@@דוקטורהיינץדופנשמירץ מאז שחר ההיסטוריה אנשים החליפו חפצים, מזון, עובדה בשביל מישהו בתמורה למשהו... אם אתה הולך לפי ההיגיון (היסטוריה) אז לא בטוח ממתי כל זה התחיל. אבל! אם אתה הולך יותר לפי התנך, אז זה דיי משנה
1:24 אבל אפשר להסתכל על זה גם בצורה כזאת: אם אתה בוחר לא לפנות למסילה השניייה, אתה עדיין בוחר. אתה עדיין נוקט בפעולה שגורמת למוות של אנשים, או יותר נכון, לא נוקט פעולה שיכולה למנוע מוות של אנשים. אז במקום להחליט לפנות ולהרוג בן אדם אחד, אתה מחליט לא לפנות והורג חמישה. זה מה שאני חושבת
Guy Naveh לא, כי האיש השמן לא נמצא על המסילה. בשאלה הקודמת כולם נמצאים על המסילה ואין מה לעשות עם זה חוץ מלהחליט אם לפנות או לא. האיש השמן נמצא מחוץ לסכנה, בעוד שבשאלה הקודמת כולם נמצאים בסכנה.
@@yuval7721 גם האדם הבודד שעל המסילה לא נמצא בסכנה כי עצם הסכנה שבמסילה היא מעבר הרכבת על גבה והרכבת לא אמורה לעבור על גבי המסילה שהאדם הבודד עומד עליה
מכירה את הדילמה ומאד מעניין לדבר עליה ! הערוץ האהוב עלי! כנראה שזאת מחשבה אגואיסטית אבל הסרטון בעיקר גרם לי לחשוב איך לא להפוך לאדם שמן בסגר כדי שאף אחד לעולם לא ישקול לדחוף אותי למסילה כדי להמחץ עי רכבת נוסעת
אתה יכול בבקשה לעשות עוד סרטונים כאלה הם מעניינים. אבל יודע מה יהיה יותר מעניין וכיף לצפות בו? שתחזור להעלות סרטונים שאתה מצייר בהם כי גם הנושאים בדרך כלל ממש מעניינים וגם זה כיף לראות דברים שאתה מסביר בציור כי זה גם יותר חוויתי וגם מבינים את זה יותר טוב. נ.ב אתה מצייר ממש יפה. תמשיך כך
יש לזה נידון גדול בהלכה, זה נקרא "מאי חזית דדמך סומק טפי" (מה ראיתה שהדם שלך אדום יותר?), והיו דילמות כאלו כבר בתקופת הנביאים, האם מותר להרוג אדם אחד בשביל להציל עיר שלמה? מסכת סנהדרין סוף פרק 8 או תחילת פרק 9, בגמרא יש לזה דיון ארוך. המסקנות מאוד מעניינות.
בנוגע לדילמה הראשונה האם לפנות ולהרוג פועל אחד או לא לפנות ולהרוג חמישה. הייתי בוחר אכן לפחות ולהרוג (לצערי) את הפועל היחיד. בגלל 2 סיבות: 1) כי מדובר ב''אובדן מופחת'' נקרא לזה. 2) הפניה הזו קיימת ונמצאת שם על המסילה, כלומר גם אם לא היה שם פועל יחיד בכל זאת הייתי פונה בכדי להציל את החמישה. אך בדילמה של ה''איש הכבד'' לא הייתי דוחף אותו למסילה בכדי להציל את חמשת הפועלים. מהסיבה הפשוטה שהאיש השמן אינו היה על המסילה ולא היה במצב סיכון כלל וכלל. כלומר חמשת הפועלים אשר כבר נמצאים על המסילה והרכבת דוהרת לעברם, אני קורא לזה ''גורל''. גורלם היה להיות על המסילה כאשר הרכבת התקדמה לעברם.
תראה, אני דווקא חושב שאני יציל את החמישה, כי איך אתה תוכל לחיות עם המחשבה שיכולת להציל חיים? אני גם בטוח שאם אני הייתי העובד האחד, הייתי מבין אם מישהו היה מסובב את הרכבת לכיווני כדי להציל חמישה (!) פועלים.
חשבתי על זה והגעתי למסקנה שללכת לפי מה שהיהדות אומרת זה הכי טוב (לדעתי כמובן). אני לעולם לא אהרוג מישהו, לא משנה מה יקרה ומי זה ומה יהיו ההשלכות או התוצאות. אני לא אהרוג אף אדם
בנוגע לשאלה הראשונה הייתי אומר להזיז מפני שיש שני מסלולים יחידנים שיכולים לקרות ואתה בוחר איזה מהם אז תתעדף את המסלול שיפגע הכי פחות (אלא אם מתחילים לדבר על חברים ומשפחה או פקטורים אחרים, אני מניח שמדובר באנשים זהים זרים אלי לחלוטין) בשאלה השנייה נכון שמדובר בשני מסלולים אבל על פניו נשמע כאילו יש עוד דרכים שאתה יכול למצוא והבעיה שאתה לא מנסה למצוא את הדרך שבה כולם יחיו אלא מנסה פשוט מפשט את המצב לשתי סיטואציות זו הבעיתיות בשאלה השלישית זה באמת קל כי מה עדיף שכולם ימותו או שרק אחד ימות (מניח שהחמישה לא עוצרים את הרכבת)
אם המיקום המדויק של הגבול מעניין אותך, האם אתה פונה לקהל הרחב כדי לעשות ממוצע, מתוך הנחה שזה יהיה קירוב טוב למיקום "האמיתי" של הגבול? הרי לכל אחד גבולות ומניעים שונים. האם אתה יודע איפה הגבולות שלך עצמך?
אני חושב שכל עוד אני לא אתפס אני ידחוף את השמן על מנת להציל את חייהם של חמשת הפועלים, בעיקר אם הוא גרם לזה. גיליתי על עצמי שאני לא מוכן לסכן את חיי בשביל להציל מישהו שאני לא מכיר. תודה רבה על הסרטונים המאוד מעניינים האלו! אשמח אם תמשיך בסדרה של "בקיצור" ותעשה על עוד מלחמות/מלחמות ישראל.
ואווו סרטון מעולה שמעלה שאלה מאוד מעניינת!!! בבקשה מי במחפש תשובות לשאלות שהוצגו לסרטון, שיקרא את תגובתי מצאתי לכל השאלות תשובה פשוטה מאוד: תמיד לבחור באדם היחיד על פני חמישה פועלים מכיוון שאם ישנם פועלים על מסילה, סימן שיש בעיה באותה מסילה. ככל שיש יותר פועלים, כך הבעיה גדולה יותר וכך הסיכויים שהרכבת תישאר על המסילה, תיקטן וברגע שהרכבת תעבור על "הקטע הבעייתי", היא תיפול ואתה (הנהג) תהרוג 5 אנשים, אותך ואת כל הנוסעים שזמן שיכולת להרוג רק אדם יחיד ולהמשיך "כרגיל בחייך"- מקרה זה שונה מהמקרה של: "חיים של אדם אחד או של חמישה" בגלל שעכשיו זה חיים של כמה מאות אנשים וגם בגלל שזה החיים *שלך*. דבר שני, במקרה של מסלול מעגלי בו אתה יכול להרוג רק אדם 1 או את אותו האדם ועוד חמישה אנשים, יש להתייחס לאדם היחיד (השמן) בתור מת, מכיוון שלא משנה מה תעשה, הוא ימות אז מה שנותר הוא או להרוג 5 אנשים או 0 אנשים- בחירה קלה למדי. דבר אחרון, יש לדחוף את האדם השמן-רשע למסילה, מכיוון שהוא גרם לחמישה אנשים לצעוד אל מותם ואין לדעת איזו עוד סכנה הוא מהווה לציבור, כמה אנשים הוא עוד יהרוג או בקיצור הוא רוצח בדם קר שמהווה סכנה לכולם! מי שהגיע עד לכאן שיכתוב לי בבקשה מה הוא חושב על תשובתי.
קודם כל סרטון ממש טוב. השאלות האלו ממש חשובות והדרך שאתה מציג אותן מעוררת מחשבה. אני חושב שאנו מחפשים אשם או גורם ולא תוצאה. אנו רוצים לחיות בעולם צודק ולכן לא נעשה מעשים נתעבים גם אם הם יצילו יותר חיים. אם נניח שאני מפקד במלחמה ויש לי אופציה לחלץ חמישה חיילים או חייל ומי שלא מחולץ ימות בוודאות, אני אחלץ את החמישה, כי אני מייחס את האשמה במוות לאויב ומשתדל להציל כמה שיותר חיילים. לעומת זאת, לא אשלח חייל למוות וודאי כדי להציל את אחרים, כי אז הרוצח הוא לא האויב אלא אני. כאשר הרכבת היא הגורם, אנו מנסים להקטין את הנזקים, אמנם לא נרצה להיות הגורם לרצח האיש השמן בכוונה תחילה. במקרה שהאיש השמן עשה משהו בזדון כדי להרוג אחרים, לא נראה בעיה בלגרום לו למות, כי הגורם למוות זה הוא ולא הרכבת. זאת דעתי. אחותי אגב חושבת שזה לגיטימי להרוג מישהו בכוונה תחילה ע''מ להציל יותר אנשים, אצלה זה נטו מתמטיקה, יותר אנשים מצדיק כל מעשה
קודם כל אם יש לנהג הרכבת אופציה לשנות מסלול אז הוא לא משנה את המציאות. כי המציאות עצמה היא שינוי מתוך מציאות קבועה. ולדעתי ההבדל בין שני התפיסות תלויות בוודאות לתוצאה שמתוכה מושלך האחריות לתוצאה. ההסתכלות הראשונה שהיא מהצד של הנהג יש וודאות ואז גם אחריות ולכן זה נשמע יותר הגיוני להציל חמישה ולשלם באחד. ולפי זה אם תהיה וודאות לתוצאה מהצופה ההסתכלות הראשונה תיהיה הגיונית יותר. רק שפה קשה לנו להבין כזאת סיטאוציה של רמת וודאות כזאת גבוהה, אבל אולי במצב שהתוצאה תהיה רעה בכל צורה האדם נוטה פשוט לא להתערב, כי עצם המחשבה על לעזור נוגדת כניסה לרע אפילו עם אתה מציל כמה, בשונה מנהג הרכבת שנכפה עליו הסיטאוציה ורק צריך לבחור מה הכי פחות יהיה רע. ותוך כדי שאני כותב אני מבין שההבדל בין הנהג לצופה הוא בין ההגיון להציל, לרגש, הנהג נתון בתוצאה רעה בטוחה שהוא יעשה, ולכן נשאר ההיגיון להציל יותר, והצופה שלא אחראי לסיטאוציה נותן לרגש את הביטוי.
אתחיל מזה שבחיים האמיתיים יש הרבה יותר מ2 אופציות, ושום דבר לא ודאי. גם לאדם שעומד כפות מול כיתת יורים וראשו מכוסה בשק יש אינספור אופציות, הוא יכול להתפלל לאלוהים, הוא יכול לקלל את השופט, הוא יכול להצטער על חטאיו, הוא יכול לצחוק מבדיחה שנזכר בה וכו׳ וכו׳. באותה מידה גם נהג הרכבת, בנוסף לפניה יכול לבלום בלימת חירום ואולי לפגוע בצורה פחות קשה ולהציל אחד מהאנשים או שאולי זה יגרום לגופותיהם להיות פחות מושחתות. אולי הוא יכול לצפור ולגרום למי מהם לרוץ על נפשו ולהציל אותו. האופציות הן אף פעם לא 2. אבל נניח ואנחנו כן בסיטואציה כזו והבלמים והצופר לא עובדים. השוני העיקרי בין כל הסיטואציות שאתה מתאר הוא במידת האחריות שלי, כמקבל החלטה, למעשי הרכבת. אם אני הנהג של הרכבת, יש לי אחריות מוחלטת על מה שהיא עושה (ויאשימו אותי בהריגה במידה ולא אעשה כלום) אם אני עובר אורח, אין לי אחריות כלל על מעשי הרכבת (ובמידה ואדחוף מישהו לפסים אואשם בהריגה) אם אני יכול לשלוט בכיוון הנסיעה של הרכבת, אני הנהג שלה ויש לי שוב אחריות מוחלטת למעשיה גם אם אני בחדר בקרה ולא ברכבת עצמה. האחריות שלך על מה גורמת הרכבת היא המרכיב המשמעותי ביותר לדעתי בבעיה המוסרית הזו. ולדעתי ככל שיש לך יותר אחריות, כך ראוי יותר שתפעל למען צמצום הנפגעים.
הדיון מאוד מעניין. לומר את האמת, בשאלה הראשונה די עניתי בביטחון שהייתי מסובב את ההגה כדי להציל את החמישה. אבל ככל שהעמקת, הבנתי עד כמה למעשים שהייתי נוקט הייתה השפעה עצומה על חיים של אנשים. לכן, כבר בשאלות הבאות התערערתי, והחלטתי שלא הייתי נוקט בפעולה אקטיבית. המאמר "ידיי לא שפכו את הדם הזה". כן, הייתי מתייסר על זה אח"כ. אבל באי פעולה, לא הייתי צריך לדחוף את השמן על הפסים.
גיליתי את הערוץ שלך רק אתמול וכבר ראיתי חלק לא קטן מהסרטונים. אני חושב שיהיה מעניין מאד אם תוכל לעשות סרטון על העובדה ששאלות מהסוג הזה הן לא רק פסיכולוגיות או פילוסופיות אלא גם קיימות בימינו. למשל, בתכנון של מכוניות אוטונומיות. נניח שהמכונית מזהה מישהו קופץ לכביש ומחשב המכונית מיד מחשב שלא יהיה זמן לבלום. אופציה 1: המכונית ממשיכה ודורסת למוות. אופציה 2: הרכב מפיל את עצמו לצד הכביש והורג את הנוסע. אפשר להתחיל בשאלה מי היה עושה נהג לו יכול היה לחשוב ( בפועל, נהג יגיב אינסטינקטיבית). האם הייתם מגיבים שונה לו זה היה ילד או איש זקן? אם כן, איך צריך לתכנת את מחשב הרכב? זה הרי תכנות מראש מבלי יכולת לזהות ילד או זקן. אלה שאלות אמיתיות שנשאלות בהקשר לרכבים אוטונומיים.
מי שרוצה להיות טוב שיתכונן להיות רע מספרים על בחור צעיר שהגיע לחכם ומבקש שיקבל אותו בתור תלמיד. "אתה יודע לשקר?" שאל החכם. "לא, כמובן שלא", אמר התלמיד. "ולגנוב?", "לא". "ולהרוג?", "לא!". "אז לך ותלמד את כל זה, וכשתבין ותכיר, אל תעשה זאת יותר". בטח החכם היה מקובל. כי מי שעוסק בחכמת הקבלה יודע מניסיונו שכדי להיות אדם גדול צריכים לעבור בו כל הרצונות, מהטובים עד הגרועים ביותר. הוא צריך להכיר מהי התכונה האמיתית הפועלת בו לכל עומקה, ואז להתעלות מעליה. מצד הטבע, יש בנו רק רע, כמו שכתוב על הבורא שאמר "בראתי יצר הרע". מנגד, הבורא ציווה עלינו לפעול לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", מצווה המוטלת על מי שמבקש ללמוד להיות חכם גדול. על אדם שחסרה לו התחושה של אותו יצר הרע שמנהל ומסובב אותו עדיין לא מוטלת מצוות האהבה. החכם בסיפור שלח את הבחור להכיר את עצמו עד היסוד, ללמוד את כל הרצונות והתאוות הטמונים בו בלי שהוא חש ומודע להם. כשאדם מתחיל להכיר את המנוע הפנימי שלו הכול נפתח בפניו. בהדרגה מתגלה לפניו כל היצר, הוא נחרד ממנו ואז, כמו אותו חכם שכבר עבר את כל השלבים של גילוי היצר האגואיסטי שבתוכו, הוא מתחיל לגלות את התכונה ההופכית. ייתכן ועדיף לשבת בשקט בצד ולא לעבור את התהליך המטלטל הזה, אבל אז אדם נשאר כמו פרח יפה או חתלתול, ברמת צומח או חי, ולא מממש את רמת האדם. יש דתות שקוראות לעשות כך, להרדים את היצרים. הן נותנות למאמינים שלהן עקרונות ועצות איך לא לגעת ברע שנמצא בהם. אבל חכמת הקבלה מסבירה שהיצר הרע נועד לעבוד איתו, לטפס בעזרתו אל הטוב. כתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שהיצר הרע גדול יותר כך ניתן להרכיב על פניו את היצר הטוב. בסופו של דבר כולנו נצטרך להכיר את הרע שבנו ולקיים את מצוות אהבת הזולת. לא נצליח להחביא את הרע למשך זמן רב ולהמשיך לחיות איתו כרגיל. אבל ככל שיתעוררו להכיר בו יותר אנשים, נעבור את תיקון הלב בצורה קלה ומהירה. למזלנו המקובלים כבר כבשו לנו את הדרך ללכת בה, רק צריך להקשיב לעצתם.
היי לא עסקת בנקודה אחת. במקרה הראשון, האדם היחיד אינו מודע כלל לסכנה בעצמו השמן, לעומת זאת יכול להיות מודע, או שניתן לידע אותו ולכן אם הוא לא קפץ מעצמו אין לי יכולת להכריח אותו לקפוץ. כלומר, הרעיון של אם אני הייתי שמן האם הייתי אמור לקפוץ בעצמי להציל את ה חמישה - אני לא הייתי קופץ, ולא מסית את הרכבת באף אחד מהמקרים ולכן לא ראוי גם לדחוף את השמן.
טיעון נוסף: עובדי הרכבת אולי לא לוקחים בחשבון שהם עלולים להידרס, אבל הם שם מסיבה מסוימת: מישהו נהג ברשלנות, או בטיפשות, או ברשעות. מבחינתנו, סביר אפילו שזה הן עצמם או חלק מהם. הגיוני יותר שהם, או מי שאחראי להימצאם שם, ישאו בתוצאות, ולא איש שלא קשור לסיטואציה בשום צורה.
אני אומר... שהנהג יאכל מקדונלדס ויתחיל לאכול. אם יש עובד מסילה הוא יכולה להחליק לו האצבע על ההגה והוא לא יהיה אשם... בום אני תותח😎 עכשיו בלי צחוק אחלה סרטון ונקודה חשובה
אני בהחלט מסכים שזה לא משהו שרגילים לחשוב עליו הרבה אולי מעצם העובדה שאנחנו לא רגילים להיתקל בסיטואציות עם כל כך הרבה אחריות. אני חושב שכמו שאמרת הייתי דוחף אותו אם הוא היה אחראי למוות שלהם, מכיוון שגם אם נאמר שאי אפשר להעריך חיים של בן אדם, ברור שזה משהו שהרשע ייחס לו אפס חשיבות ולכן הוא ראוי על פי ההבנה הזאת להיהרג במקומם. הייתי גם פונה במקרה של המסילה המעגלית כיוון שההשלכה של מותו של השמן כמה שניות קודם לא משמעותית. וודאי שלא ביחס לחיי אדם.
אני חושב שזה לא משנה באיזה מקרה הפיתרון הוא זהה. פשוט צריך לחשוב על זה: אם אתם נמצאים מאחורי מסך הבערות ואתם תהיו אחד מהשישה, אבל אתם לא יודעים מי. מה הייתם עושים? ואני חושב שכל אדם סביר היה בוחר להרוג את האחד.
אני חושבת שאין קו שמגדיר אם פעולה היא לגיטימית או לא, וגם שאין חוקיים מסויימים ומדוייקים שמתאימים לכל מצב. לפעמים ההחלטות יכולות להשתנות בגלל גורמים שונים בסיפור, ולא תמיד אפשר להסביר בדיוק למה, לפעמים זה בלתי אפשרי.
מבחינתי להציל 5 ולהקריב אחד זה צודק וכל שאר הדברים כמו זה לא מוסרי להקריב מישהו או זה לא יפה להשתמש במישהו בשביל להציל אנשים אחרים זה הסברים שנועדו לשכנע את המצפון כי יש כאלה שקשה להם להרוג מישהו גם אם זה בשביל להציל 5 אחרים אבל מבחינה מוסרית ישרה, להציל 5 ולהקריב אחד זה מה שצריך לעשות. אני בטוח שאם לא תקריבו את השמן ואז נגיד נחזיר לחיים את ה 5 שמתו ותגידו להם שלא הקרבתם אחד כי המצפון שלכם לא יכל לעשות את זה ובגלל זה הם נהרגו, אני די בטוח שהם לא ישמחו לשמוע. שתי האופציות, להרוג אחד ולהרוג חמש הם לא מוסריות אבל אם חובה לבחור, צריך לבחור את זאת שפחות לא מוסרית
כל הדילמה המוסרית נשענת על עובדה עיקרית, שאתה צופה מהצד בסיטואציה ולא חלק ממנה כפי שמתוארת כאן בסרטון בטעות. אינך יכול להיות נהג הקטר בכדי לענות על הדילמה במלואה, מציע לתקן למקור..
אני אמנם מגיב יחסית מאוחר אך אגיד מה שאני חושב: ראשית זה מקרה מאוד בעייתי, הוא בינארי - יש לנו שתי אפשרויות בלבד אך גם אם זה היה מתרחש במציאות ככל הנראה יכולנו להעלות אפשרויות אחרות לפעול, הבעיה היא שבגלל שזה מקרה בינארי קשה לנו להתנהל איתו כי במציאות בדרך כלל לא עומדים בפני מקרים כאלו. שנית, אני חושב שהסיבה לשוני היא מצפונית בעיקרה: בכל המקרים התוצאה היא דומה על פי רוב מערכות המוסר שיש לנו, הפעולות שלנו מובילות במודע למותו של אדם אחד על מנת למנוע את מותם של רבים. במקרה של האיש השמן אנחנו מרגישים יותר אחריות בגלל שאנחנו משתתפים במותו באופן יותר פעיל, על אף פי שהתוצאות הן זהות והמעשה לא כה שונה, ולכן נרגיש יותר אשמה. זה גם מסביר למה אנשים רבים יסכימו לדחוף את האיש השמן אם הוא גרם באופן מכוון לפגיעה באותם אנשים - זה מצדיק את פעולותינו ולכן זה מחליש את תחושת האשמה. אז בקצרה, אני חושב שהסיבה להבדל בין התשובות היא שיש דיסוננס בין המוסר הרציונאלי למוסר הרגשי.
לגבי ההבדל בין האיש השמן לנהג הרכבת זה שאדם שעל הגשר לא קשור לסיטוואיצה כלומר נהג הרכבת בכל מיקרה הולך להרוג מישהו ואני לא חייב להרוג אף אחד לכן זה ירגיש לי כמו רצח (גם אם אותו אדם שמן רשע ) וגם שאני לא יודע אם נהג הרכבת בכל מיקרה מתכוון לפנות ולהרוג פועל אחד ואולי הפועל ישים לב ויברח בזמן יש כל כך ארבה מישתנים שלבוא “ולרצוח“מישהו בודאות שאני לא קשור זה שונה אבל לגבי נהג הרכבת עצמו שכל מיקרה הולך להרוג מישהו זה יותר מסובך
לדעתי מה שאתה מוסיף לדילמה לא משנה אותה, לכן התשובה לא אמורה להשתנות. בראייתי, הבעייה בלדחוף את השמן הוא מצפוני ולא מוסרי. אז מבחינה מוסרית אין כאן דילמה באמת לדעתי, שגם אני לא מסכים שחיי אדם מוערכים לאין סוף.
אם המסלול התקין של הרכבת הוא להמשיך ישר (לכיוון החמישה), אני יכול לצאת מנקודת הנחה שהם צריכים לדעת שהרכבת מגיעה + לא להיות שם כשזה קורה. מותם על אחריותם. לא אסטה מהמסלול וארצח אדם חף מטעויות (שרלוונטיות לרגע הזה) בשבילם.
סרטון נהדר!! אני לא באמת יודע מה הייתי עושה במצב אמת אגב יש יוטיובר שעשה ניסוי אמיתי ומרתק בדיוק על הדילמה הזאת. תחשפו ביוטיוב The Greater Good - Mind Field
סרטון מעולה רציתי להגיד שיש עוד הרבה דוגמאות דומות כמו שהבן אדם שאתה צריך לדרוס הוא חבר הכי טוב או איש משפחה או דוגמא נוספת זה שאם אתה רופא ואתה יכול להעביר את האיברים של בן אדם אחד כדי להציל חמישה אנשים תעשה את זה? טוב לא חשוב רק עשים את זה פה ואומר שזה סרטון מעולה.
אני חושב שרוב האנשים היו אומרים בהתחלה שהם היו מעדיפים להרוג בן אדם אחד אבל בפועל הם היו הורגים את החמישה, בני אדם נוטים להיצמד לברירת המחדל להרוג את החמישה אנשים זה פעולה פסיבית שלא דורשת הרבה מאמץ לעומת שינוי הכיוון של הרכבת שזה פעולה אקטיבית שדורשת מאמץ. במקרה הזה אי ההחלטה היא החלטה הכי קלה ויותר הגיוני שבפועל זה מה שהיה קורה עצם השינוי זה מה שמשנה ולא הרציונל
אני חושב שבצומת הוא יכול היה לרצות להקריב את עצמו ולא להיות מסוגל לכך. בעוד בסיטואציה עם השמן אני כופה עליו להיות מוקרב ואילו היה רוצה היה עושה זאת בעצמו. לדעתי ההבדל שגורם לי לתמוך ב1 ולהיות נגד 2 זה שב2 מתייחסים לשמן כעצם וב1 כאדם
7:41 לדעתי זה לא נכון, שכן להקריב זה לדעתי לגרום למי שהוא להיות מת במקום חי ובמקרה הזה הבן אדם השמן (מאוד) בעצם ימות בכל מקרה לכן לא הפכתי אותי במצב התיאורתי מחי למת.
יש שיקול נוסף שלא הבאת פה בחשבון, והוא דיי מה שהכריע אצלי את המחשבה ההיא. והוא השאלה "מה אם אני טועה והאדם השמן לא באמת יעצור את הרכבת?" כאילו, טענית, יכולתי לקרוא 1000 מאמרים על 1000 רכבות שנעצרו כשהיה אדם מעל 100 קילו על המסילה. והבנאדם שאני רואה יכול להיות כל כך שמן שדיי ברור שהוא לפחות 150 קילו. אבל מה אם אני טועה? מה אם האדם הזה לא באמת 100 קילו, מה אם הוא מלא בהליום? מה אם הרכבת המשתוללת טסה במהירות יותר גבוהה מרכבת רגילה ולכן אצלה איש שמן לא יספיק? בעיקר אם אנחנו מדברים על פעולה אימפולסיבית- כלומר, שאני רואה את הרכבת דוהרת לכיוון חמשת האנשים ואין לי הרבה זמן לחשוב על האם זה נכון או לא נכון, יש שם אפילו עוד יותר סיכוי שאני טועה, ושאם הייתי חושבת 20 שניות יותר, הייתי מוצאת סיבה למה לא סביר שאם אני אדחוף את השמן, זה לא יקרה. אבל אפילו אם זו לא הייתה החלטה בלחץ של זמן, עדיין תמיד קיים הסיכוי שאני טועה. קצת משעשע אותי שסגרת את הסרטון בשאלה האם גילינו שאנחנו יודעים הרבה פחות ממה שחשבנו שאנחנו יודעים, כי זו פחות או יותר בדיוק הסיבה שבגללה כתבתי את המשפט האחרון. כי אני מודעת לזה שאני לא יודעת כלום. בכל אופן, לדעתי גם חוסר הוודאות וחוסר הידיעה המוחלטת והאבסולוטית שהאיש הזה יעצור את הרכבת, וגם קצת האקט של הדחיפה עצמו (שהייתי הרבה זמן בהתלבטות על האם הייתי נניח לוחצת על כפתור שמשגר בנאדם שמן אקראי על המסילה. אני תיכף אסביר למה זה שונה בעיניי מדלת נפתחת.) הם אלה שגורמים להבדל, לפחות אצלי, באידיאולוגיה ובהחלטה האם לעשות את זה או לא. חוסר הוודאות הזה תקף גם לגבי השאלה האם לדחוף אותו אם הוא זה שגרם להם להיות על המסילה מלכתחילה. מה אנחנו יודעים? אולי חמשת האנשים האלה אלה רוצחים המוניים והוא שם אותם על המסילה כי הם עומדים לרצוח את כל המשפחה שלו אחר כך? מי אמר שהוא באמת רע, רע מספיק כדי שנחליט ששווה להקריב אותו בשבילם? אם יתברר שזו טעות- אתם רוצים את זה על המצפון שלכם? בקיצור, אני חושבת שאני באופן אישי כן הייתי משנה את המסלול של המסילה, אבל לא הייתי דוחפת בנאדם לכביש. בעיקר בגלל חוסר הוודאות הזה. הייתה טענה אחת שאתה אמרת שאתה פחות חושב שהיא העניין הכללי פה, ולפי דעתי היא דווקא מאוד מאוד רלוונטית, והיא שהאדם השמן לא קשור לסיטואציה הזו בכלל. כלומר, אמרת שזה לא ממש הגיוני להגיד שפועלי רכבת צריכים לקחת בחשבון את העובדה שכשהם עובדים על פסי רכבת עלולה לדרוס אותם רכבת. אני אומרת- עובדה. עובדה שהם הגיעו למצב הזה. עובדה שיש רכבת משתוללת שמתקרבת אליהם, ועובדה שהם, מכל האנשים, נמצאים כרגע על פסי הרכבת. אז עם כל הכבוד להערכת הסיכונים שהם לקחו לפני שהם לקחו את העבודה הזו- הבחירה שלהם היא הסיבה שהם נמצאים כרגע על פסי הרכבת. האיש השמן לא קשור לזה בכלל. זה לא בסדר לערב אותו. שאלת גם מה אם היינו צריכים פשוט לסובב הגה שפותח דלת שמפיל את האיש השמן למסילה. פה עולה לי בראש שאלה שלא התייחסת אליה בכלל, והיא איך האיש השמן הגיע לעזאזל לתא מעל מסילת רכבת? כי אם הוא החליט לטייל, ראה את התא הזה, אמר: "הממ. מעניין מה יש שם.", זה מבטל פתאום את הטענה שהוא לא קשור לזה בכלל. בנוסף, אני לוקחת בחשבון גם מחשבה נוספת, והיא שאם האיש הזה נמצא בתא הזה מלכתחילה, יכול להיות שהוא עכשיו סובל מחרדות נוראיות שם בתוך התא לגבי האם מישהו יפתח את הדלת מתחתיו או לא, ושאחרי שנשחרר אותו משם תהיה לו פוסט טראומה לכל החיים. אז נעשה לאיש הזה כבר איזשהו נזק, ואולי זה איכשהו כן בא לאנשים בחשבון, כשהם מנסים לחשב אילו חיים שווים יותר, של האיש השמן או של החמישה על המסילה. (בעיניי זה לא עושה הבדל מספיק משמעותי, דרך אגב.) אז לי קצת יותר קל לסובב הגה ולהפיל את האיש הזה למסילה, כי זה שהוא היה בתא הזה כן קושר אותו לסיטואציה מלכתחילה. בכל מקרה, למרות שכל העניין הזה של "בלי האקט של הדחיפה" הוא בהחלט נושא מעניין, אני נשארת בדעתי. לא הייתי דוחפת בנאדם לרכבת כי לא הייתי רוצה לספק דין וחשבון (לא לאחרים וגם לא לעצמי, גם אם לא ידעו שזו אני) על הטעות שלי, אם עשיתי טעות. אבל במקרה של הפנייה, זה דיי ברור שזה או זה או זה. כאילו, אני מניחה שיש תמיד חוסר וודאות. יכול תמיד להיות שהרכבת לא תצליח לקחת את הפנייה ואז הקטר יפנה אבל שאר הרכבת תפגע בשאר האנשים, ושגם האנשים שבתוך הרכבת ימותו... הממ. לעזאזל. עכשיו לא בא לי גם להזיז ידית.XD בכל מקרה, אם באמת ובתמים ברור לי שהרכבת לא יכולה לפגוע גם באלה וגם באלה, אני אזיז את הידית. אבל אם יש אחוז גבוה מספיק של אי וודאות לגבי האם אני אצליח להציל אותם או לא, אני לא חושבת שהייתי עושה שום אקט שיקבע מי יחיה ומי ימות.
למה הזקן שלי ירוק?
בכל מקרה,
אני מקווה שאתם מוצאים את הדיונים האחו מעניינים כמוני. תודה שאתם לוקחים בהם חלק
מלך
אתה יכול לעשות סרטון על לאן הגיעה השטרות הראשונים או השקלים או איך בכלל בחרו למי להביא או איך הכלכלה התחילה בכלל?
@@דוקטורהיינץדופנשמירץ מאז שחר ההיסטוריה אנשים החליפו חפצים, מזון, עובדה בשביל מישהו בתמורה למשהו... אם אתה הולך לפי ההיגיון (היסטוריה) אז לא בטוח ממתי כל זה התחיל.
אבל! אם אתה הולך יותר לפי התנך, אז זה דיי משנה
איך קוראים לדילמות האלה? , אתה פילוסוף ?
צריך למשוך בידית בזמן הנכון ככה שכולם ימותו כולל מי שבתוך הרכבת😈
הדרך הקלה הוא הערוץ הכי אינטיליגנטי ביוטיוב ישראל, ומעניין מאוד. תמשיך להעלות סרטונים מעניינים! אני מאוד אוהב את הערוץ שלך
וואו איזה סרטון. הסרטונים שלך גורמים לי הרבה לחשוב ומאוד מעניינים. תמשיך איתם.
1:24 אבל אפשר להסתכל על זה גם בצורה כזאת: אם אתה בוחר לא לפנות למסילה השניייה, אתה עדיין בוחר. אתה עדיין נוקט בפעולה שגורמת למוות של אנשים, או יותר נכון, לא נוקט פעולה שיכולה למנוע מוות של אנשים. אז במקום להחליט לפנות ולהרוג בן אדם אחד, אתה מחליט לא לפנות והורג חמישה. זה מה שאני חושבת
הוא לא נוקט פעולה, הרכבת ממשיכה כהרגלה הדבר היחיד שהוא בחר במקרה הזה זה לא לעשות כלום.
בחירה היא סוג של פעולה, אני לוקח את זה לקיצוניות אבל זה אותה פואנטה, האנשים שראו את השואה ולא עשו כלום, לא אשמים?
אז את גם בעד לנקוט בפעולה של דחיפת האיש השמן?
Guy Naveh לא, כי האיש השמן לא נמצא על המסילה. בשאלה הקודמת כולם נמצאים על המסילה ואין מה לעשות עם זה חוץ מלהחליט אם לפנות או לא. האיש השמן נמצא מחוץ לסכנה, בעוד שבשאלה הקודמת כולם נמצאים בסכנה.
@@yuval7721 גם האדם הבודד שעל המסילה לא נמצא בסכנה כי עצם הסכנה שבמסילה היא מעבר הרכבת על גבה והרכבת לא אמורה לעבור על גבי המסילה שהאדם הבודד עומד עליה
יש לך את הסרטונים הכי יפים והכי מושקעים בעולם! (תודה!)
כיף לראות התראה מהיוטיוב ולגלות שזה סרטון שלך, זה עושה טוב בלב
בכל הספאם והתגובות אף אחד לא ישים לב שאני בעצם הומוסקסואל. להתראות! Love from Lithuania 🇱🇹 ♥️
😤🤮🤢
😤🤮🤢
זו מעין גרסה עברית לסרטון של Vsauce. בכל מקרה זה מאוד מעניין, כל הכבוד!
Hry Vsauce, Doron here
זה לא גרסא עברית לשום סרטון של Vsause
Vsauce זה הרבה יותר ..
ויזואלי ופיזי.
זה מאוד מעניין איך vsauce הגיש את זה
חייב להגיד שזה אולי הסרטון הכי מעניין שראיתי בזמן האחרון
פשוט אחד הערוצים הכי טובים ביוטיוב ישראל
בחיים לא הייתי משנה את מה שאמור לקרות לטובת חיים של מישהו אחר כי אני לא מאמין שמותר לי לגרום לגורל הזה להשתנות אין לי סמכות כזאת ואני לא ישות אלוהית
3:05 אני מרגיש בדיחת אמאשך מתקרבת...
סופרמן קטן עליו אם הוא מצליח לעצור רכבת לבד!🦸
@@A.l85 איך אתה זוכר
@@A.l85 טופ גיק
אמצע הסרטון קפץ לי סרטון של הדר אשוח אני כבר 20 דקות רוצה לדחוף אותו מגשר
מה אם יש לך שוב פעם מסילה עם חמישה אנשים ומסילה עם אדם אחד.
אבל הפעם אחד מהאנשים בחמישה הוא הדר אשוח.
האם התשובה שלך תשתנה?
האם תהסס?
@@giornogiovanna839 אם האחד הוא הדר אשוח אני בוודאות דוחף אותו
@@נדבארזני כנל
משמח כל פעם לראות שיש סרטונים חדשים. תודה שאתה ממשיך להעלות. גם אם הנושאים חלקם מוכרים יותר, כיפית נורא ההגשה שלך!
מכירה את הדילמה ומאד מעניין לדבר עליה ! הערוץ האהוב עלי!
כנראה שזאת מחשבה אגואיסטית אבל הסרטון בעיקר גרם לי לחשוב איך לא להפוך לאדם שמן בסגר כדי שאף אחד לעולם לא ישקול לדחוף אותי למסילה כדי להמחץ עי רכבת נוסעת
זו בעצם בחירה בין מערכת ערכים תועלתנית מול כזו שמבוססת על כוונות(קאנטנית?)
אתה יכול בבקשה לעשות עוד סרטונים כאלה הם מעניינים. אבל יודע מה יהיה יותר מעניין וכיף לצפות בו? שתחזור להעלות סרטונים שאתה מצייר בהם כי גם הנושאים בדרך כלל ממש מעניינים וגם זה כיף לראות דברים שאתה מסביר בציור כי זה גם יותר חוויתי וגם מבינים את זה יותר טוב.
נ.ב אתה מצייר ממש יפה. תמשיך כך
פילוסופיה בגרוש
@@arielshuvaly2779 נכון, אבל למי שאין מעבר לגרוש זה טוב...
ומה אם אנחנו האדם השמן?
ואנחנו צריכים לקפוץ ולהקריב את עצמנו,אדם אחד ולהציל 5.
הייתם עושים את זה? או כשפתאום מדבור על עצמנו אנחנו נחשוב על זה שונה
יש לזה נידון גדול בהלכה, זה נקרא "מאי חזית דדמך סומק טפי" (מה ראיתה שהדם שלך אדום יותר?), והיו דילמות כאלו כבר בתקופת הנביאים, האם מותר להרוג אדם אחד בשביל להציל עיר שלמה? מסכת סנהדרין סוף פרק 8 או תחילת פרק 9, בגמרא יש לזה דיון ארוך. המסקנות מאוד מעניינות.
מוח: מקשיב מקשיב מ ק ש י ב....
דורן: אולי אתם חושבים שחשבתם שאתם חושבים פחות
מוח: רגע איבדתי אותך
דורן : איפה?
מוח: בהתחלה
דרך אגב, מאוד אוהב את הסרטונים שלך
בנוגע לדילמה הראשונה האם לפנות ולהרוג פועל אחד או לא לפנות ולהרוג חמישה. הייתי בוחר אכן לפחות ולהרוג (לצערי) את הפועל היחיד. בגלל 2 סיבות:
1) כי מדובר ב''אובדן מופחת'' נקרא לזה.
2) הפניה הזו קיימת ונמצאת שם על המסילה, כלומר גם אם לא היה שם פועל יחיד בכל זאת הייתי פונה בכדי להציל את החמישה.
אך בדילמה של ה''איש הכבד'' לא הייתי דוחף אותו למסילה בכדי להציל את חמשת הפועלים. מהסיבה הפשוטה שהאיש השמן אינו היה על המסילה ולא היה במצב סיכון כלל וכלל.
כלומר חמשת הפועלים אשר כבר נמצאים על המסילה והרכבת דוהרת לעברם, אני קורא לזה ''גורל''. גורלם היה להיות על המסילה כאשר הרכבת התקדמה לעברם.
תראה, אני דווקא חושב שאני יציל את החמישה, כי איך אתה תוכל לחיות עם המחשבה שיכולת להציל חיים?
אני גם בטוח שאם אני הייתי העובד האחד, הייתי מבין אם מישהו היה מסובב את הרכבת לכיווני כדי להציל חמישה (!) פועלים.
כל הכבוד דורן!!!!!
יש לך ערוץ באמת מעולה וכל סרטון שלך מרתק מחדש ואני לא יודע אם הורדת טיפה את התאורה אבל ככה רואים אותך בצורה הרבה יותר ברורה
רגע אבל מה אם אני מקריב את החיים שלי כדי למנוע את המוות של ה5 האחרים?
או גם ההפך שאני מקריב את החיים של ה5 אנשים בשביל שאני אשרוד?
איזה יופי של ערוץ , ממש Visause הישראלי😄
עלה בדעתך שאפשר פשוט לצפור להם בצופר ולסמן להם להסתלק מהמסילה?
חשבתי על זה והגעתי למסקנה שללכת לפי מה שהיהדות אומרת זה הכי טוב (לדעתי כמובן).
אני לעולם לא אהרוג מישהו, לא משנה מה יקרה ומי זה ומה יהיו ההשלכות או התוצאות. אני לא אהרוג אף אדם
סרטון מדהים ומעורר מחשבה. תמשיך ככה!
זאת הסיבה שצריך שיהיה מקצוע שמשלבים בו כל מיני דברים ורעיונות ביחד
בנוגע לשאלה הראשונה הייתי אומר להזיז מפני שיש שני מסלולים יחידנים שיכולים לקרות ואתה בוחר איזה מהם אז תתעדף את המסלול שיפגע הכי פחות (אלא אם מתחילים לדבר על חברים ומשפחה או פקטורים אחרים, אני מניח שמדובר באנשים זהים זרים אלי לחלוטין)
בשאלה השנייה נכון שמדובר בשני מסלולים אבל על פניו נשמע כאילו יש עוד דרכים שאתה יכול למצוא והבעיה שאתה לא מנסה למצוא את הדרך שבה כולם יחיו אלא מנסה פשוט מפשט את המצב לשתי סיטואציות זו הבעיתיות
בשאלה השלישית זה באמת קל כי מה עדיף שכולם ימותו או שרק אחד ימות (מניח שהחמישה לא עוצרים את הרכבת)
אם המיקום המדויק של הגבול מעניין אותך, האם אתה פונה לקהל הרחב כדי לעשות ממוצע, מתוך הנחה שזה יהיה קירוב טוב למיקום "האמיתי" של הגבול?
הרי לכל אחד גבולות ומניעים שונים. האם אתה יודע איפה הגבולות שלך עצמך?
7:40 אמרת בשביל להציל *אחרים* אבל שם זה לא אחרים.
אני חושב שכל עוד אני לא אתפס אני ידחוף את השמן על מנת להציל את חייהם של חמשת הפועלים, בעיקר אם הוא גרם לזה. גיליתי על עצמי שאני לא מוכן לסכן את חיי בשביל להציל מישהו שאני לא מכיר. תודה רבה על הסרטונים המאוד מעניינים האלו! אשמח אם תמשיך בסדרה של "בקיצור" ותעשה על עוד מלחמות/מלחמות ישראל.
3:30 הפסקתי לצפות בסרטון והלכתי לבדוק כמה שמן צריך להיות כדי לעצור רכבת זזה
ואווו סרטון מעולה שמעלה שאלה מאוד מעניינת!!! בבקשה מי במחפש תשובות לשאלות שהוצגו לסרטון, שיקרא את תגובתי
מצאתי לכל השאלות תשובה פשוטה מאוד: תמיד לבחור באדם היחיד על פני חמישה פועלים מכיוון שאם ישנם פועלים על מסילה, סימן שיש בעיה באותה מסילה. ככל שיש יותר פועלים, כך הבעיה גדולה יותר וכך הסיכויים שהרכבת תישאר על המסילה, תיקטן וברגע שהרכבת תעבור על "הקטע הבעייתי", היא תיפול ואתה (הנהג) תהרוג 5 אנשים, אותך ואת כל הנוסעים שזמן שיכולת להרוג רק אדם יחיד ולהמשיך "כרגיל בחייך"- מקרה זה שונה מהמקרה של: "חיים של אדם אחד או של חמישה" בגלל שעכשיו זה חיים של כמה מאות אנשים וגם בגלל שזה החיים *שלך*.
דבר שני, במקרה של מסלול מעגלי בו אתה יכול להרוג רק אדם 1 או את אותו האדם ועוד חמישה אנשים, יש להתייחס לאדם היחיד (השמן) בתור מת, מכיוון שלא משנה מה תעשה, הוא ימות אז מה שנותר הוא או להרוג 5 אנשים או 0 אנשים- בחירה קלה למדי.
דבר אחרון, יש לדחוף את האדם השמן-רשע למסילה, מכיוון שהוא גרם לחמישה אנשים לצעוד אל מותם ואין לדעת איזו עוד סכנה הוא מהווה לציבור, כמה אנשים הוא עוד יהרוג או בקיצור הוא רוצח בדם קר שמהווה סכנה לכולם!
מי שהגיע עד לכאן שיכתוב לי בבקשה מה הוא חושב על תשובתי.
קודם כל סרטון ממש טוב. השאלות האלו ממש חשובות והדרך שאתה מציג אותן מעוררת מחשבה.
אני חושב שאנו מחפשים אשם או גורם ולא תוצאה. אנו רוצים לחיות בעולם צודק ולכן לא נעשה מעשים נתעבים גם אם הם יצילו יותר חיים.
אם נניח שאני מפקד במלחמה ויש לי אופציה לחלץ חמישה חיילים או חייל ומי שלא מחולץ ימות בוודאות, אני אחלץ את החמישה, כי אני מייחס את האשמה במוות לאויב ומשתדל להציל כמה שיותר חיילים.
לעומת זאת, לא אשלח חייל למוות וודאי כדי להציל את אחרים, כי אז הרוצח הוא לא האויב אלא אני.
כאשר הרכבת היא הגורם, אנו מנסים להקטין את הנזקים, אמנם לא נרצה להיות הגורם לרצח האיש השמן בכוונה תחילה.
במקרה שהאיש השמן עשה משהו בזדון כדי להרוג אחרים, לא נראה בעיה בלגרום לו למות, כי הגורם למוות זה הוא ולא הרכבת.
זאת דעתי.
אחותי אגב חושבת שזה לגיטימי להרוג מישהו בכוונה תחילה ע''מ להציל יותר אנשים, אצלה זה נטו מתמטיקה, יותר אנשים מצדיק כל מעשה
עשית לי כאב ראש מכל החשיבה הזאת...
סרטון טוב כרגיל ❤👍❤
קודם כל אם יש לנהג הרכבת אופציה לשנות מסלול אז הוא לא משנה את המציאות. כי המציאות עצמה היא שינוי מתוך מציאות קבועה.
ולדעתי ההבדל בין שני התפיסות תלויות בוודאות לתוצאה שמתוכה מושלך האחריות לתוצאה. ההסתכלות הראשונה שהיא מהצד של הנהג יש וודאות ואז גם אחריות ולכן זה נשמע יותר הגיוני להציל חמישה ולשלם באחד. ולפי זה אם תהיה וודאות לתוצאה מהצופה ההסתכלות הראשונה תיהיה הגיונית יותר. רק שפה קשה לנו להבין כזאת סיטאוציה של רמת וודאות כזאת גבוהה, אבל אולי במצב שהתוצאה תהיה רעה בכל צורה האדם נוטה פשוט לא להתערב, כי עצם המחשבה על לעזור נוגדת כניסה לרע אפילו עם אתה מציל כמה, בשונה מנהג הרכבת שנכפה עליו הסיטאוציה ורק צריך לבחור מה הכי פחות יהיה רע.
ותוך כדי שאני כותב אני מבין שההבדל בין הנהג לצופה הוא בין ההגיון להציל, לרגש, הנהג נתון בתוצאה רעה בטוחה שהוא יעשה, ולכן נשאר ההיגיון להציל יותר, והצופה שלא אחראי לסיטאוציה נותן לרגש את הביטוי.
יש הרבה מקרים שצריך להסתכל עליהם מבחינה לוגית קרה ולא מבחינה רגשית.
זה למה צריך לדרוס את החמישה ולירות באדם במסילה השניה ככה אתה דואג שכולם מתים
אתחיל מזה שבחיים האמיתיים יש הרבה יותר מ2 אופציות, ושום דבר לא ודאי. גם לאדם שעומד כפות מול כיתת יורים וראשו מכוסה בשק יש אינספור אופציות, הוא יכול להתפלל לאלוהים, הוא יכול לקלל את השופט, הוא יכול להצטער על חטאיו, הוא יכול לצחוק מבדיחה שנזכר בה וכו׳ וכו׳. באותה מידה גם נהג הרכבת, בנוסף לפניה יכול לבלום בלימת חירום ואולי לפגוע בצורה פחות קשה ולהציל אחד מהאנשים או שאולי זה יגרום לגופותיהם להיות פחות מושחתות. אולי הוא יכול לצפור ולגרום למי מהם לרוץ על נפשו ולהציל אותו. האופציות הן אף פעם לא 2.
אבל נניח ואנחנו כן בסיטואציה כזו והבלמים והצופר לא עובדים. השוני העיקרי בין כל הסיטואציות שאתה מתאר הוא במידת האחריות שלי, כמקבל החלטה, למעשי הרכבת. אם אני הנהג של הרכבת, יש לי אחריות מוחלטת על מה שהיא עושה (ויאשימו אותי בהריגה במידה ולא אעשה כלום) אם אני עובר אורח, אין לי אחריות כלל על מעשי הרכבת (ובמידה ואדחוף מישהו לפסים אואשם בהריגה) אם אני יכול לשלוט בכיוון הנסיעה של הרכבת, אני הנהג שלה ויש לי שוב אחריות מוחלטת למעשיה גם אם אני בחדר בקרה ולא ברכבת עצמה. האחריות שלך על מה גורמת הרכבת היא המרכיב המשמעותי ביותר לדעתי בבעיה המוסרית הזו. ולדעתי ככל שיש לך יותר אחריות, כך ראוי יותר שתפעל למען צמצום הנפגעים.
תעשה סרטון על מפלצות וקסמים בקולוניאליזם
הדיון מאוד מעניין.
לומר את האמת, בשאלה הראשונה די עניתי בביטחון שהייתי מסובב את ההגה כדי להציל את החמישה.
אבל ככל שהעמקת, הבנתי עד כמה למעשים שהייתי נוקט הייתה השפעה עצומה על חיים של אנשים.
לכן, כבר בשאלות הבאות התערערתי, והחלטתי שלא הייתי נוקט בפעולה אקטיבית. המאמר "ידיי לא שפכו את הדם הזה".
כן, הייתי מתייסר על זה אח"כ. אבל באי פעולה, לא הייתי צריך לדחוף את השמן על הפסים.
אתה יכול לעשות בבקשה על מלחמת לבנון
כמו כל פעם מחדש... לא מאכזב, פוצצת לי את המוח לטובה😵
גיליתי את הערוץ שלך רק אתמול וכבר ראיתי חלק לא קטן מהסרטונים.
אני חושב שיהיה מעניין מאד אם תוכל לעשות סרטון על העובדה ששאלות מהסוג הזה הן לא רק פסיכולוגיות או פילוסופיות אלא גם קיימות בימינו.
למשל, בתכנון של מכוניות אוטונומיות. נניח שהמכונית מזהה מישהו קופץ לכביש ומחשב המכונית מיד מחשב שלא יהיה זמן לבלום. אופציה 1: המכונית ממשיכה ודורסת למוות. אופציה 2: הרכב מפיל את עצמו לצד הכביש והורג את הנוסע.
אפשר להתחיל בשאלה מי היה עושה נהג לו יכול היה לחשוב ( בפועל, נהג יגיב אינסטינקטיבית). האם הייתם מגיבים שונה לו זה היה ילד או איש זקן? אם כן, איך צריך לתכנת את מחשב הרכב? זה הרי תכנות מראש מבלי יכולת לזהות ילד או זקן.
אלה שאלות אמיתיות שנשאלות בהקשר לרכבים אוטונומיים.
מי שרוצה להיות טוב שיתכונן להיות רע
מספרים על בחור צעיר שהגיע לחכם ומבקש שיקבל אותו בתור תלמיד. "אתה יודע לשקר?" שאל החכם. "לא, כמובן שלא", אמר התלמיד. "ולגנוב?", "לא". "ולהרוג?", "לא!". "אז לך ותלמד את כל זה, וכשתבין ותכיר, אל תעשה זאת יותר".
בטח החכם היה מקובל. כי מי שעוסק בחכמת הקבלה יודע מניסיונו שכדי להיות אדם גדול צריכים לעבור בו כל הרצונות, מהטובים עד הגרועים ביותר. הוא צריך להכיר מהי התכונה האמיתית הפועלת בו לכל עומקה, ואז להתעלות מעליה.
מצד הטבע, יש בנו רק רע, כמו שכתוב על הבורא שאמר "בראתי יצר הרע". מנגד, הבורא ציווה עלינו לפעול לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", מצווה המוטלת על מי שמבקש ללמוד להיות חכם גדול. על אדם שחסרה לו התחושה של אותו יצר הרע שמנהל ומסובב אותו עדיין לא מוטלת מצוות האהבה.
החכם בסיפור שלח את הבחור להכיר את עצמו עד היסוד, ללמוד את כל הרצונות והתאוות הטמונים בו בלי שהוא חש ומודע להם. כשאדם מתחיל להכיר את המנוע הפנימי שלו הכול נפתח בפניו. בהדרגה מתגלה לפניו כל היצר, הוא נחרד ממנו ואז, כמו אותו חכם שכבר עבר את כל השלבים של גילוי היצר האגואיסטי שבתוכו, הוא מתחיל לגלות את התכונה ההופכית.
ייתכן ועדיף לשבת בשקט בצד ולא לעבור את התהליך המטלטל הזה, אבל אז אדם נשאר כמו פרח יפה או חתלתול, ברמת צומח או חי, ולא מממש את רמת האדם. יש דתות שקוראות לעשות כך, להרדים את היצרים. הן נותנות למאמינים שלהן עקרונות ועצות איך לא לגעת ברע שנמצא בהם. אבל חכמת הקבלה מסבירה שהיצר הרע נועד לעבוד איתו, לטפס בעזרתו אל הטוב. כתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שהיצר הרע גדול יותר כך ניתן להרכיב על פניו את היצר הטוב.
בסופו של דבר כולנו נצטרך להכיר את הרע שבנו ולקיים את מצוות אהבת הזולת. לא נצליח להחביא את הרע למשך זמן רב ולהמשיך לחיות איתו כרגיל. אבל ככל שיתעוררו להכיר בו יותר אנשים, נעבור את תיקון הלב בצורה קלה ומהירה. למזלנו המקובלים כבר כבשו לנו את הדרך ללכת בה, רק צריך להקשיב לעצתם.
אם יש אדם ככ שמן שהוא עוצר רכבת איך אני אמור לדחוף אותו?
אם אני ככ חזק אני פשוט יעצור את הרכבת
דורן מה קורה עם המיקרופון? אני דואג לשלומו:(
עכשיו אני מבין למה הרכבות בישראל כל הזמן מאחרות
היי
לא עסקת בנקודה אחת.
במקרה הראשון, האדם היחיד אינו מודע כלל לסכנה בעצמו
השמן, לעומת זאת יכול להיות מודע, או שניתן לידע אותו ולכן אם הוא לא קפץ מעצמו אין לי יכולת להכריח אותו לקפוץ.
כלומר, הרעיון של אם אני הייתי שמן האם הייתי אמור לקפוץ בעצמי להציל את ה חמישה - אני לא הייתי קופץ, ולא מסית את הרכבת באף אחד מהמקרים
ולכן לא ראוי גם לדחוף את השמן.
טיעון נוסף: עובדי הרכבת אולי לא לוקחים בחשבון שהם עלולים להידרס, אבל הם שם מסיבה מסוימת: מישהו נהג ברשלנות, או בטיפשות, או ברשעות. מבחינתנו, סביר אפילו שזה הן עצמם או חלק מהם. הגיוני יותר שהם, או מי שאחראי להימצאם שם, ישאו בתוצאות, ולא איש שלא קשור לסיטואציה בשום צורה.
אני אומר... שהנהג יאכל מקדונלדס ויתחיל לאכול. אם יש עובד מסילה הוא יכולה להחליק לו האצבע על ההגה והוא לא יהיה אשם... בום אני תותח😎
עכשיו בלי צחוק אחלה סרטון ונקודה חשובה
אני מעדיף את הסרטונים שלך על ההיסטוריה.
ומה אם זה אשמת ה5 שהשמן שם?
מעניין מאוד , תודה .
אני בהחלט מסכים שזה לא משהו שרגילים לחשוב עליו הרבה אולי מעצם העובדה שאנחנו לא רגילים להיתקל בסיטואציות עם כל כך הרבה אחריות.
אני חושב שכמו שאמרת הייתי דוחף אותו אם הוא היה אחראי למוות שלהם, מכיוון שגם אם נאמר שאי אפשר להעריך חיים של בן אדם, ברור שזה משהו שהרשע ייחס לו אפס חשיבות ולכן הוא ראוי על פי ההבנה הזאת להיהרג במקומם.
הייתי גם פונה במקרה של המסילה המעגלית כיוון שההשלכה של מותו של השמן כמה שניות קודם לא משמעותית.
וודאי שלא ביחס לחיי אדם.
אין מתג חירום ברכבת או משהו?
נגיד שהתקלקל
@@user-xd5zq8gg4f אאוץ'
@@ophirbotzer114 ח
סרטון יפה, אהבתי
בכל המיקרים תופס הכלל לא תרצח .
מי שימות שימות כתוצאה של תאונה .ולא של מעשה מכוון .תופס בכל המיקרים !!!!
תעשה סרטון על ההיסטוריה של המקצוע של מנקה רחוב
אתה צודק לגמרי
אני חושב שזה לא משנה באיזה מקרה הפיתרון הוא זהה. פשוט צריך לחשוב על זה:
אם אתם נמצאים מאחורי מסך הבערות
ואתם תהיו אחד מהשישה, אבל אתם לא יודעים מי. מה הייתם עושים?
ואני חושב שכל אדם סביר היה בוחר להרוג את האחד.
פעם היית הדרך הקלה עכשיו אתה הדרך הקשה
התוכן שלך מעמיק מידיי😅
אולי אתה יכול להוסיף לשאלה עוד סעיף,מה אם האדם האחד הוא רופא וה5 הם פושעים/רוצחים,במקרה הזה האם אתה תעדיף להציל את הרופא?
האם החיים של מישהו כמו רופא שווים יותר מחיים של רוצחים?
@@cicada4774 כמובן
מעניין מאוד,תודה!
ןואו וואו ,בסוף שאלת מלאא שאלות מעניינות ואני רוצה לענות עליהם ,אבל שאלת יותר מדי ...אני כבר לא זוכר אותן 😅😂
האיש האחד שהיה בצד צריך לחיות! אולי הוא ברח לשם בכוונה כדי להינצל כי הוא ראה את הרכבת והשאר לא האמינו לו?
אני חושבת שאין קו שמגדיר אם פעולה היא לגיטימית או לא, וגם שאין חוקיים מסויימים ומדוייקים שמתאימים לכל מצב. לפעמים ההחלטות יכולות להשתנות בגלל גורמים שונים בסיפור, ולא תמיד אפשר להסביר בדיוק למה, לפעמים זה בלתי אפשרי.
מבחינתי להציל 5 ולהקריב אחד זה צודק וכל שאר הדברים כמו זה לא מוסרי להקריב מישהו או זה לא יפה להשתמש במישהו בשביל להציל אנשים אחרים זה הסברים שנועדו לשכנע את המצפון כי יש כאלה שקשה להם להרוג מישהו גם אם זה בשביל להציל 5 אחרים אבל מבחינה מוסרית ישרה, להציל 5 ולהקריב אחד זה מה שצריך לעשות. אני בטוח שאם לא תקריבו את השמן ואז נגיד נחזיר לחיים את ה 5 שמתו ותגידו להם שלא הקרבתם אחד כי המצפון שלכם לא יכל לעשות את זה ובגלל זה הם נהרגו, אני די בטוח שהם לא ישמחו לשמוע. שתי האופציות, להרוג אחד ולהרוג חמש הם לא מוסריות אבל אם חובה לבחור, צריך לבחור את זאת שפחות לא מוסרית
לא הבנתי למה כולכך לדבר על זה אפשר לצעוק להם ברמקולים או לצפור או עם לא הייתה תכנולוגיה לצעוק כי לא יכך להם הרבה זמן לרוץ כמו שלוכך לרכבת לעצור
הפתרון זה להחליף בין המציאות לבין הסרטים , סדרות הטלוויזיה ומשחקי המחשב כדי לעשות מחאות
פנייה חזקה לבחור היחיד אח
אני חושב שכל דבר הולך לפי הכוונה והמחשבה ולאו דווקה התוצאה או המעשה
כל הדילמה המוסרית נשענת על עובדה עיקרית, שאתה צופה מהצד בסיטואציה ולא חלק ממנה כפי שמתוארת כאן בסרטון בטעות.
אינך יכול להיות נהג הקטר בכדי לענות על הדילמה במלואה, מציע לתקן למקור..
אני אמנם מגיב יחסית מאוחר אך אגיד מה שאני חושב:
ראשית זה מקרה מאוד בעייתי, הוא בינארי - יש לנו שתי אפשרויות בלבד אך גם אם זה היה מתרחש במציאות ככל הנראה יכולנו להעלות אפשרויות אחרות לפעול, הבעיה היא שבגלל שזה מקרה בינארי קשה לנו להתנהל איתו כי במציאות בדרך כלל לא עומדים בפני מקרים כאלו.
שנית, אני חושב שהסיבה לשוני היא מצפונית בעיקרה:
בכל המקרים התוצאה היא דומה על פי רוב מערכות המוסר שיש לנו, הפעולות שלנו מובילות במודע למותו של אדם אחד על מנת למנוע את מותם של רבים.
במקרה של האיש השמן אנחנו מרגישים יותר אחריות בגלל שאנחנו משתתפים במותו באופן יותר פעיל, על אף פי שהתוצאות הן זהות והמעשה לא כה שונה, ולכן נרגיש יותר אשמה.
זה גם מסביר למה אנשים רבים יסכימו לדחוף את האיש השמן אם הוא גרם באופן מכוון לפגיעה באותם אנשים - זה מצדיק את פעולותינו ולכן זה מחליש את תחושת האשמה.
אז בקצרה, אני חושב שהסיבה להבדל בין התשובות היא שיש דיסוננס בין המוסר הרציונאלי למוסר הרגשי.
לגבי ההבדל בין האיש השמן לנהג הרכבת זה שאדם שעל הגשר לא קשור לסיטוואיצה כלומר נהג הרכבת בכל מיקרה הולך להרוג מישהו ואני לא חייב להרוג אף אחד לכן זה ירגיש לי כמו רצח (גם אם אותו אדם שמן רשע ) וגם שאני לא יודע אם נהג הרכבת בכל מיקרה מתכוון לפנות ולהרוג פועל אחד ואולי הפועל ישים לב ויברח בזמן יש כל כך ארבה מישתנים שלבוא “ולרצוח“מישהו בודאות שאני לא קשור זה שונה אבל לגבי נהג הרכבת עצמו שכל מיקרה הולך להרוג מישהו זה יותר מסובך
לדעתי מה שאתה מוסיף לדילמה לא משנה אותה, לכן התשובה לא אמורה להשתנות. בראייתי, הבעייה בלדחוף את השמן הוא מצפוני ולא מוסרי. אז מבחינה מוסרית אין כאן דילמה באמת לדעתי, שגם אני לא מסכים שחיי אדם מוערכים לאין סוף.
הפתרון זה לעשות הרבה מפלגות שהם ימניות וליברליות
וואו יש שיפור מלפני שבועיים!
זאת הזדמנות מצויינת לבחון את ההסתכלות שלנו על בחירות ביומיום, דרך משל הקרונית:
facebook.com/watch/?v=1528967110451419
אני היחיד שלא מבין איך אפשר לדחוף אדם שיכול לעצור רכבת?
אתה יכול לפנות בשניה האחרונה ולהרוג את כולם 👍
תעשה בבקשה סרטון על דילמת האסיר
אם המסלול התקין של הרכבת הוא להמשיך ישר (לכיוון החמישה), אני יכול לצאת מנקודת הנחה שהם צריכים לדעת שהרכבת מגיעה + לא להיות שם כשזה קורה. מותם על אחריותם. לא אסטה מהמסלול וארצח אדם חף מטעויות (שרלוונטיות לרגע הזה) בשבילם.
היה מצחיק עם בסוף היית משנה את השמן הרשע ל מחבל ואת חמשת העובדים לאזרחים תמימים , האם אז גם היה ספק למישהו.
סרטון נהדר!! אני לא באמת יודע מה הייתי עושה במצב אמת
אגב יש יוטיובר שעשה ניסוי אמיתי ומרתק בדיוק על הדילמה הזאת.
תחשפו ביוטיוב The Greater Good - Mind Field
סרטון מעולה רציתי להגיד שיש עוד הרבה דוגמאות דומות כמו שהבן אדם שאתה צריך לדרוס הוא חבר הכי טוב או איש משפחה או דוגמא נוספת זה שאם אתה רופא ואתה יכול להעביר את האיברים של בן אדם אחד כדי להציל חמישה אנשים תעשה את זה? טוב לא חשוב רק עשים את זה פה ואומר שזה סרטון מעולה.
אני חושב שרוב האנשים היו אומרים בהתחלה שהם היו מעדיפים להרוג בן אדם אחד אבל בפועל הם היו הורגים את החמישה, בני אדם נוטים להיצמד לברירת המחדל להרוג את החמישה אנשים זה פעולה פסיבית שלא דורשת הרבה מאמץ לעומת שינוי הכיוון של הרכבת שזה פעולה אקטיבית שדורשת מאמץ.
במקרה הזה אי ההחלטה היא החלטה הכי קלה ויותר הגיוני שבפועל זה מה שהיה קורה
עצם השינוי זה מה שמשנה ולא הרציונל
כל השיח הזה מרגיש כאילו אנחנו לוקחים את התפקיד של אלוהים
אני חושב שבצומת הוא יכול היה לרצות להקריב את עצמו ולא להיות מסוגל לכך.
בעוד בסיטואציה עם השמן אני כופה עליו להיות מוקרב ואילו היה רוצה היה עושה זאת בעצמו.
לדעתי ההבדל שגורם לי לתמוך ב1 ולהיות נגד 2 זה שב2 מתייחסים לשמן כעצם וב1 כאדם
7:41 לדעתי זה לא נכון, שכן להקריב זה לדעתי לגרום למי שהוא להיות מת במקום חי ובמקרה הזה הבן אדם השמן (מאוד) בעצם ימות בכל מקרה לכן לא הפכתי אותי במצב התיאורתי מחי למת.
זאת הסיבה שאני בעד כל סוגי האנרכיזם ובעד כל סוגי הליברליזם
יש לך סרטונים עם תוכן מעולה, אבל אתה חייב לשפר את איכות הסאונד
אתה יכול להיות המורה שלי?
יש שיקול נוסף שלא הבאת פה בחשבון, והוא דיי מה שהכריע אצלי את המחשבה ההיא. והוא השאלה "מה אם אני טועה והאדם השמן לא באמת יעצור את הרכבת?"
כאילו, טענית, יכולתי לקרוא 1000 מאמרים על 1000 רכבות שנעצרו כשהיה אדם מעל 100 קילו על המסילה. והבנאדם שאני רואה יכול להיות כל כך שמן שדיי ברור שהוא לפחות 150 קילו.
אבל מה אם אני טועה? מה אם האדם הזה לא באמת 100 קילו, מה אם הוא מלא בהליום? מה אם הרכבת המשתוללת טסה במהירות יותר גבוהה מרכבת רגילה ולכן אצלה איש שמן לא יספיק?
בעיקר אם אנחנו מדברים על פעולה אימפולסיבית- כלומר, שאני רואה את הרכבת דוהרת לכיוון חמשת האנשים ואין לי הרבה זמן לחשוב על האם זה נכון או לא נכון, יש שם אפילו עוד יותר סיכוי שאני טועה, ושאם הייתי חושבת 20 שניות יותר, הייתי מוצאת סיבה למה לא סביר שאם אני אדחוף את השמן, זה לא יקרה. אבל אפילו אם זו לא הייתה החלטה בלחץ של זמן, עדיין תמיד קיים הסיכוי שאני טועה.
קצת משעשע אותי שסגרת את הסרטון בשאלה האם גילינו שאנחנו יודעים הרבה פחות ממה שחשבנו שאנחנו יודעים, כי זו פחות או יותר בדיוק הסיבה שבגללה כתבתי את המשפט האחרון. כי אני מודעת לזה שאני לא יודעת כלום.
בכל אופן, לדעתי גם חוסר הוודאות וחוסר הידיעה המוחלטת והאבסולוטית שהאיש הזה יעצור את הרכבת, וגם קצת האקט של הדחיפה עצמו (שהייתי הרבה זמן בהתלבטות על האם הייתי נניח לוחצת על כפתור שמשגר בנאדם שמן אקראי על המסילה. אני תיכף אסביר למה זה שונה בעיניי מדלת נפתחת.) הם אלה שגורמים להבדל, לפחות אצלי, באידיאולוגיה ובהחלטה האם לעשות את זה או לא.
חוסר הוודאות הזה תקף גם לגבי השאלה האם לדחוף אותו אם הוא זה שגרם להם להיות על המסילה מלכתחילה. מה אנחנו יודעים? אולי חמשת האנשים האלה אלה רוצחים המוניים והוא שם אותם על המסילה כי הם עומדים לרצוח את כל המשפחה שלו אחר כך? מי אמר שהוא באמת רע, רע מספיק כדי שנחליט ששווה להקריב אותו בשבילם? אם יתברר שזו טעות- אתם רוצים את זה על המצפון שלכם?
בקיצור, אני חושבת שאני באופן אישי כן הייתי משנה את המסלול של המסילה, אבל לא הייתי דוחפת בנאדם לכביש. בעיקר בגלל חוסר הוודאות הזה.
הייתה טענה אחת שאתה אמרת שאתה פחות חושב שהיא העניין הכללי פה, ולפי דעתי היא דווקא מאוד מאוד רלוונטית, והיא שהאדם השמן לא קשור לסיטואציה הזו בכלל.
כלומר, אמרת שזה לא ממש הגיוני להגיד שפועלי רכבת צריכים לקחת בחשבון את העובדה שכשהם עובדים על פסי רכבת עלולה לדרוס אותם רכבת.
אני אומרת- עובדה.
עובדה שהם הגיעו למצב הזה. עובדה שיש רכבת משתוללת שמתקרבת אליהם, ועובדה שהם, מכל האנשים, נמצאים כרגע על פסי הרכבת.
אז עם כל הכבוד להערכת הסיכונים שהם לקחו לפני שהם לקחו את העבודה הזו- הבחירה שלהם היא הסיבה שהם נמצאים כרגע על פסי הרכבת. האיש השמן לא קשור לזה בכלל. זה לא בסדר לערב אותו.
שאלת גם מה אם היינו צריכים פשוט לסובב הגה שפותח דלת שמפיל את האיש השמן למסילה.
פה עולה לי בראש שאלה שלא התייחסת אליה בכלל, והיא איך האיש השמן הגיע לעזאזל לתא מעל מסילת רכבת? כי אם הוא החליט לטייל, ראה את התא הזה, אמר: "הממ. מעניין מה יש שם.", זה מבטל פתאום את הטענה שהוא לא קשור לזה בכלל. בנוסף, אני לוקחת בחשבון גם מחשבה נוספת, והיא שאם האיש הזה נמצא בתא הזה מלכתחילה, יכול להיות שהוא עכשיו סובל מחרדות נוראיות שם בתוך התא לגבי האם מישהו יפתח את הדלת מתחתיו או לא, ושאחרי שנשחרר אותו משם תהיה לו פוסט טראומה לכל החיים. אז נעשה לאיש הזה כבר איזשהו נזק, ואולי זה איכשהו כן בא לאנשים בחשבון, כשהם מנסים לחשב אילו חיים שווים יותר, של האיש השמן או של החמישה על המסילה. (בעיניי זה לא עושה הבדל מספיק משמעותי, דרך אגב.)
אז לי קצת יותר קל לסובב הגה ולהפיל את האיש הזה למסילה, כי זה שהוא היה בתא הזה כן קושר אותו לסיטואציה מלכתחילה.
בכל מקרה, למרות שכל העניין הזה של "בלי האקט של הדחיפה" הוא בהחלט נושא מעניין, אני נשארת בדעתי. לא הייתי דוחפת בנאדם לרכבת כי לא הייתי רוצה לספק דין וחשבון (לא לאחרים וגם לא לעצמי, גם אם לא ידעו שזו אני) על הטעות שלי, אם עשיתי טעות. אבל במקרה של הפנייה, זה דיי ברור שזה או זה או זה. כאילו, אני מניחה שיש תמיד חוסר וודאות. יכול תמיד להיות שהרכבת לא תצליח לקחת את הפנייה ואז הקטר יפנה אבל שאר הרכבת תפגע בשאר האנשים, ושגם האנשים שבתוך הרכבת ימותו...
הממ.
לעזאזל. עכשיו לא בא לי גם להזיז ידית.XD
בכל מקרה, אם באמת ובתמים ברור לי שהרכבת לא יכולה לפגוע גם באלה וגם באלה, אני אזיז את הידית. אבל אם יש אחוז גבוה מספיק של אי וודאות לגבי האם אני אצליח להציל אותם או לא, אני לא חושבת שהייתי עושה שום אקט שיקבע מי יחיה ומי ימות.
מע
מי אמר שחיים של בן אדם זה אינסופ?
עושה דריפט והורג את כל ה6
*Nice*