תודה רבה על ההרצאה הנפלאה הנרי! כשהקראת את "משל המשוגע" הרגשתי שהעצירה שלך לפני תום הציטוט של ניטשה גרעה מערך הקטע המוזכר. המשוגע של ניטשה, להבנתי, לא מתאר רק את התוהו ובוהו המוסרי, ואת אובדן הערך של הערכים... הוא בהחלט מדבר על זה, אבל הצרה גדולה ומקיפה הרבה יותר. לדעתי בקטע מורגשים שני אלמנטים מאוד מרכזיים שלא התייחסת אליהם: 1. לא רק הערכים מתו, אלא העולם כולו מת. כל האוריינטציה מתה, מפני שטוב ורע אבדו לא רק במישור המוסרי, אלא בכל מישור אפשרי. אין טעם לעשות דבר כשלא נמצא הבדל בין דבר לדבר. חוויית הנטישה מרגישה טוטלית בהרבה מאובדן הידיעה מה טוב או רע, שהרגשתי שהצגת. 2. הרגשתי בלשונו של המשוגע נקיפות מצפון איומות, כלומר ממש הכאה על חטא, כמו שמופיע בסוף הציטוט "גם אלים נרקבים! אלוהים מת! אלוהים יישאר מת! ואנחנו הרגנו אותו!" - מתוך הניסוח הזה אני מרגיש שפוספסה הזעקה של ניטשה, וממילא הכורח לברוא אלוהים חדש המגולם בדמות העל-אדם. אשמח לתגובתך אם תקרא את הודעתי. תודה רבה!
מסכים עמך לחלוטין. כל תנופת האירוניה הניטשיאנית מתנקזת אל הטקסט הזה - בקונפיגורציות רבות ושונות. אולם, באדריכלות שתכננתי להרצאה המסוימת לא היה מקום להרחיב. ניטשה הוא כאן רק מנוף פרספקטיבלי להתנעת הנושא העיקרי של ההרצאה, לאמור - "התיאולוגיה של נצחיות הנשמה" אצל דוסטוייבסקי.
נטילת ההבחנה הטוטאלית - לדבריך - משולה למעין דלוזיה.. ערפל הכרתי ... דאייה נונסאנסית אפיסטמית. ניטשה מן הסתם לא ביקש חריגה כה בוטה ... מן הסתם הניח כי קוראיו ( חלקם לפחות ...) נתמכים ולוא חלקית על קרקע אפיסטמית דיה , כזו שתאפשר להם להפנים תובנותיו .
ניהיליזמוּס ידידנו משכבר הימים… "Wer mit Ungeheuern kämpft, mag zusehn, dass er nicht dabei zum Ungeheuer wird. Und wenn du lange in einen Abgrund blickst, blickt der Abgrund auch in dich hinein." הרצאה נפלאה מאסטרו, ברכות !
אכן, יקירי. התהום אורבת תמיד, מבפנים. אגב, גם מונטיין כבר ידע זאת, ובוודאי - גתה (שלא לדבר על סופרים רוסיים שאחרי דוסטוייבסקי כמו אנדרייב). תמהני, האם זה מתחיל לבקוע גם בארקדיה של ארצות השפלה?
@@הנריאונגר-ס8ב מורינו היקר, בהחלט, אבל בדרך מעודנת משהו, תומאס מאנית, אובדן הויטליות , ארצות השפלה, אין לדבר על הבלונד ביסט של ניטשה. מנגד יש מגמה חזקה בצפון אירופה לשימור התרבות תומך בתזה שהצגת בקורס אחר השנה. השימוש בשפה ובערכים שהיא מייצגת עומד בבסיס. מבחינה זאת המצב טוב
@@הנריאונגר-ס8באגב, בהתחשב לאן התרבות הולכת, יש לציין שהתרבות הפרה נוצרית בצפון אירופה, של ווטאן, זאת אולי שווגנר נגע בה, לא הייתה שייכת למילה הכתובה וללוגיקה היוונית. בהרצאה אחרת נאמר כמה המילה הכתובה מגבילה את המחשבה. אולי המצאת הדפוס היא טעות מפרספקטיבות מסויימת.
אני תוהה אם יש לך משהו נגד י.ח. ברנר. אני חושב שהוא לא פחות טוב מדוסטוייבסקי, ונראה שאתה מתנגד לתרגום "החטא ועונשו" שלו... אני יודע שהוא לא מדוייק, אבל עובדה שלא הצליחו לתרגם את זה בצורה אחרת מאז - כנראה שהביטוי הזה חזק מדי בשביל שהאלטרנטיבות הנאמנות יותר ייגברו עליו. אני מקווה שיגיעו לערוץ שלך גם הרצאות על היצירות המדהימות של ברנר (שהגיב גם לדוסטוייבסקי וגם לניטשה). בכל אופן נהנתי מאוד בתור חובב דוסטוייבסקי. על הכתיבה של טולסטוי (מהמעט שקראתי) התעצבנתי מאחר והיא מאוד מכוונת לאמונה באלוהים (ולכן גם צפויה ומעצבנת לעיתים), ואהבתי את הגישה העמומה יותר (עם הרבה כבוד לאתאיזם) של דוסטוייבסקי, והופתעתי לשמוע כשחבר אמר לי שדווקא טולסטוי היה הספקן ודוסטוייבסקי המאמין...
ברנר הוא מגאוני הספרות בעברית, גם ברמה תמאטית ,והוא אהוב עלי אישית יותר מכל בני הדור ההוא. הכותר "החטא ועונשו" הוא כנראה המצאה של העורכים בהוצאת שטיבל בסביבות 1924 לאחר שנרצח, ואין ביטחון שהוא היה מאשר זאת. במקור מדובר מפורשות על "פשע ועונש" - מאחר, שדוסטוייבסקי מבחין בין המעשה כפי שרסקולניקוב מגדיר בהווייתו ה"אירופאית" (לפני הריגתה של אליונה איבנובנה) = "פשע" (בין בני אדם), ובסיום - עם "חזרתו בתשובה", כשהוא תופס כי אותו רצח היה "חטא" (מול אלוהים, כלומר - כלפי המוסר האבסולוטי). אשר לארבעה מתרגמים (דומני) מאוחרים יותר, לרבות קריקסונוב העכשווי, כולם יודעים שהכותר צריך להיות "פשע ועונש", אך כבולים למה שהשתגר בעברית, שהרי - קוראים עלולים לטעות ולחשוב שמדובר בספר אחר.
אני אוהב את ההרצאות שלך ומקשיב להם במשך שנים... באופן טיבעי אני לא "מסכים" עם הרבה מהתובנות אבל זה לא בעיה... אף פעם לא כתבתי תגובה אבל היום סתם החלטתי לציין שנושא הערבות או המחויבות ההדדית, שכפי הניראה זה אבן הפינה של קאנט, ושדוסטויבסקי אימץ, זה מוטיף מרכזי ביהדות... אני לא מטיף, אבל בהרצאה של הרב היהודי הזה (אל תגידו שלא הזהרתי) זה מוסבר יפה דרך פסוק במשלי: ruclips.net/video/k0vFGCSrA58/видео.html
ההנחה היא אם אין אלוהים אז אין טעם למוסר באמת איננה נכונה כי בשביל מוסר לא צריך אלוהים. דווקא הניהליזם מביא עימו שחרור לבחור את המשמעות בחיינו ובפרט את המוסר ("מוסר האדונים" של ניטשה איננו שולל מוסר אלא האחריות להיות אדון בחייך ולבחור את אמות המוסר שלך)
אין ספק שהאפשרות לבחור קיימת, השאלה היא למה לבחור במוסר, או במוסר היהודי-נוצרי? (ממנו מגיע התוכן שאנו יוצקים למילה מוסר על אף שהוא עבר התפתחויות רבות בעצמו). התשובה לדעתי היא שנותר בתרבות סנטימנט (חסר בסיס לוגי) לתפיסה מוסרית שמקורה בדת, וללא אמונה בדת היא נשמטת ללא ששמים לב. בסוף כששמים לב נמצאים כבר עמוק בניהליזם ואיבוד המוסר (היהודי-נוצרי) נראה מטופש.
![שייקספיר - ריצ'רד השלישי [ב]: מָקיאוֶולי היה נהנה](http://i.ytimg.com/vi/oQe3hMRjAeI/mqdefault.jpg)
כמה טוב להתחיל שבוע בטירונות, עם הרצאה חדשה.
תודה, על שיתוף ההרצאה, זוהי מתנה מנחמת בימים אלה
איך אפשר לטעון שאלהים מת כשההרצאה הזאת היא טעם גן עדן
..מה הבעיה? הוא סיים את המכרז של בניית גן-העדן והתפגר
מעניין
"להחזיר את הנפש למקום שממילא היא לא רוצה להיות בו"♡
תודה רבה על ההרצאה הנפלאה הנרי!
כשהקראת את "משל המשוגע" הרגשתי שהעצירה שלך לפני תום הציטוט של ניטשה גרעה מערך הקטע המוזכר. המשוגע של ניטשה, להבנתי, לא מתאר רק את התוהו ובוהו המוסרי, ואת אובדן הערך של הערכים... הוא בהחלט מדבר על זה, אבל הצרה גדולה ומקיפה הרבה יותר.
לדעתי בקטע מורגשים שני אלמנטים מאוד מרכזיים שלא התייחסת אליהם:
1. לא רק הערכים מתו, אלא העולם כולו מת. כל האוריינטציה מתה, מפני שטוב ורע אבדו לא רק במישור המוסרי, אלא בכל מישור אפשרי. אין טעם לעשות דבר כשלא נמצא הבדל בין דבר לדבר. חוויית הנטישה מרגישה טוטלית בהרבה מאובדן הידיעה מה טוב או רע, שהרגשתי שהצגת.
2. הרגשתי בלשונו של המשוגע נקיפות מצפון איומות, כלומר ממש הכאה על חטא, כמו שמופיע בסוף הציטוט "גם אלים נרקבים! אלוהים מת! אלוהים יישאר מת! ואנחנו הרגנו אותו!" - מתוך הניסוח הזה אני מרגיש שפוספסה הזעקה של ניטשה, וממילא הכורח לברוא אלוהים חדש המגולם בדמות העל-אדם.
אשמח לתגובתך אם תקרא את הודעתי. תודה רבה!
מסכים עמך לחלוטין. כל תנופת האירוניה הניטשיאנית מתנקזת אל הטקסט הזה - בקונפיגורציות רבות ושונות. אולם, באדריכלות שתכננתי להרצאה המסוימת לא היה מקום להרחיב. ניטשה הוא כאן רק מנוף פרספקטיבלי להתנעת הנושא העיקרי של ההרצאה, לאמור - "התיאולוגיה של נצחיות הנשמה" אצל דוסטוייבסקי.
נטילת ההבחנה הטוטאלית - לדבריך - משולה למעין דלוזיה.. ערפל הכרתי ... דאייה נונסאנסית אפיסטמית. ניטשה מן הסתם לא ביקש חריגה כה בוטה ...
מן הסתם הניח כי קוראיו ( חלקם לפחות ...) נתמכים ולוא חלקית על קרקע אפיסטמית דיה , כזו שתאפשר להם להפנים תובנותיו .
❤❤❤
ניהיליזמוּס ידידנו משכבר הימים…
"Wer mit Ungeheuern kämpft, mag zusehn, dass er nicht dabei zum Ungeheuer wird. Und wenn du lange in einen Abgrund blickst, blickt der Abgrund auch in dich hinein."
הרצאה נפלאה מאסטרו, ברכות !
אכן, יקירי. התהום אורבת תמיד, מבפנים. אגב, גם מונטיין כבר ידע זאת, ובוודאי - גתה (שלא לדבר על סופרים רוסיים שאחרי דוסטוייבסקי כמו אנדרייב). תמהני, האם זה מתחיל לבקוע גם בארקדיה של ארצות השפלה?
@@הנריאונגר-ס8ב מורינו היקר, בהחלט, אבל בדרך מעודנת משהו, תומאס מאנית, אובדן הויטליות , ארצות השפלה, אין לדבר על הבלונד ביסט של ניטשה. מנגד יש מגמה חזקה בצפון אירופה לשימור התרבות
תומך בתזה שהצגת בקורס אחר השנה. השימוש בשפה ובערכים שהיא מייצגת עומד בבסיס. מבחינה זאת המצב טוב
@@הנריאונגר-ס8באגב, בהתחשב לאן התרבות הולכת, יש לציין שהתרבות הפרה נוצרית בצפון אירופה, של ווטאן, זאת אולי שווגנר נגע בה, לא הייתה שייכת למילה הכתובה וללוגיקה היוונית. בהרצאה אחרת נאמר כמה המילה הכתובה מגבילה את המחשבה. אולי המצאת הדפוס היא טעות מפרספקטיבות מסויימת.
תודה על ההרצאה המרתקת! רק תהייה, לאפיקורוס מיוחס שאמר אלוקים מת? אני מכיר שסבר כי ישנה אדישות האלים לגבינו אך לא כפירה בהם..
אני תוהה אם יש לך משהו נגד י.ח. ברנר. אני חושב שהוא לא פחות טוב מדוסטוייבסקי, ונראה שאתה מתנגד לתרגום "החטא ועונשו" שלו... אני יודע שהוא לא מדוייק, אבל עובדה שלא הצליחו לתרגם את זה בצורה אחרת מאז - כנראה שהביטוי הזה חזק מדי בשביל שהאלטרנטיבות הנאמנות יותר ייגברו עליו.
אני מקווה שיגיעו לערוץ שלך גם הרצאות על היצירות המדהימות של ברנר (שהגיב גם לדוסטוייבסקי וגם לניטשה).
בכל אופן נהנתי מאוד בתור חובב דוסטוייבסקי.
על הכתיבה של טולסטוי (מהמעט שקראתי) התעצבנתי מאחר והיא מאוד מכוונת לאמונה באלוהים (ולכן גם צפויה ומעצבנת לעיתים), ואהבתי את הגישה העמומה יותר (עם הרבה כבוד לאתאיזם) של דוסטוייבסקי, והופתעתי לשמוע כשחבר אמר לי שדווקא טולסטוי היה הספקן ודוסטוייבסקי המאמין...
ברנר הוא מגאוני הספרות בעברית, גם ברמה תמאטית ,והוא אהוב עלי אישית יותר מכל בני הדור ההוא. הכותר "החטא ועונשו" הוא כנראה המצאה של העורכים בהוצאת שטיבל בסביבות 1924 לאחר שנרצח, ואין ביטחון שהוא היה מאשר זאת. במקור מדובר מפורשות על "פשע ועונש" - מאחר, שדוסטוייבסקי מבחין בין המעשה כפי שרסקולניקוב מגדיר בהווייתו ה"אירופאית" (לפני הריגתה של אליונה איבנובנה) = "פשע" (בין בני אדם), ובסיום - עם "חזרתו בתשובה", כשהוא תופס כי אותו רצח היה "חטא" (מול אלוהים, כלומר - כלפי המוסר האבסולוטי). אשר לארבעה מתרגמים (דומני) מאוחרים יותר, לרבות קריקסונוב העכשווי, כולם יודעים שהכותר צריך להיות "פשע ועונש", אך כבולים למה שהשתגר בעברית, שהרי - קוראים עלולים לטעות ולחשוב שמדובר בספר אחר.
אני אוהב את ההרצאות שלך ומקשיב להם במשך שנים... באופן טיבעי אני לא "מסכים" עם הרבה מהתובנות אבל זה לא בעיה... אף פעם לא כתבתי תגובה אבל היום סתם החלטתי לציין שנושא הערבות או המחויבות ההדדית, שכפי הניראה זה אבן הפינה של קאנט, ושדוסטויבסקי אימץ, זה מוטיף מרכזי ביהדות... אני לא מטיף, אבל בהרצאה של הרב היהודי הזה (אל תגידו שלא הזהרתי) זה מוסבר יפה דרך פסוק במשלי:
ruclips.net/video/k0vFGCSrA58/видео.html
ההנחה היא אם אין אלוהים אז אין טעם למוסר באמת איננה נכונה כי בשביל מוסר לא צריך אלוהים. דווקא הניהליזם מביא עימו שחרור לבחור את המשמעות בחיינו ובפרט את המוסר ("מוסר האדונים" של ניטשה איננו שולל מוסר אלא האחריות להיות אדון בחייך ולבחור את אמות המוסר שלך)
אין ספק שהאפשרות לבחור קיימת, השאלה היא למה לבחור במוסר, או במוסר היהודי-נוצרי? (ממנו מגיע התוכן שאנו יוצקים למילה מוסר על אף שהוא עבר התפתחויות רבות בעצמו). התשובה לדעתי היא שנותר בתרבות סנטימנט (חסר בסיס לוגי) לתפיסה מוסרית שמקורה בדת, וללא אמונה בדת היא נשמטת ללא ששמים לב. בסוף כששמים לב נמצאים כבר עמוק בניהליזם ואיבוד המוסר (היהודי-נוצרי) נראה מטופש.
מלא חכמה.