Видео

הטענה שתמיד המדינה והיהודים מסכסכים בין הערבים זאת ממש טענה אנטישמית

היי פוסט שומר החומות שלום לא יצא מלוד המון פשע טרור ואלימות

יוסף אלבאז מסית בזוי ומדופלם שקיבל כאן במה בזיון

וואו איזה סרט מהמםםםם

בכיינים פרק הזוי ומטורף איך הם עשו בלאגן כזה בתוך עיר יהודית במרכז הארץ

30 אחוז בלבד ו90 אחוז מהנזק

סרט מרגש

הכי מתאים ללוד זה רביבו. המשיח של לוד.

תודה על הסרט

השם רחם עלינו😢

❤

האם אפשר להעלות את הפרק המלא?

תודה! העם זקוק להרבה סרטים בסגנון שיעזרו לנו לשמור את המסורת

בערוץ 1 לרצח ערבים ע''י ערבים הגדישו תוכנים שלוש שעות , אבל רצח יהודים ע''י ערבים שנים , לא מצאו זמן

סטאלין ימח שמו ושם זכרו גם היטלר ימח שמו

הרבה אש

וכל זה עוד לפני שומר חומות.... והרי הכתובת הייתה על הקיר...

יש חדשות בשבילך אם הייתי השופטת שלך מהיום יש לך עבר פלילי , תתחדש. תתחיל להתרגל לסטטוס החדש , איזה בריאות מלאה , הרסת לה את הצורה , לקחת לה את האמהות , בגילה היא עוד צריכה להנות מהאמהות זה הדבר הכי כיף לראות את הילד גדל להיות לצידו אין דבר יותר מדהים מזה שום כסף בעולם לא מחליף את האמהות שלנו. אז מה עשית לה? הילד יגדל בידיים עד זרותעד שהיא תשתקם אתה בכלא לא תוכל לתפקד כאבא נורמלי הילד מאין יתום והצלקות שלו ענקיות פיזיות ונפשוית שיקום ארוך וקשה , אם השכנה לא היתה מצילה אותה ואת הילד שניהם מובאים לקבורה כי ככה עם גברים אלימים שלא עוצרים בזמן. לפני מיטב הבנתי הבנתי שהפגיעה גם בילד והוא מוכר כנפגע עבירה , עוד לא התחיל את החיים כבר הדבקת לו סטטוס של נכה , מה עשה הילד ?????? למה צריך להסתובב עם צלקות נפשיות שילדים אחרים חיים במשפחות מאושרות . שום סיבה בעולם לא מצדיקה ניסיון לרצח אפילו מפגעי הטרור אצלנו לא מקבלים עונש מוות , אז למה פגעת בה , אפילו לפי הקול אתה איש אכזר וקר נפש , אתה מאחל החלמה שאתה יכולת למנוע את הסבל שלה, בלתי נתפס החופש ביטוי בבתי המשפט בישראל. הלוואי שהילד יורחק ממך וממשפחתך בצו בית משפט ורק היא תגדל את בנה בעזרת השם שתשתקם אמן ,ותמצא גבר אחר שיעריך אותה עם חוויה מתקנת ותביא ילד נוסף היא באמת ראויה לכך , וזה יהיה הנצחון האמיתי עליך ממש כמו גרמניה קמו עלינו לכלותנו ובכל זאת הבאנו דורות שלמים , זוהי התשובה השפויה לאנשים כמוך , אמן!!!!

התקשורת הזבל הישראלי

כלב משורמט רוצח עובד שבכ מניאק כלב

ימח שמם כל הסובייטים הבולשביקים הסמרטוטונים האדומים וגם כל הנאצים . וטוב שהם נכחדו מהעולם .

שתישרף כל העיר הזאת

מדהים

ואי הציטוט בשניות הראשונות של קרל מרקוס זה פשוט מזעזע שאמר את זה אחד שהוא עצמו היה יהודי, אבל האמת מה מצפים מאחד שכתב "הדת [...] היא האופיום של ההמונים"

חיית אדם מוות בייסורים זה מה שמגיע לך😡😡😡😡😡😡😡😡😡😡😡

מייאוש לשלמות ייאוש. מבוי סתום. כישלון, אכזבה, פחד, תסכול. למה ענן אפור נוחת על העולם היום? איך אפשר לצאת מכזה מקום? מצד הטבע אנחנו עשויים מחומר יסודי שמוגדר כרצון ליהנות, רצון להתמלא, לקבל הנאה ותענוג. בבני האדם הרצון הזה מחולק לשתי דרגות. בדרגה הראשונה נמצאים רצונות שקשורים יותר לגוף, בדרגה השנייה אלה שקשורים יותר לראש. ביחס לכל ההיסטוריה, מצבו הגופני של האדם היום הוא הכי טוב. כמעט ואין אנשים שחיים ברחוב או מתים מרעב, יש עזרה סוציאלית וכל מיני עמותות. זה מביא לכך שהדאגות לקיום הגופני איכשהו פוחתות. אבל בו בעת, הדאגות, הפחדים והחרדות בדרגה השנייה, האנושית, התחילו פתאום להתפתח, לגדול, להתגבר עוד ועוד, והם מביאים את האנושות לייאוש. עד לפני מספר דורות רק האליטות ידעו מה זה ייאוש או דיכאון, שאר בני האדם היו עסוקים בלשרוד. היום תרופות הרגעה הן חלק מהתפריט היומי של רבים מאוד. אפילו חיות המחמד סופגות מאיתנו תחושות רעות, ונזקקות גם הן לתרופות נגד דיכאון. ביסודו, הייאוש של זמנינו קשור לשאלה, סמויה או גלויה, שמתחילה לקנן באדם בקשר לתכלית קיומו. בשביל מה אני עושה את מה שאני עושה? מה הטעם? מה התועלת? האם יש צורך בזה? לי? למישהו? בכלל? שאלות קיומיות כאלה מגיעות מאותה דרגה שקשורה לראש. הרצון ליהנות שבדרגה זו מביא לנו דרישות חדשות, שעליהן אנחנו עוד לא מסוגלים לענות. הוא רוצה לדעת ולהבין ה-כ-ו-ל. מאיפה באתי? לא ברמה הפיזיולוגית של התפתחות מהקוף, אלא עוד הרבה לפני זה. מאיפה אני, במקור היותר קדמון? האם יש איזשהו כוח טבע כללי שמפתח אותי, שמעביר אותי בכל ההתפתחות הזאת? איזה מחשב-על, מערכת הפעלה, תוכנת ניהול, משהו שאליו אני יכול לפרוץ כדי להבין מאיפה, ובעיקר, לאן אני? אם נלמד לתעל את הייאוש של זמנינו לחקירה כזו, נגלה שהוא לא מוריד אותנו לתחתית של התחתית, אלא ההפך, מעלה אותנו לדרגת קיום חדשה, שונה לגמרי מבחינה איכותית. הייאוש מכל המוכר דוחף אותנו לפצח את סוד החיים. אז יש לנו משפחה וילדים, קריירה והישגים, תרבות פנאי, נופש ברחבי העולם ושאר תפנוקים. וזהו? בכך מסתכם הסיפור? שבעים שנה נרוץ אחר כך קופת חולים, בית אבות, בית קברות? ילדים קטנים מסתכלים על ההורים שלהם, ומראש מוותרים. מרגישים שהעולם שבנינו עבורם משעמם. לא מרגש. לא מספק. הם גדלים עם מועקה פנימית, ומגיל צעיר נזקקים לחומרים כימיים כאלה ואחרים. כדי לא לאבד דור שלם אנחנו צריכים להראות להם, ולעצמנו לפני הכול, שיש מקור עליון לייאוש שהם מרגישים, ושבעצם זוהי הזמנה לגדול. ביכולתנו למצוא את הדרך לענות לשאלות הכי פנימיות, להעפיל לממד הנצחי שבו נמצאת המחשבה העליונה שפועלת עלינו, ולהשתתף איתה בניהול המציאות. מייאוש לשלמות. לא פחות.

מייאוש לשלמות ייאוש. מבוי סתום. כישלון, אכזבה, פחד, תסכול. למה ענן אפור נוחת על העולם היום? איך אפשר לצאת מכזה מקום? מצד הטבע אנחנו עשויים מחומר יסודי שמוגדר כרצון ליהנות, רצון להתמלא, לקבל הנאה ותענוג. בבני האדם הרצון הזה מחולק לשתי דרגות. בדרגה הראשונה נמצאים רצונות שקשורים יותר לגוף, בדרגה השנייה אלה שקשורים יותר לראש. ביחס לכל ההיסטוריה, מצבו הגופני של האדם היום הוא הכי טוב. כמעט ואין אנשים שחיים ברחוב או מתים מרעב, יש עזרה סוציאלית וכל מיני עמותות. זה מביא לכך שהדאגות לקיום הגופני איכשהו פוחתות. אבל בו בעת, הדאגות, הפחדים והחרדות בדרגה השנייה, האנושית, התחילו פתאום להתפתח, לגדול, להתגבר עוד ועוד, והם מביאים את האנושות לייאוש. עד לפני מספר דורות רק האליטות ידעו מה זה ייאוש או דיכאון, שאר בני האדם היו עסוקים בלשרוד. היום תרופות הרגעה הן חלק מהתפריט היומי של רבים מאוד. אפילו חיות המחמד סופגות מאיתנו תחושות רעות, ונזקקות גם הן לתרופות נגד דיכאון. ביסודו, הייאוש של זמנינו קשור לשאלה, סמויה או גלויה, שמתחילה לקנן באדם בקשר לתכלית קיומו. בשביל מה אני עושה את מה שאני עושה? מה הטעם? מה התועלת? האם יש צורך בזה? לי? למישהו? בכלל? שאלות קיומיות כאלה מגיעות מאותה דרגה שקשורה לראש. הרצון ליהנות שבדרגה זו מביא לנו דרישות חדשות, שעליהן אנחנו עוד לא מסוגלים לענות. הוא רוצה לדעת ולהבין ה-כ-ו-ל. מאיפה באתי? לא ברמה הפיזיולוגית של התפתחות מהקוף, אלא עוד הרבה לפני זה. מאיפה אני, במקור היותר קדמון? האם יש איזשהו כוח טבע כללי שמפתח אותי, שמעביר אותי בכל ההתפתחות הזאת? איזה מחשב-על, מערכת הפעלה, תוכנת ניהול, משהו שאליו אני יכול לפרוץ כדי להבין מאיפה, ובעיקר, לאן אני? אם נלמד לתעל את הייאוש של זמנינו לחקירה כזו, נגלה שהוא לא מוריד אותנו לתחתית של התחתית, אלא ההפך, מעלה אותנו לדרגת קיום חדשה, שונה לגמרי מבחינה איכותית. הייאוש מכל המוכר דוחף אותנו לפצח את סוד החיים. אז יש לנו משפחה וילדים, קריירה והישגים, תרבות פנאי, נופש ברחבי העולם ושאר תפנוקים. וזהו? בכך מסתכם הסיפור? שבעים שנה נרוץ אחר כך קופת חולים, בית אבות, בית קברות? ילדים קטנים מסתכלים על ההורים שלהם, ומראש מוותרים. מרגישים שהעולם שבנינו עבורם משעמם. לא מרגש. לא מספק. הם גדלים עם מועקה פנימית, ומגיל צעיר נזקקים לחומרים כימיים כאלה ואחרים. כדי לא לאבד דור שלם אנחנו צריכים להראות להם, ולעצמנו לפני הכול, שיש מקור עליון לייאוש שהם מרגישים, ושבעצם זוהי הזמנה לגדול. ביכולתנו למצוא את הדרך לענות לשאלות הכי פנימיות, להעפיל לממד הנצחי שבו נמצאת המחשבה העליונה שפועלת עלינו, ולהשתתף איתה בניהול המציאות. מייאוש לשלמות. לא פחות.

מייאוש לשלמות ייאוש. מבוי סתום. כישלון, אכזבה, פחד, תסכול. למה ענן אפור נוחת על העולם היום? איך אפשר לצאת מכזה מקום? מצד הטבע אנחנו עשויים מחומר יסודי שמוגדר כרצון ליהנות, רצון להתמלא, לקבל הנאה ותענוג. בבני האדם הרצון הזה מחולק לשתי דרגות. בדרגה הראשונה נמצאים רצונות שקשורים יותר לגוף, בדרגה השנייה אלה שקשורים יותר לראש. ביחס לכל ההיסטוריה, מצבו הגופני של האדם היום הוא הכי טוב. כמעט ואין אנשים שחיים ברחוב או מתים מרעב, יש עזרה סוציאלית וכל מיני עמותות. זה מביא לכך שהדאגות לקיום הגופני איכשהו פוחתות. אבל בו בעת, הדאגות, הפחדים והחרדות בדרגה השנייה, האנושית, התחילו פתאום להתפתח, לגדול, להתגבר עוד ועוד, והם מביאים את האנושות לייאוש. עד לפני מספר דורות רק האליטות ידעו מה זה ייאוש או דיכאון, שאר בני האדם היו עסוקים בלשרוד. היום תרופות הרגעה הן חלק מהתפריט היומי של רבים מאוד. אפילו חיות המחמד סופגות מאיתנו תחושות רעות, ונזקקות גם הן לתרופות נגד דיכאון. ביסודו, הייאוש של זמנינו קשור לשאלה, סמויה או גלויה, שמתחילה לקנן באדם בקשר לתכלית קיומו. בשביל מה אני עושה את מה שאני עושה? מה הטעם? מה התועלת? האם יש צורך בזה? לי? למישהו? בכלל? שאלות קיומיות כאלה מגיעות מאותה דרגה שקשורה לראש. הרצון ליהנות שבדרגה זו מביא לנו דרישות חדשות, שעליהן אנחנו עוד לא מסוגלים לענות. הוא רוצה לדעת ולהבין ה-כ-ו-ל. מאיפה באתי? לא ברמה הפיזיולוגית של התפתחות מהקוף, אלא עוד הרבה לפני זה. מאיפה אני, במקור היותר קדמון? האם יש איזשהו כוח טבע כללי שמפתח אותי, שמעביר אותי בכל ההתפתחות הזאת? איזה מחשב-על, מערכת הפעלה, תוכנת ניהול, משהו שאליו אני יכול לפרוץ כדי להבין מאיפה, ובעיקר, לאן אני? אם נלמד לתעל את הייאוש של זמנינו לחקירה כזו, נגלה שהוא לא מוריד אותנו לתחתית של התחתית, אלא ההפך, מעלה אותנו לדרגת קיום חדשה, שונה לגמרי מבחינה איכותית. הייאוש מכל המוכר דוחף אותנו לפצח את סוד החיים. אז יש לנו משפחה וילדים, קריירה והישגים, תרבות פנאי, נופש ברחבי העולם ושאר תפנוקים. וזהו? בכך מסתכם הסיפור? שבעים שנה נרוץ אחר כך קופת חולים, בית אבות, בית קברות? ילדים קטנים מסתכלים על ההורים שלהם, ומראש מוותרים. מרגישים שהעולם שבנינו עבורם משעמם. לא מרגש. לא מספק. הם גדלים עם מועקה פנימית, ומגיל צעיר נזקקים לחומרים כימיים כאלה ואחרים. כדי לא לאבד דור שלם אנחנו צריכים להראות להם, ולעצמנו לפני הכול, שיש מקור עליון לייאוש שהם מרגישים, ושבעצם זוהי הזמנה לגדול. ביכולתנו למצוא את הדרך לענות לשאלות הכי פנימיות, להעפיל לממד הנצחי שבו נמצאת המחשבה העליונה שפועלת עלינו, ולהשתתף איתה בניהול המציאות. מייאוש לשלמות. לא פחות.

מייאוש לשלמות ייאוש. מבוי סתום. כישלון, אכזבה, פחד, תסכול. למה ענן אפור נוחת על העולם היום? איך אפשר לצאת מכזה מקום? מצד הטבע אנחנו עשויים מחומר יסודי שמוגדר כרצון ליהנות, רצון להתמלא, לקבל הנאה ותענוג. בבני האדם הרצון הזה מחולק לשתי דרגות. בדרגה הראשונה נמצאים רצונות שקשורים יותר לגוף, בדרגה השנייה אלה שקשורים יותר לראש. ביחס לכל ההיסטוריה, מצבו הגופני של האדם היום הוא הכי טוב. כמעט ואין אנשים שחיים ברחוב או מתים מרעב, יש עזרה סוציאלית וכל מיני עמותות. זה מביא לכך שהדאגות לקיום הגופני איכשהו פוחתות. אבל בו בעת, הדאגות, הפחדים והחרדות בדרגה השנייה, האנושית, התחילו פתאום להתפתח, לגדול, להתגבר עוד ועוד, והם מביאים את האנושות לייאוש. עד לפני מספר דורות רק האליטות ידעו מה זה ייאוש או דיכאון, שאר בני האדם היו עסוקים בלשרוד. היום תרופות הרגעה הן חלק מהתפריט היומי של רבים מאוד. אפילו חיות המחמד סופגות מאיתנו תחושות רעות, ונזקקות גם הן לתרופות נגד דיכאון. ביסודו, הייאוש של זמנינו קשור לשאלה, סמויה או גלויה, שמתחילה לקנן באדם בקשר לתכלית קיומו. בשביל מה אני עושה את מה שאני עושה? מה הטעם? מה התועלת? האם יש צורך בזה? לי? למישהו? בכלל? שאלות קיומיות כאלה מגיעות מאותה דרגה שקשורה לראש. הרצון ליהנות שבדרגה זו מביא לנו דרישות חדשות, שעליהן אנחנו עוד לא מסוגלים לענות. הוא רוצה לדעת ולהבין ה-כ-ו-ל. מאיפה באתי? לא ברמה הפיזיולוגית של התפתחות מהקוף, אלא עוד הרבה לפני זה. מאיפה אני, במקור היותר קדמון? האם יש איזשהו כוח טבע כללי שמפתח אותי, שמעביר אותי בכל ההתפתחות הזאת? איזה מחשב-על, מערכת הפעלה, תוכנת ניהול, משהו שאליו אני יכול לפרוץ כדי להבין מאיפה, ובעיקר, לאן אני? אם נלמד לתעל את הייאוש של זמנינו לחקירה כזו, נגלה שהוא לא מוריד אותנו לתחתית של התחתית, אלא ההפך, מעלה אותנו לדרגת קיום חדשה, שונה לגמרי מבחינה איכותית. הייאוש מכל המוכר דוחף אותנו לפצח את סוד החיים. אז יש לנו משפחה וילדים, קריירה והישגים, תרבות פנאי, נופש ברחבי העולם ושאר תפנוקים. וזהו? בכך מסתכם הסיפור? שבעים שנה נרוץ אחר כך קופת חולים, בית אבות, בית קברות? ילדים קטנים מסתכלים על ההורים שלהם, ומראש מוותרים. מרגישים שהעולם שבנינו עבורם משעמם. לא מרגש. לא מספק. הם גדלים עם מועקה פנימית, ומגיל צעיר נזקקים לחומרים כימיים כאלה ואחרים. כדי לא לאבד דור שלם אנחנו צריכים להראות להם, ולעצמנו לפני הכול, שיש מקור עליון לייאוש שהם מרגישים, ושבעצם זוהי הזמנה לגדול. ביכולתנו למצוא את הדרך לענות לשאלות הכי פנימיות, להעפיל לממד הנצחי שבו נמצאת המחשבה העליונה שפועלת עלינו, ולהשתתף איתה בניהול המציאות. מייאוש לשלמות. לא פחות.

מייאוש לשלמות ייאוש. מבוי סתום. כישלון, אכזבה, פחד, תסכול. למה ענן אפור נוחת על העולם היום? איך אפשר לצאת מכזה מקום? מצד הטבע אנחנו עשויים מחומר יסודי שמוגדר כרצון ליהנות, רצון להתמלא, לקבל הנאה ותענוג. בבני האדם הרצון הזה מחולק לשתי דרגות. בדרגה הראשונה נמצאים רצונות שקשורים יותר לגוף, בדרגה השנייה אלה שקשורים יותר לראש. ביחס לכל ההיסטוריה, מצבו הגופני של האדם היום הוא הכי טוב. כמעט ואין אנשים שחיים ברחוב או מתים מרעב, יש עזרה סוציאלית וכל מיני עמותות. זה מביא לכך שהדאגות לקיום הגופני איכשהו פוחתות. אבל בו בעת, הדאגות, הפחדים והחרדות בדרגה השנייה, האנושית, התחילו פתאום להתפתח, לגדול, להתגבר עוד ועוד, והם מביאים את האנושות לייאוש. עד לפני מספר דורות רק האליטות ידעו מה זה ייאוש או דיכאון, שאר בני האדם היו עסוקים בלשרוד. היום תרופות הרגעה הן חלק מהתפריט היומי של רבים מאוד. אפילו חיות המחמד סופגות מאיתנו תחושות רעות, ונזקקות גם הן לתרופות נגד דיכאון. ביסודו, הייאוש של זמנינו קשור לשאלה, סמויה או גלויה, שמתחילה לקנן באדם בקשר לתכלית קיומו. בשביל מה אני עושה את מה שאני עושה? מה הטעם? מה התועלת? האם יש צורך בזה? לי? למישהו? בכלל? שאלות קיומיות כאלה מגיעות מאותה דרגה שקשורה לראש. הרצון ליהנות שבדרגה זו מביא לנו דרישות חדשות, שעליהן אנחנו עוד לא מסוגלים לענות. הוא רוצה לדעת ולהבין ה-כ-ו-ל. מאיפה באתי? לא ברמה הפיזיולוגית של התפתחות מהקוף, אלא עוד הרבה לפני זה. מאיפה אני, במקור היותר קדמון? האם יש איזשהו כוח טבע כללי שמפתח אותי, שמעביר אותי בכל ההתפתחות הזאת? איזה מחשב-על, מערכת הפעלה, תוכנת ניהול, משהו שאליו אני יכול לפרוץ כדי להבין מאיפה, ובעיקר, לאן אני? אם נלמד לתעל את הייאוש של זמנינו לחקירה כזו, נגלה שהוא לא מוריד אותנו לתחתית של התחתית, אלא ההפך, מעלה אותנו לדרגת קיום חדשה, שונה לגמרי מבחינה איכותית. הייאוש מכל המוכר דוחף אותנו לפצח את סוד החיים. אז יש לנו משפחה וילדים, קריירה והישגים, תרבות פנאי, נופש ברחבי העולם ושאר תפנוקים. וזהו? בכך מסתכם הסיפור? שבעים שנה נרוץ אחר כך קופת חולים, בית אבות, בית קברות? ילדים קטנים מסתכלים על ההורים שלהם, ומראש מוותרים. מרגישים שהעולם שבנינו עבורם משעמם. לא מרגש. לא מספק. הם גדלים עם מועקה פנימית, ומגיל צעיר נזקקים לחומרים כימיים כאלה ואחרים. כדי לא לאבד דור שלם אנחנו צריכים להראות להם, ולעצמנו לפני הכול, שיש מקור עליון לייאוש שהם מרגישים, ושבעצם זוהי הזמנה לגדול. ביכולתנו למצוא את הדרך לענות לשאלות הכי פנימיות, להעפיל לממד הנצחי שבו נמצאת המחשבה העליונה שפועלת עלינו, ולהשתתף איתה בניהול המציאות. מייאוש לשלמות. לא פחות.

מייאוש לשלמות ייאוש. מבוי סתום. כישלון, אכזבה, פחד, תסכול. למה ענן אפור נוחת על העולם היום? איך אפשר לצאת מכזה מקום? מצד הטבע אנחנו עשויים מחומר יסודי שמוגדר כרצון ליהנות, רצון להתמלא, לקבל הנאה ותענוג. בבני האדם הרצון הזה מחולק לשתי דרגות. בדרגה הראשונה נמצאים רצונות שקשורים יותר לגוף, בדרגה השנייה אלה שקשורים יותר לראש. ביחס לכל ההיסטוריה, מצבו הגופני של האדם היום הוא הכי טוב. כמעט ואין אנשים שחיים ברחוב או מתים מרעב, יש עזרה סוציאלית וכל מיני עמותות. זה מביא לכך שהדאגות לקיום הגופני איכשהו פוחתות. אבל בו בעת, הדאגות, הפחדים והחרדות בדרגה השנייה, האנושית, התחילו פתאום להתפתח, לגדול, להתגבר עוד ועוד, והם מביאים את האנושות לייאוש. עד לפני מספר דורות רק האליטות ידעו מה זה ייאוש או דיכאון, שאר בני האדם היו עסוקים בלשרוד. היום תרופות הרגעה הן חלק מהתפריט היומי של רבים מאוד. אפילו חיות המחמד סופגות מאיתנו תחושות רעות, ונזקקות גם הן לתרופות נגד דיכאון. ביסודו, הייאוש של זמנינו קשור לשאלה, סמויה או גלויה, שמתחילה לקנן באדם בקשר לתכלית קיומו. בשביל מה אני עושה את מה שאני עושה? מה הטעם? מה התועלת? האם יש צורך בזה? לי? למישהו? בכלל? שאלות קיומיות כאלה מגיעות מאותה דרגה שקשורה לראש. הרצון ליהנות שבדרגה זו מביא לנו דרישות חדשות, שעליהן אנחנו עוד לא מסוגלים לענות. הוא רוצה לדעת ולהבין ה-כ-ו-ל. מאיפה באתי? לא ברמה הפיזיולוגית של התפתחות מהקוף, אלא עוד הרבה לפני זה. מאיפה אני, במקור היותר קדמון? האם יש איזשהו כוח טבע כללי שמפתח אותי, שמעביר אותי בכל ההתפתחות הזאת? איזה מחשב-על, מערכת הפעלה, תוכנת ניהול, משהו שאליו אני יכול לפרוץ כדי להבין מאיפה, ובעיקר, לאן אני? אם נלמד לתעל את הייאוש של זמנינו לחקירה כזו, נגלה שהוא לא מוריד אותנו לתחתית של התחתית, אלא ההפך, מעלה אותנו לדרגת קיום חדשה, שונה לגמרי מבחינה איכותית. הייאוש מכל המוכר דוחף אותנו לפצח את סוד החיים. אז יש לנו משפחה וילדים, קריירה והישגים, תרבות פנאי, נופש ברחבי העולם ושאר תפנוקים. וזהו? בכך מסתכם הסיפור? שבעים שנה נרוץ אחר כך קופת חולים, בית אבות, בית קברות? ילדים קטנים מסתכלים על ההורים שלהם, ומראש מוותרים. מרגישים שהעולם שבנינו עבורם משעמם. לא מרגש. לא מספק. הם גדלים עם מועקה פנימית, ומגיל צעיר נזקקים לחומרים כימיים כאלה ואחרים. כדי לא לאבד דור שלם אנחנו צריכים להראות להם, ולעצמנו לפני הכול, שיש מקור עליון לייאוש שהם מרגישים, ושבעצם זוהי הזמנה לגדול. ביכולתנו למצוא את הדרך לענות לשאלות הכי פנימיות, להעפיל לממד הנצחי שבו נמצאת המחשבה העליונה שפועלת עלינו, ולהשתתף איתה בניהול המציאות. מייאוש לשלמות. לא פחות.

של מי הסרט

מרגש, כואב, מורכב, עולם פוליטי..

נחתך באמצע.... חבל

אתה בדיוק במקום שאתה צריך להיות ותחת ההגדרה של מפלצת ! רק חבל שלא תהיה בכלא כל החיים כי פסיכופטים כמוך צריכים להינמק בכלא ולעולם לא צריכים לראות אור יום ! תפסיק לדבר על הבן שלך כי מזמן איבדת את הזכות הזאת ושום מילת סליחה שלך לא תצליח לכסות את הטראומה הנפשית ואת הצלקות בגוף שגרמת לאשתך כשדקרת אותה 20 פעמים ! אישתך ניצלה בנס ! כששומעים אותך מנסה להסביר ולתרץ את מעשיך זה פשוט מזעזע ודוחה !

לכל ארמון יש גם ג'ורה... והתקשורת לצערנו נמשכת לג'ורה...

כואב הלב שאלו החרדים של היום. חייב משיח.

תרגום היה ע וזר

יורם אתה תוחת

להזכירך!!! לא היה עבר פלילי עד הרגע של ניסיון לרצח אשתך מהנקודה הזו והלאה הפז"מ של עבירה פלילית מתחיל לדפוק כמו מונה במונית - אין מה להקשיב לאחד כזה , שהסוהרים יתחילו לתקתק יחסי עובד - מעביד , גם בצינוק יש כיסא כומר תוכל לשפוך את ליבך כאהבת נפשך . השופט הוא לא לשכת הסעד לרווחה נפשית - תפקידו לשפוט בהגינות , בצדק ובאוביקטיביות לא להיות כפוף ללחץ פוליטי זה או אחר, חברתי, משפחתי וכו'. הוא נשבע אמונים למערכת הגלובלית של בגץ הוא לא יכול להתבסס על עדויות שקר או ליטול שוחד מכל סוג שהוא . הלוואי שלא איש אחיו יאהב , זה פחות האיכר בחיים שלי , חשוב לי שהשופטים בישראל לא ילכו בהצעת רשעים ויניפו דגל לבן לכניעה אל מול עצות אחיתפל. בקרוב יהיה לי יום הולדת וכולם מחכים ברשימת ההמתנה לחגוג איתי 51 שנות גלות במדינת ישראל , ויתרתי על החגיגות ורשימת המשאלות מבקשת מאלוהים רק עוד מתנה שיהיה משפט צדק בישראל וליבי המבקש לא עצמי על אחיותיי הסובלות עדיין .

זה בעיה בכול ארץ התבללות אם ערבים צריך לעצור את זה דחוף

סיפורים קמו חול

אני יזדהזתי מי לישמוע את קולו אתם שמאתם איך הוא אושע את אצמו אדין ותמים כל כך מזהזה קימאת איתלפתי

בוקר טוב 5.6.21

אלימות !!!

גועל נפש לראות ולהקיא כחבות שהולכות עם ערבושים להקיא איכסססססססס טוב נו לוד מה אפשר לצפות תיקנה לי וודקה תיקנה לי דובי ואני אפתח לך רגליים בעעעעעעעעעעע

29 שנים , זה מה שרוב עורכדין אומרים

הוא יקבל 29 שנים

גירוש גירוש גירוש. תן לערבים אצבע יקחו לך את היד.

גירוש גירוש גירוש. ויפה שעה אחת קודם בעוד 20 שנה יותר גרוע מזה