מה התועלת לחיות עוד עשר שנים? הסוף הוא אותו סוף, ומי מרוויח ומה בדיוק הוא מרוויח?
האדם צריך לאכול לחם בריא, לשתות מים נקיים. כל המזונות שהוא מכניס לגוף, כדאי שיהיו טבעיים ופשוטים ככל האפשר, קרובים למקור. לאכול במידה, רק כמה שצריך כדי לחיות. כלומר אדם לא צריך להגביל את עצמו ולהתנזר, אלא לאכול בצורה נורמלית. העיקר לא להיגרר ולעשות מזה פולחן.
מכיוון שהגוף הוא חיה, אז הטיפול שנדרש לו הוא בהתאם, ענייני ופשוט, כמו טיפול בכל בעל חיים. את תשומת הלב עלינו להפנות להתפתחות והשקעה בנשמה. שאלות מהותיות צריכות להזין אותנו: בשביל מה אנחנו חיים בכלל? לאן העולם הולך ולמה הוא נועד? ומה תפקידנו המיוחד בו? להרים את העיניים מהחפירה המוגזמת הקנאית בגוף, ולחפש מסביב, בטבע, תשובות לחיים בריאים.
כי טוב להתבונן ולראות את צורת הקיום בטבע. איך כל הפרטים בדרגות הדומם, הצומח והחי צורכים את מה שדרוש להם ולא יותר. איך הכוח שמנהל אותם, השכל העליון הפועל בבריאה, גורם להם להתקיים באינטגרציה מושלמת, בהדדיות, בלי להשמיט ולהזניח שום פרט. עלינו להתפעל מהקשרים המסועפים בהם הטבע מקיים את עולמו, ולשאוף להידמות אליו, אל הכוח הזה, המקשר והמחבר.
בהתחקות אחר השכל הפועל בטבע, מתפתח החלק הגבוה באדם, הנפשי, השכלי, החברתי. מתפתחת הנשמה. בניסיון לדמות את עצמנו למערכת חוקי הטבע, תיווצר בינינו חברה בריאה, חזקה, חסונה, שיסתלקו מגופה היחסים החולניים של ניצול הדדי ורווחים אחד על חשבון השני. תהיו בריאים.

[@yaelplatnaturacultura]

הרצאה נחמדה העלתה בי כמה מחשבות...הראשונה היא שאני חושבת שאין צורך לפתח אתיקה ״חדשה״ אלא לחזור לאתיקה העתיקה של בני האדם בתרבויות ציידים לקטים. שם היה חיבור מלא והבנה שהם חלק ממשהו אחד שמכיל ומזין את כולם (כמובן שהמצב הקיומי שלהם היה כרוך במגע ישיר עם ״הטבע״ אבל זה ככה גם אצלנו אבל המיעוט השולט לא חיי את תוצאות מעשיו בצורה מידיית) . התפיסה האנימיסטית ההוליסטית מסבירה שיש נשמה ואיטליגנציה בכל דבר בטבע כלומר אין אובייקטים אלא נושאים פעילים שמקיימים יחסים ביניהם וכולם קשורים יחד בבריאה ככל. ובנוסף... בתקופתו 1600 התחילו הקולוניות הניצול וההרג של המקומיים באמריקות מקום שהיה עם תרבות עשירה אנימיסטית... עולה בי השאלה האם שפינוזה (לא מכירה לעומק את חייו ועבודתו ) בכלל נחשף או יכול היה להחשף בזמנו לתרבויות שנתגלו ב״עולם החדש״ וליחס שלהן אל האדם והטבע ... והאם ארן נאס מתייחס אל תרבויות אלו בכתביו?...

[@avivaflekser7074]

ס

[@גילהגינסברג]

כ.