קושי השעבוד, הגשמי, הנפשי והרוחני היה כה גדול,
עד שבני ישראל כמעט והתייאשו מן הגאולה.
אמנם, אם כך הם הדברים ביחס לגברים, ביחס לנשים התמונה אחרת.
הנשים, שבינה יתירה ניתנה להן, היו אלה שהסתכלו לטווח הרחוק.
הן אלו שהסתכלו קדימה, לדורות הבאים,
ולא שקעו בתלאות ההווה.
כבר בתחילת הפרשה, אנו קוראים על המילדות שהסתכנו והצילו את הבנים.
בהמשך הפרשה מספרים לנו חז"ל על אחותו של משה,
שמפצירה באביה להתחתן שוב עם אימה.
ולקראת סוף הפרשה היתה זו ציפורה שהצילה את בנה, ממיתה.
לא לחינם מסרו לנו חז"ל,
"שבזכות נשים צדקניות - נגאלו אבותינו ממצרים"