עונת 01-02, משחק ראשון של ג'ובאני במכבי חיפה נגד האקה הפינית במוקדמות ליגת האלופות. נגמר 4-0 ואח"כ הייתה פרשת הפקס המפורסמת. באיזשהו שלב במשחק, ג'ובאני שהיה במשך שנים אחד השחקנים השנואים ביותר על אוהדי מכבי חיפה, נלחם על כדור במרכז המגרש, עשה גליץ' וחילץ את הכדור נקי. באותו רגע יציעים 2-4 קמו והתחילו לצעוק "ג'ובאני, ג'ובאני". אז הבנתי את הכוח של השחקן הזה...
ג'ובאני זה השחקן שהכי הערצתי כאוהד. אם דל פיירו היה ה"איש שלי" באירופה ג'אבני לגמרי היה השחקן שהכי אהבתי בישראל. כשהוא חתם במכבי חיפה זה היה כמו חלום שהתגשם. טוב לראות שהוא עד היום שומר על השטותניקיות וכמובן על הלוק.
אחלה ג'ובאני הוכחה מהלכת שפעם לא רק שהיה כדורגל יותר טוב אלה שגם הדמויות מסביב היו הרבה יותר צבעוניות ומעניינות.איך אני מתגעגע לתקופה הזו.היום שחקנים כאלה לא נשארים פה יותר משנה, היוצא דופן היחיד הוא נווקמה.
להפוך קנאה שלילית לחיובית רבים טועים ומדביקים לרגש הקנאה תווית שלילית, אבל קנאה היא רגש חיוני וחיובי. אני זוכר שבילדותי אימא שלי הייתה מצביעה על חלק מחבריי ואומרת, "תראה איך הוא מתנהג, תלמד ממנו ותעשה כמוהו", או "תסתכל על החבר הזה, קח ממנו דוגמה". קנאה היא דבר חשוב ובלעדיה לא היינו מתקדמים. אם לא הייתי מקנא, אפילו איך שחתול מנתר או ציפור שעפה, בכל דבר ודבר שסביבי, לא הייתי מתפתח. זאת אומרת, סוד ההתפתחות והגדילה נובע מהתרשמות עמוקה של המצב הבא. הרצון והכיסופים למושא הקנאה מסגלים יכולת טובה לתאר אותו בבהירות, לשחק את המצב הרצוי בנו כאילו היינו כבר פועלים כך, להימשך אליו יותר ויותר עד שהוא נקלט בנו ומתגשם בדרכנו. קנאה על דרך התחקות אחר פעולות הטבע, או אחר אנשים מוכשרים ומוצלחים, מפתחת מאוד. לא לשווא הוריי, וכך רוב ההורים, קנו לי מגוון חוברות על מדע וטכנולוגיה, רפואה והיסטוריה. גם הסלון בבית היה מלא מדפים גדושים בספרים ותקליטים - עד שנכנסה הטלוויזיה מתישהו בשנות החמישים ושינתה את אופן הצריכה. ההורים שלי כל הזמן רצו לפתוח בפניי את העולם הגדול, ואני בפה פעור גיליתי נפלאות והרחבתי אופקים. התרגשתי עד דמעות כשארמסטרונג נחת על הירח לראשונה, וממש התקנאתי, איך ייתכן שזה לא אני שם? זה נתן לי זריקת מרץ אדירה שבאה לידי ביטוי בעשורים הבאים שבהם נמשכתי לחקר המדע. ילדים ללא יצר קנאה עלולים להפוך לצמחים. אגב, אפילו בתאים של כל צמח רשום תיאור הגדילה העתידי שלו, אלא שרק בתנאים הסביבתיים הנכונים הוא יכול להוציאם מהכוח אל הפועל, לצמוח. גם זה נקרא קנאה, רק ברובד נמוך יותר ממין האדם. בשונה מהצמח, באדם פועל מנגנון נוסף של אגואיזם - רצון לקבל הנאה על חשבון האחר. כל עוד האדם רוצה להיות כמו הסובבים אותו, אלה שבעיניו הם טובים, אין בכך כל רע. אולם מרגע שרגש הקנאה הזה מתחבר לאגו, המיזוג הזה הופך הרסני. אז הקנאה מקבלת תפנית והופכת להיות קנאה רעה ושלילית, והמגמה לרצות שהאחר ייפול וייכשל, יעצור ויישבר, מתחזקת. צרות עין היא הגורם למאבקים ולמלחמות. היא ההיפך הגמור מהקנאה החיובית שקיימת בטבע ומעודדת התפתחות. השילוב ההרסני הזה נמצא רק בבני האדם. בבעלי חיים לא תמצאו יצר מזיק כזה. אפילו שהם טורפים זה את זה, זו צורת קיומם הטבעית. הטבע למשל פיתח בזאב דחף לטרוף כבשה. אבל שימו לב, מרגע שהזאב שבע, הוא זונח את הפגר לטובת שאר בעלי החיים בסביבה. אין לו צורך נוסף להשמידן, לאכול עד בלי די, או לשמור במקפיא למחר. לכן אי-אפשר לומר שתכונת הזאב רעה. היא טבעית. לעומת הזאב באדם יש רצון לזכות להישגים כמו של האחר, אם לא יותר, וכתוצאה מהפער, נוצרות באדם הרגשות של מרירות, כעס, אי-שביעות רצון, תחושת קיפוח, תוקפנות ולעיתים גם רצון לנקום. היחס הזה נחשב אגואיסטי, והוא גדל יותר ויותר, ומבקש למלוך, לשלוט, לבלוע את האחר. הוא הבעיה. לא הרצון המוגבר לצריכה מופרזת, לעוד כסף, יופי, אוטו חדש, בית גדול או בגד ממותג. לא. זה לא אגו. אלא רק הרצון שמכוון לרעת הזולת. ייתכן וברוב המקרים אנחנו לא צריכים את מה שיש לאחר, אבל עצם שבירת השוויון ורכישת עליונות על האחר מדרדרת לנזק בלתי הפיך ביחסים. אין מה לצפות מאדם שיהפוך עורו. זה הטבע שלנו, אלא עלינו רק לתקנו. להפוך את היצר הרע ליצר טוב. להכיר תחילה בטבע הרע שלנו - הגלוי והסמוי - ולדעת שלא יעזרו כל מיני חשבונות קטנים כדי לרסן אותו. פחד או בושה רק ינמיכו את להבות אש הקנאה, אך לא יכבו אותה או ינתבו אותה לאש חמה ומועילה. ועוד דבר שחשוב להבין, בסופה של ההתפתחות האנושית כולנו אחד, והאגואיזם והקנאה השלילית מעוורים אותנו מלהתקרב לשלמות, לחיים שלווים ומאושרים. כשהאגואיזם יתגבר ולא נוכל לסבול את היחסים הנוכחיים, אז נדרוש בעצמנו שינוי עצמי. אז, או בתקווה שנשכים קודם, נפתח את ספרי הקבלה ונלמד איך להתעלות על האגו האנושי, איך להפוך את הקנאה השלילית לחיובית, כזו שתריץ אותנו דווקא לתת ולהתחבר.
ג'ובאני נתן שואו בכדורגל כמו שלא נתנו אף פעם, בתור אוהד ביתר קיללתי אותו מהבוקר עד הערב, אבל לגדול בתקופה הזאת לכדורגל הישראלי היתה חוויה אדירה הרבה בזכות רוסו
איזה שחקן ענק הוא היה ואישיות מקסימה.אין כאלו היום.כולם הפכו לאנשי יחסי ציבור באינסטגרם.איזה כיף שנהננו ממנו בזמנו.אגדה חיה.
גאון בכדורגל וגם בחיים עצמם...השראה שלי ואלוף בכדור ובשמחת החיים שלי🥰💟
כנראה הפרק הכי טוב עד עכשיו
גם פיני גרשון היה חזק
ג'ובאני שחקן מעולה היה כייף לראות אותו משחק ..מנהיג על המגרש שיחק עם הרבה כוח פיזי. הרבה שמחה משחק אפילו עם הקהל שמח וצחק
אכן הכי ציבעוני שהיה כאן אצלינו... ואחלה שחקן.
כבר אין שחקנים כמו ג'ובאני וכמו אלו שהוא מדבר עליהם, בכדורגל הישראלי כיום
הצליח חמש מחמש גובאני יא מלך👑👑👑
עונת 01-02, משחק ראשון של ג'ובאני במכבי חיפה נגד האקה הפינית במוקדמות ליגת האלופות. נגמר 4-0 ואח"כ הייתה פרשת הפקס המפורסמת. באיזשהו שלב במשחק, ג'ובאני שהיה במשך שנים אחד השחקנים השנואים ביותר על אוהדי מכבי חיפה, נלחם על כדור במרכז המגרש, עשה גליץ' וחילץ את הכדור נקי. באותו רגע יציעים 2-4 קמו והתחילו לצעוק "ג'ובאני, ג'ובאני". אז הבנתי את הכוח של השחקן הזה...
ככה ראיון צריך להתבצע! מברוק שכנר הפרק הכי חזק עד היום
למה הורדתם את חלק א ??
מצחיק ,והפרק הכי טוב באופן ככללי
ג'ובאני זה השחקן שהכי הערצתי כאוהד. אם דל פיירו היה ה"איש שלי" באירופה ג'אבני לגמרי היה השחקן שהכי אהבתי בישראל. כשהוא חתם במכבי חיפה זה היה כמו חלום שהתגשם. טוב לראות שהוא עד היום שומר על השטותניקיות וכמובן על הלוק.
איפה חלק א'? למה אין בטיוב?
ראיון מדהים
למה הורדתם את חלק א׳ עם רוסו ???
אחלה ג'ובאני הוכחה מהלכת שפעם לא רק שהיה כדורגל יותר טוב אלה שגם הדמויות מסביב היו הרבה יותר צבעוניות ומעניינות.איך אני מתגעגע לתקופה הזו.היום שחקנים כאלה לא נשארים פה יותר משנה, היוצא דופן היחיד הוא נווקמה.
הפרק הטוב ביותר עד עכשיו, ללא שום ספק. מעבר לשאלות במקום ולמחקר המטורף, הוא כנראה המרואיין הכי טוב שיכלת לראיין.
הפרקים הכי טובים
זה של ברקוביץ רביבו ובניין
אחלה בחור ג'ובאני. אגב, צדק בכל הניחושים שלו בסוף.
מחזור קל היה לו
להפוך קנאה שלילית לחיובית
רבים טועים ומדביקים לרגש הקנאה תווית שלילית, אבל קנאה היא רגש חיוני וחיובי. אני זוכר שבילדותי אימא שלי הייתה מצביעה על חלק מחבריי ואומרת, "תראה איך הוא מתנהג, תלמד ממנו ותעשה כמוהו", או "תסתכל על החבר הזה, קח ממנו דוגמה".
קנאה היא דבר חשוב ובלעדיה לא היינו מתקדמים. אם לא הייתי מקנא, אפילו איך שחתול מנתר או ציפור שעפה, בכל דבר ודבר שסביבי, לא הייתי מתפתח. זאת אומרת, סוד ההתפתחות והגדילה נובע מהתרשמות עמוקה של המצב הבא. הרצון והכיסופים למושא הקנאה מסגלים יכולת טובה לתאר אותו בבהירות, לשחק את המצב הרצוי בנו כאילו היינו כבר פועלים כך, להימשך אליו יותר ויותר עד שהוא נקלט בנו ומתגשם בדרכנו.
קנאה על דרך התחקות אחר פעולות הטבע, או אחר אנשים מוכשרים ומוצלחים, מפתחת מאוד. לא לשווא הוריי, וכך רוב ההורים, קנו לי מגוון חוברות על מדע וטכנולוגיה, רפואה והיסטוריה. גם הסלון בבית היה מלא מדפים גדושים בספרים ותקליטים - עד שנכנסה הטלוויזיה מתישהו בשנות החמישים ושינתה את אופן הצריכה. ההורים שלי כל הזמן רצו לפתוח בפניי את העולם הגדול, ואני בפה פעור גיליתי נפלאות והרחבתי אופקים. התרגשתי עד דמעות כשארמסטרונג נחת על הירח לראשונה, וממש התקנאתי, איך ייתכן שזה לא אני שם? זה נתן לי זריקת מרץ אדירה שבאה לידי ביטוי בעשורים הבאים שבהם נמשכתי לחקר המדע.
ילדים ללא יצר קנאה עלולים להפוך לצמחים. אגב, אפילו בתאים של כל צמח רשום תיאור הגדילה העתידי שלו, אלא שרק בתנאים הסביבתיים הנכונים הוא יכול להוציאם מהכוח אל הפועל, לצמוח. גם זה נקרא קנאה, רק ברובד נמוך יותר ממין האדם.
בשונה מהצמח, באדם פועל מנגנון נוסף של אגואיזם - רצון לקבל הנאה על חשבון האחר. כל עוד האדם רוצה להיות כמו הסובבים אותו, אלה שבעיניו הם טובים, אין בכך כל רע. אולם מרגע שרגש הקנאה הזה מתחבר לאגו, המיזוג הזה הופך הרסני. אז הקנאה מקבלת תפנית והופכת להיות קנאה רעה ושלילית, והמגמה לרצות שהאחר ייפול וייכשל, יעצור ויישבר, מתחזקת. צרות עין היא הגורם למאבקים ולמלחמות. היא ההיפך הגמור מהקנאה החיובית שקיימת בטבע ומעודדת התפתחות.
השילוב ההרסני הזה נמצא רק בבני האדם. בבעלי חיים לא תמצאו יצר מזיק כזה. אפילו שהם טורפים זה את זה, זו צורת קיומם הטבעית. הטבע למשל פיתח בזאב דחף לטרוף כבשה. אבל שימו לב, מרגע שהזאב שבע, הוא זונח את הפגר לטובת שאר בעלי החיים בסביבה. אין לו צורך נוסף להשמידן, לאכול עד בלי די, או לשמור במקפיא למחר. לכן אי-אפשר לומר שתכונת הזאב רעה. היא טבעית.
לעומת הזאב באדם יש רצון לזכות להישגים כמו של האחר, אם לא יותר, וכתוצאה מהפער, נוצרות באדם הרגשות של מרירות, כעס, אי-שביעות רצון, תחושת קיפוח, תוקפנות ולעיתים גם רצון לנקום. היחס הזה נחשב אגואיסטי, והוא גדל יותר ויותר, ומבקש למלוך, לשלוט, לבלוע את האחר. הוא הבעיה. לא הרצון המוגבר לצריכה מופרזת, לעוד כסף, יופי, אוטו חדש, בית גדול או בגד ממותג. לא. זה לא אגו. אלא רק הרצון שמכוון לרעת הזולת. ייתכן וברוב המקרים אנחנו לא צריכים את מה שיש לאחר, אבל עצם שבירת השוויון ורכישת עליונות על האחר מדרדרת לנזק בלתי הפיך ביחסים.
אין מה לצפות מאדם שיהפוך עורו. זה הטבע שלנו, אלא עלינו רק לתקנו. להפוך את היצר הרע ליצר טוב. להכיר תחילה בטבע הרע שלנו - הגלוי והסמוי - ולדעת שלא יעזרו כל מיני חשבונות קטנים כדי לרסן אותו. פחד או בושה רק ינמיכו את להבות אש הקנאה, אך לא יכבו אותה או ינתבו אותה לאש חמה ומועילה.
ועוד דבר שחשוב להבין, בסופה של ההתפתחות האנושית כולנו אחד, והאגואיזם והקנאה השלילית מעוורים אותנו מלהתקרב לשלמות, לחיים שלווים ומאושרים. כשהאגואיזם יתגבר ולא נוכל לסבול את היחסים הנוכחיים, אז נדרוש בעצמנו שינוי עצמי. אז, או בתקווה שנשכים קודם, נפתח את ספרי הקבלה ונלמד איך להתעלות על האגו האנושי, איך להפוך את הקנאה השלילית לחיובית, כזו שתריץ אותנו דווקא לתת ולהתחבר.
אדיר
מה למה אין חלק א??
ג'ובאני נתן שואו בכדורגל כמו שלא נתנו אף פעם, בתור אוהד ביתר קיללתי אותו מהבוקר עד הערב, אבל לגדול בתקופה הזאת לכדורגל הישראלי היתה חוויה אדירה הרבה בזכות רוסו
למה אין חלק א
חבל ששכנר לא שאל אותו קצת על הכדורגל של היום מה הוא חושב.
שכנר איפה חלק א? למה מלא פרקים נמחקו?
למה הוא כל שניה נוגע בשפתיים כמו איזה מכור לקוק?
צדק בהכל ג'ובאני
תכנית שלמה ב2 חלקים , בלי שאלה אחת על התקופה שלו בבית"ר, למה???
אתם לא מעניינים אף אחד
מה עם ראובן עטר????
איפה פרק א הלו??? תעלה אותו דחוף!!!