קל מאוד לפרק ולהחריב. הבעיה היא עם הבנייה מחדש. למה אתה חושב שהרעיונות שלך טובים יותר משל דורות על גבי דורות של אנשים חכמים וחדורי מוטיבציה ואהבה, שבאו לפניך?
לפני שנה סיימתי תיכון, עם הרבה תחושת החמצה, ובאיזושהי תקווה שמשהו ישתנה, אפילו חשבתי לכוון את עצמי לשם בעתיד. עצוב לחשוב שיש אנשים שנאבקים במערכת הזאת יותר שנים משאני בכלל חי, לא מרגיש כאילו יש הרבה סיכוי
כולם מדברים על מערכת החינוך אבל צריך גם להסתכל על התרבות הכללית המובילה בישראל. אין כאן מספיק תרבות להשכלה והתמדה בלימודים וזה שורש הבעיה. כשהמורים נתקלים ביותר מידי התנגדויות מצד התלמידים הם מאבדים עניין ונשחקים
אני חושב שמערכת החינוך שלנו זה דבר שפשוט עצוב להסתכל עליו. בתור ילד שפרש מבית הספר כי הוא הרגיש שהוא לא מסוגל למצות את עצמו ואת הידע שלו. אני יכול להתחבר לתחושת ההחמצה הזו!
מעבר לכך אני גם לא חושב שלמדתי כלום מבית הספר. האנגלית שלי זה מהאינטרנט הידע שלי באנטומיה זה כי למדתי ציור באינטרנט הידע שלי על תכנות מהאינטרנט הידע שלי במתמטיקה חלקו מהאינטרנט הידע שלי בציור מהאינטרנט כמעט כל הידע שלי הגיע ממחקר אישי. בית הספר לדעתי לא מאפשר לתלמידים למידה ומחקר אמיתי.
אולי טוב שלא עושים שינויים גדולים מדיי ומהר מידיי. הרי מערכות חינוך שבהן יש מורה מול כתה עובדות כבר מאות שנים והוכיחו את עצמן. כי כל האנשים המשכילים והמובילים האלה שראיינתם, הם הרי תוצר של מערכות החינוך האלה. מורים יודעים מה צריך כדי שילדים ילמדו. מורים יודעים איך להתאים את ההוראה שלהם לקהל שנמצא מולם, לגודל הכתה, לרמת האינטליגציה והשונות. בשום מקום בעולם, להזיז את המורים הצידה לא נותן תוצאות טובות. יש מתי מעט בכל דור שיכולים ללמוד לבד, כל השאר צריכים את המורים שינחו אותם וגם שיתנו חיבוק ומילה טובה והנחייה ועידוד. המחשב לא יכול לעשות את זה. כל מחקר שנעשה על הוראה תמיד הראה שההבדל הגדול הוא תמיד איכות המורה. אז זה נכון לעשות יוזמות ולעשות ניסויים מקומיים בשינויים כאלה ואחרים. ואם רואים שיש דבר שמצליח אז בהדרגה ובנחת להעביר אותו ממור למורה בהשתלמויות ולסמוך על המורים שיעשו את השינויים הנכונים. לעשות שינוי רק כי בא לך לעשות רושם, לא תמיד מוביל לתוצאות שהיית רוצה. שינוי שמתאים בתיכון לא מתאים בגן, שינוי שמתאים באנגלית לא מתאים בהיסטוריה, וכו'.
רב האנשים המצליחים באמת נשרו מבית ספר או עזבו מרצונם או היו בבית ספר פרטי! בתי ספר ציבוריים זה מפעלי אינדוקטרינציה של הפוליטיקאים... בית ספר ציבורי זה בזבוז זמן פנומנאלי, שלא מלמד אותך שום דבר לחיים האמיתיים, בית ספר ציבורי זה דבר הרסני מכל הבחינות! ושיטת הלימוד שם לא השתנת למעלה מ 100 שנה, מה שמראה שזו מערכת מיושנת וגרועה
ילדים, מורים והצלחה בחיים ילדים אוהבים מורים? שאלה לא פשוטה. איך מורים יכולים לגרום לתלמידים לאהוב אותם יותר? ומעבר לכך, איזה חזון צריך להיות לאנשי חינוך כדי שיובילו את הדור הבא להצלחה בעולם מקושר? מנקודת המבט של מחנכים, כדי שהילדים בכיתה יאהבו אותם וירצו ללמוד מהם, עליהם להיות ישרים. בנוסף, על המורים לתת לתלמידים הרגשה שהם שומרים עליהם ודואגים לכל מחסורם, כמו אימא ואבא. אחרי שהילד מרגיש יחס אוהב ותומך, אפשר בעדינות לקשור את יחס המורה אליו להשקעתו בלימודים, לפי כמה שהוא מסוגל ודאי. בחינוך של המאה ה-21 כדאי להתקדם גם לביטול הציונים, כי הם הורסים את הילדים. ציונים מכניסים לתוך הכיתה גאווה, התנשאות, דיכוי והשפלה. במקום תחרות הורסת של ציונים נכוון את התלמידים להשקעה ביחסים טובים, בהשלמה הדדית, בתמיכה זה בזה. בהדרגה, צריך להביא כל ילד להרגשה שההצלחה שלו תלויה בחיבור טוב לאחרים. כבר היום ידוע בהרבה תחומים מקצועיים שקשה מאוד להצליח בלי להיות מחוברים. כך למשל מחקרים רציניים במדע נעשים על ידי קבוצות מדענים מרובות משתתפים. אחת הדרכים להגיע לקשר הדדי בכיתה היא באמצעות משחקי חיבור, שבהם אפשר להצליח רק מתוך שיתוף פעולה. לצורך המחשה, נתבונן בדוגמה של משחק כדורגל מחבר: כל קבוצה מקבלת הערכה לפי רמת האינטגרציה והשיתוף בין כל חבריה. אין שער, אין שוער, אין גולים, אלא המטרה היא להתמסר זה עם זה בלי שהקבוצה השנייה תחטוף לנו את הכדור. מספר שופטים יתבוננו על המשחק ויבחנו את רמת החיבור בקבוצה, עד כמה היא משתדלת להכניס את כל חבריה למשחק בשווה, להיות בהרמוניה, בעזרה הדדית. מה שיגרום לכל פרט להשתתף בכל כוחו במשחק, היא ההרגשה שהוא חלק מקבוצה שעמה יחד הוא מוכן ללכת לכל דבר. גאוות יחידה, כמו בצבא. כוח הקבוצה גדול הרבה יותר מכוח הפרט. הוא מרומם את רוחו של כל אחד, ומוביל להישגים ברמה גבוהה הרבה יותר מאלה שאפשר להשיג לבד. והנה תרגיל נוסף שאפשר לתת לכל ילד לעשות כשהוא נמצא לבדו: תאר לעצמך כמה טוב תרגיש אם תהיה לך חברה גדולה, חזקה, חכמה, שמסורה לך, שתמיד עומדת לצדך. חברה שבזכותה תצליח בכל דבר, לא תצטרך לפחד מכלום. החברה הכי טובה שאפשר לדמיין, כזו שתוכל להתגאות בה בלי סוף. במבט רחב, ככל שהעולם יהיה יותר ויותר מקושר, אנשים שיהיו מסוגלים לבנות סביבם יחסים טובים יהיו נחוצים יותר מכל. הצלחה בעולם של מחר לא תוכל להימדד בסרגל האגואיסטי הצר שאליו הורגלנו, כלומר עד כמה אני גבוה מכולם, אלא בכמה אני מסוגל לבנות יחסים טובים בין כולם. למה? כי חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את המין האנושי להרגיש כגוף אחד, כפי שרמזה לנו מכת הקורונה. כיום אנו נדרשים להתקשר זה לזה ברמה חדשה. שניתן חשיבות לא לי או לך, להישגים הפרטיים שלי או שלך, אלא למה שנלמד לגלות בתוך עומק הקשר בינינו. מדובר בכוח מיוחד של חיבור שנקרא גם נשמה, משהו נעלה, שלם ונצחי, גבוה יותר מכל העולם הזה. וכשזוכים לחוש את כוח החיבור, מרגישים שרק בשביל זה כדאי לחיות. שיהיה לנו ולילדים בהצלחה! מן המקורות "שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"
אוטופיה זה סבבה. אבל התלמידים הם בני אדם. אין אף מדינה בעולם בלי צבא ובלי משטרה ובלי בתי משפט. אי אפשר לקיים חברה רק עם אהבה, וכך גם בית ספר. רק במקום שבו יש גבולות ברורים יכול להיות בטחון מספיק כדי להיפתח לאהבה וליצירה.
מסתבר שהמערכת הפוליטית היא המעצור הכי קשה של המדינה שלנו. הגיע הזמן לשחרר אותם לכל הרוחות.
אחלה תחקיר, מצפה בקוצר רוח לראות את אותו התחקיר בדיוק בעוד 20 שנה כשהכל ישאר בדיוק אותו דבר
סוף סוף מדברים לעניין.
לפרק להחריב ולבנות מחדש. אין דרך אחרת.
קל מאוד לפרק ולהחריב. הבעיה היא עם הבנייה מחדש. למה אתה חושב שהרעיונות שלך טובים יותר משל דורות על גבי דורות של אנשים חכמים וחדורי מוטיבציה ואהבה, שבאו לפניך?
אני חושבת שעדיף ליצור מערכת חדשה, המערכת הישנה תיחרב גם אם לא נתערב הרבה
לפני שנה סיימתי תיכון, עם הרבה תחושת החמצה, ובאיזושהי תקווה שמשהו ישתנה, אפילו חשבתי לכוון את עצמי לשם בעתיד. עצוב לחשוב שיש אנשים שנאבקים במערכת הזאת יותר שנים משאני בכלל חי, לא מרגיש כאילו יש הרבה סיכוי
עודף בחירות משקף שאין חירות
לאזרחי מדינת ישראל יותר !!
הגברת דליה פניג... אישה מוערכת ומדהימה. כל מילותיה אמת הן
״סדר חדש בחינוך״👍🏻
מסכימה!!!!!! כל מילה!!!!
לא ארחיב על מערכת החינוך. רק אגיד שמי שמשתמש באותו משפט במילים "קוהרנטיות, אסטרטגיה, קדנציות וכאוס" הוא זה שמייצר כאוס והבושה עליו.
כולם מדברים על מערכת החינוך אבל צריך גם להסתכל על התרבות הכללית המובילה בישראל. אין כאן מספיק תרבות להשכלה והתמדה בלימודים וזה שורש הבעיה. כשהמורים נתקלים ביותר מידי התנגדויות מצד התלמידים הם מאבדים עניין ונשחקים
מסקנה לפטר חצי מהעובדים המיותרים האלו.
אני חושב שמערכת החינוך שלנו זה דבר שפשוט עצוב להסתכל עליו. בתור ילד שפרש מבית הספר כי הוא הרגיש שהוא לא מסוגל למצות את עצמו ואת הידע שלו.
אני יכול להתחבר לתחושת ההחמצה הזו!
מעבר לכך אני גם לא חושב שלמדתי כלום מבית הספר.
האנגלית שלי זה מהאינטרנט
הידע שלי באנטומיה זה כי למדתי ציור באינטרנט
הידע שלי על תכנות מהאינטרנט
הידע שלי במתמטיקה חלקו מהאינטרנט
הידע שלי בציור מהאינטרנט
כמעט כל הידע שלי הגיע ממחקר אישי.
בית הספר לדעתי לא מאפשר לתלמידים למידה ומחקר אמיתי.
@@harukun3651 תעשה לי אינטרגל של f(x)*f'(x)
אם לא תתחילו את הלימודים יהיה כאוס
מערכת החינוך שלנו תקרוס סופית עוד 10 שנים אם לא יהיה שינוי
אולי טוב שלא עושים שינויים גדולים מדיי ומהר מידיי. הרי מערכות חינוך שבהן יש מורה מול כתה עובדות כבר מאות שנים והוכיחו את עצמן. כי כל האנשים המשכילים והמובילים האלה שראיינתם, הם הרי תוצר של מערכות החינוך האלה. מורים יודעים מה צריך כדי שילדים ילמדו. מורים יודעים איך להתאים את ההוראה שלהם לקהל שנמצא מולם, לגודל הכתה, לרמת האינטליגציה והשונות. בשום מקום בעולם, להזיז את המורים הצידה לא נותן תוצאות טובות. יש מתי מעט בכל דור שיכולים ללמוד לבד, כל השאר צריכים את המורים שינחו אותם וגם שיתנו חיבוק ומילה טובה והנחייה ועידוד. המחשב לא יכול לעשות את זה. כל מחקר שנעשה על הוראה תמיד הראה שההבדל הגדול הוא תמיד איכות המורה.
אז זה נכון לעשות יוזמות ולעשות ניסויים מקומיים בשינויים כאלה ואחרים. ואם רואים שיש דבר שמצליח אז בהדרגה ובנחת להעביר אותו ממור למורה בהשתלמויות ולסמוך על המורים שיעשו את השינויים הנכונים. לעשות שינוי רק כי בא לך לעשות רושם, לא תמיד מוביל לתוצאות שהיית רוצה. שינוי שמתאים בתיכון לא מתאים בגן, שינוי שמתאים באנגלית לא מתאים בהיסטוריה, וכו'.
רב האנשים המצליחים באמת נשרו מבית ספר או עזבו מרצונם או היו בבית ספר פרטי!
בתי ספר ציבוריים זה מפעלי אינדוקטרינציה של הפוליטיקאים... בית ספר ציבורי זה בזבוז זמן פנומנאלי, שלא מלמד אותך שום דבר לחיים האמיתיים,
בית ספר ציבורי זה דבר הרסני מכל הבחינות!
ושיטת הלימוד שם לא השתנת למעלה מ 100 שנה, מה שמראה שזו מערכת מיושנת וגרועה
ילדים, מורים והצלחה בחיים
ילדים אוהבים מורים? שאלה לא פשוטה. איך מורים יכולים לגרום לתלמידים לאהוב אותם יותר? ומעבר לכך, איזה חזון צריך להיות לאנשי חינוך כדי שיובילו את הדור הבא להצלחה בעולם מקושר?
מנקודת המבט של מחנכים, כדי שהילדים בכיתה יאהבו אותם וירצו ללמוד מהם, עליהם להיות ישרים. בנוסף, על המורים לתת לתלמידים הרגשה שהם שומרים עליהם ודואגים לכל מחסורם, כמו אימא ואבא. אחרי שהילד מרגיש יחס אוהב ותומך, אפשר בעדינות לקשור את יחס המורה אליו להשקעתו בלימודים, לפי כמה שהוא מסוגל ודאי.
בחינוך של המאה ה-21 כדאי להתקדם גם לביטול הציונים, כי הם הורסים את הילדים. ציונים מכניסים לתוך הכיתה גאווה, התנשאות, דיכוי והשפלה. במקום תחרות הורסת של ציונים נכוון את התלמידים להשקעה ביחסים טובים, בהשלמה הדדית, בתמיכה זה בזה. בהדרגה, צריך להביא כל ילד להרגשה שההצלחה שלו תלויה בחיבור טוב לאחרים. כבר היום ידוע בהרבה תחומים מקצועיים שקשה מאוד להצליח בלי להיות מחוברים. כך למשל מחקרים רציניים במדע נעשים על ידי קבוצות מדענים מרובות משתתפים.
אחת הדרכים להגיע לקשר הדדי בכיתה היא באמצעות משחקי חיבור, שבהם אפשר להצליח רק מתוך שיתוף פעולה. לצורך המחשה, נתבונן בדוגמה של משחק כדורגל מחבר: כל קבוצה מקבלת הערכה לפי רמת האינטגרציה והשיתוף בין כל חבריה. אין שער, אין שוער, אין גולים, אלא המטרה היא להתמסר זה עם זה בלי שהקבוצה השנייה תחטוף לנו את הכדור. מספר שופטים יתבוננו על המשחק ויבחנו את רמת החיבור בקבוצה, עד כמה היא משתדלת להכניס את כל חבריה למשחק בשווה, להיות בהרמוניה, בעזרה הדדית.
מה שיגרום לכל פרט להשתתף בכל כוחו במשחק, היא ההרגשה שהוא חלק מקבוצה שעמה יחד הוא מוכן ללכת לכל דבר. גאוות יחידה, כמו בצבא. כוח הקבוצה גדול הרבה יותר מכוח הפרט. הוא מרומם את רוחו של כל אחד, ומוביל להישגים ברמה גבוהה הרבה יותר מאלה שאפשר להשיג לבד.
והנה תרגיל נוסף שאפשר לתת לכל ילד לעשות כשהוא נמצא לבדו: תאר לעצמך כמה טוב תרגיש אם תהיה לך חברה גדולה, חזקה, חכמה, שמסורה לך, שתמיד עומדת לצדך. חברה שבזכותה תצליח בכל דבר, לא תצטרך לפחד מכלום. החברה הכי טובה שאפשר לדמיין, כזו שתוכל להתגאות בה בלי סוף.
במבט רחב, ככל שהעולם יהיה יותר ויותר מקושר, אנשים שיהיו מסוגלים לבנות סביבם יחסים טובים יהיו נחוצים יותר מכל. הצלחה בעולם של מחר לא תוכל להימדד בסרגל האגואיסטי הצר שאליו הורגלנו, כלומר עד כמה אני גבוה מכולם, אלא בכמה אני מסוגל לבנות יחסים טובים בין כולם. למה? כי חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את המין האנושי להרגיש כגוף אחד, כפי שרמזה לנו מכת הקורונה.
כיום אנו נדרשים להתקשר זה לזה ברמה חדשה. שניתן חשיבות לא לי או לך, להישגים הפרטיים שלי או שלך, אלא למה שנלמד לגלות בתוך עומק הקשר בינינו. מדובר בכוח מיוחד של חיבור שנקרא גם נשמה, משהו נעלה, שלם ונצחי, גבוה יותר מכל העולם הזה. וכשזוכים לחוש את כוח החיבור, מרגישים שרק בשביל זה כדאי לחיות.
שיהיה לנו ולילדים בהצלחה!
מן המקורות
"שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא".
בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"
אוטופיה זה סבבה. אבל התלמידים הם בני אדם.
אין אף מדינה בעולם בלי צבא ובלי משטרה ובלי בתי משפט.
אי אפשר לקיים חברה רק עם אהבה, וכך גם בית ספר.
רק במקום שבו יש גבולות ברורים יכול להיות בטחון מספיק כדי להיפתח לאהבה וליצירה.
במלחמה יש רק מפסידים והם בעיקר התלמידים ימין ושמאל נלחמים לשנות ולא מסוגלים להגיע לפשרות
6:45
2.
עצוב
מערכת חינוך חולה חולה
אל תתבלבלו. המשפיעים היחידים הם אלו שיש להם מגע עם הילדים. המורים
הפרטה של מערכת החינוך.
פוליטיקאים ואנשי המנהל הציבורי וזהו..."במקום דרוך".
עם סגולה עאלק...
חייבים בן גביר ‼️