אז תסגור את עצמך בתוך מרתף , תן יד לטבע ..תוכיח לעצמך שאתה לא סתם "יפה נפש" . חוץ מזה החיות של הטבע חופשיות . יש דבר כזה שנקרא טריטוריה בטבע , זה כמו שאני וגם אתה לא יכולים ללכת לטייל בבטחה ביערות . ואני לא רוצה שבאמת תסתגר בתוך מרתף אין לי שום דבר נגדך , רק רוצה להעיר את עינייך . בעלי חיים זה דבר יפייפה ומדהים ואנחנו אמורים לשמור עליהם גם , אבל מפה ועד "לבגוד באנושות" ולהעדיף חיות מבני אדם ...
להפוך קנאה שלילית לחיובית רבים טועים ומדביקים לרגש הקנאה תווית שלילית, אבל קנאה היא רגש חיוני וחיובי. אני זוכר שבילדותי אימא שלי הייתה מצביעה על חלק מחבריי ואומרת, "תראה איך הוא מתנהג, תלמד ממנו ותעשה כמוהו", או "תסתכל על החבר הזה, קח ממנו דוגמה". קנאה היא דבר חשוב ובלעדיה לא היינו מתקדמים. אם לא הייתי מקנא, אפילו איך שחתול מנתר או ציפור שעפה, בכל דבר ודבר שסביבי, לא הייתי מתפתח. זאת אומרת, סוד ההתפתחות והגדילה נובע מהתרשמות עמוקה של המצב הבא. הרצון והכיסופים למושא הקנאה מסגלים יכולת טובה לתאר אותו בבהירות, לשחק את המצב הרצוי בנו כאילו היינו כבר פועלים כך, להימשך אליו יותר ויותר עד שהוא נקלט בנו ומתגשם בדרכנו. קנאה על דרך התחקות אחר פעולות הטבע, או אחר אנשים מוכשרים ומוצלחים, מפתחת מאוד. לא לשווא הוריי, וכך רוב ההורים, קנו לי מגוון חוברות על מדע וטכנולוגיה, רפואה והיסטוריה. גם הסלון בבית היה מלא מדפים גדושים בספרים ותקליטים - עד שנכנסה הטלוויזיה מתישהו בשנות החמישים ושינתה את אופן הצריכה. ההורים שלי כל הזמן רצו לפתוח בפניי את העולם הגדול, ואני בפה פעור גיליתי נפלאות והרחבתי אופקים. התרגשתי עד דמעות כשארמסטרונג נחת על הירח לראשונה, וממש התקנאתי, איך ייתכן שזה לא אני שם? זה נתן לי זריקת מרץ אדירה שבאה לידי ביטוי בעשורים הבאים שבהם נמשכתי לחקר המדע. ילדים ללא יצר קנאה עלולים להפוך לצמחים. אגב, אפילו בתאים של כל צמח רשום תיאור הגדילה העתידי שלו, אלא שרק בתנאים הסביבתיים הנכונים הוא יכול להוציאם מהכוח אל הפועל, לצמוח. גם זה נקרא קנאה, רק ברובד נמוך יותר ממין האדם. בשונה מהצמח, באדם פועל מנגנון נוסף של אגואיזם - רצון לקבל הנאה על חשבון האחר. כל עוד האדם רוצה להיות כמו הסובבים אותו, אלה שבעיניו הם טובים, אין בכך כל רע. אולם מרגע שרגש הקנאה הזה מתחבר לאגו, המיזוג הזה הופך הרסני. אז הקנאה מקבלת תפנית והופכת להיות קנאה רעה ושלילית, והמגמה לרצות שהאחר ייפול וייכשל, יעצור ויישבר, מתחזקת. צרות עין היא הגורם למאבקים ולמלחמות. היא ההיפך הגמור מהקנאה החיובית שקיימת בטבע ומעודדת התפתחות. השילוב ההרסני הזה נמצא רק בבני האדם. בבעלי חיים לא תמצאו יצר מזיק כזה. אפילו שהם טורפים זה את זה, זו צורת קיומם הטבעית. הטבע למשל פיתח בזאב דחף לטרוף כבשה. אבל שימו לב, מרגע שהזאב שבע, הוא זונח את הפגר לטובת שאר בעלי החיים בסביבה. אין לו צורך נוסף להשמידן, לאכול עד בלי די, או לשמור במקפיא למחר. לכן אי-אפשר לומר שתכונת הזאב רעה. היא טבעית. לעומת הזאב באדם יש רצון לזכות להישגים כמו של האחר, אם לא יותר, וכתוצאה מהפער, נוצרות באדם הרגשות של מרירות, כעס, אי-שביעות רצון, תחושת קיפוח, תוקפנות ולעיתים גם רצון לנקום. היחס הזה נחשב אגואיסטי, והוא גדל יותר ויותר, ומבקש למלוך, לשלוט, לבלוע את האחר. הוא הבעיה. לא הרצון המוגבר לצריכה מופרזת, לעוד כסף, יופי, אוטו חדש, בית גדול או בגד ממותג. לא. זה לא אגו. אלא רק הרצון שמכוון לרעת הזולת. ייתכן וברוב המקרים אנחנו לא צריכים את מה שיש לאחר, אבל עצם שבירת השוויון ורכישת עליונות על האחר מדרדרת לנזק בלתי הפיך ביחסים. אין מה לצפות מאדם שיהפוך עורו. זה הטבע שלנו, אלא עלינו רק לתקנו. להפוך את היצר הרע ליצר טוב. להכיר תחילה בטבע הרע שלנו - הגלוי והסמוי - ולדעת שלא יעזרו כל מיני חשבונות קטנים כדי לרסן אותו. פחד או בושה רק ינמיכו את להבות אש הקנאה, אך לא יכבו אותה או ינתבו אותה לאש חמה ומועילה. ועוד דבר שחשוב להבין, בסופה של ההתפתחות האנושית כולנו אחד, והאגואיזם והקנאה השלילית מעוורים אותנו מלהתקרב לשלמות, לחיים שלווים ומאושרים. כשהאגואיזם יתגבר ולא נוכל לסבול את היחסים הנוכחיים, אז נדרוש בעצמנו שינוי עצמי. אז, או בתקווה שנשכים קודם, נפתח את ספרי הקבלה ונלמד איך להתעלות על האגו האנושי, איך להפוך את הקנאה השלילית לחיובית, כזו שתריץ אותנו דווקא לתת ולהתחבר.
שלושה סגרים בשנת קורונה אחת הובילו אותנו, בהדרגה לסוג של תרדמת, לחיים שגרתיים בעל כורחנו, לחיים אפרוריים שגורמים לנו להימצא ללא שינויים גדולים. שרשרת הסגרים ייצרה בנו מעין הרגשת סגירות, ופתאום חסרות תנודות, אותן עליות וירידות שנתנו לנו חיים, אותם שינויים מבעבעים כמו שהיו פעם. אבל עולם כמנהגו נוהג. היקום מציע חיים תוססים. חסרה לנו רגישות למציאות שעוטפת אותנו. התרגלנו לחיים מסוג אחד. אולם אם נלמד להתרגל לחיים החדשים שנרקמים כעת כתוצאה מהמגפה העולמית נגלה רק דברים טובים. מאז התחילה הקורונה החיים קילפו אותנו שכבה אחר שכבה, כפו עלינו לזרוק את הזבל האנושי שייצרנו, להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה את הלא חיוני, את מה שדימינו לחשוב שהוא בעל תוכן עשיר ומילאנו בו את שעות הפנאי. אין פסול בהנאה ובידור, בתרבות ותיירות, באוכל טוב ובטיסות לחו"ל. אבל לא הם העיקר. לא מצד כוחות הטבע שמנתבים את תנועת הבריאה ומכתיבים את קצב ההתפתחות של המין האנושי. הטבע רוצה לגדל אותנו לדרגה רוחנית חדשה, לקדם אותנו לרמת התפתחות אנושית שלא הייתה כמותה. וכדי לסייע לנו, הטבע מוריד בעדינות ובחמלה את האפשרות ליהנות מכל מה שצברנו ורכשנו. הוא מוליך אותנו בהסתר מוחלט אל מקום חדש. הטבע מחנך אותנו בשיטתיות לזנוח משחקים ילדותיים לכאורה, כמו ריצות אחרי בורסה והימורים, כבוד וכספים, קניות מופרזות ומותרות אין-סופיות, ולהתמזג אל חיים חדשים, שכרגע עוד לא מתבהרים. כי האדם, כמו כל בעל חי, מורכב מרצונות בסיסיים, גופניים, גשמיים, רצונות לאוכל, למין ולמשפחה. מהיסודות הללו כל יצור חי שואב תענוג והנאה. אלא שבאדם התפתחו לאורך הדורות רצונות נוספים, אנושיים, חברתיים, שמטפסים בסולם עולה מרצון לכסף, לרצון לכבוד, לרצון להשכלה ומדע. קל לראות את השינויים העתידיים שצפויים לנו בהסתכלות על עולמם התכליתי של הדור הצעיר. כסף? האם באמת משתלם להשקיע את כל החיים בעמל רב כדי לחסוך הון? הרי ביום המיתה הכול הולך כלא היה? ובימי משבר קשים, שנראה שעוד יפקדו אותנו, האם אפשר יהיה ללעוס שטרות ולשבוע ממטבעות? וכבוד? האם שווה להקדיש מאמצים כדי לזכות להערכה מצד הציבור? הרי זה עניין של חינוך ותרבות, כלי תקשורת שמעלים אחד ומורידים אחר; ואולי מחר נעריך בכלל את מי שמסתפק במועט? ואולי עוד שנה של סגר ביתי תלמד אותנו שדי לנו בהערכה כנה מצד אנשי ביתנו, הקרובים והיקרים לנו? ואולי בכלל נעכל שכל הכבוד הזה היה פנטזיה בראש, מושא מדומיין שעמלנו לזכות בו? וידע והשכלה? האם ככל שאנחנו לומדים ומבינים יותר אנחנו סובלים פחות? האם חידושים והמצאות ממלאים את חיינו סיפוק ושמחה? זו כמובן לא קריאה להיות בני-בליעל, פרימיטיביים. הדגש כאן הוא על כך שמודל האדם הישן הולך ומאבד צורה ולובש צורה אחרת, מודל של אדם חדש. האדם החדש ירצה לדעת מה מהות החיים, מה מטרת החיים. האדם החדש ישאל בשביל מה אני חי? איך אני מתעלה מעל הישגי החיים החומריים, מתנתק מהתלות החברתית הקושרת בין הצלחה ושגשוג בחיים לבין חשבון בנק תפוח ותואר ממוסגר על הקיר. זה בטח לא שינוי שיקרה מהיום למחר, גם לא מסוף הסגר הנוכחי אל סוף הסגר הבא. אלא מדובר במגמה ארוכת טווח בשאלות עמוקות. מדובר בתהליך הדרגתי שבונה את האדם לקראת התפתחות, התבגרות, שדרוג מתפיסה אנושית צרה לתפיסת מציאות רחבה, שעולה מעל מגבלות המין האנושי. יש מקום לפתח מודעות לשינויים שעוברים בנו. להגדיל את טווח הרגישות, להקדיש את עיקר המיקוד הפנימי להבנה והכרה, ובעיקר לשאול ללא הרף, יום יום, שעה שעה: מי אני? איפה אני חי? מה מהות החיים שלי? לשם מה החיים האלה נועדו בכלל? כל אחד יצטרך לגלות אותה מעומק ליבו. השאלה הזו לא תיתן להם מנוח, והם יגיעו בדרך לא דרך אל חכמת הקבלה. הקבלה תענה על כל השאלות הבוערות, על כל שאלה ושאלה. היא תגלה לאדם את סוד החיים. תסביר לו על כוחות הטבע העליונים, הנעלמים. היא תפתח בלב האדם רגש חדש, תכונה חדשה, מנגנון רוחני לקליטת המציאות. חכמת הקבלה תלמד את האדם שהוא חי במציאות מלאה בשפע אין-סופי, תכיר לו אותו מסוף העולם ועד סופו, ותסביר לו שכל החכמה היא לדעת איך לקבל נכון את כל הטוב. איך? בנתינה - ההיפך מקבלה. אבל את זה כבר נשאיר לשיעור הבא. נכון לשלב זה יש לנו שתי אפשרויות להתקדמות: להתנמנם באדישות כמו חתול, או לשאול שאלות עמוקות שישרטטו בתוכנו את דמות האדם החדש.
תענוגגגגגגגגגגגגדד אין אין עך היופי הזה איןןןןן. ציפורים הדבר היפה בעולם בשילוה הירוק הזה. תודה לאדון עולם!!!!!
מה רבו מעשיך ה'. תודה על בעלי החיים, הטבע ... כייף לראות אותם חופשיים ומאושרים. זמן לאנשים להוריד יהירות !!!!!
מצוין. הטבע היכה את האדם...
עכשיו תלמדו את הלקח לא להתעלל בו.
מגיע להם לחיות בשלווה.
עמיר יתותח הלוואי והיו עוד אנשים כמוך שדואגים וככה לטבע
כמה יופי.בואו נשמור על זה.
כן ירבו כתבות כאלה!!!
לראות חיות חופשיות זה יותר כיף מלראות אנשים
אז תסגור את עצמך בתוך מרתף , תן יד לטבע ..תוכיח לעצמך שאתה לא סתם "יפה נפש" . חוץ מזה החיות של הטבע חופשיות . יש דבר כזה שנקרא טריטוריה בטבע , זה כמו שאני וגם אתה לא יכולים ללכת לטייל בבטחה ביערות .
ואני לא רוצה שבאמת תסתגר בתוך מרתף אין לי שום דבר נגדך , רק רוצה להעיר את עינייך .
בעלי חיים זה דבר יפייפה ומדהים ואנחנו אמורים לשמור עליהם גם , אבל מפה ועד "לבגוד באנושות" ולהעדיף חיות מבני אדם ...
כן באמת נהנים בטאבנייל של הסרטון
3:47 מה נסגר איתך בנאדם
הסגר עשה גם משהו טוב הטבע חוזר לעצמו לאט לאט וצריך לשמור עלוי גם אחרי הסגר יותר טוב
עכשיו פורסים לנו את g5
איזה איש ואוו
1:23 עכשיו כל הילדים הקטנים יקפצו
להפוך קנאה שלילית לחיובית
רבים טועים ומדביקים לרגש הקנאה תווית שלילית, אבל קנאה היא רגש חיוני וחיובי. אני זוכר שבילדותי אימא שלי הייתה מצביעה על חלק מחבריי ואומרת, "תראה איך הוא מתנהג, תלמד ממנו ותעשה כמוהו", או "תסתכל על החבר הזה, קח ממנו דוגמה".
קנאה היא דבר חשוב ובלעדיה לא היינו מתקדמים. אם לא הייתי מקנא, אפילו איך שחתול מנתר או ציפור שעפה, בכל דבר ודבר שסביבי, לא הייתי מתפתח. זאת אומרת, סוד ההתפתחות והגדילה נובע מהתרשמות עמוקה של המצב הבא. הרצון והכיסופים למושא הקנאה מסגלים יכולת טובה לתאר אותו בבהירות, לשחק את המצב הרצוי בנו כאילו היינו כבר פועלים כך, להימשך אליו יותר ויותר עד שהוא נקלט בנו ומתגשם בדרכנו.
קנאה על דרך התחקות אחר פעולות הטבע, או אחר אנשים מוכשרים ומוצלחים, מפתחת מאוד. לא לשווא הוריי, וכך רוב ההורים, קנו לי מגוון חוברות על מדע וטכנולוגיה, רפואה והיסטוריה. גם הסלון בבית היה מלא מדפים גדושים בספרים ותקליטים - עד שנכנסה הטלוויזיה מתישהו בשנות החמישים ושינתה את אופן הצריכה. ההורים שלי כל הזמן רצו לפתוח בפניי את העולם הגדול, ואני בפה פעור גיליתי נפלאות והרחבתי אופקים. התרגשתי עד דמעות כשארמסטרונג נחת על הירח לראשונה, וממש התקנאתי, איך ייתכן שזה לא אני שם? זה נתן לי זריקת מרץ אדירה שבאה לידי ביטוי בעשורים הבאים שבהם נמשכתי לחקר המדע.
ילדים ללא יצר קנאה עלולים להפוך לצמחים. אגב, אפילו בתאים של כל צמח רשום תיאור הגדילה העתידי שלו, אלא שרק בתנאים הסביבתיים הנכונים הוא יכול להוציאם מהכוח אל הפועל, לצמוח. גם זה נקרא קנאה, רק ברובד נמוך יותר ממין האדם.
בשונה מהצמח, באדם פועל מנגנון נוסף של אגואיזם - רצון לקבל הנאה על חשבון האחר. כל עוד האדם רוצה להיות כמו הסובבים אותו, אלה שבעיניו הם טובים, אין בכך כל רע. אולם מרגע שרגש הקנאה הזה מתחבר לאגו, המיזוג הזה הופך הרסני. אז הקנאה מקבלת תפנית והופכת להיות קנאה רעה ושלילית, והמגמה לרצות שהאחר ייפול וייכשל, יעצור ויישבר, מתחזקת. צרות עין היא הגורם למאבקים ולמלחמות. היא ההיפך הגמור מהקנאה החיובית שקיימת בטבע ומעודדת התפתחות.
השילוב ההרסני הזה נמצא רק בבני האדם. בבעלי חיים לא תמצאו יצר מזיק כזה. אפילו שהם טורפים זה את זה, זו צורת קיומם הטבעית. הטבע למשל פיתח בזאב דחף לטרוף כבשה. אבל שימו לב, מרגע שהזאב שבע, הוא זונח את הפגר לטובת שאר בעלי החיים בסביבה. אין לו צורך נוסף להשמידן, לאכול עד בלי די, או לשמור במקפיא למחר. לכן אי-אפשר לומר שתכונת הזאב רעה. היא טבעית.
לעומת הזאב באדם יש רצון לזכות להישגים כמו של האחר, אם לא יותר, וכתוצאה מהפער, נוצרות באדם הרגשות של מרירות, כעס, אי-שביעות רצון, תחושת קיפוח, תוקפנות ולעיתים גם רצון לנקום. היחס הזה נחשב אגואיסטי, והוא גדל יותר ויותר, ומבקש למלוך, לשלוט, לבלוע את האחר. הוא הבעיה. לא הרצון המוגבר לצריכה מופרזת, לעוד כסף, יופי, אוטו חדש, בית גדול או בגד ממותג. לא. זה לא אגו. אלא רק הרצון שמכוון לרעת הזולת. ייתכן וברוב המקרים אנחנו לא צריכים את מה שיש לאחר, אבל עצם שבירת השוויון ורכישת עליונות על האחר מדרדרת לנזק בלתי הפיך ביחסים.
אין מה לצפות מאדם שיהפוך עורו. זה הטבע שלנו, אלא עלינו רק לתקנו. להפוך את היצר הרע ליצר טוב. להכיר תחילה בטבע הרע שלנו - הגלוי והסמוי - ולדעת שלא יעזרו כל מיני חשבונות קטנים כדי לרסן אותו. פחד או בושה רק ינמיכו את להבות אש הקנאה, אך לא יכבו אותה או ינתבו אותה לאש חמה ומועילה.
ועוד דבר שחשוב להבין, בסופה של ההתפתחות האנושית כולנו אחד, והאגואיזם והקנאה השלילית מעוורים אותנו מלהתקרב לשלמות, לחיים שלווים ומאושרים. כשהאגואיזם יתגבר ולא נוכל לסבול את היחסים הנוכחיים, אז נדרוש בעצמנו שינוי עצמי. אז, או בתקווה שנשכים קודם, נפתח את ספרי הקבלה ונלמד איך להתעלות על האגו האנושי, איך להפוך את הקנאה השלילית לחיובית, כזו שתריץ אותנו דווקא לתת ולהתחבר.
שנדבר על התמונה של הסירטון?
מקסיםם❣❣❣❣❣
שלושה סגרים בשנת קורונה אחת הובילו אותנו, בהדרגה לסוג של תרדמת, לחיים שגרתיים בעל כורחנו, לחיים אפרוריים שגורמים לנו להימצא ללא שינויים גדולים. שרשרת הסגרים ייצרה בנו מעין הרגשת סגירות, ופתאום חסרות תנודות, אותן עליות וירידות שנתנו לנו חיים, אותם שינויים מבעבעים כמו שהיו פעם.
אבל עולם כמנהגו נוהג. היקום מציע חיים תוססים.
חסרה לנו רגישות למציאות שעוטפת אותנו. התרגלנו לחיים מסוג אחד. אולם אם נלמד להתרגל לחיים החדשים שנרקמים כעת כתוצאה מהמגפה העולמית נגלה רק דברים טובים.
מאז התחילה הקורונה החיים קילפו אותנו שכבה אחר שכבה, כפו עלינו לזרוק את הזבל האנושי שייצרנו, להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה את הלא חיוני, את מה שדימינו לחשוב שהוא בעל תוכן עשיר ומילאנו בו את שעות הפנאי. אין פסול בהנאה ובידור, בתרבות ותיירות, באוכל טוב ובטיסות לחו"ל. אבל לא הם העיקר. לא מצד כוחות הטבע שמנתבים את תנועת הבריאה ומכתיבים את קצב ההתפתחות של המין האנושי.
הטבע רוצה לגדל אותנו לדרגה רוחנית חדשה, לקדם אותנו לרמת התפתחות אנושית שלא הייתה כמותה. וכדי לסייע לנו, הטבע מוריד בעדינות ובחמלה את האפשרות ליהנות מכל מה שצברנו ורכשנו. הוא מוליך אותנו בהסתר מוחלט אל מקום חדש. הטבע מחנך אותנו בשיטתיות לזנוח משחקים ילדותיים לכאורה, כמו ריצות אחרי בורסה והימורים, כבוד וכספים, קניות מופרזות ומותרות אין-סופיות, ולהתמזג אל חיים חדשים, שכרגע עוד לא מתבהרים.
כי האדם, כמו כל בעל חי, מורכב מרצונות בסיסיים, גופניים, גשמיים, רצונות לאוכל, למין ולמשפחה. מהיסודות הללו כל יצור חי שואב תענוג והנאה. אלא שבאדם התפתחו לאורך הדורות רצונות נוספים, אנושיים, חברתיים, שמטפסים בסולם עולה מרצון לכסף, לרצון לכבוד, לרצון להשכלה ומדע.
קל לראות את השינויים העתידיים שצפויים לנו בהסתכלות על עולמם התכליתי של הדור הצעיר. כסף? האם באמת משתלם להשקיע את כל החיים בעמל רב כדי לחסוך הון? הרי ביום המיתה הכול הולך כלא היה? ובימי משבר קשים, שנראה שעוד יפקדו אותנו, האם אפשר יהיה ללעוס שטרות ולשבוע ממטבעות?
וכבוד? האם שווה להקדיש מאמצים כדי לזכות להערכה מצד הציבור? הרי זה עניין של חינוך ותרבות, כלי תקשורת שמעלים אחד ומורידים אחר; ואולי מחר נעריך בכלל את מי שמסתפק במועט? ואולי עוד שנה של סגר ביתי תלמד אותנו שדי לנו בהערכה כנה מצד אנשי ביתנו, הקרובים והיקרים לנו? ואולי בכלל נעכל שכל הכבוד הזה היה פנטזיה בראש, מושא מדומיין שעמלנו לזכות בו?
וידע והשכלה? האם ככל שאנחנו לומדים ומבינים יותר אנחנו סובלים פחות? האם חידושים והמצאות ממלאים את חיינו סיפוק ושמחה? זו כמובן לא קריאה להיות בני-בליעל, פרימיטיביים. הדגש כאן הוא על כך שמודל האדם הישן הולך ומאבד צורה ולובש צורה אחרת, מודל של אדם חדש.
האדם החדש ירצה לדעת מה מהות החיים, מה מטרת החיים. האדם החדש ישאל בשביל מה אני חי? איך אני מתעלה מעל הישגי החיים החומריים, מתנתק מהתלות החברתית הקושרת בין הצלחה ושגשוג בחיים לבין חשבון בנק תפוח ותואר ממוסגר על הקיר.
זה בטח לא שינוי שיקרה מהיום למחר, גם לא מסוף הסגר הנוכחי אל סוף הסגר הבא. אלא מדובר במגמה ארוכת טווח בשאלות עמוקות. מדובר בתהליך הדרגתי שבונה את האדם לקראת התפתחות, התבגרות, שדרוג מתפיסה אנושית צרה לתפיסת מציאות רחבה, שעולה מעל מגבלות המין האנושי.
יש מקום לפתח מודעות לשינויים שעוברים בנו. להגדיל את טווח הרגישות, להקדיש את עיקר המיקוד הפנימי להבנה והכרה, ובעיקר לשאול ללא הרף, יום יום, שעה שעה: מי אני? איפה אני חי? מה מהות החיים שלי? לשם מה החיים האלה נועדו בכלל?
כל אחד יצטרך לגלות אותה מעומק ליבו. השאלה הזו לא תיתן להם מנוח, והם יגיעו בדרך לא דרך אל חכמת הקבלה.
הקבלה תענה על כל השאלות הבוערות, על כל שאלה ושאלה. היא תגלה לאדם את סוד החיים. תסביר לו על כוחות הטבע העליונים, הנעלמים. היא תפתח בלב האדם רגש חדש, תכונה חדשה, מנגנון רוחני לקליטת המציאות.
חכמת הקבלה תלמד את האדם שהוא חי במציאות מלאה בשפע אין-סופי, תכיר לו אותו מסוף העולם ועד סופו, ותסביר לו שכל החכמה היא לדעת איך לקבל נכון את כל הטוב. איך? בנתינה - ההיפך מקבלה. אבל את זה כבר נשאיר לשיעור הבא. נכון לשלב זה יש לנו שתי אפשרויות להתקדמות: להתנמנם באדישות כמו חתול, או לשאול שאלות עמוקות שישרטטו בתוכנו את דמות האדם החדש.
1:25 הוא ממש התכוון למילה כשהוא אמר אותה
הוא אמר את זה בתשוקה
BABY Gamer אתה ילד בזה כולנו בטוחים נשמה ילד פשוט ילד
נפלא
wow amazing
אולי גם נמר המדבר וגירית הדבש יופיעו למרות שנחשבו נכחדים
נשבע שחזיתי את זה
pelleg pechter מה חזית יא דפקט? זה ברור שיהיו יותר חיות כשאנחנו לא יוצאים
מי שיודע מאיפה הגיעה התמונת פרופיל לסרטון שייתן לייק
אחייי
הקורונה עושה גם דברים טובים
💐💐💐🐈👍👍👍❤️❤️❤️🇮🇱
👏🔝
מישהו יודע מה העץ שהוא אוכל ממנו? (3:22-3:33)
כליל החורש לדעתי
1:25 מצחיק
התמונה מטעה
לשמור על הטבע ולא להתיר לעיריות לבנות בשטחים ירוקים! עיריית רחובות לדוגמה חוצה כל גבול הגיוני וכל פעם מכרסמת עוד קצת בשטחים הירוקים הטבעיים שנותרו בה.
בולבול, מבטיחים לכם בולבול
בולבול, מדברים פקה פקה
בולבול, מדברים פקה פקה
בולבול, מבטיחים לכם בולבול
@Dancehall Promotion Worldwilde מה בעייתי?
אבל אני מוטי טקה