חושבים טוב 96 - עינת נתן | איך שורדים את גיל ההתבגרות?
HTML-код
- Опубликовано: 8 ноя 2024
- לכל הפרקים של חושבים טוב עם יהודית כץ:
judithkatzpodc...
התינוק שלכם, אובייקטיבית, הוא החמוד עלי אדמות.
אומר ״בא״ ומתכוון ל״אבא״. אתם נמסים. עושה צעד ראשון שוקע לזרועות הגאות שלכם.
אחרי שניה וחצי, לא ברור איך, לתינוק הזה יש קול בס, הליכה מענטזת, והוא שוקע בעיקר לתוך הנייד.
פתאום הם ממש בוגרים, נשים, גברים.
לפחות ככה הם נראים; הם מתבגרים.
איך זה קרה שהילד שרץ אלינו בהתלהבות מהגן, בקושי ממלמל שלום כשהוא חוזר מבית הספר? למה הם נהיו כאלה חצופים, אגואיסטיים, גסים?
בסיבוב שלישי בפודקאסט ובטיימינג חגיגי עם יציאת הספר השני שלה - עינת נתן בפרק מיוחד; על מתבגרים, יחסים והורות. מה קורה להם, ולמה זה לא בשליטתם? (רמז: המוח עובר עריכה) איך אפשר להישאר קול? (רמז: כמה שביר האגו שלכם?), ואולי, נוכל לדבר איתם אחרת (רמז: אבל לא יותר מ-3 דקות, כן?).
בפרק שמתחיל בטריקת דלת חיננית ומסתיים עם מוטיבציה להיכנס מהחלון.
ישר אל תוך הלב של המתבגרים שלכם.
עריכה: אור לוי
לינקים נלווים:
לאתר של עינת נתן - einatnathan.com/
פרקים להאזנה:
פרק 23 - איך לתקשר טוב עם הילדים? עם עינת נתן link.chtbl.com...
פרק 60 - איך מגדלים ילדים עם בטחון עצמי? עם עינת נתן link.chtbl.com...
פרק 72 - ילד, של מי אתה? איך לבנות סמכות הורית בעולם בלי סמכות, עם פרופ' חיים עומר link.chtbl.com...
פרק 87 - איך להיות הורים טובים יותר (לעצמנו)? עם ד"ר הילי כוכביlink.chtbl.com...
לקריאה נוספת:
איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו bit.ly/2rPnWKM
להמציא מחדש - על הורות יצירתית במאה ה-21 bit.ly/2m0c5tU
ביום שהילד טרק לי את הדלת בפנים - לבנות סמכות הורית בעולם בלי סמכות bit.ly/30BRtZ2
יובל שרף: אני אמא. על כמה שזה מדהים וזה נורא. www.judithkatz...
פודקאסט מרתק !!!! חובה להורים של מתבגרים ובכלל !!!!
ממש ככה! מתי יעבור הגיל הזההה😢😅
גיל כיפי אך קשה
איפה הכיף🤔🤔🤔
*גיל ההתבגרות: גיבוש הזהות העצמית*
גיל ההתבגרות. אם נבין לעומק מה עובר על הילדים כבר משנותיהן הראשונות, נוכל לעזור להם לגבש אישיות. על קליטת תבניות, על שינויים ועל ספקות, על חיבור בין אנשים ועל המפתח להצלחות גדולות.
בשנות הילדות, הילד סופג התרשמויות. מצד הטבע, יש לו רצון לקלוט את העולם לתוכו, למלא את הזיכרון, השכלי והרגשי, בכל מיני הבחנות. הוא רואה סביבו כל מיני תופעות, צורות שונות של התנהגות, ומכניס אותן פנימה.
בשלב הזה, תפקידנו כהורים הוא בעיקר לתת לו דוגמאות טובות. כדאי מאוד להסביר כל הזמן בקול רם מה אנחנו עושים ולמה, אילו מחשבות ושיקולים עוברים לנו בראש, מה אנחנו מרגישים, מה משמח אותנו ומה פחות, וכן הלאה. כך תיבנה בילד מין תוכנה לבירור מהו טוב ומהו רע, ובעזרתה יבנה יחס נכון להתרשמויות שהוא סופג מהסביבה.
במעבר לגיל ההתבגרות הילד מתחיל להראות את עצמו כמבין, כמרגיש, כפועל בעצמו, כאחראי כביכול על מה שהוא מחליט, עושה, קובע. האישיות שלו מתחילה לדבר מתוכו. הוא כבר פחות מסתכל על איך מתנהגים אחרים, ויותר מרוכז בלהציג את עצמו.
אם בשנותיו הראשונות הוא כמו צבר קלפים שונים, אגר התרשמויות ודמויות שונות בתוכו, עתה הוא מתחיל לבנות מהם את האישיות שלו. ההנאה שלו באה עכשיו מהבלטת העצמאות והייחודיות שלו. "זה אני, תראו אותי, אני פה!".
גיל ההתבגרות זהו גיל של תקשורת אקטיבית. גם בשלב הזה כדאי שנראה לנער דוגמאות, שיראה איך אנחנו מבטאים את עצמנו במגוון צורות: באחריות, בהתחשבות, באהבה, בהכנעה, בשליטה, בספקות, ועוד.
חשוב להראות יחס מאוזן לכל תופעה, שכולל שתי נקודות מבט הפוכות: מצד הכוח ומצד החולשה, מצד הידיעה ומצד הספק, מצד ההרגשה ומצד חוסר התחושה, מצד המשיכה ומצד הדחייה, וכן הלאה. יכולים לעזור פה שיחות ודיונים, משחקים מיוחדים, טיולים, הצגות תיאטרון, סיורים במוזיאונים, ספרים וכדומה.
המטרה היא להביא בפני המתבגר מגוון דעות, התרשמויות חיוביות ושליליות, שיבנו בו הסתכלות רבגונית וביקורתית על כל דבר ועניין. בדרך זו נעזור לו לפתח יכולת להבין ולהרגיש כל אדם, גם אנשים שחושבים אחרת ממנו. בנוסף, הדבר יסייע לו להבין את עצמו ואת השינויים התכופים שמתחוללים בו.
במבט כולל, בניית רוח האדם היא אומנות של ממש. האדם שבאדם נוצר בהתעלות מעל האגואיזם הצר.
התהליך מתחיל מהתבוננות על עצמך מהצד. 'בזה אני חלש, בזה אני חזק, ואני מודע לחולשות ולחוזקות שלי. וכשאני מסתכל על מישהו או על משהו סביבי, אני רואה אותם בצורה מסוימת דווקא, כתוצאה מהרצונות והטעמים האישיים שלי. הנתונים הפנימיים שבי, מרכיבים לי מין משקפיים שדרכן אני רואה בצורה מסוימת את עצמי ואת האחרים, את כל החיים. ואולי אם הייתי מבצע שינויים כלשהם בתוכי, יכול להיות שהייתי רואה את אותם דברים בצורה קצת שונה'.
בירורים כאלה יביאו בהדרגה את המתבגר להבנה שייתכן שמה שהוא חשב אתמול, ישתנה מחר. אין בחיים דבר שהוא מוחלט, כל אחד משתנה כל הזמן, ובהתאם לכך משתנה לו תפיסת העולם. אדם שלא משתנה הוא כמו אבן, לא מתפתח בכלל, וזה טוב מאוד להיות כל יום אדם חדש.
והאמת? היא לא נמצאת בכיס של אף אחד. אפשר להתקרב אליה רק יחד, אם לומדים להתקשר נכון, אדם לאדם. בין הלבבות הפתוחים של אנשים, שם בדיוק מתגלים כל הדברים הטובים. שם אנחנו זה את זה משלימים, לדמות אדם אחד.
יוצא שגיל ההתבגרות, במובן המלא של המילה, נמשך בעצם כל החיים. זהו המעבר מתפיסת העולם דרך משקפיים אגוצנטריים, טבעיים, לתפיסת העולם דרך משקפיים של חיבור נכון לאחרים. ואהבת לרעך כמוך, אמרו על כך הגדולים, ושם בדיוק מצוי הפתרון לכל הבעיות ולכל הקשיים. העתיד הוא בחיבורים משלימים, וזהו המפתח לכל ההישגים שעליהם אנחנו חולמים.
כולם משתדלים להתחשב בילדים אבל אנחנו כהורים גם אנשים פגיעים עייפים ומסכנים מי יחשוב ויתפח אותנו😭 כי אני מרגישה לאחרונה שאני על קצה הצוק ולפעמים באה לי לקפות שהכל יגמר כבר
יש לי חדשות לא תמיד ברור מתי אפשר לסמוח על מתבגרים יש בני 12 ששותים עד מצב של חוסר הכרה יודעת את זה מניסיון כאחות מיון ילדים ...כמובן קורה במשפחות הטובות איפה שסמכו על ילד/ילדה והיה שיח על אלכוהול וסמים
*גיל ההתבגרות: גיבוש הזהות העצמית*
גיל ההתבגרות. אם נבין לעומק מה עובר על הילדים כבר משנותיהן הראשונות, נוכל לעזור להם לגבש אישיות. על קליטת תבניות, על שינויים ועל ספקות, על חיבור בין אנשים ועל המפתח להצלחות גדולות.
בשנות הילדות, הילד סופג התרשמויות. מצד הטבע, יש לו רצון לקלוט את העולם לתוכו, למלא את הזיכרון, השכלי והרגשי, בכל מיני הבחנות. הוא רואה סביבו כל מיני תופעות, צורות שונות של התנהגות, ומכניס אותן פנימה.
בשלב הזה, תפקידנו כהורים הוא בעיקר לתת לו דוגמאות טובות. כדאי מאוד להסביר כל הזמן בקול רם מה אנחנו עושים ולמה, אילו מחשבות ושיקולים עוברים לנו בראש, מה אנחנו מרגישים, מה משמח אותנו ומה פחות, וכן הלאה. כך תיבנה בילד מין תוכנה לבירור מהו טוב ומהו רע, ובעזרתה יבנה יחס נכון להתרשמויות שהוא סופג מהסביבה.
במעבר לגיל ההתבגרות הילד מתחיל להראות את עצמו כמבין, כמרגיש, כפועל בעצמו, כאחראי כביכול על מה שהוא מחליט, עושה, קובע. האישיות שלו מתחילה לדבר מתוכו. הוא כבר פחות מסתכל על איך מתנהגים אחרים, ויותר מרוכז בלהציג את עצמו.
אם בשנותיו הראשונות הוא כמו צבר קלפים שונים, אגר התרשמויות ודמויות שונות בתוכו, עתה הוא מתחיל לבנות מהם את האישיות שלו. ההנאה שלו באה עכשיו מהבלטת העצמאות והייחודיות שלו. "זה אני, תראו אותי, אני פה!".
גיל ההתבגרות זהו גיל של תקשורת אקטיבית. גם בשלב הזה כדאי שנראה לנער דוגמאות, שיראה איך אנחנו מבטאים את עצמנו במגוון צורות: באחריות, בהתחשבות, באהבה, בהכנעה, בשליטה, בספקות, ועוד.
חשוב להראות יחס מאוזן לכל תופעה, שכולל שתי נקודות מבט הפוכות: מצד הכוח ומצד החולשה, מצד הידיעה ומצד הספק, מצד ההרגשה ומצד חוסר התחושה, מצד המשיכה ומצד הדחייה, וכן הלאה. יכולים לעזור פה שיחות ודיונים, משחקים מיוחדים, טיולים, הצגות תיאטרון, סיורים במוזיאונים, ספרים וכדומה.
המטרה היא להביא בפני המתבגר מגוון דעות, התרשמויות חיוביות ושליליות, שיבנו בו הסתכלות רבגונית וביקורתית על כל דבר ועניין. בדרך זו נעזור לו לפתח יכולת להבין ולהרגיש כל אדם, גם אנשים שחושבים אחרת ממנו. בנוסף, הדבר יסייע לו להבין את עצמו ואת השינויים התכופים שמתחוללים בו.
במבט כולל, בניית רוח האדם היא אומנות של ממש. האדם שבאדם נוצר בהתעלות מעל האגואיזם הצר.
התהליך מתחיל מהתבוננות על עצמך מהצד. 'בזה אני חלש, בזה אני חזק, ואני מודע לחולשות ולחוזקות שלי. וכשאני מסתכל על מישהו או על משהו סביבי, אני רואה אותם בצורה מסוימת דווקא, כתוצאה מהרצונות והטעמים האישיים שלי. הנתונים הפנימיים שבי, מרכיבים לי מין משקפיים שדרכן אני רואה בצורה מסוימת את עצמי ואת האחרים, את כל החיים. ואולי אם הייתי מבצע שינויים כלשהם בתוכי, יכול להיות שהייתי רואה את אותם דברים בצורה קצת שונה'.
בירורים כאלה יביאו בהדרגה את המתבגר להבנה שייתכן שמה שהוא חשב אתמול, ישתנה מחר. אין בחיים דבר שהוא מוחלט, כל אחד משתנה כל הזמן, ובהתאם לכך משתנה לו תפיסת העולם. אדם שלא משתנה הוא כמו אבן, לא מתפתח בכלל, וזה טוב מאוד להיות כל יום אדם חדש.
והאמת? היא לא נמצאת בכיס של אף אחד. אפשר להתקרב אליה רק יחד, אם לומדים להתקשר נכון, אדם לאדם. בין הלבבות הפתוחים של אנשים, שם בדיוק מתגלים כל הדברים הטובים. שם אנחנו זה את זה משלימים, לדמות אדם אחד.
יוצא שגיל ההתבגרות, במובן המלא של המילה, נמשך בעצם כל החיים. זהו המעבר מתפיסת העולם דרך משקפיים אגוצנטריים, טבעיים, לתפיסת העולם דרך משקפיים של חיבור נכון לאחרים. ואהבת לרעך כמוך, אמרו על כך הגדולים, ושם בדיוק מצוי הפתרון לכל הבעיות ולכל הקשיים. העתיד הוא בחיבורים משלימים, וזהו המפתח לכל ההישגים שעליהם אנחנו חולמים.