שבר או משבר: יחסי ישראל וארה"ב לאן?

כבר יותר מיובל שנים נחשבים יחסי ישראל - ארה"ב ליחסי החוץ החשובים ביותר של ישראל. אבל הקרע בין ישראל לחלק מיהודי אמריקה, הימשכות המלחמה בעזה, צמצום ההשפעה האמריקנית במזרח התיכון, המתח בין ירושלים לוושינגטון על רקע היחס לפלסטינים והשינויים הדמוגרפיים בארה"ב מחלישים יותר ויותר את הקשר האסטרטגי ארוך השנים שמבוסס על ערכים ואינטרסים משותפים לשתי המדינות.
יחד עם ד"ר מייקל אורן, שגריר ישראל בארה"ב לשעבר, בדקנו את טיב היחסים בין ארצות הברית וישראל בנקודת הזמן הנוכחית, ניתחנו את האתגרים שעומדים מול הקהילה היהודית ביחס לנתניהו ולמדיניות הממשלה, ניסינו להבין מה יכולה לעשות ישראל אחרת בזירה הדיפלומטית ובלובי מול המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית, וגם, עד כמה הקהילה האוונגלית הענקית עדיין עומדת לצד ישראל? האזינו לפרק.
// מגישה: שרון כידון
// תחקיר, הפקה ועריכה: גיא סאלם ועדן דוידוב
Support the show: www.ynet.co.il...
See omnystudio.com/listener (omnystudio.com...) for privacy information.

[@RobertChitwa]

ISRAELI VICTORIOUS ISRAELI my love 💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💕💕💕💕💕💕💕💕💕💕💕💕💕💕💕💕💕 ISRAELI

[@RobertChitwa]

ISRAELI VICTORIOUS ISRAELI VICTORIOUS ISRAELI VICTORIOUS ISRAELI VICTORIOUS ISRAELI VICTORIOUS ISRAELI VICTORIOUS ISRAELI we are winners today tomorrow winners 🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉

[@nonakotler3634]

בהצלחה לנשיא החדש של ארה"ב דונלד טראמפ! חזק ואמץ!
ברכה לארה"ב וברכה לישראל!
נר של תקווה
בחדר דולקים ארבעה נרות. הראשון אומר, "אני שלווה, אנשים לא יודעים איך לשמור עליי", ונכבה. השני אומר, "אני אמונה, אף אחד לא צריך אותי" ונכבה. השלישי אומר, "אני אהבה, אנשים לא מעריכים אותי" וגם נכבה. אל החדר נכנס ילד קטן, נבהל מהחושך, מתחיל לבכות, והנר הרביעי אומר, "אל תבכה, אני תקווה, כל עוד אני דולק תמיד תוכל להדליק בי את שאר הנרות".
כל עוד לאדם יש תקווה הוא חי, כי התקווה מראה לו כיוון להתפתחות. אנשים חוצים ימים, צולחים אוקיינוסים רחבים על איזו מפרשית מתנודדת, רק כדי לגלות ארץ חדשה או תגלית אחרת. הכול בכוח התקווה, ברוח החלום.
ואיך לא לאבד תקווה כשהכול מסביב נכבה, השלווה, האמונה, האהבה? כשאדם נוכח לדעת שלא נשאר לו דבר, הוא שם את עצמו בידי החיים, הטבע, הכוח העליון ותולה בו את כל תקוותו. רק לשם כך נכבים כל פעם הנרות, כדי שברגע האחרון, בשנייה האחת שנותרה לפני שהחדר מחשיך לגמרי, האדם יתפוס בנר הקשר בינו לבוראו, והם ימשיכו את הדרך ביחד.
התקווה היא נר הקשר בין האדם בעולם הזה הגשמי הנפרד, לאדם בעולם העליון, המקושר לכל הבריאה ובוראה. והנר הזה דולק תמיד. לכן אם אנחנו מרגישים לפעמים שאין לנו תקווה, סימן שצריך לכוון את עצמנו מחדש: לדעת שלפנינו תמיד נמצא טובו של הבורא, ובכוחו אנחנו מתקדמים.