"לכבוד התלמידים, הילדים שלנו": מנהלת תיכון אמי"ת בב"ש מדליקה משואה
HTML-код
- Опубликовано: 5 сен 2024
- כאן חדשות | ציפי הרפנס משיאה משואה בטקס בהר הרצל ביום העצמאות ה-73 של ישראל 14.04.21.
• כאן חדשות בטיקטוק ◄ / kan_news
• כאן חדשות באינסטגרם ◄ / kan_news
• כאן חדשות בפייסבוק ◄ / kan.news
• להורדת יישומון כאן ◄ bit.ly/2NLO30g
• להרשמה לערוץ היוטיוב שלנו ◄ goo.gl/oVdgEa
• לאתר כאן הרשמי ◄ www.kan.org.il/
אישה גדולה,כל הכבוד לך
מקסים💖❤
תותחיתתת
חילוקי דעות ביחס לקורונה
איפה אתם על הסקלה של הקורונה, קרוב יותר לקצה של ההיסטריים או לקצה של האדישים? ואם יש שלט שאומר "הכניסה עם מסכה בלבד", איך אתם מגיבים? ומה אמור הציבור לעשות עם העובדה שבתקשורת כל מיני מומחים חלוקים?
נתחיל בטבע. בני אדם מטבעם בנויים אחרת. יש כאלה שנוטים לקבל כל דבר כסוף העולם, וכנגדם אחרים שכלום לא מזיז להם. בין שני הקצוות הללו נמצאת רוב האוכלוסייה, והיא מושפעת מאוד מכלי התקשורת.
בשונה משפעת או מחלה אחרת שאותה אנחנו כבר מכירים ועברנו באופן אישי במהלך החיים, הקורונה הכניסה אותנו אל הפחד מהלא-נודע. לא ברור לנו מה יקרה אם חס ושלום נידבק במחלה, איך בדיוק נרגיש. אומרים שאנשים נחנקים, לא יכולים לנשום, התקפי חום וקור, חרדות וכן הלאה. לך תדע מה בדיוק קורה להם.
נוסף על כך, כל העולם בהיסטריה מהקורונה, ומהבוקר עד הלילה מדברים בתקשורת רק על זה. כמובן, שכל גורם מקצועי או פוליטי מנסה לתפוס טרמפ על המצב ולהראות עד כמה הוא חשוב וחכם, ויודע מה בדיוק צריך לעשות. וכמו תמיד, אם התוצאה חיובית את ההצלחה הוא זוקף לזכותו, ואם היא שלילית המחדל הוא של מישהו אחר.
רוב האדישים מודעים למה שקורה, אבל זה לא כל כך מלחיץ אותם. כללי הזהירות אינם אורים ותומים עבורם, בלשון המעטה. ודאי שיש להם הצדקה כזו או אחרת, ולפי דעתם התנהגותם נכונה. אם הייתה להיסטריים מדינה משלהם, ולאדישים עוד אחת לצדה, ייתכן שהכול היה בסדר. אבל אנחנו תקועים יחד באותה סירה, ומכאן מתחילה הבעיה. מה עושים?
כדי לא להתפרץ זה על זה בעצבים, הפתרון כרוך בהתפתחות תפיסתית. בין אם אני היסטרי או אדיש או ממוצע, עליי להחליף את אובייקט המדידה. למה הכוונה? במקום למדוד מה אני מרגיש וחושב ביחס לסיכון שאדבק בקורונה, עליי למדוד כיצד התנהגותי תשפיע על הזולת לטובה.
כלומר, עליי לומר לעצמי שאולי אני נשא, ובי תלוי אם האחרים יידבקו או לא. בהתאם לכך אני חייב לחשוב איך להתנהג בכל רגע ובכל מקום, כדי שלא אעביר להם משהו רע ואשמור על בריאותם. אם לדוגמה במקום העבודה אמורים להיות עם מסכה, אז אני לא יכול ללכת בלי או לתלות אותה על הגרון כמו שרשרת. ודאי שאם אנהג כך, חלק מהסובבים יפתחו כלפיי שנאה.
הבעיה היא שהציבור לא מספיק מוכן לזה, כי כל יום מבלבלים אותו בתקשורת עם כל מיני דעות הפוכות של רופאים ועוד. עם כל הכבוד לכולם, לא ברור איך כל אחד שיש לו דעה בעניין מתווה דרכי פעולה. דעות שונות זה טוב, אבל בסוף הציבור צריך לקבל הכוונה ברורה.
אם נמשיך באותו הקו שרואים בשטח עכשיו, נגיע למצב שאיש הישר בעיניו יעשה, והאדישות תלך ותגבר. אם ממילא כל אחד עושה מה שהוא רוצה, אז מה אכפת לי האחרים? זה ירחיק אותנו עוד יותר מלהיות מדינה מסודרת, וחבל מאוד. במצבים כאלה, הנטייה הטבעית של כל יהודי להרגיש הכי חכם בעולם רק מייצרת באלאגן, וברמה הלאומית עלולה לדרדר אותנו לאנרכיה.
מה שיכול למנוע הידרדרות זו הסכמה ציבורית. לצורך המחשה, תארו לעצמכם משאל עם שבו הייתה מתקבלת ההחלטה אם ללכת עם או בלי מסכה. במקרה כזה, אפילו אם דעתי הפרטית הייתה שונה מדעת הרוב, אני צריך לממש את ההחלטה שהתקבלה על ידי העם בשמחה ובלב רגוע. למה? כי בזה אני מתקשר לכוח הכללי של הטבע ששורה בקרב החברה. על כך נאמר במקורות "ברוב עם הדרת מלך".
וזוהי גם השורה התחתונה. למרות העובדה שמצד הטבע חלקנו היסטריים חלקנו אדישים, התגובה שתהיה מותאמת למגמה הכללית בהתפתחות הטבע כרוכה בחשיבה חדשה - לטובת הזולת. אם אשתדל לפעול תמיד למען הזולת, לא יהיה לי מקום להיסטריה וגם לא לאדישות. אני אהיה מסונכרן עם המערכת הכללית, ואגלה שאין יותר בטוח מזה!
כה לחי!!