לאן הולכים כל החטאים שלי? - חוק כלים שבורים | הרב חנן שוקרון

סיפור על ילד קטן בסין הרחוקה
על יהלומן מצליח שלימוד אותי כלל לחיים.
מקורות:
1. שולחן ערוך סימן נג סעיף ד
שְׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָגוּן. וְאֵיזֶהוּ הָגוּן, שֶׁיְּהֵא רֵיקָן מֵעֲבֵרוֹת, וְשֶׁלֹּא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע, אֲפִלּוּ בְּיַלְדוּתוֹ, וְשֶׁיִּהְיֶה עָנָו וּמְרֻצֶּה לָעָם, וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה, וְקוֹלוֹ עָרֵב, וְרָגִיל לִקְרוֹת תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים.
2. ערוך השולחן שם ס"ק ט
שליח ציבור שיש בו מומין, כגון שנפלו זרועותיו, או חיגר ברגליו, וכיוצא בו, כתב המהרש''ל שיכול להיות שליח ציבור. ואדרבא הקדוש ברוך הוא משתמש בכלים שבורים. אבל בזוהר 'אמור' אוסר, ו''כלים שבורים'' היינו שיהיה דכא ושפל רוח, ולא מום ממש ובשל''ה מתיר (בשם מהר''מ).
3. ויקרא רבה ז ב
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן: מַה שֶּׁפָּסַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּבְּהֵמָה הִכְשִׁיר בָּאָדָם: פָּסַל בַּבְּהֵמָה ''עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר", וְהִכְשִׁיר בָּאָדָם ''לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה''. אָמַר רַבִּי אֲלַכְּסַנְדְּרַאי: הַהֶדְיוֹט אִם מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי שָׁבוּר גְּנַאי הוּא לוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא כָּל תַּשְׁמִישָׁיו כֵּלִים שְׁבוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ''קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב'' וּכְתִיב: ''הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב'' וּכְתִיב: ''וְאֶת־דַּכְּאֵי־רוּחַ יוֹשִׁיעַ'' וּכְתִיב: "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה"
4. מהר"ל נתיב התשובה א
"שאלו לחכמה: חוטא מה עונשו? אמרה "חטאים תרדף רעה". שאלו לנבואה: חוטא מה עונשו? אמרה "הנפש החוטאת היא תמות", שאלו לתורה: חוטא מה עונשו? אמרה: יביא אשם ויתכפר. שאלו להקב"ה: חוטא מה עונשו? אמר יעשה תשובה ויתכפר, הדא הוא דכתיב "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך". למה הוא טוב? בשביל שהוא ישר, ולמה הוא ישר בשביל שהוא טוב (ירו' מכות פ"ב, ה"ו)...
והנה מה שאמרה החכמה והנבואה משל אל מלך בשר ודם שנתן לאחד כלי לשמור, והכלי נשבר, והוא מצטער על זה מאימת המלך, ולא ידע מה יעשה, לכך הוא שואל חכם אחד מה יעשה, והוא משיב כי דבר זה אינו כבודו של מלך ואין להשיב לו הכלי כך. ואדם זה לא ידע מה יעשה, ויאמר כי באולי זה לא ידע הנהגת מלך זה, אלך ואשאל אחד מקרובי המלכות, שהם מכירים את המלך, וכאשר הוא שואל אותו משיב לו: כי אני מכיר את המלך גדולתו ורוממותו, אין ראוי להביא כלי זה לפניו, ולכך אמר כי יש לאבדו לגמרי. והנה לא ידע מה יעשה ולכך אומר אלך אל האומן שתקן את הכלי, אולי ימצא לו תקנה, ובא אל האומן [ו]אמר [לו האומן] שיש תקנה לזה הכלי, אבל התקנה קשה, גם לא לכל הקלקולים שבו, רק לאחד או לשנים.
והנה זה אומר על כל פנים לא אוכל להיות נקי מזה, אלך אל המלך עצמו, יעשה רצונו מה שיעשה. והנה המלך אמר הכלי הזה שבור אני משתמש בו, והראשונים שלא אמרו לך כך מפני כבודי עשו ולא מצד הנהגתי, אבל אני משתמש בו כך.
5. כף החיים אורח חיים סימן ב ס"ק ג
האוכל בכלים שבורים יהיה לו שכחה, והטעם, שהם רומזים אל בחינת הקליפות והשכחה היא מהם.
6. רמב"ם חובל ומזיק פרק ז
הַזּוֹרֵק כְּלִי מֵרֹאשׁ הַגַּג לָאָרֶץ וְלֹא הָיָה תַּחְתָּיו כֵּלִים. וְקָדַם אַחֵר וּשְׁבָרוֹ בְּמַקֵּל כְּשֶׁהוּא בַּאֲוִיר קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לָאָרֶץ. הֲרֵי זֶה הָאַחֵר פָּטוּר שֶׁלֹּא שָׁבַר אֶלָּא כְּלִי שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁבֵר מִיָּד בְּוַדַּאי וְנִמְצָא כְּשׁוֹבֵר כְּלִי שָׁבוּר וְאֵין זֶה כְּגוֹרֵם.
7. בבלי ברכות ח ב
הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון.
8. בבלי מנחות צט ב
אמר ריש לקיש פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה, דכתיב "אשר שברת" - אמר לו הקב''ה למשה: יישר כחך ששברת.