עמק יזרעאל הוא העמק הפורה הגדול ביותר בארץ ישראל.
ראשיתה של ההתיישבות היהודית בעת החדשה החלה ביוזמתו של ד"ר ארתור רופין - נציג ההנהלה הציונית, שהטיל ב-1910 על יהושע חנקין לרכוש אדמות בעמק יזרעאל.
כך נרכשו 9,500 דונם בכפר הערבי פולה, ששמו הוסב ל"מרחביה". מרחביה, שעלתה על הקרקע בשנת 1911, שימשה כור היתוך ומעבדה לכל צורות ההתיישבות: ה"קואופרציה" לפי תורתו של ד"ר אופנהיימר, כמבשרת התנועה הקיבוצית; עם ראשיתה של תנופת ההתיישבות, שנפתחה ב-1921 עם ייסודה של נהלל, היה צורך לייבש ביצות ולאתר מקורות מים להשקיה ושתייה. הביצות יובשו, אולם מציאת מקורות מים היוותה בעיה שהכבידה על חיי החלוצים עוד שנים רבות וגרמה להם ייסורים קשים בנוסף לקשיים כלכליים ובטחוניים.
עד קום המדינה בשנת 1948 קמו בעמק המזרחי (שגבולותיו מאלונים עד מרחביה, כולל גוש יקנעם) 19 יישובים, מהם 10 קיבוצים ו-9 מושבים ומושבות. ב-1980, לאחר איחוד שתי המועצות האזוריות קישון ויזרעאל, קמה המועצה האזורית עמק יזרעאל, הכוללת בתוכה 39 יישובים, מהם 14 מושבים, 15 קיבוצים, 7 יישובים קהילתיים, 2 כפרי מיעוטים, 1 שיכון משפחות ומספר אזורי תעשייה.