המשך מלמעלה: אז כעת יהודה מתחיל לנאום נאום ארוך בפני יוסף (הוא לא יודע שזה יוסף. מבחינתו מדובר על מושל מצרי אכזרי) ויגַשׁ אלָיו יְהודָה ויאמֶר - בי אֲדֹנִי (לשון שבועה וחנופה) יְדַבֶּר נא עַבְדְךָ דָבָר באָזְנֵי אֲדֹני, ואל יִחַר אַפְּךָ בעַבְדֶךָ, כי כָמוךָ כפַרְעֹה: - יהודה מדגיש את העליונות של יוסף על פני האחים. לכן את יוסף הוא מכנה בכינוי "אדון" ואילו לעצמו הוא קורא "עבדך". יתכן שהמטרה להתחנף ליוסף שירחם עליהם. - כחלק מהחנופה, יהודה אומר שיוסף "כמוך כפרעה" - יוסף במעמד של פרעה. זה כמו לומר "יוסף המלך" ... נראה שיהודה מגזים כי יוסף לא המלך אלא הסגן שלו. יש מצב שאם פרעה היה שומע על זה הוא היה מתעצבן על ההשוואה. אֲדֹני שָׁאַל את עֲבָדָיו לֵאמֹר - היֵשׁ לָכֶם אָב או אָח ? - יהודה מזכיר שיוסף שאל אותם בעבר האם יש להם אבא או אח נוסף (זה מתייחס לפרק ממקודם כאשר 10 אחים ירדו למצרים ואילו בנימין, האח ה-11, נשאר בארץ כנען עם יעקב. יעקב הוא האבא) ונאמֶר אל אֲדֹני - יש לָנו אָב זָקֵן ויֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; ואָחיו מֵת, ויוָּתֵר הוא לבַדּוֹ לאִמוֹ ואָבִיו אֲהֵבוֹ: - יהודה גם מזכיר ליוסף שהם אמרו לו את האמת וסיפרו לו שיש להם אבא זקן וילד זקונים קטן. - יהודה גם מוסיף שהם סיפרו ליוסף על אח נוסף, האח ה-12 שהוא מת (וזאת למרות שיוסף לא שאל אותם על זה). כך יהודה מראה שהאחים הם אנשים שמדברים אמת. - יהודה גם מציין שהם סיפרו ליוסף שיעקב את בנימין. - במהלך הנאום, יהודה משתמש במלים המנחות "אב", "ילד" ו"נער" כדי להדגיש את הקשר החזק בין יעקב לבין בנימין - קשר שהתחזק בעיקר לאחר שיוסף מת (כי בנימין הוא הבן האחרון של יעקב מרחל אהובתו). כך יהודה מקווה לגרום ליוסף שלא להיות קשוח אלא לגלות רגישות ורגשות אשמה (לשחק" על המצפון של יוסף). ותאמֶר אל עֲבָדֶיךָ - הוֹרִדֻהו אֵלָי, ואָשִׂימָה עֵיני עָלָיו - יהודה מזכיר שיוסף ביקש שהם יורידו את האח ה-11, כלומר את בנימין, למצרים. - המילה "הורידהו" היא דוגמא לכתיבה היסטוריוגרפית (מגמתית) של המספר המקראי שמבחינתו להגר למצרים זה סוג של ירידה. אבל לא ירידה בגובה הפיזי הטופוגרפי אלא ירידה מבחינה ערכית. זה כמו לרמז שלעזוב את ארץ כנען זה דבר לא טוב. ונֹאמֶר אל אֲדֹני - לא יוכַל הנַעַר לַעֲזֹב את אָבִיו, ועָזַב את אָבִיו, ומֵת: - יהודה מזכיר שהם אמרו ליוסף שבנימין לא יכול לרדת למצרים כי הוא חייב להישאר בארץ-כנען עם יעקב. אם בנימין יעזוב את יעקב אז יעקב ימות מרוב צער. ותֹאמֶר אל עֲבָדֶיךָ - אִם לא יֵרֵד אֲחיכֶם הקטן אִתְכֶם, לא תֹסִפון לרְאוֹת פָּנָי : - אבל אתה, מושל מצרי אכזר, התעקשת שבנימין ירד למצרים. אם לא, האחים לא יוסיפו לראות את המושל המצרי (והמשתמע - הם לא יוכלו לקנות מזון במצרים. צריך לזכור שבארץ כנען היה רעב כבד באותה תקופה). ויְהִי כי עָלִינו אל עַבְדְךָ אָבִי; ונַגֶד לו את דִבְרֵי אֲדֹני: - ויהודה גם מזכיר שהם שבו ממצרים לארץ-כנען וסיפרו לאביהם על דברי יוסף. - יהודה שם את יוסף המכונה "אדוני" במעמד יותר גבוה מהאבא שמכונה "עבדך". - המילה "עלינו" היא עוד דוגמא לכתיבה היסטוריוגרפית (מגמתית) שבאה לומר שארץ-כנען הוא המקום ה"עליון". ויאמֶר אָבִינוּ - שֻׁבו, שִׁבְרוּ לָנו מְעַט אֹכֶל: - יהודה מספר שהאבא אמר להם לשוב למצרים ולקנות ("שברו") מעט אוכל. - למה רק מעט אוכל ? אולי כדי שיוסף יסכים למכור להם למרות שבנימין ישאר בארץ כנען ? ונאמֶר - לא נוכַל לָרֶדֶת, אִם יש אָחינו הקָטֹן אִתָנו ויָרַדְנו כי לא נוכַל לִרְאוֹת פְּנֵי האיש, ואָחינו הקָטֹן אֵינֶנו אִתָנו - יהודה מספר שהם אמרו לאבא שהם לא יוכלו לרדת למצרים בלי בנימין, וזאת בגלל דרישת המושל המצרי האכזר. ויאמֶר עַבְדְךָ אָבי אֵלֵינו - אַתֶם יְדַעְתֶם כי שְׁנַיִם יָלְדָה לי אִשְׁתִי: ויֵצֵא האֶחָד מאִתי, ואֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף; ולא רְאִיתיו עַד הֵנָה: ולְקַחְתֶם גם את זה מעִם פָּנַי, וקָרָהו אָסון, והורַדְתֶם את שֵׂיבָתי ברָעָה שְׁאֹלָה: - ויהודה מספר שהאבא אמר להם בתגובה שהייתה לי אישה (הכוונה לרחל) שהיא ילדה לו שני ילדים אבל אחד מהם נטרף ע"י חיה (הכוונה ליוסף. יעקב חשב שחיית טרף טרפה את יוסף. ראו פרק ל"ז) אם לשני (הכוונה לבנימין) יקרה אסון, אז "הורדתם את שיבתי ברעה שאולה" כלומר יעקב ימות מרוב צער. - מיתוס (מיתולוגיה): יעקב הזכיר את המילה "שאולה". הדבר מתייחס לאמונה של דתות אחרות שמתחת לאדמה יש אלוהים נוסף בשם אל השאול. כל המתים חיים שם בשליטת אל השאול. - "שיבתי" זה כמו לומר שאני זקן. פה הכוונה שהוא אולי אמות. - "לא ראיתיו עד הנה": יתכן שיעקב האמין בסתר ליבו שיוסף חי. לכן הוא אמר "לא ראיתי את יוסף" עד עכשיו ... זה מרמז שאולי האבא האמין שאולי בעתיד הוא כן יראה את יוסף ... פה צריך לזכור שיעקב חשב שיוסף נטרף על-ידי חיה. אבל זה אומר שאין גופה. אם אין גופה, תמיד אפשר לפנטז על כך שאולי הוא לא מת. ועַתָה (כעת) , כְּבֹאִי אל עַבְדְךָ אָבִי, והנַעַר אֵינֶנו אִתָנו, ונַפְשׁוֹ קְשׁורָה בנַפְשׁוֹ והָיָה כִּרְאוֹתו כי אין הנַעַר - ומֵת והורידו עֲבָדֶיךָ את שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינו ביָגוֹן שְׁאֹלָה - לכן אם האחים יחזרו לארץ-כנען בלי בנימין (ה"נער") והרי "נפשו קשורה בנפשו" (נפש האבא קשורה לנפש של בנימין), ולכן מה שיקרה זה שהאבא ימות מרוב צער. יהודה מסביר שהמוות הצפוי של האבא ייפול על המצפון של 10 האחים ששכנעו את האבא להוריד את בנימין למצרים. - מקודם המספר המקראי השתמש במילה "לרדת" כדי לדבר על ירידה מארץ-כנען אל מצרים. כעת הוא משתמש באותה מילה כדי לדבר על מוות (הירידה של המתים אל המקום של אל השאול). - "יגון" = עצב - שקר או אי-דיוק בנאום יהודה: יעקב, כשדיבר עם בניו ואמר להם לרדת למצרים, לא דיבר על יוסף ובנימין ורחל. למרות זאת, יהודה טוען שיעקב דיבר עליהם ... מדוע יהודה הוסיף את זה ? כי יהודה רצה להדגיש את אהבת יעקב לבנימין. גם כאן המטרה היא לרכך את יוסף שירחם על אביהם.
כִּי עַבְדְךָ עָרַב את הנַּעַר, מעִם אָבי לֵאמֹר, אִם-לא אֲבִיאֶנו אֵלֶיךָ, וחָטָאתי לאָבי כל היָמִים: - יהודה מספר שהוא נתן ערבות ("ערב") לאבא כלטומר יהודה התחייב ונשבע שהוא יחזיר את בנימין לאבא בארץ כנען. לכן זאת החובה שלו לקיים את הערבות והשבוע הזו (כמו נדר). יהודה גם מספר שהוא נשבע לאבא שאם הוא לא ישיב את בנימין אז "חטאתי ...כל הימים" כלומר יהיה עליו עצב נצחי לכל ימי חייו. בעצם יהודה מסביר ליוסף למה הוא לא יכול להשאיר את בנימין במצרים. ועַתָה, יֵשֶׁב נא עַבְדְךָ תַחַת הנַעַר עֶבֶד לאדֹני; והנַעַר יַעַל עִם אֶחָיו: - כעת יהודה ("עבדך") מציע ליוסף הצעה אלטרנטיבית: במקום להשאיר את בנימין ("הנער") כעבד במצרים, תשאיר אותי. בנימין יעלה בחזרה לכמעו עם שאר האחים. - יהודה מוכן להקריב את עצמו בשביל האבא וגם בשביל בנימין. איש נפלא. כי אֵיךְ אֶעֱלֶה אל אָבִי, והנַעַר אֵינֶנו אִתי, פֶּן אֶרְאֶה ברָע אשר יִמְצָא את אָבִי - יהודה שואל שאלה רטורית: איך אוכל לעלות בחזרה לכנען ולראות את האבא שלי אם בנימין ישאר במצרים ? אני יוצא פה ממש רע בעיני האבא.
אגב, למילה "עבד" יש 2 משמעויות שונות - משמעות אחת היא עבד פשוטו כמשמעו ומשמעות שניה היא אדם שאינו עבד אלא רק ממעמד נמוך.
המשך מלמעלה:
אז כעת יהודה מתחיל לנאום נאום ארוך בפני יוסף (הוא לא יודע שזה יוסף. מבחינתו מדובר על מושל מצרי אכזרי)
ויגַשׁ אלָיו יְהודָה ויאמֶר - בי אֲדֹנִי (לשון שבועה וחנופה)
יְדַבֶּר נא עַבְדְךָ דָבָר באָזְנֵי אֲדֹני, ואל יִחַר אַפְּךָ בעַבְדֶךָ, כי כָמוךָ כפַרְעֹה:
- יהודה מדגיש את העליונות של יוסף על פני האחים. לכן את יוסף הוא מכנה בכינוי "אדון" ואילו לעצמו הוא קורא "עבדך". יתכן שהמטרה להתחנף ליוסף שירחם עליהם.
- כחלק מהחנופה, יהודה אומר שיוסף "כמוך כפרעה" - יוסף במעמד של פרעה. זה כמו לומר "יוסף המלך" ... נראה שיהודה מגזים כי יוסף לא המלך אלא הסגן שלו. יש מצב שאם פרעה היה שומע על זה הוא היה מתעצבן על ההשוואה.
אֲדֹני שָׁאַל את עֲבָדָיו לֵאמֹר - היֵשׁ לָכֶם אָב או אָח ?
- יהודה מזכיר שיוסף שאל אותם בעבר האם יש להם אבא או אח נוסף (זה מתייחס לפרק ממקודם כאשר 10 אחים ירדו למצרים ואילו בנימין, האח ה-11, נשאר בארץ כנען עם יעקב. יעקב הוא האבא)
ונאמֶר אל אֲדֹני - יש לָנו אָב זָקֵן ויֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; ואָחיו מֵת, ויוָּתֵר הוא לבַדּוֹ לאִמוֹ ואָבִיו אֲהֵבוֹ:
- יהודה גם מזכיר ליוסף שהם אמרו לו את האמת וסיפרו לו שיש להם אבא זקן וילד זקונים קטן.
- יהודה גם מוסיף שהם סיפרו ליוסף על אח נוסף, האח ה-12 שהוא מת (וזאת למרות שיוסף לא שאל אותם על זה). כך יהודה מראה שהאחים הם אנשים שמדברים אמת.
- יהודה גם מציין שהם סיפרו ליוסף שיעקב את בנימין.
- במהלך הנאום, יהודה משתמש במלים המנחות "אב", "ילד" ו"נער" כדי להדגיש את הקשר החזק בין יעקב לבין בנימין - קשר שהתחזק בעיקר לאחר שיוסף מת (כי בנימין הוא הבן האחרון של יעקב מרחל אהובתו). כך יהודה מקווה לגרום ליוסף שלא להיות קשוח אלא לגלות רגישות ורגשות אשמה (לשחק" על המצפון של יוסף).
ותאמֶר אל עֲבָדֶיךָ - הוֹרִדֻהו אֵלָי, ואָשִׂימָה עֵיני עָלָיו
- יהודה מזכיר שיוסף ביקש שהם יורידו את האח ה-11, כלומר את בנימין, למצרים.
- המילה "הורידהו" היא דוגמא לכתיבה היסטוריוגרפית (מגמתית) של המספר המקראי שמבחינתו להגר למצרים זה סוג של ירידה. אבל לא ירידה בגובה הפיזי הטופוגרפי אלא ירידה מבחינה ערכית. זה כמו לרמז שלעזוב את ארץ כנען זה דבר לא טוב.
ונֹאמֶר אל אֲדֹני - לא יוכַל הנַעַר לַעֲזֹב את אָבִיו, ועָזַב את אָבִיו, ומֵת:
- יהודה מזכיר שהם אמרו ליוסף שבנימין לא יכול לרדת למצרים כי הוא חייב להישאר בארץ-כנען עם יעקב. אם בנימין יעזוב את יעקב אז יעקב ימות מרוב צער.
ותֹאמֶר אל עֲבָדֶיךָ - אִם לא יֵרֵד אֲחיכֶם הקטן אִתְכֶם, לא תֹסִפון לרְאוֹת פָּנָי :
- אבל אתה, מושל מצרי אכזר, התעקשת שבנימין ירד למצרים. אם לא, האחים לא יוסיפו לראות את המושל המצרי
(והמשתמע - הם לא יוכלו לקנות מזון במצרים. צריך לזכור שבארץ כנען היה רעב כבד באותה תקופה).
ויְהִי כי עָלִינו אל עַבְדְךָ אָבִי; ונַגֶד לו את דִבְרֵי אֲדֹני:
- ויהודה גם מזכיר שהם שבו ממצרים לארץ-כנען וסיפרו לאביהם על דברי יוסף.
- יהודה שם את יוסף המכונה "אדוני" במעמד יותר גבוה מהאבא שמכונה "עבדך".
- המילה "עלינו" היא עוד דוגמא לכתיבה היסטוריוגרפית (מגמתית) שבאה לומר שארץ-כנען הוא המקום ה"עליון".
ויאמֶר אָבִינוּ - שֻׁבו, שִׁבְרוּ לָנו מְעַט אֹכֶל:
- יהודה מספר שהאבא אמר להם לשוב למצרים ולקנות ("שברו") מעט אוכל.
- למה רק מעט אוכל ? אולי כדי שיוסף יסכים למכור להם למרות שבנימין ישאר בארץ כנען ?
ונאמֶר - לא נוכַל לָרֶדֶת, אִם יש אָחינו הקָטֹן אִתָנו ויָרַדְנו כי לא נוכַל לִרְאוֹת פְּנֵי האיש, ואָחינו הקָטֹן אֵינֶנו אִתָנו
- יהודה מספר שהם אמרו לאבא שהם לא יוכלו לרדת למצרים בלי בנימין, וזאת בגלל דרישת המושל המצרי האכזר.
ויאמֶר עַבְדְךָ אָבי אֵלֵינו - אַתֶם יְדַעְתֶם כי שְׁנַיִם יָלְדָה לי אִשְׁתִי:
ויֵצֵא האֶחָד מאִתי, ואֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף; ולא רְאִיתיו עַד הֵנָה:
ולְקַחְתֶם גם את זה מעִם פָּנַי, וקָרָהו אָסון, והורַדְתֶם את שֵׂיבָתי ברָעָה שְׁאֹלָה:
- ויהודה מספר שהאבא אמר להם בתגובה שהייתה לי אישה (הכוונה לרחל) שהיא ילדה לו שני ילדים אבל אחד מהם נטרף ע"י חיה (הכוונה ליוסף. יעקב חשב שחיית טרף טרפה את יוסף. ראו פרק ל"ז) אם לשני (הכוונה לבנימין) יקרה אסון, אז "הורדתם את שיבתי ברעה שאולה" כלומר יעקב ימות מרוב צער.
- מיתוס (מיתולוגיה): יעקב הזכיר את המילה "שאולה". הדבר מתייחס לאמונה של דתות אחרות שמתחת לאדמה יש אלוהים נוסף בשם אל השאול. כל המתים חיים שם בשליטת אל השאול.
- "שיבתי" זה כמו לומר שאני זקן. פה הכוונה שהוא אולי אמות.
- "לא ראיתיו עד הנה": יתכן שיעקב האמין בסתר ליבו שיוסף חי. לכן הוא אמר "לא ראיתי את יוסף" עד עכשיו ... זה מרמז שאולי האבא האמין שאולי בעתיד הוא כן יראה את יוסף ... פה צריך לזכור שיעקב חשב שיוסף נטרף על-ידי חיה. אבל זה אומר שאין גופה. אם אין גופה, תמיד אפשר לפנטז על כך שאולי הוא לא מת.
ועַתָה (כעת) , כְּבֹאִי אל עַבְדְךָ אָבִי, והנַעַר אֵינֶנו אִתָנו, ונַפְשׁוֹ קְשׁורָה בנַפְשׁוֹ
והָיָה כִּרְאוֹתו כי אין הנַעַר - ומֵת
והורידו עֲבָדֶיךָ את שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינו ביָגוֹן שְׁאֹלָה
- לכן אם האחים יחזרו לארץ-כנען בלי בנימין (ה"נער") והרי "נפשו קשורה בנפשו" (נפש האבא קשורה לנפש של בנימין), ולכן מה שיקרה זה שהאבא ימות מרוב צער. יהודה מסביר שהמוות הצפוי של האבא ייפול על המצפון של 10 האחים ששכנעו את האבא להוריד את בנימין למצרים.
- מקודם המספר המקראי השתמש במילה "לרדת" כדי לדבר על ירידה מארץ-כנען אל מצרים. כעת הוא משתמש באותה מילה כדי לדבר על מוות (הירידה של המתים אל המקום של אל השאול).
- "יגון" = עצב
- שקר או אי-דיוק בנאום יהודה: יעקב, כשדיבר עם בניו ואמר להם לרדת למצרים, לא דיבר על יוסף ובנימין ורחל. למרות זאת, יהודה טוען שיעקב דיבר עליהם ...
מדוע יהודה הוסיף את זה ? כי יהודה רצה להדגיש את אהבת יעקב לבנימין. גם כאן המטרה היא לרכך את יוסף שירחם על אביהם.
כִּי עַבְדְךָ עָרַב את הנַּעַר, מעִם אָבי לֵאמֹר, אִם-לא אֲבִיאֶנו אֵלֶיךָ, וחָטָאתי לאָבי כל היָמִים:
- יהודה מספר שהוא נתן ערבות ("ערב") לאבא כלטומר יהודה התחייב ונשבע שהוא יחזיר את בנימין לאבא בארץ כנען. לכן זאת החובה שלו לקיים את הערבות והשבוע הזו (כמו נדר).
יהודה גם מספר שהוא נשבע לאבא שאם הוא לא ישיב את בנימין אז "חטאתי ...כל הימים" כלומר יהיה עליו עצב נצחי לכל ימי חייו.
בעצם יהודה מסביר ליוסף למה הוא לא יכול להשאיר את בנימין במצרים.
ועַתָה, יֵשֶׁב נא עַבְדְךָ תַחַת הנַעַר עֶבֶד לאדֹני; והנַעַר יַעַל עִם אֶחָיו:
- כעת יהודה ("עבדך") מציע ליוסף הצעה אלטרנטיבית: במקום להשאיר את בנימין ("הנער") כעבד במצרים, תשאיר אותי.
בנימין יעלה בחזרה לכמעו עם שאר האחים.
- יהודה מוכן להקריב את עצמו בשביל האבא וגם בשביל בנימין. איש נפלא.
כי אֵיךְ אֶעֱלֶה אל אָבִי, והנַעַר אֵינֶנו אִתי, פֶּן אֶרְאֶה ברָע אשר יִמְצָא את אָבִי
- יהודה שואל שאלה רטורית: איך אוכל לעלות בחזרה לכנען ולראות את האבא שלי אם בנימין ישאר במצרים ?
אני יוצא פה ממש רע בעיני האבא.
אגב, למילה "עבד" יש 2 משמעויות שונות - משמעות אחת היא עבד פשוטו כמשמעו ומשמעות שניה היא אדם שאינו עבד אלא רק ממעמד נמוך.
ruclips.net/video/UltJNCcgd5Q/видео.html היהודים באים